חיל הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זרוע הים
סמל חיל הים.png Naval Ensign of Israel.svg
תג הכובע ודגל חיל הים
פרטים
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png  צה"ל
סוג היחידה חיל ים
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה 1948 כ"שירות הימי", מרץ 1949 כ"חיל הים"
מלחמות

כל מלחמות ישראל

נתוני היחידה
ציוד עיקרי כלי שיט
פיקוד
מפקדים מפקדי החיל
תג היחידה של מטה חיל הים

חיל הים הישראלי הוא הזרוע הימית של צה"ל. בראש זרוע הים, שמו הרשמי של החיל, עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד חיל הים הנוכחי (החל מ-6 באוקטובר 2011) הוא האלוף רם רוטברג.

היחידות המבצעיות בחיל הים הישראלי הן: שייטת ספינות הטילים (שייטת 3), פלגות הדבורים, שייטת הצוללות (שייטת 7), הקומנדו הימי (שייטת 13), היחידה למשימות תת-מימיות (ילת"ם) ויחידת סנפיר. בעבר היו לחיל הים גם שייטת נחתות "שייטת 11" והשייטת הגדולה הפריגטות והמשחתות - שייטת 1.

בשנת 2004 שירתו בחיל הים 6,500 חיילים שמתוכם 880 קצינים. יחידות הקומנדו של חיל הים כללו כ-300 חיילים‏[1].

מספר כלי שיט ללחימה בצי הישראלי הוא כשליש מחיל הים המצרי. במונחים גלובליים הצי הישראלי קטן מאוד, הן מבחינת גודלו הכללי והן מבחינת הדחק ספינותיו — הספינות הכי גדולות בו הן בגודל קורבטה (ספינת טילים מדגם סער 5). רק כשלושה אחוזים מתקציב הביטחון של ישראל מוקצים לחיל הים.[דרוש מקור]

חיל הים היה שותף פעיל בכל מלחמות ישראל. עם מבצעי החיל נמנים: הטבעת "האמיר פארוק", שביית ה"איברהים אל אוול", פעולת פורט סעיד, קרב רומני, הפשיטה על האי גרין, מבצע אסקורט, מבצע אביב נעורים, קרב לטקיה והשמדת ספינות טילים מצריות באזור פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים, תקיפת נמל ע'רדקה, הנחיתה בחוף אל-אוואלי במלחמת לבנון (1982), לכידת ספינות הנשק "קארין A", "סנטוריני" ו"פרנקופ", מבצע רוחות שמיים ועוד רבים אחרים, שחלקם הגדול נותר חסוי עד היום. כמו כן עוסק חיל הים במשימות של ביטחון שוטף לאורך חופי ישראל.

חיל הים ספג אבדות במספר מקרים שהתפרסמו: טיבוע המשחתת אח"י אילת בשנת 1967, טביעת הצוללת אח"י דקר בשנת 1968, אסון השייטת ב-1997 והפגיעה בסטי"ל אח"י חנית מטיל של חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. במלחמת ששת הימים פגעו בשוגג טרפדות ומטוסים של צה"ל באוניית ביון אמריקאית, "ליברטי", ששהתה בקרבת חוף סיני ונחשדה כאונייה מצרית. בתקרית נגרמו אבידות רבות לאנשי צי ארצות הברית.

חיל הים מפעיל מערך מכ"ם חופי הכולל מספר תחנות ושולט על המים החופיים של ישראל.

משימות חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חיל הים, עמי אילון, הגדיר את משימת החיל בסיסמה: "חוף בטוח וים פתוח". בשל מצבה הגיאופוליטי, מייחסת ישראל חשיבות רבה לחופש השיט ממנה ואליה. כ-97% מהסחר הבינלאומי מישראל ואליה נעשה דרך הים. בנוסף, אזורי החוף בישראל מיושבים בצפיפות וחשופים לפגיעה מהים. לאור זאת מוגדרים תפקידיו של חיל הים כהגנה על חופי המדינה והבטחת חופש השיט לחופי ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הקמת חיל הים והתעצמותו ניתן לחלק ל-5 תקופות:

  • תקופת היישוב, שבה הוקמו הארגונים הימיים ובה הייתה ההכשרה הימית בצי הבריטי
  • שלב הקמת חיל הים
  • התעצמות ותקופת המשחתות והצוללות הראשונות
  • עידן ספינות הטילים
  • התעצמות צי הצוללות.

תקופת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 וה-30 החלה הקמת תשתית ימית ביישוב. ראשית ההתאגדות הימית הייתה ספורטיבית בעיקרה ושמשה כר נוח ומסווה לפיתוח תשתית ימית למפעל ההעפלה - 'המוסד לעלייה ב'' ו'עליית אף על פי' - שהחל ב-1934. התשתית הימית התרחבה עם בניית נמל תל אביב, הקמת צי מסחרי עברי, אגודות ימיות ספורטיביות - אגודת יורדי ים זבולון, הפועל וצופי ים בתל אביב וחיפה וכן הקמת צי דיג. ב-1937 הוקם על ידי מוסדות היישוב "החבל הימי לישראל" (חי"ל) שעסק בעידוד הנושא הימי. כמו כן, הסוכנות היהודית הפעילה מחלקה ימית שבראשה עמד מ-1935 דוד בן-גוריון.

בשנת 1938 הוקם על פי חזונו של ד"ר ברדין בחצר בית הספר בסמ"ת ה"בסי"מ" - בית הספר הימי שהפך לאחר קום המדינה לבית הספר לקציני ים עכו.

עם עלות היטלר לשלטון הקימו ראשי ארגון "ההגנה" (בשיתוף תנועת "החלוץ" בפולין) והתנועה הרוויזיוניסטית תשתית להבאת עולים מאירופה בצורה בלתי לגאלית. שתי האוניות הראשונות הגיעו לחופי ארץ-ישראל, "ולוס" ביולי 1934 ו"אוניון" באוגוסט 1934. קרוב ל-50 הפלגות נערכו עד לתחילת מלחמת העולם השנייה. בתגובה לגזרות הספר הלבן הבריטי שפורסם ערב מלחמת העולם השנייה הקימו מוסדות היישוב את המוסד לעליה ב', שנועד לרכז את העלייה הבלתי-לגלית.

תנועת בית"ר הקימה בית ספר לקציני-ים בצ'יוויטווקיה שבאיטליה, שפעל בשנים 1936–1937.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתקדמות גייסותיו של ארווין רומל במדבר המערבי לכיוון ארץ ישראל בשנת 1941, החלה הסוכנות היהודית במגעים עם שלטונות המנדט הבריטי כדי לגייס את בני היישוב לצבא הבריטי. בשנת 1941 הצליחה המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לשכנע את הצי הבריטי לגייס ארץ ישראלים לשרותיו. כ-1,100 מתנדבים, מתוכם 12 קצינים שמונו על ידי הסוכנות, גויסו לצי הבריטי. מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי היוו שדרה טכנית חשובה בהקמת חיל הים הישראלי. במקביל לגיוס לצי, הוכשרו על ידי המודיעין הצבאי הבריטי כ-30 חברי "ההגנה", בהם כמה ימאים שעסקו קודם לכן כמלווי אוניות המעפילים, לפעילות חבלה מאחורי קווי גייסותיו של רומל בצפון אפריקה וכוחות וישי הצרפתיים בסוריה ולבנון. במסגרת זו אבדו במאי 1941 בפעולה בלבנון בספינה "ארי הים" כ"ג יורדי הסירה ורס"ן אנטוני פלמר הבריטי.

בסיוע "המוסד לעליה ב" הקים הפלמ"ח בתחילת ינואר 1943 יחידה ימית, "המחלקה הימית", שנועדה לחדש את מפעל ההעפלה לכשיווצרו התנאים לכך. ב-1945 חודשה ההעפלה והמחלקה גדלה והפכה לפלוגה ימית (פלי"ם). הכשרת אנשי הפלי"ם כללה קורס מפקדי סירות שנועד להורדת המעפילים בחופי הארץ (באמצעות שלוש הסירות 'דב', 'תרצה' ו'רבקה', על שם בני משפחת הוז שנהרגו בתאונת דרכים) ו'קורס חובלים' שנועד להכשיר את מלווי אוניות מעפילים.

בתום מלחמת העולם חודשה עליה ב' בזרם הולך וגדל, ובתגובה לכך הקימו הבריטים שייטת מיוחדת "הסיירת הפלשתינאית" שנועדה, בסיוע מטוסי סיור ותחנות מכ"ם, לסכל את עליית המעפילים ארצה. בתגובה לכך, הוקמה על ידי הפלי"ם בנובמבר 1945 חוליית חבלה ימית לצורך חבלה בכלי שיט בריטיים שהופעלו לסיכול מפעל ההעפלה. חולייה זו היוותה גרעין להקמת שייטת 13 בעת הקמת חיל הים.

ב-1946 הוקמה על ידי הסוכנות היהודית וההסתדרות חברת "צים" שהוכרזה לימים כחברת הספנות הלאומית. בצדה המשיכה לפעול חברת 'עתיד', שהוקמה בשנת 1934, וחברת הספנות של הקיבוץ המאוחד וכן חברת מאיר דיזנגוף ושות'.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצעי חיל הים במלחמת העצמאות

בתחילת 1948 הוקם 'שירות ימי' שהתבסס על:

  • אנשי הפלי"ם
  • קצינים מקצועיים אנשי מח"ל מהצי הבריטי וחיל הים האמריקאי.
  • מתנדבי היישוב לצי הבריטי שהוו את השדרה הטכנית של החיל.
  • אנשי הצי המסחרי שהיו קציני ים מנוסים, אך חסרי הכשרה ימית מבצעית.
  • חברי האגודות הימיות למיניהן.

מעצם רבגוניותו של כוח האדם בשנת ההקמה והרקע השונה ממנו הגיע נוצרו לא מעט חיכוכים וחילוקי דעות בעת הקמת חיל הים שנבעו בעיקרם מהבדלי גישות, הגישה של הצי המלחמתי המסודר והמאורגן כנגד הגישה הלא סדורה שבאה מן הפלי"ם. מאבקים אלו נבעו מן הרצון להשפיע ולתפוס עמדות כוח.

מחשבות ראשונות על בניית כוח ימי סדיר עלו מסוף 1947 והצעות מסודרות (כולל מטרות, רכש ומבנה) החלו לעלות בראשית 1948. בתוכנית מ-7 בינואר 1948 של קומנדר מילר, לשעבר קצין בצי הבריטי שניהל את בית הספר הימי שליד הטכניון, הצי יתבסס על מספר סירות טורפדו ומעט משחתות ומטרתו העיקרית שמירת נתיבי ים פתוחים. ב-11 בינואר 1948 הוכנה על סמך תוכנית מילר תוכנית מרחיבה יותר בדרישות הרכש על ידי יושב ראש מחלקת הים של הסוכנות בר כוכבא מאירוביץ. בפברואר הכין זאב הים, איש ארגון מצי-הסוחר, תוכנית שנתקבלה על דעת בן-גוריון, וזה הורה על ביצוע התוכנית וזאב הים נשלח לאיטליה לבדוק אפשרויות רכש בהתאם. בנוסף הגיעו משלחות רכש ימי גם לארצות הברית. אולם בשל העדר נסיון מקצועי וטכני חלק מן הרכש היה של כלי שיט ואמצעים שלא ניתן היה להשתמש בהם ולהשמישם.

בהגדרת תפקידי חיל הים כתב יגאל ידין:

"התפקידים העומדים על הפרק, בעתיד הקרוב, מחייבים הגדלה מספרית והרחבה ארגונית של כוח המחץ הימי. התפקידים העיקריים הם: 1. אבטחת חופים. 2. הבטחת הנמלים. 3. פעולות נגד בלוקדה אפשרית של ארצות ערב. 4. נחיתה מהים, נגד מטרות בעומק האויב, בתוך הארץ ומחוצה לה. 5. הבטחת תחבורתנו הימית, בעיקר העלייה"

– מסמך בדבר "תפקידי כוח המחץ הימי – בשלב הנוכחי", פורסם ב-4 בפברואר 1948

התוכנית שהוצעה בהמשך התבססה על הרחבת הפלי"ם. תוך כדי הכנת התוכניות נעזר בן-גוריון באש לינקולן [1] (Ashe Lincoln), קצין יהודי-בריטי במלחמת העולם השנייה, שהציע לרכוש משחתת, קורבטות, ספינות תותחים, סירות משמר וסירות טורפדו. בהמשך ניתנו הנחיות ליצירת קשר עם יועצים ימיים בארצות הברית, בעיקר עם פול שולמן (Paul N. Shulman), בעניין הכלים הדרושים.

הקמתו של חיל הים לא הייתה מסודרת ומאורגנת והתאפיינה בחילוקי דעות שנבעו בעיקרם מהבדלי השקפות בין יוצאי הצי המלחמתי המקצועי, כצי הבריטי והצי האמריקאי לבין יוצאי הפלי"ם שהיו חסרי הכשרה ימית מקצועית מסודרת כבצי מלחמתי, על כך מתנדב המח"ל מהצי המלכותי קומנדר אלן ברק [2] אף אמר: "לא ניתן לעשות ימאי מקאובוי". לכן בהקמת חיל הים בראשיתו הייתה דרישה של יוצאי הפלי"ם שלא תהיה הפרדה בין קצינים ומלחים וכן לא יהיו סימני דרגה. באוניות חיל הים היה מצב של פיקוד לא ברור שהיה המשך למסורת הפיקוד הימי באוניות עלייה ב'. בכל אונייה היה מפקד ימי שהיה בדרך כלל רב חובל מוסמך שעל פי רוב הגיע מן הצי המסחרי. ופיקוד מבצעי של איש פלי"ם אשר חסר את ההכשרה הימית. חוסר ההפרדה בין קצינים ודרוגים והמצב העמום של הפיקוד הכפול וטישטוש ההירכיה הפיקודית שאף הייתה נהוגה בצי המסחרי גרר חיכוכים והתפטרויות של רבי חובלים ומעברם לצי המסחרי. בנוסף הפיקוד הכפול יצר אווירה של קצין מקצועי כנגד קצין שהוא קומיסר מפלגתי. הבעיה המשותפת הן לפיקוד הימי והן לפיקוד המבצעי הייתה ששניהם לא היו בעלי הכישורים בהובלת ספינה לקרב.

בזמן הקמת השירות הימי לא הוגדר תפקיד של מפקד חיל הים וב־17 במרץ 1948 הוקם השירות הימי, בראשותו של גרשון זק שהיה מינוי פוליטי ללא רקע ימי וכפוף לשר הביטחון. היה זה שלב ביניים בדרך להקמת חיל הים הישראלי הפועל במסגרת צה"ל. במאי 1948 עלה לארץ פול שולמן, ובהמשך, באוקטובר, הפך למעשה למפקד המבצעי הימי ללא תואר מפקד חיל הים אלא נשא תפקיד של ראש המטה, ובכפוף לרמטכ"ל. מינויו של שולמן עורר התנגדות רבה בקרב יוצאי הפלי"ם שנבעה בעיקרה מעצם היותו לא ארץ ישראלי, בשל כך לא היה שיתוף פעולה ואף התנגדות לעצם המנוי מטעמים בלתי מקצועים ויותר פוליטיים.

עם התמסדותו של חיל הים כזרוע ימית החלה חלוקת דרגות ותפקידים.

בתקופת מלחמת העצמאות לרשות החיל לא עמדו כל כלי שיט צבאיים ייעודיים, ולכן נאלצו להשתמש באוניות מעפילים שהוסבו לספינות מלחמתיות. מספר אוניות, חלקן בעלות עבר כספינות צבאיות, נמצאו בנמל חיפה לאחר שהבריטים, שהחרימו אותן, הותירו אותן במקום לאחר עזיבתם עוגנות בשובר הגלים. צי אוניות זה היה ידוע בשמו כ(צי הצללים). תהליך ההסבה של אוניות אלו, שהחל באפריל 1948 נעשה בחשאי ובמסווה של חברת העוגן, שכן הנמל נותר בשליטה בריטית עד סוף חודש יוני. חימוש הספינות, שכלל כמה תותחים ומקלעים וכן תותחי דמה נעשה במעגן תל אביב.

לאחר הכרזת העצמאות "ירש" חיל הים בנמל חיפה 3 ספינות משמר מהבריטים והן הוכנסו לשירות פעיל במהלך יוני 1948. בנוסף לרכש מאירופה הצליחו אנשי הרכש להבריח ספינת סיור P.C מארצות הברית ("נגה")ו-2 נחתות חי"ר.

צי המלחמה הישראלי במלחמת העצמאות כלל את האוניות האלה:

בתקופת מלחמת העצמאות תרומתו של חיל הים לקרבות הייתה שולית וזאת עקב היעדר יכולת מבצעית, הכשרה מבצעית וכלים ייעודים. פעילותו הקרבית המשמעותית הראשונה של השרות הימי הייתה הנחתת כוחות בגליל המערבי, באמצע מאי, במסגרת מבצע בן עמי. לחיל הים היו מספר עימותים עם ספינות מצריות שבהן לא נחלו אוניות חיל הים (כמו גם האוניות המצריות) הצלחה. לעומת זאת, חיל הים נחל הצלחה במבצע הטבעת "האמיר פארוק", יחד עם שולת מוקשים מצרית, באוקטובר 1948. היה זה מבצע הקומנדו הימי הראשון תחת היררכית חיל הים אף על פי שיחידת קומנדו ימי אורגנית טרם הוקמה והיא הייתה חלק ממבצעי החוליה. במקביל פעלו אנשי חיל הים לסיכול משלוחי נשק מאיטליה לכוחות הערביים. מבצעים אלו כללו את הטבעת האוניה "לינו" בנמל בארי שבאיטליה ומבצעי שלל-1 ושלל-2.

כחלק מן המאמץ לסיוע לכוחות היבשה הוקמה בחיל הים יחידת נחיתה שתפקידה היה לסייע בחזית הדרום ב"קרבות עשרת הימים" (אמצע יולי 1948). יחידה זו ספגה אבדות כבדות בקרב בית עפה כנגד המצרים. למעשה היו אלה רוב אבדותיו של חיל הים במלחמה.

בסיכום דף תרומתו של חיל הים במלחמת השחרור נסתבר כי הערכת המטכ"ל לחיל הייתה כאל חיל שתרומתו שולית ולכן סבל בהמשך מתקציב נמוך. ההשקפה הייתה כי יש לחזק את כוחות היבשה.

אחרי מלחמת העצמאות ומבצע סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד בן-גוריון על סיפון ספינה של חיל הים, 1949
אח"י משגב מתקבלת בטקס חגיגי בנמל חיפה, 1955

במרץ 1949, לקראת סיומה המעשי של המלחמה, ועדה בראשות שאול אביגור בחנה את מעמד החיל וזיקתו למטכ"ל וכן את הרכב מטה חיל הים. על פי ממצאי הוועדה הוחלט כי מעמד חיל הים יהיה שווה ערך לזרועות האוויר והיבשה, במסגרת פיקוד מאוחדת לשלוש הזרועות בדרג של הפיקוד העליון. בראש חיל הים יעמוד מפקד, דוגמת חיל האויר. שולמן התפטר מתפקידו בשל מחלוקות קשות עם ידין, ובעקבותיו התפטר גם זק, על פי בקשתו של בן-גוריון. מוניה מרדור מילא באופן זמני את תפקידו של שולמן, ושמעון פרס את תפקידו של זק במשרד הביטחון (החל מאפריל 1949). במאי מונה שלמה שמיר למפקד החיל. היה זה המינוי הראשון לתואר "מפקד חיל הים", ולמעשה כאן מסתיים שלב הפיקוד הכפול ואי הבהירות הפיקודית במטה חיל הים.

בתקופתו של שמיר החל חיל הים לעבור תהליך בנייה וארגון. ראשית נקבע כי שמות דרגות הקצינים יהיה כנהוג בצה"ל. השמות השאולים למקבילה מציי ארצות הברית והצי המלכותי בוטלו. בעקבות הפקת לקחים מהיעדר מקצועיות מינה שמיר את שמואל טנקוס כמד"ר וקציני החיל החלו לעבור השתלמויות פנים חיליות בעיקר בנושא נוהג אונייה וניווט. חיל הים עדיין לקה בחסר בלימודי ים של קציני ים מחילות ים מסודרים.

עם כניסתו של מרדכי לימון לתפקיד מפקד חיל הים קציני חיל הים החלו להישלח להשתלמויות מקצועיות בצי הבריטי ובצי הצרפתי. תהליך זה הועצם עם כניסתו של שמואל טנקוס לתפקיד מפקד חיל הים. בתקופה זו נשלחו קציני חיל הים לאימונים במתקנים טקטיים במלטה, לאימוני תותחנות בצי הבריטי.

תקופתו של טנקוס מתאפיינת כתקופת ההתעצמות. במהלך כהונתו, שנסתיימה בשנת 1960, חיל הים רכש שתי משחתות מטיפוס Z: ק-40 "יפו" וק-42 "אילת". בנוסף החלה הקמת שייטת הצוללות בראשותם של יוסף דרור והדר קמחי. רכש המשחתות היווה נדבך חשוב בתהליך בניית הפיקוד הימי והכשרת הקצין. השתלמות הצוותים בצי הבריטי ותהליך ה Build-Up שהם עברו הווה גרעין חשוב להנחלת פיקוד ימי. תהליך זה נשא פרי ובשנת 1956 במהלך מבצע סיני לכדו משחתות חיל הים בסיועם של הצרפתים וגיבוי אווירי את המשחתת המצרית איברהים אל אוול שהפכה לאח"י חיפה היא ק-38.

למרות התעצמות החיל סבל חיל הים מתקציב קטן ובשנת 1956 הוחלט להקים יחידת ספינות מילואים המבוססת על סירות מכמורת הקרויה יחידת "סד"ג" (ספינות דיג). מפקד היחידה, שמנתה בראשיתה שמונה סירות דיג, היה רס"ן יהודה רותם, דייג וחבר קיבוץ שדות ים (מאוחר יותר מנכ"ל "צים"). היחידה הייתה מבוססת על צי ספינות הדיג ששגשג באותה עת. לכל ספינה היה צוות קבוע שנקרא לעתים לאימונים. קברניטי הספינות עברו קורסים צבאיים כדוגמת פיקוד, בקרת אש, בקרת נזקים וכו'. על הספינות שגויסו הותקנו כנים לתותחי אורליקון והן צוידו במכשירי קשר. בסיום הפעילות פורקו כל אמצעי הקשר והלחימה מן הספינות. תפקידי היחידה היו מגוונים והיו בעיקר סיור. המתקנים הצבאיים הוסוו וקיומה של היחידה נשמר בסוד, בין השאר כדי שדיג מסחרי ישראלי יוכל להתקיים כרגיל בלי שכל ספינת דיג תחשד בפעילות צבאית.

מבחנם הראשון של הסד"גים היה במבצע קדש. הספינות פטרלו כמשמר חופים ועסקו בהובלת חיילים ונשק. בשלהי המלחמה הייתה היחידה שותפה להעלאת יהודי פורט סעיד, מבצע שלובה אליאב היה אחד ממארגניו ושנשמר שנים בסוד. לצורך כך נצבעו מחדש הספינות של הקיבוצים סער ונווה ים ושמן הוסב לשמות איטלקיים. הספינות הפליגו לנמל פורט סעיד, שהיה בשליטה צרפתית-בריטית, שם העלו על האוניות הקטנות כ-180 איש שהצטופפו על הסיפון ובחדר האוכל. הספינות הגיעו לחיפה בשלום לאחר 20 שעות הפלגה בים סוער.

שיא פעילות יחידת הסד"ג היה במלחמת ששת הימים שעה שהספינות עסקו בתפקידי נ"מ, שמירה על נמל חיפה ונמל אשדוד מפני צוללות, הובלת יחידות ושמירת חופים. הצורך בצי ספינות הדיג פחת אחרי המלחמה.

בין מבצע סיני למלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום כהונתו של שמואל טנקוס בשנת 1960 מונה אלוף יוחאי בן-נון כמפקד חיל הים עד לשנת 1966. בשנות ה־60 היו ברשות חיל הים שלוש משחתות ופריגטות, ספינות טורפדו ונחתות טנקים. כן כלל חיל הים מספר צוללות מתוצרת בריטית מימי מלחמת העולם השנייה. ציוד זה היה מיושן וגילו היה כשלושים שנה ולכן לא ענה על אתגרי הזירה המתחדשת. בשל כך החלה חשיבה מחודשת על הצטיידות חיל הים ופיתוח תורת לחימה. החל סקר כלי שיט ובחינת מספנות שתוכלנה לספק כלי שיט מתקדם שיענה לאתגרי הזירה ואמצעי הלחימה של ציי ערב שכללו ספינות טילים וטילי ים-ים סובייטים. הוחלט על הקמת מנהלת "פרויקט שלכת" הוא פרויקט ספינות הטילים. בסוף תהליך זה אותרה המספנה של פליקס אמיו בשרבורג כגוף המבצע ואילו התכנון היה של מספנות האחים לורסן בגרמניה. הוקמה משלחת שבראשה עמד אל"מ ביני תלם וצוותים טכנים ראשונים נשלחו לצרפת בשנת 1965. החוזה שנחתם קבע אספקה של 12 ספינות טילים. תקופה זו הייתה שלהי תור הזהב בין ישראל וצרפת.

כדי להתגבר על העדיפות הכמותית והטכנולוגית של הצי המצרי החל חיל הים לפתח תורת לחימה של ספינות טילים. במסגרת זו החל פיתוח טיל ים-ים מתביית מכ"ם, שהמנוע הרקטי שלו אינו מייצר רתע כך שניתן יהיה לשגרו מכלי שיט קטן יחסית. תוכנית זו הייתה חדשנית וסביבה נבנתה תוכנית ההצטיידות של חיל הים שכללה בניית צי של ספינות מהירות שיחומשו בטילי ים-ים "גבריאל" כאשר ראשית התכנון היה של רפא"ל בפיתוח טיל לוז שנכשל והמשכו בתעשייה האוירית. התוכנית אושרה במטה הכללי של צה"ל בשנת 1963.

בניית ספינות הסער הייתה המשימה העיקרי של חיל הים באמצע שנות ה-60 של המאה העשרים.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות סער

כדי לעמוד בהצלחה במשימות החיל במלחמה נדרשה יזמה התקפית - שהיא הפעלה מושכלת של כלי שיט באיכות ובכמות ליצור עדיפות זמנית ומקומית. עיקרי התוכנית היו:

  • עדיפות טכנולוגית – ניצול יכולת הפיתוח הישראלית באמצעי לחימה ונסיון אירופי בכלי השיט מהירים על מנת להשיג עדיפות על הטכנולוגיה הימית של ברית המועצות. מיקוד בלוחמת השטח בה ניתן לגרום נזק משמעותי.
  • עדיפות כמותית – הסתפקות בגוף ספינה קטן ככל האפשר, כדי להקטין את עלות היחידה הבודדת ולאפשר רכישת כמות משמעותית של יחידות לחימה.
  • מימוש מהיר – בחירת גוף כלי שיט מדגם שהוכיח את עצמו ובנייה בסדרות ייצור, כאשר הרכבת האמל"ח נעשית תוך כדי פיתוח גם על חשבון האיכות.
ספינת סיור של חיל הים מדגם דבור

בשנת 1966 מונה שלמה אראל למפקד חיל הים. בתקופה זו חיל הים היה בתהליך רכש והתעצמות של ספינות טילים, צוללות וספינות פטרול מסוג "דבור" שנרכשו מארצות הברית. ספינות אלו נכנסו לשרות לאחר מלחמת ששת הימים והחליפו את המשחתות והטרפדות. הייתה זו נקודת מפנה בחיל הים מכמה טעמים. ראשית הייתה זו תקופת מעבר וקליטת כלים חדשים והוצאה משירות של כלי שיט ישנים. במקביל החלו בחיל לעבוד על אמצעי לוחמה אלקטרונית בשיתוף עם רפא"ל והתעשייה האווירית.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

בתקופה זו פרצה מלחמת ששת הימים אשר שוב חשפה את חיל הים כחיל שתרומתו למלחמה שולית. במהלך מלחמת ששת הימים פשטו לוחמי שייטת 13 על נמלי פורט סעיד ואלכסנדריה והטביעו מספר כלי שיט מצריים. בפשיטות אלה נפלו בשבי שישה חיילי שייטת 13. חיל הים הדף מספר ספינות מצריות שהתקרבו לחופי ישראל. לאחר תפישת חצי האי סיני ומתקפת כוחות הקרקע והאוויר תפש חיל הים את שארם א-שייח ללא התנגדות ונפתחו מצרי טיראן לשיט ישראלי.

במהלך מלחמת ששת הימים תקף חיל הים בשגגה את אוניית הביון "ליברטי" של הצי האמריקאי השישי באירוע הידוע כתקרית ליברטי. ב-8 ביוני 1967 הותקפה הליברטי מן האוויר ומן הים על ידי ספינות טורפדו והוסבו לה אבדות כבדות ונזק רב. העניין העיב על יחסי ארצות הברית ישראל, כששני הצדדים טענו לחפותם. חיל הים טען לטעות בזהוי וזיהוי הליברטי כספינה המצרית "אל קאזיר" ובנוסף נטען שהליברטי שייטה באזור שאסור היה לה להמצא בו על פי ההנחיות לצבאות השונים.

במלחמת התשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה

לאחר מלחמת ששת הימים, באוקטובר 1967, טובעה המשחתת "אילת" עת הייתה בשייט פטרול להפגנת נוכחות על ידי ספינות טילים מצריות מול נמל פורט-סעיד. כעשרה שבועות אחרי טיבוע ה"אילת" אירע אסון נוסף והוא טביעת הצוללת "דקר", במסעה מבריטניה לישראל.

שני אירועים אלו גרמו לאלוף שלמה אראל להתפטר מתפקידו וחיל הים ספג ביקורת על כשל מבצעי, התמרמרות קציני ח"י מתפקודו של חיל הים במלחמה גרמה להתפטרותו של סגן מפקד חיל הים רמ"ח ים יצחק רהב שכן לא היה מי שיקשיב לו שיש צורך בשינוי. לפיקוד חיל הים נקרא אברהם בוצר, שהיה במהלך חופשת שיחרור. ביקורת זו וטיבוע המשחתת אילת גרמו לשינוי תפיסה מבצעי בחיל הים.

במהלך כהונתו של בוצר החלה בנייתו של הכוח הימי מחדש ופיתוח תורות לחימה של ספינות טילים בלוחמת טילי ים-ים. המשמעת המבצעית ורמת האימונים שופרו לאין שיעור. החלה בניית הכוח של שייטת ספינות הטילים. הוחלט על מבצע נועה לשם השגת 5 ספינות הטילים שנשארו עצורות בנמל שרבורג עקב האמברגו הצרפתי שהושת על ישראל על ידי דה-גול בעקבות מלחמת ששת הימים.

בשנים 1967 עד 1969 הגיעו לישראל ספינות הטילים הראשונות. הספינות הגיעו ללא חימוש וכל מערכות הלחימה הורכבו בישראל. בניית הספינות הקדימה את פיתוח ייצור מערכות הנשק. שלוש הספינות הראשונות הופעלו כספינות תותחים ונקראו "סער 1". בשלוש הספינות הבאות הותקנו גם הטילים עם הגעתן לישראל והן נקראו "סער 2". שש הספינות הבאות תוכננו להתקנת תותח 76 מ"מ והן נקראו "סער 3". בהמשך הותקנו טילים גם בספינות הראשונות וכך הפכו גם הן לדגם "סער 2".

האמברגו הצרפתי גרם לתובנה שיש לפתח יכולת פיתוח ובנייה של כלי שיט התקפיים בארץ. עקב כך הוחל בפיתוח ספינות סער מדגם מתקדם ו"רשף" ו"קשת" היו הראשונות שהושקו במספנות ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים. במקביל לבניית הספינות פיתח חיל הים מערכות לוחמה אלקטרונית, שנועדו לסייע לסטי"לים בהתמודדות עם הטילים הסובייטיים שהיו בעלי טווח גדול מזה של טילי ה"גבריאל". חיל הים הניח תחילה שהטילים הסובייטיים תוכננו נגד אניות גדולות ולא יצליחו לפגוע במטרות קטנות כמו ספינות הטילים, אך הטבעת ספינת הדיג "אורית" בירי טילי "סטיקס" הוכיחה שהטיל אפקטיבי גם כנגד ספינות קטנות. עקב כך גובש מענה טקטי רחב שכלל את מערכת "שלדג" לגילוי מכ"ם, "אבשלום", רקטה לפיזור מוץ להטעיית מכ"ם האויב, ומערכת "אמנון" להגנה עצמית. פותחה תורת לחימה שתורגלה בים ובמתקן תרגול טקטי, ועל פיה זיהו ספינות הטילים ממרחק את ספינות האויב על פי שידורי המכ"ם שלהן, הטעו את הטילים שנורו לכיוונן, וצמצמו את הטווח עד לטווח היעיל של טילי "גבריאל" וכל זאת תוך ביצוע תמרוני התחמקות. ב-1973 כבר הייתה שייטת ספינות הטילים מתורגלת בהפעלת הספינות החדשות ותורת הלחימה שלהן. נערכו תוכניות מגירה התקפיות שתורגלו, שבהן נוצלו היכולות הטכנולוגיות שנרכשו בתחום הוחמה האלקטרונית.

שיפור מוכנותו המבצעית של חיל הים ניכרה היטב במלחמת ההתשה, עת החיל נטל חלק בפעולות רבות ומוצלחות כגון הפשיטה על האי גרין והפשיטה על האי שדואן, בצורות קרב שונות, כגון לוחמה ימית קלאסית, חבלה בספינות בנמליהן על ידי לוחמי קומנדו ימי, סיוע בפשיטות משולבות וכוח גיבוי כבמבצע אביב נעורים והנחתת כוחות רגליים ומשוריינים. חיל הים שוב ספג אסון - אסון משאית התחמושת שבו משאית ובה מוקשים רבים התפוצצה בנמל הצבאי באילת וגרמה ל-21 הרוגים.

המצרים הגיבו בפעילות נגד ופעמיים הצליחו חיילי קומנדו ימי מצריים לחדור לנמל אילתנמל עקבה הסמוך), ולגרום לנזקים. המצרים הוכיחו את יכולתם לפגוע גם בכלי שיט קטנים כאשר בחודש מאי 1970 תקפו בטילי "סטיקס" והטביעו את ספינת הדיג "אורית" מול חוף סיני. דייג אחד נהרג והשני הגיע לחוף בשחייה.

למרות השינוי שעבר חיל הים בתקופה זו, טרם חילחלה התודעה שחיל הים יכול ומסוגל לסייע במאמץ הלחימה היבשתי והגלובלי. מהפך החשיבה בנושאים אלו החל להתהוות לאחר הישגי החיל במלחמת יום הכיפורים ותרומתו במלחמת לבנון בשנת 1982.

מלחמת יום הכיפורים ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

בשנת 1972 מונה בנימין תלם למפקד חיל הים. במהלך כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, חיל הים היה מבין החילות הבודדים בצה"ל שהתכוננו היטב למלחמה. שנות ההכנה והטמעת תו"ל לחימת טילים ושימוש באמצעי לוחמה אלקטרונית ושיבוש מכ"ם וגנבת מטרות בעזרת מוץ "Chaps"ולולאות זיכרון תדר "FML" שהובלו על ידי חרות צמח נשאו פרי. חיל הים עבר מהפך תפישתי ועבר מתפיסה מגננתית לגישה התקפית יוזמת. באותה תקופה הסד"כ של חיל הים מנה 12 ספינות מדגם "סער 3" משרבורג ושתי ספינות מדגם "סער 4" שנבנו במספנות ישראל. סד"כ זה איפשר פיצול הכוח לשתי זירות בצורה יעילה מבחינת כוח אש. מהירות הספינות ואמצעי הלחימה שבהן איפשרו תגובה מהירה ויעילה כנגד איומים הן בקרבת החוף והן בעומק הים. גישה זו הייתה שונה באופן מהותי מגישת הסיור ההגנתי בעידן המשחתות. גודלם הקטן יחסית של כלי השיט צמצם את שטח חתך המכ"ם שלהם "שח"ם" לעומת זה של המשחתות האיטיות. מעטה הל"א סיפק להם אמצעי הגנה כנגד טילי האויב. טילי הסטיקס הסובייטים היו ארוכי טווח ביחס לטילי הגבריאל ולכן כדי להגיע למגע נאלצו כלי השיט של חיל הים לצמצם מרחק מה שהעלה את פגיעותם, אך מעטה הל"א סיפק להם הגנה נגד בעיה זו. חידושים אלו ונקיטת היוזמה העמידו את חיל הים כחלוץ בלחימת טילי ים-ים בעידן לוחמת הטילים הימיים. קרבות הים במלחמת יום הכיפורים, בהם קרב לטקיה שהוא קרב הסטי"לים הראשון בהיסטוריה, היוו הוכחה ליעילות התפיסה המבצעית של ספינות הסער.

תחת פיקודו של אל"מ מיכאל (יומי) ברקאי, התקיפה שייטת 3 את ציי סוריה ומצרים במים הטריטוריאליים שלהן וטיבעה את מרבית ספינותיהם. לאחר שתי יממות, עם התקדמות המערכה, פתחו ספינות שייטת 3 בהפגזת מתקני דלק ונמלים בסוריה ובמצרים. לאחר השגת ההכרעה בקרבת חופי האויב הופעלו ספינות "סער 4" בזירת כרתים ומלטה והניאו את המצרים מלקיים שם מצור ימי על ישראל.

לאחר מלחמת יום הכיפורים המשיך חיל הים בתהליך ההתעצמות. עוד ספינות "סער 4" יוצרו במספנות ישראל בהובלתו של חיים שחל, למערכת הנשק "גבריאל" הוספו טילי "הרפון" אמריקאים. על מנת לחזק את הכוח הימי במפרץ אילת נשלחו ספינות "סער 4" ו"סער 2" (נצ"ל) מסביב לאפריקה והוצבו בים סוף‏[2]. חיל הים עסק בעיקר בפעילות ביטחון שוטף והגנה על החופים. ספינות הסיור של חיל הים בשיתוף מערך הגילוי החופי, סיכלו פיגועים מן הים והטביעו עשרות סירות מחבלים לאורך השנים.

בשנת 1977 נקלטו צוללות מדגם "גל" שיוצרו באנגליה. בשנת 1981 ספינת הטילים אח"י געש עלתה על חוף סעודיה בים סוף בשל מחדל פיקודי. הספינה חולצה תודות לשיתוף פעולה פאסיבי של הסעודים.

בין המלחמות עסק חיל הים במבצעי ביטחון שוטף רבים, בהגנה ובתקיפה כאחד, ולוחמי שייטת 13 פשטו מהים על בסיסי מחבלים רבים.

מלחמת לבנון ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון
"פתיחת ציר" ברצועת הביטחון בלבנון בכביש היורד ממוצב צה"ל שקיף אל חרדון למוצב חיל הים ברצועת הביטחון ראס ביאדה. (1986)

לאחר מלחמת יום הכיפורים החלה לחדור התודעה בפיקוד העליון של הצבא כי חיל הים הוא זרוע שניתן לשלבה בצורה משמעותית במאמץ הלחימה היבשתי והימי. חיל הים הפך לגורם התקפי ויוזם יותר.

המבחן הראשון של חיל הים בפעולה מורכבת משולבת בקנה מידה גדול עם כוחות היבשה הממוכנים היה במלחמת לבנון בשנת 1982. על חיל הים הוטלה משימה של הנחתת כוח שריון שהיה מורכב מטנקי שלל "טירן" (שלא הונחתו לבסוף ולא נשלחו לנחיתה) וכן חי"ר ממוכן של חטיבת הצנחנים בפיקודו של אל"מ יורם יאיר. כוח הצנחנים המתין בחוף לכוחות הנעים מן היבשה ואיבטח את חוף הנחיתה, ולבסוף התקדם לביירות. פעולה זו הייתה פעולת איגוף ימי הגדולה ביותר, לראשונה בתולדות צה"ל. מטרתה הייתה ליצור חסימה מצפון לכוחות המחבלים הנסוגים עקב התקדמות כוחות צה"ל בצירי היבשה בחזית המערבית, אסטרטגית תמרון זו נקראת פעולת מלקחיים. במהלך מבצע זה הונחתו משלוש נחתות, "בת-שבע" ושתי נחתות נוספות של ששים מטרים, מאות כלי רכב משוריינים ואלפי חיילים בחוף נהר אל-אוואלי שמצפון לעיר צידון בלבנון.

בנוסף לפעולת הנחיתה הוטלו על ספינות הטילים משימות הטרדה וחיפוי לכוחות הנוחתים וכן סיוע לכוחות הקרקע. הירי המדויק מן הים סייע לכוחות היבשה, בכך שהאויב היה צריך להפנות משאבים הן למגננה ביבשה והן מן הים‏[3].

שייטת הנחתות פורקה לאחר המלחמה למרות הוכחת הצלחה, לא הוקצו תקציב ומשאבים לבניית נחתות חדשות.

לאחר מלחמת לבנון הוטלו על חיל הים משימות רבות יותר בטווח רחוק. לשם כך נדרש חיל הים לספינות בעלות כושר שרידות גדול יותר ויכולת שהייה גדולה יותר. ביצוע פעולות כחיסולו של אבו ג'יהאד בתוניסיה הביאו את מפקדי חיל הים להבנה שיש צורך בדור חדש של ספינות הוא דור ה"סער 5" שפותחו בארצות הברית על פי מפרט דרישות ישראלי.

עם עליית הצורך בחידוש צי הצוללות החל שלב אפיון ופיתוח צוללות דיזל-אלקטריק. עבודת הבנייה החלה לאחר מלחמת המפרץ הראשונה במספנות קיל שבגרמניה המתמחות בסוג צוללות זה. צוללות אלו החליפו בהדרגה את הצוללות מדגם "גל".

עד הנסיגה מלבנון תיחזק חיל הים את מוצב רותם (ראס ביאדה) ברצועת הביטחון בלבנון.

לוחמה בטרור בתחילת המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

אח"י דולפין, אחת מארבע צוללות הדולפין של חיל הים, עוגנת בנמל חיפה

בשנות ה-90 החלה לחלחל לתודעת צה"ל ההכרה שיחידת הקומנדו הימי היא יחידת חי"ר מובחרת עם יכולות ימיות. בנוסף הובן כי הפיקוד ביחידה זו מאומן היטב בתורת הלוחמה הזעירה. נתונים אלו הביאו לתובנה שניתן להטיל על יחידת הקומנדו הימי משימות חי"ר איכותיות בשטחי יהודה ושומרון. בנוסף ניתן להשאיל קצינים מן היחידה ליחידות היבשה על מנת להטמיע בהן איכות. כך היה כאשר יואב גלנט נתמנה למפקד אוגדה ולימים לאלוף פיקוד הדרום. בהמשך מונה קצין מהקומנדו הימי למפקד הנח"ל וגם מפקד יחידת אגוז הגיע מהשייטת. באופן זה הוטמעו תורות לחימה מהשייטת ואיכויות בצבא היבשה.

במהלך האינתיפאדה השנייה לכד חיל הים שלוש ספינות שהבריחו כלי נשק ותחמושת לפלסטינים, כאשר הגדולה שבהן הייתה "קארין A", שלעצם תפיסתה היו השלכות מדיניות שפגעו במעמדו הבינלאומי של יאסר ערפאת.

יחידת שייטת 13 החלה לבצע פעולות מיוחדות בשטחים ובאחת מהן נהרג קצין מהיחידה, סרן מורן ורדי בעת מבצע ללכידת מבוקש בשכם ב-6 ביולי 2004. לוחמי השייטת השתתפו במבצעים במהלך מבצע עופרת יצוקה בעזה.

ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הטילו ספינות הטילים סגר על חופי לבנון ופגעו במטרות חזבאללה בחוף. בפעילות זו נפגעה ספינת הטילים "אח"י חנית" (מדגם סער 5) מטיל חוף-ים. היה זה מחדל פיקודי והטיעון היה שהימצאות טילים מתוצרת איראן בידי ארגון החזבאללה לא היה ידוע למספן מודיעין, וצוות הסטי"ל לא נערך בהתאם לאיום נוכח פני אויב לפי דפ"א של הגרוע מכל. פעולות הצוות לבקרת נזקים צמצמו את הנזק לספינה והיא הגיעה בכוחות עצמה לנמל, אולם ארבעה חיילים שנמצאו באזור פגיעת הטיל בספינה נהרגו ומסוק AS-565 פנתר ניזוק. עקב כך נפתחה ועדת חקירה. ויש הטוענים כי המחדל דומה בחומרתו למחדל המשחתת אילת.

ב-2009 לכד חיל הים ספינה איראנית שנשאה כלי נשק ותחמושת לחזבאללה.

מאז עליית חמאס לשלטון הוטל על חיל הים לאכוף סגר ימי על רצועת עזה, ובפרט למנוע מספינות הנושאות אמצעי לחימה המיועדים לחמאס להגיע לחוף הרצועה. פעילי שמאל רדיקלי בינלאומיים ארגנו מספר משטים שמטרתם לפרוץ את הסגר. הידוע שבהם היה המשט לעזה ב-2010 שהתפרסם בגלל העימות האלים בין לוחמי שייטת 13 לפעילי אסלאם קיצוניים על ה"מרמרה" שהסתיים בהרוגים לפעילים. ב-2011 עצר חיל הים משט נוסף שניסה להגיע לעזה וכן את "ויקטוריה", שהבריחה אמצעי לחימה מתקדמים לחמאס. ב-2014, במבצע חשיפה מלאה, לכדו כוחות של שייטת 13 (הקומנדו הימי) ושייטת 3 (שייטת ספינות הטילים) אוניית נשק איראנית שהבריחה אמצעי לחימה, בהם רקטות קרקע-קרקע ארוכות טווח מדגם M-302, לארגוני הטרור ברצועת עזה. ב-26 במרץ 2014 הטביע חיל הים הישראלי שתי סירות פלסטיניות שעסקו בהברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. הירי גם לפיצוצי משנה של האמל"ח, התחמושת וחומר הנפץ שהוברחו בסירות, ומהם ככל הנראה נהרגו המבריחים שעל הסירות. המחבלים פתחו באש לעבר כלי השיט של צה"ל אך לא פגעו בהם‏[4].

מדי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סמלים ואותות בחיל הים הישראלי
צוערי קורס חובלים במדים לבנים במהלך מסדר כבוד
קציני החיל הבכירים בטקס, לובשים חגורה לבנה, ונועלים נעליים לבנות בעת לבישת מדי האירועים הלבנים

פקודות חיל הים מגדירות מספר סוגי מדים לפי האירוע וסוג השירות. ובחירתם נעשית לפי פקודת מפקד היחידה לפי נוהגי הלבוש המוגדרים. מדי נספח חורף מדי נספח קיץ, מדי שרד חורף מדי שרד קיץ, מדים לבנים המכונים בעגה הצבאית "מדי אירועים" - מדי א' בשירות קבע למעשה קצינים מדרגת סרן ונגדים מדרגת רס"ל ומעלה - חולצה לבנה ומכנסיים כחולות, מדי א לשאר אנשי הקבע ושירות חובה: דקרון חאקי בהיר. בגדי עבודה דגמ"ח‏[5].

  • חוגרים וקציני חוף עד דרגת סגן: מכנסיים וחולצה בצבע חקי בהיר.
  • נגדים מדרגת רס"ל, קצין שסיים קורס חובלים וקציני חוף מדרגת סרן: מכנסיים בצבע כחול כהה וחולצה לבנה.
  • דרגות החוגרים הקצינים והנגדים בצבע זהב על רקע כחול.
  • ביום חיל הים, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובטקסים, כל חיילי החיל וקציניו לובשים את מדי האירועים של החיל שצבעם לבן. לקצינים כובע מצחייה לבן עם סרט זהב, לנגדים מדרגת רס"ל כובע מצחייה לבן עם סרט שחור. קצינים ונגדים מדרגת רס"ל ומעלה לובשים חגורה לבנה בעת לבישת מדי ייצוג לבנים, וקצינים מדרגת רב סרן ומעלה נועלים נעליים לבנות בעת לבישת מדי האירועים הלבנים.

היסטוריה וסיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך כדי מלחמת השחרור הורה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון שחיל הים יצטייד במדים לבנים. היה זה המשך לכוונתו שחיל הים צריך לייצג את המדינה הצעירה בעולם הגדול.

מדי חיל הים וסימוני הדרגה היו בהתאם למסורת של הצי המלכותי הבריטי והצי האמריקני. קוד הלבוש הופרד בהתאם למסורת זו לשלוש קטגוריות:

  • קצינים: כובע קצינים עם סמל ח"י ודרגות שרוול וכתף בהתאם לתקן הצי האמריקאי.
  • נגדים: כובע קצינים עם סמל ח"י קטן ודרגות יד פרט לסמל ראשון.
  • חוגרים: בגדי מלחים וחולצת מלחים וכובע מלחים עליו רשום שם האונייה.

כומתת החיל היא בצבע כחול כהה עם סמל חיל הים מוזהב. הסמל העכשיוי מורכב מעוגן, חרב עם עלה של זית, מעוטר באצות ים וכיתוב "חיל הים".

דרגות קציני חיל הים היו שונים מדרגות קצינים בצה"ל עד לשנת 1970. אלוף אברהם בוצר שינה את נוהג המדים כחלק ממדיניות כוללת של הבראת חיל הים ושיוכו לכלל צה"ל. המטרה הייתה [דרוש מקור] שינוי תדמיתי של החיל שסבל משני אסונות מבצעיים, טיבוע המשחתת אילת וטביעת הצוללת דקר, שגררו התייחסות לחיל זה כחיל בלתי מקצועי. בתקופה זו מדי החוגרים הוחלפו למדי חאקי רגילים וכומתה כחולה ועליה סמל חיל הים כאשר קציני חיל הים חבשו כובע קצינים ונגדים כובע נגדים. שינוי משמעותי נוסף היה שבגדי העבודה שודרגו לבגדי דגמ"ח, הימאים והקצינים נעלו נעליים שחורות גבוהות.

בשנת 1978 יחד עם כלל צה"ל בוטלו מדי החורף בחיל הים. בתחילת שנות השמונים, בהוראת האלוף זאב אלמוג, הכומתה הכחולה לחוגרים הוחלפה בכובע מלחים לבן כבצי האמריקאי ועליו סמל של עוגן. "כובע פופאי המלח" זכה לקבלת פנים צוננת. חבישתו בוטלה וכיום כלל חיילי חיל הים, קצינים נגדים וחוגרים חובשים כומתה כחולה. חידוש נוסף שהוכנס באותה עת הוא תגי כתף בהתאם ליחידות הראשיות של החייל. תגי הכתף שמרביתם תוכננו על ידי מ. אריה התקבלו בברכה והם בתוקף עד היום.

בטקסים ובמפגשים עם ציים זרים נוהג הלבוש הוא כובע קצינים וסימני דרגה ושרוול לקצינים כנהוג בצי האמריקאי.

בתקופת הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק הותר כי מפקד חיל הים ישא דרגת שרוול המקבילה לדרגת צי אמריקאי של Vice Admiral השקולה לדרגת רב אלוף בצה"ל ואילו תת-אלוף ישא דרגת שרוול של Rear Admiral Upper Half השקולה לדרגת אלוף בצה"ל במעמד טקסי ייצוג בלבד.

ספינת חייל הים משייטת במשימת הגנה על חופי ישראל, על רקע השקיעה

בסיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס חיפה

בבסיס חיפה (ב"ח) מרוכזות: שייטת 7 - שייטת הצוללות, שייטת 3 -שייטת ספינות הטילים ופלגה 914 - אחת מפלגות הדבורים. עיקר תפקידו של הבסיס לאבטח את נתיבי השיט של מדינת ישראל, לשמור ולשפר את כושר הפעולה המבצעי של החיל, ולבצע משימות בט"ש (ביטחון שוטף). מפקד זירת חיפה (תת אלוף) מכונה 'מפקד ב"ח'.

כמו כן ממוקמות בבסיס פלגות-חוף: הפלגה הטכנית, פלגת כוח אדם, פלגת לוגיסטיקה ועוד.

בסיס אשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס אשדוד

בסיס אשדוד ממונה על חלקה הדרומי של זירת ים תיכון ועוסק בעיקר בבט"ש. מפקד בסיס אשדוד הוא מפקד זירת אשדוד של חיל הים. התפקיד מכונה "מב"ס אשדוד". בבסיס פועלת פלגה 916 המפעילה ספינות סיור מדגם "דבור", "דבורה" סימן 3 ו"שלדג".

בסיס עתלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס עתלית הוא בסיסה של שייטת 13 (הקומנדו הימי). בשטח הבסיס נמצאים שרידי המבצר הצלבני הידוע בשם מבצר עתלית.

בסיס אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בסיס אילת

בסיס חיל הים באילת קיים משנת 1951. הבסיס משמש כמפקדת זירת ים סוף החל משנת 1980 עם גמר פינוי כוחות חיל הים משארם במסגרת הסכמי השלום עם מצרים. מפקד הבסיס מכונה בחיל הים "המז"ר (מפקד זירה)". זירת ים-סוף (זי"ס) היא אחת משלוש זירות הפעולה של חיל הים. משימתה העיקרית של זרוע הים באילת היא לשמור על השקט הביטחוני של אילת. עיקר הפעילות בעיר אילת מתבסס על נופש ותיירות אשר כוללים, בין השאר, כמאתיים כלי שיט הנעים בשטח ים קטן יחסית. מכאן ניתן להבין את חשיבות הים לאזור, את כמות המשתמשים הרבה בים ואת החיוניות שבנוכחות מחד, לצד פעילות מוצנעת יחסית מאידך, על מנת להמשיך ולשמור על צביונה התיירותי של העיר. תחום המים הריבוניים של מדינת ישראל במפרץ אילת תחום מצפון וממערב בחוף ישראל, במזרח, באמצע המפרץ מסתמן כפתרון סוגיית הגבול הימי שבין ישראל לבין ירדן. בעבר אזור זה היה אזור מפגש בין ארבע מדינות עימות: ישראל, מצרים, ירדן וסעודיה. כיום רק סעודיה נותרה כמדינת אויב. בבסיס פועלת פלגת הדבורים -פלגה 915, המפעילה ספינות סיור מדגם "דבור", "דבורה" ו"נחשול".

בסיס ההדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בה"ד חיל הים

בסיס ההדרכה המרכזי של החיל, בה"ד 600, ממוקם בחיפה. בסיס ההדרכה מאכלס את ביה"ס לחובלים, ביה"ס לפיקוד ימי, ביה"ס למקצועות הצוללות, ביה"ס למקצועות הסט"ילים (ספינות טילים), בט"ש ימי (בט"ש, טירונות ושליטה) ומסגרת טכני-חוף. למעט קורס הקומנדו הימי (שייטת 13, בבסיס עתלית), הכשרתם של כל בעלי המקצוע בחיל מתבצעת בבסיס זה - הן הכשרות בתחום הימאות והן הכשרות בתחומים אחרים - כגון מחשוב, מודיעין ושליטה. בנוסף, בשנת 2008 הוקם בית הספר הטכני של חיל הים, צור ים, הממוקם גם הוא בבה"ד חיל הים ומחנך תלמידים בכיתות ט'-י"ב במקצועות טכניים.

מספנת חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספנה ממוקמת בצמוד לבסיס חיפה ואחראית על ביצוע התקנות, תיקונים ושיפורים בכלי השיט, באמל"ח (אמצעי לחימה), במערך הגילוי החופי ובמתקני החוף. למספנת חיל הים שלוחות בבסיסים מבצעיים אחרים של חיל הים ברחבי הארץ.

בסיס ציוד ותובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס ציוד ותובלה (בצ"ת) שוכן בטירת הכרמל. בבסיס זה מאוחסן הציוד הנחוץ לפעילות חיל הים ושוכנים בו גופי ההצטיידות והאספקה ליחידות השונות.

בסיס ממת"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממת"ם - מערכות מידע תהליכים ומחשוב - יחידה קטנה של אנשי מחשוב, תוכנה ותקשורת, ומרכזת את נושא מערכות המידע (הן טכנו-לוגיסטיות והן מבצעיות) וכן תשתיות התקשורת והמחשוב של החיל כולו. מקום מושבה העיקרי הוא מחנה מקלף ברמת גן.

מפקדת חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדת חיל הים (מפח"י) שוכנת במחנה רבין (הקריה) בתל אביב בסמוך למטה הכללי ומפקדות הזרועות השונות של צה"ל. עד להעברתה לקריה, שכנה המפקדה בסטלה מאריס שבחיפה מיום הקמת החיל ועד 1972[6]. במפח"י מצויים חדרי השליטה, מרכזי הקשר, יחידת תכנון מבצעים, מודיעין, כח אדם, מרכזי מחקר ופיתוח ולוגיסטיקה, כמו גם יחידת שליטה ימית (יש"י) האחראית על שליטה ביחידות המבצעיות.

מבנה חיל הים הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אח"י תרשיש, אחת מספינות הטילים של חיל הים, מדגם סער 4.5 נירית

מטה חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה חיל הים, השוכן ברובו במפקדת חיל הים במחנה רבין, מורכב מחמישה מספנים (מספן הוא יחידה ראשית במטה החיל, המקביל ל"חטיבה" באגפי המטה הכללי ול"להק" במטה חיל האוויר). מבנה זה מתבסס על מבנה מטה חיל האוויר שהונהג בשנות השבעים. ראשי המספנים כפופים ישירות למפקד חיל הים. המבנה ההיררכי של המספנים, כנהוג ביחידות מטה בצה"ל, מורכב ממחלקות, ענפים ומדורים. המספנים הם:

שייטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חיל הים כיום, האלוף רם רוטברג

מפקד חיל הים הישראליראשי תיבות: מח"י), שתארו הצה"לי הפורמלי כיום הוא מפקד זרוע הים, בהתאם לשמו החדש של החיל, הוא קצין בדרגת אלוף.

מקימו של הצי הצבאי הישראלי, בשמו דאז "השירות הימי", וראשו הראשון היה גרשון זק, אולם המינוי הראשון של מפקד חיל הים היה מינויו של פול שולמן, שנשא דרגת סגן אלוף כאשר השירות הימי הפך לחיל. תקופה מסוימת שניהם חלקו בסמכויותיהם כאשר זק משמש יותר בתפקידי המטה ושולמן בתפקיד הביצועי.

מפקד חיל הים תקופת כהונה הערות
פול שולמן (ראש מטה חיל הים) מאי 1948 - 16 במאי 1949
שלמה שמיר 16 במאי 1949 - 14 בדצמבר 1950 לימים גם מפקד חיל האוויר
מרדכי (מוקה) לימון 14 בדצמבר 1950 - 1 ביולי 1954
שמואל טנקוס (טנא) 1 ביולי 1954 - 1 בינואר 1960
יוחאי בן-נון 1 במרץ 1960 - 1 בינואר 1966
שלמה אראל 1 בינואר 1966 - 1 בספטמבר 1968
אברהם בוצר 1 בספטמבר 1968 - 1 בספטמבר 1972
בנימין תלם 1 בספטמבר 1972 - 23 בספטמבר 1976
מיכאל (יומי) ברקאי 23 בספטמבר 1976 - 12 בינואר 1979
זאב אלמוג 12 בינואר 1979 - 31 בינואר 1985
אברהם בן-שושן 31 בינואר 1985 - 1 בפברואר 1989
מיכה רם 1 בפברואר 1989 - 7 ביולי 1992
עמי אילון 7 ביולי 1992 - 1 בינואר 1996 לימים ראש השב"כ
אלכס טל 1 בינואר 1996 - 2 בינואר 2000
ידידיה יערי 2 בינואר 2000 - 23 בספטמבר 2004 לימים מנכ"ל רפאל
דוד בן בעש"ט 23 בספטמבר 2004 - 8 באוקטובר 2007
אלי מרום 8 באוקטובר 2007- 6 באוקטובר 2011
רם רוטברג החל מ-6 באוקטובר 2011 מפקד חיל הים הנוכחי

כלי שיט וכלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלי שיט של חיל הים הישראלי

כלי שיט על מימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סער 5
שלדג
  • נט"קים (נחתות טנקים)
    • נט"ק 36 מטר (יצאו משירות)
    • נט"ק 60 מטר (יצאו משירות)
    • נט"ק 100 מטר (אח"י בת-שבע, יצאה משירות)

כלי שיט תת-מימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הישראלי מפעיל עבור חיל הים את כלי הטיס הבאים:

סימוני עבר לכלי שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ק- קרב ספינת קרב כמשחתת, פריגטה וקורבטה
  • ט- טרפדת, ספינת טורפדו
  • פ- פולשת, נחתת
  • צ- צוללת

דגלים ימיים בשימוש חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגות חיל הים בהשוואה לצי האמריקאי והצי המלכותי הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצינים מוסמכים
סימן IDF Navy aluf.png IDF Navy tat aluf.png IDF Navy aluf mishne.png IDF Navy sgan aluf.png IDF rav seren gold-2.svg IDF Navy seren.png IDF Navy segen.png IDF Navy segen mishne.svg
חיל הים הישראלי אלוף תת-אלוף אלוף-משנה סגן- אלוף רב-סרן סרן סגן סגן-משנה
הצי האמריקאי Rear-Admiral
Upper Half
Rear-Admiral
Lower Half
Captain Commander Lt. Commander Lieutenant Lieutenant
Junior Grade
Ensign
הצי המלכותי הבריטי Rear-Admiral Commodore Captain Commander Lt. Commander Lieutenant Sub Lieutenant Midshipman
נגדים משק"ים חוגרים
סימן IDF Ranks Ranag.svg IDF Ranks Ranam.svg IDF Ranks Rasab.svg IDF Ranks Rasam.svg IDF Ranks Rasar.svg IDF Ranks Rasal.svg IDF Ranks Samar.svg IDF Ranks Samal.svg IDF Ranks Rav turai.svg אין
חיל הים רב-נגד רב-נגד
משנה
רב-סמל
בכיר
רב-סמל
מתקדם
רב-סמל
ראשון
רב-סמל סמל ראשון סמל רב-טוראי טוראי
הצי האמריקאי Command
Master Chief
Petty Officer
Master Chief
Petty Officer
Senior Chief
Petty Officer
Chief
Petty Officer
Petty Officer
1st Class
Petty Officer
2nd Class
Petty Officer
3rd Class
Seaman Seaman
Apprentice
Seaman
Recruit

דרגות העבר בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגות העבר בחיל הים עד שנות ה-70 הן דרגות הייצוג למדי שרד של חיל הים כיום

דרגות שרוול חיל הים

  • בראשית חיל הים נשא מפקד חיל הים (שדרגתו הייתה אלוף כבר אז) דרגת כתף עם סימון שרוול של אלוף-משנה[9].
  • בשנת 1950 הוכנסה לצה"ל דרגת אלוף משנה ולכן מפקד חיל הים נשא דרגת שרוול של תת-אלוף.
  • בשנת 1968 הוכנסה לצה"ל דרגת תת-אלוף ולכן מפקד חיל הים נשא דרגת שרוול של אלוף.
  • בהיתר מיוחד שהחל בימי הרמטכ"ל ליפקין-שחק מטעמי נוהג בלבד מול ציים זרים, נושא כיום מפקד חיל הים דרגת שרוול השקולה לזו של רב-אלוף‏[10] ואילו תת-אלוף נושא דרגת שרוול המקבילה לאלוף כמופיע בצידו הימני של האיור. כך נוצר מצב שמדלגים על דרגת שרוול של תת-אלוף. בפועל היררכיית הפיקוד הִנה כמצוין בצִדו השמאלי של האיור סגן משנה עד אלוף (Rear Admiral או Rear Admiral Upper Half) כולל תת-אלוף הנקראת Commodore או Rear Admiral Lower Half.

בראשית ימי חיל הים סימון דרגות הקצונה היה מבחין בין קציני מכונה וימאים ברקע מתחת לסרטי הזהב. קצין מכונה היה עם רקע אדום כנהוג בצי המסחר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם רבינוביץ', ספינות שרבורג, (תרגום מאנגלית: אריה מרמרי), 2001.
  • מיכאל (מייק) אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, תל אביב: ספריית מעריב.
  • מיכאל (מייק) אלדר, שייטת 11 - הקרב על הצל"ש, תל אביב: ספריית מעריב.
  • מיכאל (מייק) אלדר, דקר וסיפורה של שייטת הצוללות, הוצאת אריה ניר.
  • מיכאל (מייק) אלדר, האויב והים, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון.
  • שלמה אראל, לפניך הים, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון.
  • יורם בר-ים, כלי שיט ישראליים בממד הרביעי, הוצאת עמותת דולפין.
  • דיוויד ג'ורדן, דממה במצולות, (תורגם לעברית), הוצאת "מטר".
  • אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות.
  • שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, הוצאת עמותת ידידי חיל הים.
  • ענת קדרון, חיל הים הישראלי - שנת ההקמה: הקמת וגיבוש חיל הים במהלך מלחמת העצמאות. עבודת גמר, אוניברסיטת חיפה, 2000.
  • מספן כוח אדם, דרך הים נוהגים טקסים ודרך ארץ בחיל הים הישראלי, ההוצאה לאור -משרד הביטחון, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיל הים בוויקישיתוף
משט ההצדעה לרגל יום העצמאות השישים של ישראל, 2008

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jane's Information Group, 108th edition August 15, 2005, Jane's Fighting Ships
  2. ^ משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), שייטת 3, ספינות הטילים בחיל הים, ההוצאה לאור של משרד הביטחון - אריק נצר, 2005.
  3. ^ זאב אלמוג, ‏זרוע הים במלחמת שלום הגליל, מערכות 413, יולי 2007, 11-19
  4. ^ ידיעה בוואלה, 27 במרץ 2014.
  5. ^ מספ"ו כח אדם, דרך הים, ע-19 עד 33.
  6. ^ מפקדת חיל הים עברה לתל אביב, דבר, 7 בדצמבר 1972
    חיל הים שולב בפיקוד הכללי של צה"ל, דבר, 7 בדצמבר 1972
  7. ^ אמיר בוחבוט, הצצה למלחמה העתידית באוויר בים וביבשה, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2007
  8. ^ סרטון על הפרוטקטור
  9. ^ ראו ההיסטוריה של דרגות צה"ל
  10. ^ אמיר אורןדרגה אחת יותר מדי, באתר הארץ, 26 ביוני 2008
Flag of Israel.svg
צבא הגנה לישראל
זרועות, פיקודים ואגפים
אגפים אגף המבצעים · אגף המודיעין · אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה · אגף התכנון · אגף כוח האדם · אגף התקשוב
זרועות זרוע היבשה · זרוע האוויר והחלל · זרוע הים
פיקודים פיקוד הצפון · פיקוד המרכז · פיקוד הדרום · פיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאיים · הפרקליטות הצבאית · המכללות הצבאיות · דובר צה"ל · הרבנות הצבאית · מפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגלים · חיל השריון · חיל התותחנים · חיל ההנדסה הקרבית · חיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואה · חיל הלוגיסטיקה · חיל החימוש · חיל המודיעין · חיל הקשר והתקשוב · חיל המשטרה הצבאית · חיל השלישות · חיל החינוך והנוער · החיל הכללי