ניצן מינץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניצן מינץ
לידה 1989 (בת 35 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מנשר לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה גרפיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג דדה עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.nitzanmintz.com האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גרפיטי של ניצן מינץ ברחוב אהרון שלוש בתל אביב

ניצן מינץ (נולדה בשנת 1989) היא אמנית ישראלית. מתגוררת ופועלת בתל אביב. מינץ החלה את דרכה כאמנית רחוב היוצרת במרחב הציבורי בתל אביב, כאשר היא מציבה שירים פרי עטה על קירות ברחובות העיר. מ-2013 היא יוצרת גם בסטודיו יצירות המוצגות בחללי תצוגה פורמליים ויצרה יצירות רבות ברחובותיהן של ערים רבות בעולם, ביניהן ניו יורק, מיאמי, מונטריאול, לונדון, פריז, פראג, וינה, ברלין ועוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצן מינץ נולדה בתל אביב וגדלה בשכונת נווה צדק. נכדת-נכדתו של שמעון רוקח, ממייסדי השכונה, ונכדתה של הפסלת וציירת לאה מג'רו-מינץ - מי ששיקמה את בית רוקח, אחד מעשרת הבתים הראשונים בתל אביב, והפכה אותו לאחד מאתרי המורשת של תל אביב. מינץ עצמה גדלה בבית רוקח, והושפעה רבות מהפסלים והציורים של סבתה שמילאו את בית ילדותה. אביה של מינץ הוא מהנדס תוכנה ואימה פסיכותרפיסטית בהכשרתה. מינץ היא בת בכורה במשפחה של שישה ילדים, מתוכם ארבעה ילדי אומנה.[1]

תחילת הדרך ושירת רחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריית המלאכה בתל אביב

בגיל שש עשרה החלה לכתוב שירה, ואת דרכה כאמנית רחוב החלה בגיל שבע עשרה: ”אחרי שאהוב נעוריי עזב אותי. אני והחברה הכי טובה שלי היינו שתינו שבורות לב ומדוכאות, ויצרנו דמות, שרבוט במחברת. קנינו פחיות ספריי שחור וריססנו את הדמות בכל העיר. היינו יוצאות בלילה, מרססות ובורחות, צורחות מהנאה, מלאות פחד ואדרנלין. ככה הצלנו את עצמנו מהדיכאון. ניסיתי להתאבד קצת לפני שגרפיטי נכנס לחיי, כך שכל החוויה עוררה אותי לחיים.”[1] בתחילת דרכה כתבה מינץ את שירה בכתב יד ובאלתור, ולאחר מכן החליפה את הטכניקה המאולתרת בשיטה מתוכננת ומחושבת המתבססת על שבלונות. בצבא שירתה כמדריכת אב"כ בחיל הים בחיפה. בתקופה זו החלה לייצר את שירי הרחוב הראשונים שלה. עבודותיה הראשונות הופיעו על עמודי חשמל ישנים בנווה צדק, עמודי עץ שאליהם מסמרה שלטי-שירה. רוב העבודות של מינץ נוצרו משאריות: פיסות עץ, משטחי מתכת, ניירות מסוגים שונים או חלקי פסולת בניין שסיימו את תפקידם; חומרים שנושאים עמם עבר, התרחשויות וסיפורים אישיים, שמינץ פועלת מולם מתוך ניסיון להוסיף להם ולחשוף באמצעותם משהו אישי משלה.

בשנת 2010 החלה את לימודיה במגמות כתיבה ואמנות פלסטית בבית הספר הגבוה מנשר לאמנות, ובמקביל המשיכה לייצר אמנות במרחב הציבורי. בשנת 2012, בתערוכה על אמנות רחוב שהתקיימה במוזיאון תל אביב ולוותה בספר בנושא, הופיעו כמה מהיצירות של מינץ ונכתב עליה כי היא "אחת מכותבות השירה המרתקות בתל אביב. השירה היא חלק מיצירת אמנות שלמה שנתלית כתמונה ומתמזגת עם הרחוב ועם האובייקטים שבו. החתימה בשם המלא מייחדת את מינץ בנוף השירה ברחוב בפרט ואמנות הרחוב בכלל".[2]

מינץ מגדירה את יצירתה כ'יצירה תלויית מקום', כאשר היא מתייחסת למרחב שבו היא פועלת, שיריה מגיבים לרחוב ולחלל. כך למשל בעבודה 'התנופה', מתייחסת מינץ גם לשם הרחוב בו נמצאת העבודה, רחוב התנופה, וגם לפעולת אגרוף, במהלכה יש לקחת תנופה. מינץ התייחסה בעבודה לסרסורים שנהגו לשבת מול הקיר עליו נכתב השיר, בקריית המלאכה בתל אביב. בריאיון לשני נוי אמרה מינץ "כתבתי את זה לכבודם ובאמת אחרי שבועיים ידיד שלי שנמצא בסטודיו מעל הלוקיישן דיווח לי בדיוק על מה קרה ביום שמחקו את העבודה. מה שקרה שם זה שהלקוחות התלוננו שזה מפריע להם, והיה שם ויכוח שלם וצעקות. עכשיו כשאני נזכרת בזה, כשסיימתי לכתוב את השיר מישהו באוטו עבר, אני מניחה שהוא גם חיפש זונות, והשיר ממש עשה לו משהו, הוא הגיב אליו במעין צקצוק, ואמר 'זה נורא'. זה היה הרגע שבגללו התחלתי לעבוד בסוג הזה של היצירה".[3]

שיריה של מינץ שיקפו ביקורת נוקבת נגד אדישותו של עולם האמנות כלפי המתרחש "מתחת לבית". ביום אימץ עולם האמנות לעצמו את הקומות העליונות בבנייני קריית המלאכה, ואילו בלילה הפכה שכונה זו לאזור מוּכּר של זנות. הנוף העירוני המתפורר מוצא את מקומו בעבודותיה של מינץ גם באמצעות תהליכי עבודה חומריים. אסתטיקת ההרס מתגלמת ביצירות לא רק דרך החפצים הנאספים מבחוץ, אלא גם דרך הטקסטורה המבטאת את פני השטח הסדוקים והמוזנחים של העיר. באמצעות בניית שכבות של בד, נייר, דבקים וחומרים נוספים על גבי המצע, ותהליכים של קילוף, תלישה ושפיכת חומרי ניקוי, העבודות מקבלות מראה טלאים מחוספס, המכניס לתוכן את הסביבה העירונית השבירה והמפורקת.[4]

המעבר מהמרחב העירוני לחלל הפורמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013 הציגה מינץ לראשונה להציג בחלל תצוגה פורמלי, כאשר העלתה את תערוכת היחיד הראשונה שלה, בגלריית פופ אפ שהקימה בבית רוקח יחד עם אורי יריב - אספן, מפיק ויבואן של תערוכות אמנות רחוב ואמנות עכשווית. בהצהרת האמן שלה מצהירה מינץ כי העבודה בסטודיו והעבודה בחוץ נמצאות בסימביוזה מתמשכת: עבודות החוץ נוצרות במיקומים נבחרים בעלי היסטוריה, מתוך התייחסות לסביבה ולהתרחשויות אמיתיות. עבודות הסטודיו שואבות את האסתטיקה שלהן מתוך המרחב העירוני אל תוך חלל העבודה, המאפשר תהליכי עבודה שונים מאלו המתרחשים בשטח. מתוכו צומחים מהלכים חדשים, שלאחר מכן מוצאים את מקומם כעבודות במרחב הציבורי.[4]

שיתוף הפעולה עם Dede[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפיטי משותף של ניצן מינץ ובן זוגה Dede בפראג, צ'כיה.

החל מ-2014 החלה ליצור יחד עם בן זוגה, אמן הרחוב Dede. בני הזוג הכירו דרך אמנות הרחוב, ופועלים ומציגים יחד בתערוכות משותפות ברחבי העולם. בשנת 2016 הציגו השניים את התערוכה "אין מקום" במוזיאון חיפה. אוצרת התערוכה סבטלנה ריינגולד מסבירה כי עשייתם המשותפת של שני האמנים נולדה מתוך התייחסות למרקם העירוני המשתנה ולתהליכים עירוניים דינמיים של צמיחה, הריסה והתחדשות. התערוכה אפשרה התבוננות מחודשת במערכת היחסים שבין חייו של היחיד לבין ההתנהלות האנושית המשתקפת במרחב העירוני. הפרויקט "אין מקום" הוא פרי של שיתוף הפעולה בין שני האמנים, אשר מתקיים במשך השנים במרחב העירוני התל אביבי. המעבר של ציפורי הענק של Dede והטקסטים של מינץ מרחובות דרום תל אביב לחלל מוזיאלי נועדה להעביר מסר של מחאה בדבר יחסו המסורתי של עולם האמנות לשכונה העירונית. כאשר במודע, או שלא במודע, עולם האמנות מתייחס לשכונה בגישה רכושנית, שהופכת אותה לאתר מדומיין.[5]

בשנים 2017–2019 הוזמנו מינץ ו-Dede להציג את עבודותיהם בפראג, בלגרד, לודז', ברלין וביריד האמנות Pulse במיאמי. במרץ 2018 נתלתה עבודה משותפת של השניים על חזית בית המלון אברהם הוסטל בתל אביב. העבודות נראות כבולי דואר, בתוכם מופיעים דימויים של הציפורים שיוצר Dede לצד שיריה של מינץ. הבולים נבחרו כדי לסמל את שימושו ההיסטורי של הבניין, שהיה שייך לחברת בזק, אך גם כדי להיות סמל נוסטלגי ואירוני לתקשורת בין מקומות ואנשים שרחוקים זה מזה, כאלה הנפגשים לעיתים קרובות בהוסטל. בשנת 2018 עבדו השניים על תערוכה משותפת שתהיה מורכבת מממצאים, טקסט, דימויים וחפצים שמצאו ותיעדו בבתים נטושים בתל אביב.[6]

בשנת 2018 זכתה מינץ בפרס משרד התרבות לאמן בראשית דרכו.

פעילות בעקבות מלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזות בכיכר החטופים בתל אביב

כדי להעלות את המודעות למשבר בני הערובה שנחטפו על ידי החמאס במסגרת מלחמת חרבות ברזל, מינץ שיתפה פעולה עם דדה והמעצבת טל הובר ליצירת הפרויקט חטופים מישראל. הפרויקט כלל ציורי גרפיטי במרחב הציבורי וכרזות שהופצו ברחבי העולם המתארות למעלה מ-240 אזרחים חפים מפשע שנחטפו מישראל לרצועת עזה על ידי חמאס ב-7 באוקטובר 2023.[7]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2010- 2014 - תואר ראשון באמנות, ספרות וכתיבה, מכללת מנשר לאמנות, תל אביב.
  • 2015- 2016 - לימודי תעודה בבית הספר הגבוה לכתיבת שירה "הליקון", תל אביב.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2016 – Hurdle, תערוכה זוגית, Jedna Dva Tri Gallery, פראג. אוצרות: .Petrohrdska Collective.
  • 2017 – אין מקום, תערוכה זוגית, מוזיאון חיפה, חיפה.
  • 2017 – Out of Space, תערוכה זוגית, Jan Arnold Gallery, רובע המוזיאונים, וינה. אוצרות: אנדרס נדר.
  • 2018 – Pulse Art Fair, תערוכה זוגית, יריד אמנות Pulse, מיאמי, ארצות הברית.
  • 2018 – דואט, תערוכה זוגית, גלריה זימאק, תל אביב. אוצרות: ירון הרמתי.
  • 2018 – Out of Space part 2, תערוכה זוגית, Die Farberei Gallery, מינכן.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 – Inside Job, מוזיאון הלנה רובינשטיין לאמנות, מוזיאון תל אביב, אוצרת: טל לניר.
  • 2012 – לחם ושושנים, גלריית מנשר, תל אביב. אוצרות: ניר נאדר.
  • 2012 – No Wonder, מתחם הנמל, יפו. אוצרות: שרון נויפלד וקרני ברזילי.
  • 2012 – ניסוי כלים 9, בית תמי, תל אביב. אוצרות: כרמית בלומנזון.
  • 2013 – Inside Out, גלריית מלון דיאגילב, תל אביב. אוצרות: משה אש.
  • 2013 – Surf Writers, גלריה הריביירה, בת-ים. אוצרות: טלי חולדאי.
  • 2014 – A Comfortable Man, Wilton’s Hall (בליווי קטלוג), לונדון.
  • 2014 – תערוכה קבוצתית, Sweater Gallery, יקתרינבורג, רוסיה.
  • 2014 – מפגש, מוזיאון אילנה גור, תל אביב. אוצרות: צופיה דקל-כספי.
  • 2014 – תערוכת מכירה למען עמותת אתגרים במוזיאון נחום גוטמן, תל אביב.
  • 2014 – העץ הנדיב, גלריה אום אל פחם. אוצרות: דניאל כהנא.
  • 2014 – אבני שפה, בית קנר - הגלריה העירונית ראשון לציון (בליווי קטלוג). אוצרות: אפי גן.
  • 2014 – נסה לרחף מעל העיר הזאת, תערוכה זוגית, המחלקה לאמנויות - בית אריאלה, תל אביב. אוצרת: מעין נבו.
  • 2014 – מכחול האש, גלריית בית מאירוב, חולון. אוצרות: גיא מורג.
  • 2015 – Baggage, גלריית neurotitan ברלין, במימון משרד החוץ של ישראל. אוצרות: הגר בריל.
  • 2015 – Affordable art fair, יריד אמנות, אמסטרדם.
  • 2015 – גילוי וכיסוי, בית ביאליק, תל אביב. אוצרות: סמדר שפי.
  • 2015 – אפריקה שלי, מתחם רומנו 2, תל אביב, אוצרות: טל לניר.
  • 2015 – צוות זמני, גלריית street house, תל אביב, אוצרות עצמית.
  • 2015 – 30 שנים לוועד למלחמה באיידס, מזא"ה 9, תל אביב, אוצרות: עמרי שפירא.
  • 2016 – 100 שנים לדאדא, מוזיאון יאנקו דאדא, עין הוד. אוצרות: רינה גנוסוב.
  • 2016 – צבע טרי, יריד לאמנות עכשווית, תל אביב.
  • 2017 – גלריה 212, ניו יורק.
  • 2017 – Scope, יריד לאמנות עכשווית, מיאמי.
  • 2018 – Summer Show, גלריה זימאק, תל אביב.
  • 2017 – גלריה Station 16, מונטריאול.
  • 2016 – גלריה סלון יפו, נמל יפו. אוצרות: אמיר נוימן ויאיר רוטמן.
  • 2016 – יוצרים, גלריה חנינא, תל אביב. אוצרות: שחף דקל.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2015 - מלגה מלאה ללימודי תעודה בבית הספר הגבוה לכתיבת שירה "הליקון", תל אביב.
  • 2018 - פרס משרד התרבות לאמן בראשית דרכו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ganz, Nicholas. (2015). STREET MESSAGES. Berlin: Dokument Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניצן מינץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד מאי פלטי, הגרפיטי הציל את חייה של ניצן מינץ כשהיתה בת 17, באתר הארץ, 19 בפברואר 2019
  2. ^ לניר, טל. (2011). אמנות רחוב בישראל. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות.
  3. ^ נוי שני, "אני יודעת שעבודה שלי חזקה אם מוחקים אותה מהקיר", באתר Mako, ‏24 במרץ, 2016
  4. ^ 1 2 מינץ, ניצן. הצהרת אמן.
  5. ^ ריינגולד סבטלנה, Dede וניצן מינץ: אין מקום, באתר מוזיאון חיפה לאמנות
  6. ^ Velimirović Andreja, What Message Lies Behind a New Large-Scale Piece in Tel Aviv?, Widewalls, ‏March 18, 2018
  7. ^ #KidnappedFromIsrael