נווה צדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבט מלמעלה על השכונות שבזי ונווה צדק
שכונות שבזי ונווה צדק, נוף לילי
חלון טיפוסי שהתבלה, נווה צדק
גינה קהילתית נווה צדק. נוסדה בשנת 1983 בקרן הרחובות שטיין ושלוש
בית רחמים גורל ברחוב שלוש 30, 12/07
גגות נווה צדק מגג בית הכנסת הספרדי ברחוב לילינבלום, 5/12

נווה צדק היא השכונה היהודית הרשמית הראשונה מחוץ לתוואי חומות העיר יפו (החומות עצמן נהרסו מספר שנים קודם). נוסדה ב-1887.

גבולותיה המקובלים כיום הם בצפון-מזרח רחוב פינס, בדרום-מזרח ואדי שבו עברה מסילת הרכבת לירושלים (כיום פועל בו חניון), בדרום-מערב חניון מנשייה (הקרוי על שם השכונה הערבית מנשייה שהייתה בקרבת מקום) ובצפון-מערב רחוב שבזי.

הקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נוסדה בשנת 1887, 22 שנה לפני ייסוד תל אביב, על ידי משפחות יהודיות שרצו לגור מחוץ ליפו הצפופה. שמה בא מדברי ירמיהו הנביא:"כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ" (ירמיהו ל"א, כ"ב).

היוזמה להקמת השכונה באה מחברת "עזרת ישראל" מיפו, שהוקמה במטרה לפעול לטובת הציבור. החברה נוסדה על ידי אלעזר רוקח אחיו של שמעון רוקח. המפעל הראשון של החברה היה הקמת בית חולים לעניי העיר ולפועלי המושבות שביקרו אצל רופאי העיר. פייבל כהנוב, שהיה מזכיר החברה, כותב, כי באחת האסיפות של מנהלי עזרת ישראל הוחלט לבנות שכונה יהודית מיוחדת על גבול יפו. הם קנו מגרש בין הפרדסים בדרך לירושלים, חילקו ומכרו אותו לתושבי יפו, וקראו לשכונה בשם "נוה שלום", אך כאשר ניגשו לבנייה, הגיעו למסקנה כי על מנת להגיע לבאר מים יידרש מהם סכום כסף שאינו ברשותם ולכן נווה שלום הוקמה למעשה רק בשנת 1890.

נווה צדק הוקמה בסיועו של אהרן שלוש שהיה בעל קרקעות על גבול יפו. שלוש הציע למכור לחברה מגרש לבניית השכונה החדשה והנחתו הייתה, שאם יתחילו לבנות שכונה על אדמתו יגדל היישוב היהודי מחוץ ליפו ויעלה ערך אדמותיו, ולפיכך הסכים למכור למנהלי "עזרת ישראל" אדמה בתנאי תשלום נוחים ובמחיר זול מאוד - עשרים אלף אמה בכאלפיים וחמש מאות פרנק שישולמו תוך שנה. שלוש היתנה כי עד מועד התשלום יש להתחיל כבר בבניה. השטח חולק ל-48 חלקות בני שלוש מאות אמה, מלבד השטח שהוקצב לרחובות ולשכונה החדשה קראו "נווה צדק".[דרוש מקור]

תקנות השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסדי השכונה תיקנו תקנות, אשר לפיהן תבנה שכונה החדשה. בהקדמה לתקנות נאמר:

  • מספר העולים הבאים ליפו הולך וגדל, ושכר הדירה עולה ומגיע לסכום שקשה לעמוד בו.
  • רבים מהבאים לגור ביפו אינם בעלי אמצעים ולכן הם גרים בצפיפות רבה.
  • הצורך באוויר צח לצורכי בריאות.
  • ההחלטה להקמת השכונה באה בעקבות הניסיון החיובי להקמת שכונות מחוץ לחומה בירושלים.
  • הניסיון בירושלים, לפיו מאות משפחות יכלו לרכוש בתשלומים בית בשכונות החדשות.

שכונות סמוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן נבנו שכונות נוספות מסביב לנווה צדק, ובהן נווה שלום שנוסדה ב-1890 על ידי זרח ברנט, שכונת אחווה שקמה ב-1899 על ידי אגודת אחווה ושכונת אהל משה שנוסדה ב-1906 בעיקר על ידי יוצאי צפון אפריקה. שכונות אלה נבלעו עם השנים בנווה צדק. שכונות מחנה יהודה (1896) ומחנה יוסף (1904) נוסדו על ידי עולים מתימן, וכעבור שנים התאחדו לשכונה אחת בשם שכונת שבזי, כשם הרחוב המפריד בינה לבין שכונת נווה צדק.

בתחילת המאה ה-20 שיגשגה השכונה והתגוררו בה סופרים ואנשי רוח רבים, ובהם הרב קוק (ששימש בין השנים 1904-1914 רבן של העיר יפו והמושבות שהוקמו בעלייה הראשונה והשנייה), הסופר ש"י עגנון שלימים זכה בפרס נובל לספרות (התגורר בשכונה בשנים 1909-1912 והיטיב לתאר את הוויתה, נופיה ודמויותיה בספרו תמול שלשום), המורה ש. בן-ציון, הסופרת דבורה בארון, המוציא-לאור יוסף אהרונוביץ, הסופר יוסף חיים ברנר, הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', המשורר דוד שמעוני והצייר נחום גוטמן (מהילדים הראשונים בשכונה, בנו של ש. בן-ציון). בשכונה נבנה גם ראינוע עדן, הראינוע הראשון בארץ ישראל, שהחל לפעול בשנת 1914.

בימי מלחמת העצמאות הייתה נווה צדק, יחד עם שכונת שבזי ושכונת כרם התימנים שכנותיה, בחזית העימות בין יהודי תל אביב וערביי יפו. וחלק ממבניה אף שימשו את חברי האצ"ל כבסיסי פעולה. במהלך המלחמה חלק מבתי השכונה ניזוקו.

עם העלייה הגדולה של שנות החמישים שוכנו רבים מהעולים בבתי השכונה, אך השכונה נותרה מוזנחת משום שנתפשה מלכתחילה כפתרון דיור זמני. בשנות השישים של המאה ה-20 הייתה נווה צדק לשכונה ענייה ומוזנחת ותושבים רבים נטשוה. כשגובשה תוכנית מתאר לתל אביב הוצע להרוס את רובה ולבנות על חורבותיה שורה של רבי קומות בין חוף הים למרכז העסקים הראשי במגדל שלום ובשדרות רוטשילד.

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 החלה מגמה של חזרה לשכונה, בעיקר של צעירים, וביניהם אומנים רבים, אשר מצאו בנווה צדק סביבת חיים מתאימה לסגנון חייהם. התושבים החדשים שיפצו את בתי השכונה החרבים, והפיחו בה רוח חדשה. בתקופה זו נוסד המרכז התיאטרוני בנווה צדק, אשר אכלס מחדש את המתחם הנטוש של ביה"ס יחיאלי, והוקמה, בקרן הרחובות שלוש ושטיין, גינה קהילתית אשר שימשה כמקום מפגש והתכנסות לתושבים החדשים. הקמת התיאטרון, והצביון החברתי החדש, הביאו למיקוד תשומת לב ציבורית בשכונה, ובעקבותיה, למודעות גוברת לחשיבות שימור אופייה המיוחד, ושימור המבנים ההיסטוריים הקיימים בה. בהמשך לכך, נגנזה בסוף שנות השמונים התוכנית להריסת נווה צדק, ובמקומה גובשה תוכנית חדשה אשר בצד הבטחת שימור צביון השכונה הגדילה באופן ניכר את זכויות הבניה למגורים באזור. יחד עם זאת, בנייה אשר כבר הספיקה להתממש במסגרת התוכנית הישנה, הביאה ללכידתה של נווה צדק בין רבי הקומות שליד הים (בית הטקסטיל, מלון דן פנורמה ומלון דייוויד אינטרקונטיננטל) לבין גורדי השחקים באזור תל אביב הקטנה (מגדל שלום, מגדל נווה צדק ומגדל בנק דיסקונט).

האתר הבולט ביותר בשכונה, שעבר תהליך שיחזור ושימור, הוא מרכז סוזן דלל - בעבר בית הספר לבנים של חברת כל ישראל חברים ובית הספר לבנות של תנועת חיבת ציון, ובהווה מתחם תרבות, בילוי ופנאי שכולל רחבה גדולה לאירועי חוצות, אולם חזרות ומופעים של להקת המחול בת-שבע ומסעדות. אתרים נוספים ששוקמו בשכונה הם "בית הסופרים" (בעבר מקום מגוריהם של אנשי רוח חשובים - יוסף חיים ברנר, דבורה בארון ויוסף אהרונוביץ - וכיום מוזיאון נחום גוטמן) ו"בית רוקח" (בעבר מקום מגוריו של שמעון רוקח, אחד ממייסדי השכונה, וכיום מוזיאון לתולדות השכונה וגלריה לפיסול).

השכונה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות תוכנית השימור שינתה השכונה את פניה והפכה להיות אזור מגורים פופולרי. בתים רבים בשכונה שופצו או נבנו מחדש. רחוב שבזי המפריד בין נווה צדק לבין שכונת שבזי הפך לרחוב אופנתי שוקק חיים ובו חנויות מעצבי בגדים וכלי בית, גלריות לעבודות אמנות, בתי קפה, מסעדות ופאבים.

בעתיד, כשתופעל המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב, צפויה הרכבת לחזור לפעול בגבולה הדרומי של השכונה.

אתרים היסטוריים בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הסופרים - מוזיאון נחום גוטמן, רחוב שמעון רוקח 21 בבית זה התגוררו הסופרים יוסף חיים ברנר, יוסף אהרונוביץ ודבורה בארון. במשך שנים רבות הוזנח הבית ועמד בשיממונו, עד אשר שוקם בסיוע הקרן הקיימת לישראל ועיריית תל אביב. האגף הצפוני של המבנה שופץ והאגף הדרומי נבנה מחדש. במקום נחנך מוזיאון המוקדש לחייו ויצירתו של הצייר נחום גוטמן, יליד השכונה והצייר המזוהה ביותר עם תל אביב (גוטמן אף עיצב את סמל העיר תל אביב). מוזיאון מחום גוטמן
בית אהרן שלוש, רחוב שלוש 32 את ביתו הראשון מחוץ לחומות יפו הקים אהרן שלוש בשנת 1883 בשכונת מנשייה (היום באזור הדולפינריום). על פי המסופר בספרו של יוסף אליהו שלוש, "פרשת חיי", נכנסה המשפחה להתגורר בבית שבמנשייה בשנת 1887, סמוך למועד חתונתו, לאחר שהוספה לו קומה שנייה. לאחר הקמת נווה צדק החליט אהרן שלוש להעתיק את מקום מגוריו, ולשם כך בנה את הבית העומד עד היום ברחוב שלוש 32. לבית זה עברה המשפחה בשנת 1892. תחילה נבנה הבית כבית חד-קומתי. בראשית המאה ה-20 נוספה לו קומה שנייה, אשר נהרסה כליל בהפגזה מן הים בעת מלחמת העולם הראשונה בפברואר 1917 (הקומה נבנתה מחדש באופן חלקי בשנים מאוחרות יותר). בבית פעל בית הכנסת של משפחת שלוש ובסמוך לו הוקם בית חרושת "האחים שלוש" שהפעילו יוסף אליהו שלוש ואברהם חיים שלוש, בניו של אהרן שלוש. לאחר מותו של אהרן שלוש בשנת 1920 השכירה משפחתו את הבית לעיריית תל אביב שהפעילה בו את תחילה את בית הספר "תחכמוני" ולאחר מכן את בית הספר המעורב לבנים ולבנות. לימים ננטש המבנה לחלוטין והוא עמד בשיממונו במשך כמה עשורים עד שצאצאיו של אהרן שלוש מכרו את הנכס לגורמים פרטיים. בית הכנסת שמדרום לבית פעיל עד היום, ואילו שטח בית החרושת שמצפון לבית פונה מבתי המלאכה שפעלו בו (שער הכניסה לבית החרושת והחומה שהקיפה אותה נותרו על עומדם).[1] שער הכניסה למפעל האחים שלוש בית כנסת שלוש
בית רחמים גורל, רחוב שלוש 30 פינת רחוב יחיאלי 8‏‏‏[2] לבד מבית המידות של משפחת שלוש, מצוי בסמיכות אליו בית מידות נוסף, שהוקם על ידי סוחר הטקסטיל רחמים גורל, בן לאחת ממשפחות הסוחרים החשובות בארץ ישראל של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. המשפחה שעלתה מגאורגיה באמצע המאה ה-19, ביססה את מעמדה תחילה בירושלים, ועם ראשית התפתחות היישוב העברי בנווה צדק, עבר בן המשפחה רחמים גורל להתגורר בבית זה והחל לסחור באזור יפו. הבית המקורי היה בית בעל חלל מרכזי ממנו יצאו לאבע חדרי מגורים, מרפסת רחבה וגן רחב ידיים. בראשית המאה ה-20 התווסף למבנה אגף חדש ששינה מצורתו המקורית של הבית. באגף זה, שוכנת כיום גלריית הקרמיקה "שלוש 30". עם התחדשות השכונה בסוף שנות ה-80, נקבע על חומת המגרש המערבית טריפטיכון בעיצובו של הגרפיקאי והאמן תושב השכונה וזוכה פרס ישראל דוד טרטקובר - המתאר את תולדות השכונה ואישיה. פתחי החלונות בחזית המזרחית של הבניין (פתח הדלת הוא משנות ה-70)
בית שמעון רוקח, רחוב רוקח 36 ביתו של שמעון רוקח, ראש קהילת נווה צדק מהקמתה ועד 1922. היה ממקימי חברת "עזרת ישראל" שהקימה את השכונה, יסד בה מוסדות ציבור ואף רכש את השטח עליו הוקם בית הקברות שהיה אז מחוץ לעיר ונמצא כיום ברחוב טרומפלדור. הבית הוקם בשנת 1887 כחלק מסדרת הבתים הראשונה שהוקמה בנווה צדק. מאוחר יותר נוספה לו קומה נוספת שתכנן אדריכל אוסטרי. הוא היה מהמפוארים בשכונה וכלל כיפת נחושת. בניו של רוקח ואחיו היו גם הם פעילי ציבור. בנו, ישראל, כיהן כראש עיריית תל אביב משנת 1936 ולאחר מכן כשר הפנים. הפסלת לאה מג'רו מינץ, נכדתו של שמעון רוקח, רכשה את הבית בשנת 1984 ושיפצה אותו באופן עצמאי. כיום מוצגות שם עבודותיה ומוצגים הקשורים בתולדות המשפחה והשכונה. בית רוקח
בית אבולעפיה, פינת הרחובות שלוש ורוקח ביתם של שלמה ורבקה אבולעפיה הבית שימש כבית תרבות. שלמה שהיה בקיא בשפה הערבית ובמנהגי המזרח כונה המוכתר סלים ולאחר מהפכת הטורקים הצעירים התמנה לנציג היהודים ביפו. שלמה הצטרף למיסדיי אחוזת בית אך נפטר טרם הגרלת המגרשים, אשתו ושמונת ילדיהם עברו לביתם באחוזת בית. לאחר מות בעלה פיטרה את הפועל הערבי אך אישרה לו להשתמש בשם המשפחה, לימים ייסד את מאפיית אבולעפיה. בעלית הגג התגורר ש"י עגנון עם עלייתו ארצה. בית אבולעפיה שבו התגורר הסופר ש"י עגנון
קולנוע עדן, פינת הרחובות פינס ולילינבלום בית קולנוע שבנייתו החלה בשנת 1914 ביוזמת ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. זה היה הקולנוע (נקרא אז ראינוע) הראשון בארץ ישראל והוא הכיל 1,100 מקומות. הקולנוע הוקם על ידי מרדכי וייסר ומשה אברבנאל, ושמו הוצע על ידי הסופר ש. בן-ציון. הקולנוע היה פעיל עד שנת 1974. לאחר מכן, נקנה המבנה על ידי בנק לאומי מתוך מטרה לשמרו ולהנציח את הקולנוע הישראלי אך מזה שנים רבות הוא מוזנח. חזית המבנה של קולנוע עדן כיום
הבתים התאומים, רחוב פינס 30-32 בסמוך לקולנוע עדן ניצבים שני בתים תאומים (בתבנית מראה) שהיו שייכים בעבר למשפחת שלוש. את הבתים תכנן ובנה בשנים 1913-1914 הקבלן יוסף אליהו שלוש עבור נכדיו של אהרן שלוש, מרקו שלוש ומשה שלוש. בבתים אלה נעשה שימוש נרחב באלמנטים טרומיים מבטון מתוצרת בית החרושת של "האחים שלוש". בבית משה שלוש שברח' פינס 30 שכנה הקונסוליה הבולגרית בין השנים 1932 - 1940. מאוחר יותר שכן בו במשך שבע שנים (1960 - 1967) בית הספר לאמנויות רננים. הבתים התאומים, רחוב פינס 30-32
גשר שלוש, רחוב שלוש גשר ברזל המחבר בין שכונת נווה צדק לדרך יפו (רחוב אילת) שנבנה מעל הואדי שבו הונחה מסילת הרכבת לירושלים בשלהי המאה ה-19. אהרון שלוש נאלץ לחצות את הואדי עם כרכרתו כדי להגיע ליפו, ובאחת הפעמים שניסה לחצות התהפך עם הכרכרה ונפצע - מושל יפו ששמע על המקרה ציווה להקים לכבודו את הגשר שלימים נקרא על שמו. בשנת 1918 הגשר נבנה מחדש כשהבריטים החלו להשתמש ברכבות גבוהות יותר (כיום עדיין ניתן להבחין בלבנים בולטות המסמנות את גובהו של הגשר המקורי). כיום, בואדי שמתחת לגשר פועל חניון. גשר שלוש בעוברו מעל הואדי ששימש את מסילת הרכבת לירושלים
מרכז סוזן דלל, רחוב יחיאלי בעבר שימש כבית הספר לבנים של חברת "כל ישראל חברים" וכבית הספר לבנות של תנועת חיבת ציון בניהולו של יחיאל יחיאלי, ובהווה משמש כמתחם תרבות, בילוי ופנאי שכולל רחבה גדולה לאירועי חוצות, אולם חזרות ומופעים של להקת המחול בת-שבע ולהקת ענבל ומסעדות. מרכז סוזן דלל
בית אמזלג, רחוב אמזלג 22 ביתה של משפחת אמזלג שהיו מאמידי היהודים בארץ. ביתם הוקם בקצה השכונה ובעקבות סלילת הרכבת, נחצה על ידי המסילה. שער הכניסה לבית אמזלג

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השכונות שקדמו לתל אביב

אחוזת ביתכרם התימניםנווה צדק (אהל משהנווה שלוםשכונת אחווה) • שכונת שבזי (מחנה יהודהמחנה יוסף) • יפה נוף

קואורדינטות: 32°3′40.55″N 34°45′56.13″E / 32.0612639°N 34.7655917°E / 32.0612639; 34.7655917