כלי טיס בלתי מאויש

מטוס ללא טייס מדגם RQ-2 פיוניר, תוצרת התעשייה האווירית לישראל.

מסוק ללא טייס מדגם RQ-8 פייר סקאוט המופעל על ידי הצי האמריקאי

כלי טיס בלתי מאויש (בראשי תיבות: כטב"ם, באנגלית: UAV - Unmanned Aerial Vehicle או Uninhabited Aerial Vehicle) הוא כלי טיס, כלומר מטוס או מסוק, שאינו נושא עליו בני אדם, ובפרט טייס (resident pilot).

הנטייה בציבור הישראלי היא עדיין להשתמש במונח "מזל"ט" (מטוס זעיר ללא טייס), אף שמונח זה הולם רק דגמים קטנים של כטב"ם בעלי יישומים מוגבלים שהיו קיימים בעבר. המונח איננו הולם את גודלם של הכטב"מים כיום, שממדיהם מגיעים לממדי מטוס קרב של ממש ואשר בניגוד למזל"טים ההיסטוריים, נושאים חימוש כבד ומערכות מודיעין מתוחכמות.

הכוונת ובקרת המטוס נעשית בדרך כלל על ידי מפעיל מרוחק (remote pilot) או אף בצורה אוטונומית על ידי מערכת הבקרה של הכטב"ם. רוב הכטב"מים מיועדים לשימושים צבאיים, אך כיום נעשה בהם יותר ויותר שימוש גם ביישומים אזרחיים (משטרה, אבטחה, בקרת תנועה, מחקר מדעי ועוד). המגמה כיום היא להעדיף שימוש בכטב"מים על פני מטוסים מאוישים, מאחר שהם יכולים לטוס יותר שעות, לטוס יותר גבוה ללא שיקולי השפעה על הטייס וסיכונו האישי ואף לטוס יותר רחוק. בניגוד למטוס מאויש, העמוס במערכות למיגון ושהיית הטייס, הכטב"ם נושא אך ורק את מערכות המודיעין והתקיפה הנחוצות לביצוע משימותיו, בעוד שמפעיל הכטב"ם מצוי בבסיס ההפעלה בסביבה מוגנת לחלוטין.

ההערכה בענף התעופה הצבאית היא שמטוס הקרב האמריקאי F-35, שייכנס לשירות מבצעי בתחילת העשור השני של המאה ה-21, יהיה מטוס הקרב המאויש האחרון לפיתוח. עם זאת, גורמים אחרים בענף מעריכים כי כל עוד חילות האוויר נשלטים על ידי טייסי קרב, משימות מבצעיות בעדיפות ראשונה יבוצעו על ידי מטוסי קרב מאוישים.

מלבד כטב"מי מודיעין או הטעיה ישנם כטב"מי תקיפה, המסוגלים לירות חימוש מדויק במטרות קרקעיות. הדגם הידוע ביותר של כטב"ם תקיפה הוא ה-RQ-1 פרדטור האמריקני, שנושא טילי AGM-114 הלפייר מונחים. ה"פרדטור" השתתף בהצלחה בלחימה האמריקנית באפגניסטן ובעיראק. גם לישראל כטב"מי תקיפה חמושים. לטענת כתב העת אוויאיישן וויק אנד ספייס טכנולוג'י כטב"מים אלו הם למעשה כטב"מי הרמס 450 שצוידו במשגרי טילים.

מבנה מערכת

מערכת של כל כלי בלתי מאויש (ולכן גם כטב"ם) מורכבת מארבעה מרכיבים עיקריים:

• פלטפורמה, או כלי הטיס במקרה של כטב"ם. הפלטפורמה כוללת גוף, מנוע, מערכות בקרה, חיישנים לניטור עצמי ומערכות היגוי והפעלת הגאים.
• מטען ייעודי (מטע"ד), שהוא סט האמצעים בעזרתם מתבצעת המשימה, למשל מצלמה אלקטרו-אופטית. המטען הייעודי נישא בפלטפורמה ומקבל ממנה שירותים של העברת פקודות מהקרקע, אספקת חשמל, תנאי סביבה ועוד.
• מערכת תקשורת, המורכבת ממקטע מוטס וממקטע קרקעי. מערכת התקשורת אחראית להעברת פיקוד מהמפעיל הקרקעי לפלטפורמה ולמטע"ד ולהחזרת תוצרי המטע"ד (למשל: תמונת וידאו) וסטאטוס טכני של הפלטורמה ושל המטע"ד.
• תחנת הפעלה, המכילה מערכות מחשוב ומידע, שמאפשרות למפעיל אנושי לשלוט בפלטפורמה ובמטע"ד ולראות את דיווחי כלי הטיס והמטע"ד ואת תוצרי המטע"ד.

סוגי כטב"מים

כלי טיס בלתי מאוישים ניתנים לסיווג במספר שיטות.

סיווג על פי סוג כלי הטיס

מיני-כטב"ם מסוג "דזרט הוק".

• מל"ט - מטוס ללא טייס: כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף קבועה בדומה למטוס.
• מסל"ט - מסוק ללא טייס: כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף סובבת בדומה למסוק. בשנים האחרונות הוחל בפיתוח כלי טיס אלה לאור ההתפתחויות בתחום מערכות הבקרה והטייס של מסוקים.
• רחפן: כלי טיס בלתי מאויש, אשר מסוגל לרחף באוויר בדומה למסוק, אולם בעל מבנה אווירודינמי שונה.

סיווג על פי גודל כלי הטיס

• מיני-כטב"ם - (לרוב נקרא בעברית "מזל"ט" - מטוס זעיר ללא טייס) - כטב"ם שמוטת הכנפיים שלו היא בדרך כלל עד מטר, ומשקל ההמראה שלו בסדרי גודל של עשרות קילוגרמים.
• מיקרו-כטב"ם - כטב"ם המוגדר (על פי הגדרות משרד ההגנה האמריקאי) כבעל מוטת כנף קטנה מ-15 ס"מ. מיקרו-כטב"מים הם תחום מחקר בשנים האחרונות לאור השיפור במזעור מערכות אלקטרוניות ומכניות.

אם לא נעשה שימוש במונחים של מיקרו – או מיני – בדרך כלל מדובר על כלי-טייס במשקל המראה של מאות קילוגרמים ומעלה.

סיווג על פי גובה ומשך שהייה באוויר

לעתים נעשה שימוש במונחים הבאים:

• MALE - Medium Altitude Long Endurance, לתיאור כלי טיס בעל יכולת טיסה בגובה בינוני, כלומר 20-40 אלף רגל ועל משך בשהייה ממושך של 15 שעות ומעלה.
• HALE - High Altitude Long Endurance, מתאר כלי טיס בעלי יכולת טיסה בגובה רב, כלומר מעל 40 אלף רגל ומשך שהייה של 15 שעות ומעלה.

רוב כלי הטיס הבלתי מאוישים אינם טסים בגבהים אלה, ולכן נעשה שימוש במונחים אלה להדגיש את ייחודם של המטוסים שכן מגיעים לגובה זה, הכלולים בשם הכולל High Altitude Platforms וכוללים גם בלוני תצפית לרום גבוה.

סיווג על פי סוג המשימה

• כטב"ם טקטי - כטב"ם (בדרך כלל קטן) המשמש למשימות בדרג הטקטי.
• כטב"ם מטרה - כטב"ם המשמש לאימון ולניסוי מערכות נשק נגד מטוסים.
• כטב"ם מחקר - כטב"ם המשמש למחקר של מערכות נוספות, בדרך כלל לגופים אקדמיים וגופי פיתוח.
• כטב"ם מודיעין - כטב"ם המשמש לאיסוף מודיעין ובפרט מודיעין קרבי, אחת המשימות הקלאסיות של כלי טיס בלתי מאוישים.
• כטב"ם תצפית - כטב"ם המצויד במצלמה ומצלמת וידאו ומיועד לסרוק ולצלם שטחים נרחבים. כטב"מים כאלו משמשים לצורכי אבטחה, שמירה על הגבולות, אכיפת חוק, בקרת תנועה ועוד.
• כטב"ם תקיפה - כטב"ם המשמש למשימות תקיפה. כטב"ם תקיפה יכול לשאת חימוש שהוא יורה על המטרה או להוות בעצמו את החימוש שיפגע במטרה בעת הצורך ("כטב"ם מתאבד").

ישנם עוד סוגים רבים, בהתאם למספר הגדל והולך של משימות כלי טיס בלתי מאוישים.

סיווג על פי סוג מערכת ההנעה

לעתים נעשה שימוש גם במערכת ההנעה כאמצעי לסיווג כלי הטיס. המונחים הבאים נמצאים בשימוש:

• כטב"ם סילוני - כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע סילון, בדומה למטוסים מאוישים רבים.
• כטב"ם טורבו-פרופ - כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע טורבו-פרופלור, בדומה למטוסי תובלה רבים.

בדרך כלל, אם לא נאמר אחרת, כלי טיס בלתי מאוישים מונעים על ידי מנועים רדיאליים והם מונחי רדיו.

היסטוריה

בעת המוקדמת

השימוש הראשון בכטב"מ ככלי נשק נעשה ככל הנראה על ידי האוסטרים בתאריך ה-22 באוגוסט 1849, אז שוגרו 200 כדורים פורחים חסרי טייס כנגד ונציה. הבלונים היו חמושים בפצצות ונשלטו על ידי מנגנון זמן.

בפברואר 1863 הוענק פטנט לצ'ארלס פרלי (Charles Perley) על עיצוב כלי טיס בלתי מאויש, שכלל בלון של אוויר חם שנשא סל המכיל מנגנון תזמון. משימת תקיפה בוצעה לראשונה על ידי כלים לא מאוישים במלחמת העולם הראשונה, כשפצצה מעופפת תוכננה ונבנתה עם מנגנון זמן שתלש את הכנפיים בנקודה כלשהי, וגרם לפצצה ליפול לקרקע.

במלחמת העולם השנייה

בשנת 1943 בזמן מלחמת העולם השנייה, עשו היפנים שימוש בבלונים פורחים ככלי נשק. היפנים הסתמכו על זרמי הסילון שאמורים היו לסחוף את הבלונים עד לחופה המערבי של ארצות הברית ושם להתפוצץ. בעקבות זרמי רוחות חזקים ובעיות מכניות התרסקו כל הבלונים באוקיינוס השקט, למעט בלון אחד שהגיע לגבול קנדה-ארצות הברית והרג פרה כאשר התפוצץ.

בעידן הכלים בעלי בקרה בחוג סגור (כלומר לא על פי זמן) הראשונים שפיתחו את הרעיון של כלי טיס ללא טייס היו הגרמנים, שהמציאו את הטיל המונחה הראשון: ה-V-1 ואחר כך את ה-V-2. ה-V-1 דמה יותר למטוס מאשר לרקטה והמניע לפיתוחו היה מחסור במפציצים ומטוסי קרב שיתקפו את בריטניה ובנות בריתה בשלהי המלחמה. לגרמנים גם היה מזלט צילום מבצעי מודרני לחלוטין, מונחה רדיו, המשוגר ממסילה ונוחת באמצעות מצנח. ההמגבלה הייתה שהצילום התבצע על פילם שהוצנח לקרקע, לעומת שידור וידאו ברדיו כנהוג מאז שנות השישים מאוחרות.

בשנות השישים והשבעים

טיסנים הנשלטים באמצעות רדיו הומצאו עוד בשנות השישים, אך נחשבו ללא יותר מצעצוע לילדים. הראשון (בישראל לפחות) שחשב על יישומים צבאיים לכלי טיס קטן הנשלט מרחוק, היה שבתאי בריל, קצין בדרגת רב-סרן בחיל המודיעין בזמן מלחמת ההתשה. הרעיון של בריל יושם בעזרת קצין בחיל האוויר הישראלי, חובב טיסנים, שקיבל אמצעים מחיל האוויר לפתח את הרעיון בסוף שנות השישים וראשית שנות השבעים. בשלב מאוחר יותר הוקם מפעל לפיתוח וייצור מזל"טים, בבעלות משותפת של התעשייה האווירית ותדיראן.

בשנות השמונים ואילך

כטב"ם תקיפה מסוג MQ-1 פרדטור חמוש בטיל AGM-114 הלפייר

חיל האוויר הישראלי הפעיל מזל"טים במלחמת לבנון (1982) בהצלחה מרובה. באותה מלחמה הפעילה סוריה מזל"טים סובייטיים מדגם טופולב Tu-143, שחדרו למרחב האווירי של ישראל לצורך גיחות צילום ושבו בשלום לבסיסם.[2]

מזל"טים מדגמים ישראלים כגון RQ-2 פיוניר והאנטר (Hunter) נמכרו לזרועות השונות של צבא ארצות הברית, שם שימשו במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק, כמו גם במלחמת קוסובו.

עם נפילת הקומוניזם וסיומה של המלחמה הקרה הונהגו קיצוצים נרחבים בתקציבי הצבאות בעולם. בעקבות זאת נעשו מאמצים למציאת שיטות זולות יותר לפיתוח והפעלה של כלי טיס וחלה פריחה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים. התהליך הואץ בעקבות הפעלה מוצלחת של מל"טים על ידי חיל האוויר האמריקאי במסגרת הפעילות של נאט"ו במלחמה ביוגוסלביה. לפיכך, החל מאמץ ניכר לפיתוח של כלי טיס בלתי מאוישים בארצות הברית, החל ממחקר אקדמי ועד פריסה מבצעית של מערכות כאלה. מאמץ זה מכוון על ידי משרד ההגנה האמריקאי, שפרסם בשנת 2000 את "מפת הדרכים" שלו לכטב"מ. מסמך זה מתעדכן אחת לכמה שנים, ומכיל תוכנית לפיתוח התחום בעשרים וחמש השנים הבאות, בעלויות של מאות מיליונים ומיליארדי דולרים לשנה.

בשנות התשעים ושנות ה-2000, זכו הכטב"מים לעדנה צבאית ואף חדרו לשוק האזרחי. המדינות הבכירות בהפעלה וייצור של מזל"טים הן ישראל ו-ארצות הברית ובעקבותיהן סין והודו ומדינות אירופה. ב-2002 השתמשה ארצות הברית בכטב"מ מדגם RQ-1 פרדטור כדי לתקוף מטרות טרור ולהתנקש בבכיר של אל-קאעידה בתימן. השימוש במל"טים בארצות הברית הוא שנוי במחלוקת, ומתקיים דיון ציבורי נרחב בנושא. כחלק מהפגנות כיבוש וול סטריט, פרצו מפגינים ב-8 באוקטובר 2011 למוזיאון החלל בוושינגטון, אשר הציג באותו הזמן תערוכת מל"טים. המפגינים תקפו שומר וקראו להפסקת השימוש במל"טים בשטחי אויב בעת לחימה מאחר שמדובר לטענתם ב"הרג ללא הבחנה".

כיום יש נטייה לחזור שוב למל"טים (שקטנים ממטוס קרב אך גדולים ממזל"ט רגיל) מאחר שכלי טיס גדול יותר יכול לטוס יותר שעות, יותר גבוה, יותר רחוק ולשאת ציוד מתקדם יותר (וכבד יותר) עם מערכות תצפית משופרות.

כלי טיס בלתי מאוישים בישראל

כטב"ם סקאוט ("זהבן") במוזיאון חיל האוויר.

בין שנות ה־70 של המאה ה־20 לבין שנת 2000 נחשבה מדינת ישראל כמובילה עולמית בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים. הסיבות לכך היו:

• חוסר אמון של מדינות אחרות בנושא זה, שנחשב קרוב יותר לעולם החובבני של טיסנאות ולא לעולם הצבאי.
• אמינות נמוכה באותן שנים של המערכות הקריטיות של כלי טיס בלתי מאוישים, כמו מנועים, מערכות בקרה ועוד.
• התמקדות המעצמות (ארצות הברית וברית המועצות), וכן מדינות מובילות נוספות בתחום הנדסת אווירונאוטיקה (כמו צרפת ובריטניה) בתחומים שקשורים יותר למרוץ החימוש של המלחמה הקרה.
• מחסור בתקציבים במדינת ישראל לפיתוח כלי טיס מאוישים, כפי שבא לידי ביטוי בסגירת פרויקט הלביא.

בשנים אלה קמו בישראל היצרנים הבאים:

• מפעל מלט של התעשייה האווירית לישראל, שהוא היצרן המוביל בעולם מבחינת כלי הטיס הבלתי מאוישים שיוצרו, נמכרו והופעלו בעולם. מלט הוקמה על בסיס מיזוג של מפעלי מזל"טים מתחרים שפעלו בשנות השמונים בתעשייה האווירית ובחברת תדיראן.
• חץ הכסף, המשותף לחברות אלביט מערכות ואל-אופ. מפעל זה עבר לשליטה מלאה של חברת אלביט מערכות לאחר המיזוג שביצעה עם אל-אופ.
• רפאל - מערכות לחימה מתקדמות, המפתחת מיני-כטב"מים.
• אירונאוטיקס, המפתחת ומפעילה מל"טים מסוגים שונים.
• EMIT-UAV, המפתחת כלי טיס בלתי מאוישים שונים, כולל מצנח רחיפה.

כטב"מים בשירות צה"ל

סיכת "מפעיל כטב"ם" בחיל האוויר הישראלי

כטב"ם הרמס 450 תוצרת "חץ הכסף", חברה בת של אלביט מערכות, בשירות משמר הגבול של ארצות הברית

השימוש כלי טיס בלתי מאוישים בצה"ל החל לראשונה ב-1969 כשאגף המודיעין רכש מספר טיסני צעצוע בארצות הברית, התקין עליהם מצלמה והחל בניסויים לצילום מוצבים מצריים וירדניים במהלך מלחמת ההתשה. בעקבות הצלחת הניסוי הוקמה יחידה קבועה במחלקת האיסוף להפעלת הכלים, נרכשו טיסנים משוכללים ועל המזל"טים הותקנה מצלמת טלוויזיה. בשנת 2000 הועברה פעילות הכטב"מים של אמ"ן לחיל האוויר.‏

חיל האוויר הישראלי החל לקלוט לשורותיו מל"טים לצורכי מודיעין בעקבות האיום הגובר של טילי קרקע-אוויר והפלת מטוסי F-4 פנטום בשלהי מלחמת ההתשה. הדגמים הראשונים שהופעלו היו "פיירבי" מתוצרת חברת טלדיין-ראיין האמריקאית, שעברו התאמה לצורכי צה"ל וקיבלו את הכינוי "מב"ט (מטוס בלי טיס)". אחריהם נרכשו מל"טים מדגם צ'אקר מתוצרת חברת נורתרופ, שייעודם המקורי היה כמטרות אימונים, בצה"ל קיבלו את הכינוי תלם" ושימשו להטעות את סוללות טילי הנ"מ. אחד מהמל"טים הנ"ל נפל בשלמותו בעת גיחת צילום במצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים והוצג לראווה במוזיאון השלל המצרי. התלם שימש את צה"ל גם במלחמת לבנון במבצע ערצב 19 ויצא משימוש ב-1990.

ב-1979 נקלטו לראשונה כטב"מים מתוצרת ישראל, ה"זהבן", הופעלו באופן נרחב במלחמת לבנון, ואף נרשמה לזכות הטייסת הפלה של מטוס מיג 21 סורי שהתרסק לאחר שניסה ללא הצלחה ליירט את הכלי. ב-1992 נכנס לשירות הכטב"ם הישראלי סרצ'ר שזכה לכינוי "חוגלה" וב-1998 דור ההמשך שלו בכינוי "כוכב לבן".

ב-1992 נעשה לראשונה שימוש בכטב"ם במסגרת סיכול ממוקד, כאשר מפעילי טייסת 200 עקבו אחר שיירה בה נסע מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי וסימנו את המטרה לקראת תקיפת מסוקי חיל האוויר. במבצע ענבי זעם החלו הכטב"ים לסמן לראשונה מטרות בלייזר עבור פצצות מונחות שהוטלו על ידי מטוסי חיל האוויר.‏

צה"ל עושה שימוש נרחב ביותר בכטב"מים במסגרת הלחימה בארגוני הטרור: הכטב"מ מספק תמונת וידאו איכותית ומדויקת, בזמן אמת, שמסייעת לכוחות הלוחמים ולאנשי המודיעין. היתרון העיקרי של הכטב"מ הוא עובדת היותו בלתי מאויש (אין סכנה לאובדן חיי הטייס), ומידותיו הקטנות מקשות על הפגיעה בו. עוד יתרון משמעותי שכטב"מ הרבה יותר זול ממטוס, הן בעלויות הבנייה והכשרת הצוות והן בתפעול השוטף.

הכטב"מים הישראליים הופעלו באופן אינטנסיבי באינתיפאדה השנייה ולקחו חלק ניכר בפעילות האווירית של ישראל, בעיקר במודיעין קרבי - איתור מטרות לכוחות התוקפים, ריגול ותצפית. לכטב"מים היה חלק חשוב מאוד בביצוע הסיכולים הממוקדים ונוכחותם המתמדת מעל שמי רצועת עזה גרמה לפחד רב בקרב ארגוני הטרור. הגידול בפעילות חייב הכנסה למערך של כטב"מים מדגמים מתקדמים יותר ולשירות הוכנס הכטב"ם הישראלי הרון 1 תחת הכינוי "שובל".

המפעילים בחיל האוויר הישראלי הם לרוב פורשי קורס טיס בעלי ותק בקורס של שנה לפחות (לאחר טיסות "צ'ק קרב" בסיום שלב "בסיסי") והם מתחייבים מראש למספר שנות שירות קבע בחיל האוויר. מתוך ראיית העתיד, פעל חיל האוויר לקידום מעמדם של מפעילי הכטב"ם בשנים האחרונות, ותנאי השירות שלהם הושוו לאלה של טייסי המטוסים המאוישים.

בשנים האחרונות, היקף הפעילות המבצעית של מפעילי הכטב"ם, גדל פי עשרה בהשוואה להיקף הפעילות של טייסיי המטוסים המאוישים, במיוחד במסגרת המלחמה בטרור ברצועת עזה ובמקומות אחרים. על פי פרסומים בעיתונות, חיסולם של מנהיגי החמאס אחמד יאסין, ועבד אל-עזיז אל-רנתיסי, וכן פעולות דומות רבות נוספות, בוצעו בסיוע כלי טיס בלתי מאויש של חיל האוויר.

לאחר מלחמת לבנון השנייה הופיעו בעיתונות ניתוחים מפורטים בדבר יכולת התקיפה של הכטב"מים הישראליים, מיקום טייסת כטב"ם-התקיפה בבסיס חיל האוויר בפלמחים, שיקוליו של צה"ל בהמשך האיפול בנושא ופרטים אחרים הנתונים כיום תחת איפול צה"לי. לטענת מקורות אלו הכטב"מ הישראלי הרמס 450 חמוש בטילים מסוג הלפייר ומשמש ככטב"מ תקיפה. נטען כי כטב"מים אלו משמשים גם לחיסול פעילי טרור פלסטינים במסגרת מדיניות ה"סיכולים הממוקדים" .

כמו כן דווח בחודש אוגוסט 2006 כי חיל האוויר הישראלי הפעיל כטב"ם תקיפה (UCAV) חדש, הגדול פי 4 מההרון 1, בשם "איתן", בעל יכולת תקיפה מן האוויר והשמדת טילים בליסטיים בשלב ההאצה - האיתן שייך למשפחת כטב"מים המשמשים "שכבה גבוהה" למשימות שהייה ארוכה אלו פלטפורמות חדשות שיחליפו בשנים הבאות את המטוסים המאוישים במגוון משימות ביניהן תצפית וסיור. ככלי טיס רב משימתי הוא אמון על איסוף מודיעין כללי , סימון מטרות נקודתיות לצורך תקיפה של כלי אחר, צילום מטרות מטווחים רחוקים ומשימות רבות אחרות המבוצעות כיום על ידי מטוסים מאוישים - הכטב"מים מהסוג של האיתן מסוגלים לשהות באוויר מעל ליממה וכך להשלים את משימתם מבלי שמתעורר צורך להחזירם לקרקע לצורך תדלוק וכו'. וכמו כן האיתן צפוי לשמש (ומשמש) את חיל האוויר במגוון רחב של מטרות וצפוי להוסיף ליכולות הכטב"מים הקיימים ונמצאים בשירות מבצעי בצה"ל.‏

בינואר 2011 אמר האלוף עידו נחושתן, מפקד חיל האוויר, ש-25% מטיסות החיל נעשות בכטב"מים.‏

חיל התותחנים הישראלי מפעיל אף הוא מערך כטב"מים, החל מ"רוכב שמיים", מיני-כטב"ם טקטי שמשמש את הדרג הגדודי, יחידת זיק המפעילה כטב"מים מסוג הרמס 450 בדרג האוגדתי והפיקודי, ופיתוח של כטב"מים למערך השנ"י (שכבה נמוכה יבשתית) שישמשו את הדרג החטיבתי.

כטב"מים בשירות ארצות הברית

כיום ארצות הברית היא המדינה שעושה את השימוש המאסיבי ביותר בכלי טיס לא מאוישים. בעשור הראשון של המאה ה-21 התגבר מאוד השימוש של ארצות הברית בכטב"מים. מספר הכטב"מים שארצות הברית מפעילה נאמד בכ-7,000 (2011), והיא מרגלת באמצעות כלים אלו וביצעה מאות חיסולים של אנשים הנחשדים בטרור. כלי הטיס הבלתי מאוישים שבשירותה מגוונים ובאים בגדלים שונים החל מהשאדו RQ-7B, ועד MQ-1 פרדטור, והMQ-9 ריפר הגדול ממנו, וכלה בRQ-4 גלובל הוק הסילוני, הגדול בין הכלים הללו, שטווח הטיסה שלו כשל מטוס בואינג.‏. בנוסף ארצות הברית מפעילה מל"ט חמקן RQ-170, שזכה לכינוי "המפלצת מקנדהאר", ומיועד לטיסות ריגול באזורים רגישים.‏

קישורים חיצוניים

• מלחמות המל"טים, באתר "הארץ"
• עזריאל לורבר, ‏מטוס ללא טייס, מערכות 216, יולי 1971, עמ' 14-16
• IMINT tactical imagery intelligence

• טייסים אנושיים, מי צריך אותם? - מגזין Wired
• המהפכה לא תהיה מאוישת - מגזין Popular Science (עברית)
• כטב"ם תקיפה - UCAV, בוויקיפדיה האנגלית
• חיל האוויר של ארצות הברית השיק מתקן אימונים חדשני לטייסים-רחוקים (remote pilots) - מגזין Training & Simulation Journal.
• שוק המזל"טים האזרחי - אתר UAVM.com
• אתר העוסק בהיסטוריה של כלי טיס בלתי מאוישים
• אמנון ברזילי, העתיד ללא טייסים: מל"ט-תובלה ומל"ט שטס שבוע, באתר הארץ, 26 בפברואר 2004
• ישראל שוקלת מחדש משימות צבאיות וטכנולוגיה - אתר Aviation Week - מאמר מיום 20.8.06 בעקבות חשיפת יכולות כטב"מי התקיפה במלחמת לבנון השנייה
• מזל"ט סולרי בטכניון 2006
• הפלסטינים טוענים: רוב החיסולים בוצעו על ידי מל"טים של צה"ל, אתר nrg מעריב
• יובל שוהם, ‏לימודים גבוהים, באתר חיל האוויר הישראלי
• ליה שנל, ‏ארץ קטנה עם כטב"ם, באתר חיל האוויר הישראלי
• צה"ל אישר: אנו מחסלים מחבלים באמצעות מזל"טים, באתר וואלה!, 2011
• מעוף המל"טים - עתיד הכוח האווירי, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2011
• שי לוי, שמיים בלי טייסים: האם הכטב"מים משתלטים על חיל האוויר?, באתר mako,‏ 16 באוגוסט 2011
• ליאור אסטליין, ‏הכל זה מלמעלה, באתר ישראל היום, 1 בפברואר 2013
• שי אספריל, המרגל מהדשא של השכן, באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2013
• רון ישי, ‏הגנה על גדר ההפרדה, מערכות 402, אוגוסט 2005
• ליאור קורנבלום, ‏הכתב"מ כאלמנט התקפי במשימות של דיכוי נ"מ, מערכות 403, דצמבר 2005