סדיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
á
סימנים דיאקריטיים

אומלאוט ( ¨ )

אפוסטרוף ( )

ברווה ( ˘ )

ברווה הפוך ( ̑ )

גג ( ˆ )

וי קטן ( ˇ )

זנבון ( ˛ )

טבעת ( ˳ ˚ )

גל ( ~ )

נקודה ( · )

סדיליה ( ¸ )

סימן הטעמה עלי ( ´ )

סימן הטעמה עלי כפול ( ˝ )

סימן הטעמה משני ( ` )

סימן הטעמה משני כפול ( ̏ )

פסיק עלי ימני ( )

פסיק עלי שמאלי ( ᾿ )

קו עילי ( ¯ )

קרס ( ̡ ̢ )

קרס עלי ( ̉ )

הסדיליה היא סימן הבחן (סימן דיאקריטי) המשמש באלפבית הלטיני. הסדיליה נכתבת כ-z ויזיגותית (ʒ) קטנה, בדרך-כלל מתחת לאות שאותה היא מעטרת. הסדיליה הופיעה לראשונה במאה ה-11 במערכת הכתב הספרדית, ומשמעות שמה בספרדית היא: "z קטנה" (שם זה הופיע לראשונה במאה ה-17). בראשיתה עיטרה אך ורק את האות c. כיום היא נפוצה בשפות אירופיות רבות ומעטרת אותיות שונות.

¸ Ç ç

קיצור תולדות הסדיליה ושימושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרדית היא אחת משפות רבות שהתפתחו מן הלטינית. האות c הלטינית מציינת תמיד אותו עיצור, זה שמציינת גם האות "כ" במילה העברית "כּלב". מסיבות שונות התפתחה הספרדית באופן כזה, שבחלק מהמילים שבמקורן הלטיני נכתבו ב-c, העיצור c נהגה כבלטינית, אך בשאר המילים הללו העיצור נהגה כ"צ" בעברית של ימינו. הוספת הסדיליה ל-c נועדה לסמן שיש להגותה כ"צ" ולא כ"כ". הסדיליה נכנסה לשימוש במאה ה-11 לערך. תחילה נכתבה כ-z ויזיגותית אחרי ה-c באותה שורה (לדוגמה: lancʒa, "חנית"), אז לשם קיצור הפכה ה-c לעיטור עילי של ה-z ולבסוף התהפכו היוצרות: ה-c חזרה לממדיה הטבעיים וה-z הוויזיגותית הפכה לעיטור תחתי שלה. עד המאה ה-19 הייתה הסדיליה תמיד עיטור של האות c. אז החלה לשמש כסימן הבחן בלתי-תלוי ולעטר בשפות שונות אותיות שונות. במאה ה-18 נשרה הסדיליה מהספרדית. ה-Ç הוחלפה ב-z או, לפני e ו-i, ב-c פשוטה. כמו כן העיצור שאותו באה הסדיליה מלכתחילה לתאר השתנה: מ-[ts] ל-[s] (בין המאה ה-14 והמאה ה-16) ולבסוף (במאה ה-17) ל-[θ] של ימינו.

התפתחות הסדיליה מה-z הוויזיגותית

מהספרדית התפשטה הסדיליה ראשית לשפות השכנות (גאוגרפית ולשונית): פורטוגזית, קטלאנית וצרפתית. בשפות אלה הסדיליה אינה נכתבת כאשר ה-c קודמת לאחת משתי האותיות e או i, כי במקרים אלה ה-c נהגית תמיד בהגייתה המיוחדת. ההגייה המיוחדת תלויה בשפה. בצרפתית מודרנית, למשל, ה-ç נהגית כ-s. מדוע אם-כך לא להשתמש פשוט ב-s במקום ב-ç? האם יש לכך יתרון או שזו סתם מסורת? היתרון של השימוש ב-ç הוא שכך כתיב המילה מהווה תזכורת למקור הלטיני שלה. זה עוזר להבין את משמעות המילה, לראות ביתר בהירות את הקשר שלה למילים אחרות וכן לזכור את חוקי ההטייה של המילה.

הסדיליה במערכות הכתב האירופאיות בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

(רשימה חלקית)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]