סוחוי Su-27

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוחוי Su-27
סוחוי 27 של הצוות האירובטי הרוסי

סוחוי 27 של הצוות האירובטי הרוסי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס יירוט/תקיפה לעליונות אווירית
קוד נאט"ו פלנקר
ארץ ייצור Flag of Russia.svg  רוסיה
יצרן סוחוי
טיסת בכורה 20 במאי 1977
תקופת שירות דצמבר 1986
צוות 1 (או 2 בדגמי אימון ותקיפה (Su-30))
יחידות שיוצרו 680
משתמש ראשי חיל האוויר הרוסי, חיל האוויר הסיני,
חיל האוויר האוקראיני
דגמים סוחוי Su-30, סוחוי Su-35
מחיר 35 מיליון דולר
ממדים
אורך 21.9 מ'
גובה 5.93 מ'
מוטת כנפיים 14.7 מ'
שטח כנפיים 62 מ"ר
משקל ריק 16,380 ק"ג
משקל טעון 23,430 ק"ג
משקל המראה מרבי 30,450 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 2.35 מאך (2,500 קמ"ש)
קצב נסיקה 300 מטר/דקה
טווח טיסה מרבי 3,530 ק"מ
סייג רום 18,500 מטר
דחף 12,500 ק"ג לכל מנוע
חימוש
תותחים תותח פנימי ГШ-30-1 בקוטר 30 מ"מ עם 150 פגזים
טילים יכולת נשיאת טילים של עד 8,000 ק"ג על 10 נקודות תלייה חיצוניות, עד 2 טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני וימפל R-27 טילים מונחי איפרא אדום לטווח קצר וימפל R-73 ועד 4 טילים אוויר-אוויר לטווח בינוני RVV-AE. מטוסי סוחוי 27IB יכולים לשגר גם טילי X-31 נגד מכ"מים, טילי אוויר קרקע X-29L/T מונחי לייזר או טלוויזיה, פצצות מצרר РБК-500 ופצצות "חכמות" ФАБ-150 ,250 ו-500.
הנעה
שני מנועי Saturn AL-31 "ליולקה"
תרשים
SUKHOI Su-27 FLANKER.svg

סוחוי Su-27רוסית: Су-27, קוד דיווח נאט"ו: "פלנקר"; "Flanker") הוא מטוס קרב סובייטי רב משימתי לכל מזג אוויר מן הדור הרביעי. ההצטיידות בו בברית המועצות החלה בסוף שנות השמונים וכיום הוא משרת בחילות האוויר של רוסיה ומדינות אחרות של חבר המדינות, הודו, סין, אתיופיה ומדינות נוספות.

המטוס תוכנן במשרד התכנון הוותיק "סוחוי", המתכנן הראשי היה מיכאיל פטרוביץ' סימונוב. מהתכנון הבסיסי צמחו דגמים נוספים: Su-27K, המכונה גם Su-33 - מיירט לנושאות מטוסים, גרסת אימון דו מושבית Su-27UB ומטוסי תקיפה רב משימתיים Su-30 ו-Su-35.

הסוחוי 27 מקביל למטוסי ה-F-15, ה-F-16 וה-F/A-18 האמריקניים, ומצטיין בטווח ארוך, חימוש כבד וכושר תמרון יוצא דופן.

היסטוריית הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השישים החלו שתי המעצמות של אותו זמן, ברית המועצות וארצות הברית, בפיתוח מטוסי קרב מתקדמים שכונו "מטוסי קרב מן הדור הרביעי". בארצות הברית פורסם כבר ב-1965 מכרז להחלפתו של ה F-4 פנטום. "תוכנית FX" לפיתוח מחליף זה הוכרזה במרץ 1966. הזוכה במכרז זה, חברת מקדונל-דאגלס שפיתחה את ה F-15 "איגל" הוכרזה בדצמבר 1969 והמטוסים הראשונים טסו ב-1974.

בתגובה, פרסמה ברית המועצות דרישה לפיתוח מטוס קרב כבד שיוכל להשתוות ל F-15, ובשנת 1969 החל משרד התכנון סוחוי בעבודה על המטוס, ממנו נדרש כושר תמרון גבוה להתמודדות בקרבות אוויר צמודים, שהוכרו שוב באותה תקופה כבעלי חשיבות.

אבות טיפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

T-10[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1975 - 1976 התחוור כי התכנון הבסיסי היה לוקה בחסר ביחס לדרישות המבצעיות, אך עם זאת אבטיפוס שסומן T-10-1 (מטוס כנף הדלתא מס' 10 של סוחוי) המריא ב 20 במאי 1977 (הטייס היה גיבור ברית המועצות ולדימיר איליושין). למטוס הייתה כנף דלתא גדולה, שני מנועים ב"מנהרות" נפרדות ומייצב כיוון כפול. בדומה ל F-14, השטח בין המנועים נוצל לעילוי נוסף והסתרת החימוש מפני מכ"מים. אב הטיפוס נתגלה על ידי לוויין ריגול בשדה הניסויים ז'וקובסקי ליד העיר רמנסקויה, ועל כן כונה בידי האמריקאים בשם הקוד Ram-K.

באחת מטיסות אב הטיפוס השני, T-10-2, נקלע טייס הניסוי לרעידות בלתי צפויות ב-7 במאי 1978. ניסיון נחיתת החירום נכשל והטייס נהרג.

באותה עת החלו להגיע נתונים מודעיניים לגבי יכולותיו של ה-F-15, והתחוור כי אב הטיפוס לא יהיה מסוגל להשתוות לו. המתכננים התלבטו רבות אם להמשיך בפיתוח כפי שהוא או לבצע בתכנון שינוי רדיקלי, ובחרו באפשרות האחרונה.

Т-10С-1[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודה מזורזת הביאה לייצורו של אב טיפוס חדש ומשופר, שכונה Т-10С-1 או T-10-17. חלקים רבים תוכננו מחדש מאפס וניסויי הטיסה הוכיחו כי הפעם התכנון היה מוצלח ואף עלה על כל מטוס אחר באותה עת. ניסויי הטיסה לא היו נטולי בעיות. טייס הניסוי אלכסנדר קומרוב התרסק בשנת 1981 והטייס סדובניקוב הצליח אך בקושי לנחות לאחר שחלק מהכנף התפרק באוויר. הצלחתו לנחות בשלום הקלה על המהנדסים לבחון את הכשלים שהתרחשו ועד מהרה תוקנו הבעיות במבנה המטוס. עם זאת, השיפורים לא פסקו אף לאחר כניסת המטוס לשירות מבצעי.

קבלה לשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1984 החל הסוחוי 27 להיכנס בהדרגה לשירות בחיל האוויר הסובייטי, אם כי בעיות טכניות שונות מנעו את הפעלתו המבצעית המלאה. ב-23 באוגוסט 1990 נכנס המטוס לשירות מבצעי מלא בברית המועצות, לאחר שכל הבעיות המשמעותיות שנתגלו בחמש שנות ניסויי הטיסה תוקנו.

מטרתו העיקרית של הסוחוי 27 הייתה לחדור דרך קווי ההגנה של נאט"ו ולפגוע מרחוק במטוסי תדלוק ושליטה, שהסובייטים זיהו בהם מקור ליתרון אסטרטגי של נאט"ו. גם כיום ממלא המטוס תפקיד זה בחילות האוויר של חבר המדינות, והדגמים המאוחרים נושאים טילי Novator KC-172 AAM-L ארוכי טווח לפגיעה במטוסי פיקוד, שליטה ובקרה (AWACS).

גרסה מיוחדת של המטוס, שנקראה P-42, נטולת כל ציוד שאינו הכרחי, שימשה בין השנים 1986 ו-1988 כמטוס לקביעת שיאי טיפוס וגובה, וקבעה 27 שיאים בתחום זה.

מבנה המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתו הבסיסית של המטוס מזכירה את זו של המיג-29, אך הסוחוי גדול יותר. לשם חסכון במשקל כ-30% מגוף המטוס בנוי מטיטניום. הגוף והכנף המשוכה יוצרים גוף עילוי אחד שאינו יציב אווירודינמית ועל כן משתמש במערכת בקרת יציבות ממוחשבת (בדומה ל-F-16).

מנועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחורי הגוף מותקנים צמד מנועי טורבו סילון בעלי מבער אחורי. המנועים מרוחקים מעט זה מזה וביניהם מותקן מצנח עצירה. כל מנוע מפתח 7,700 ק"ג דחף (12,500 דחף מרבי) וכונסי האוויר הינם בעלי גאומטריה משתנה לפעולה במהירות עד מאך 2 ובזוויות התקפה חריפות.

מנועי АЛ-31ФП בעלי נחירי פליטה מתכווננים הותקנו בדגמים המתקדמים Su-30MK ו סוחוי Su-37 ומאפשרים להם היגוי וקטורי וכושר תמרון גבוה ביותר.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Su-27 - דגם לפני ייצור, נבנה במספרים מועטים עם מנוע AL-31.
  • Su-27S (פלנקר B) - הדגם הראשון בייצור סדרתי. מטוס חד מושבי עם מנוע AL-31F משופר.
  • Su-27UB (פלנקר C) - דגם דו מושבי.
  • Su-27SK - הדגם החד מושבי לייצוא.
  • Su-27UBK - הדגם הדו מושבי לייצוא.
  • Su-27K/Su-33 (פלנקר D) - דגם חד מושבי עם כנפיים מתקפלות. מיועד להמראה מנושאת מטוסים.

התקופה הפוסט-סובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Su-27PD - דגם חד מושבי משופר.
  • Su-27PU/Su-30 (סוחוי-30) - דגם דו מושבי עם שיפורים כמו אויוניקה ומערכת טיסה משופרות.
  • Su-30MK/Su-30M - הדור הבא של מטוסים דו מושביים. הדגם Su-30M נבנה לרוסיה. דגמי הייצוא Su-30MK נבנו עם מגוון יכולות, תלוי במדינה: Su-30MKI להודו, Su-30MKK לסין, Su-30MKA לאלג'יריה, Su-30MKM למלזיה ועוד.
  • Su-27M (סוחוי 35/סוחוי 37) - דגמים מתקדמים לדגם החד מושבי Su-27S.
  • Su-27UBM - דגם מתקדם של ה-Su-27UB.
  • Su-27IB/Su-32 - דגם תקיפה לטווח ארוך דו מושבי. האב טיפוס לסוחוי 34.
  • Su-35BM/Su-35S - הדגם המתקדם ביותר במשפחת הסוחוי 27. בעל אויוניקה מתקדמת ומכ"ם משופר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]