סוני ושר

**סוני ושר**
**Sonny & Cher**
מקום הקמה	ניו יורק
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1964 – 1977 ; 1979, 1987- איחודים חד פעמיים
עיסוק	זמרים
סוגה	פופ • פופ רוק • פולק רוק • עממית
חברת תקליטים	קשת (1964); ריפרייז (1964–1965); אטלנטיק/אטקו (1965–1967); MCA/קאפ (1971–1974); וורנר (1977)
פרסים והוקרה	כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	סוני בונו (נפטר ב-1998) ; שר

סוני ושר (באנגלית: Sonny & Cher) הוא צמד אמריקאי לשעבר שהורכב מבעל ואישה, סוני בונו ושר, שפעל בשנות ה-60 וה-70 כזמרים וכמנחי טלוויזיה.

הצמד החל בקריירה מוזיקלית משותפת במהלך שנות ה-60, כזמרי ליווי עבור הפקות של פיל ספקטור. סוני ושר זכו לתהילה בשנת 1965 עם הלהיט I Got You Babe, והוציאו חמישה אלבומי אולפן ו-11 אלבומים נוספים. מכירת אלבומיהם מסתכמת בכ-40 מיליון עותקים, אשר הובילו לשתי מועמדויות לפרס הגראמי.^[1]^[2] בשנות ה-70 החלו להנחות שתי תוכניות טלוויזיה מצליחות The Sonny & Cher Show, The Sonny & Cher Comedy Hour. הקריירה הזוגית הסתיימה בגירושים.

במקביל להיותה חלק מהצמד המוזיקלי, פתחה שר בקריירת סולו מצליחה בשנת 1966 עם הלהיט Bang (Bang (My Baby Shot Me Down אותו כתב והפיק לה בעלה. בונו עזב את עולם הבידור, הצטרף לפוליטיקה ועד למותו בתאונת סקי ב-1998, תפקד כחבר קונגרס של ההמפלגה הרפובליקנית מטעם מדינת קליפורניה.

הצמד קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד על תרומתו לעולם הטלוויזיה, לאחר מותו של בונו. הרולינג סטון דירג אותם במקום ה-18 ברשימת "20 צמדי המוזיקה המצליחים ביותר אי פעם".^[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכירות ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרילין סרקיסיאן פגשה לראשונה את סלווטורה בונו בבית קפה בלוס אנג'לס בנובמבר 1962,^[4] כאשר הייתה בת 16 בלבד. סוני בונו, שהיה מבוגר ממנה ב-11 שנים, עבד אצל המפיק פיל ספקטור באולפני חברת התקליטים "גולד סטאר". השניים התקרבו, ולאחר תקופה נישאו בשנת 1964, אך באוטוביוגרפיה שלו בונו כותב כי אלה לא היו נישואים רשמיים (הם למעשה נישאו כחוק רק לאחר לידת בתם, צ'סטיטי).

בעידודו של בונו, שר התחילה כזמרת רקע, ושרה בכמה מההפקות המפורסמות של ספקטור, כגון: Be My Baby, של הלהקה The Ronettes ו-You've Lost That Lovin' Feelin, של הרייצ'ס ברדרס.

1965–1966: הצלחה ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמד ניסה להתפרסם עם מספר שירים בשם "סיזר וקלאו"^[5] (יוליוס קיסר וקלאופטרה), אך ללא הצלחה. ההישג המשמעותי הראשון של הזוג הגיע עם צאתו של השיר Baby Don't Go בספטמבר 1964, תחת שמותיהם הפרטיים. השיר זכה להצלחה צנועה והגיע למקום ה-8 במצעד הבילבורד הוט 100^[6].

האלבום הראשון של הצמד Look at Us הופץ בשנת 1965 וכלל את הלהיט I Got You Babe. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד והאלבום למקום השני במצעד הבילבורד 200 ונשאר בו למשך שמונה שבועות^[6]. השיר הפך ללהיט ענק אשר הסב תשומת לב רבה אל הצמד, והם הרבו להתארח בתוכניות טלוויזיה ולהופיע בהן עם שיריהם. במהלך 1965, חמישה שירים של הצמד הגיעו ל-20 הגדולים במצעד הבילבורד הוט 100^[6]. כשנה לאחר מכן, בשנת 1966 הוציא הצמד את האלבום The Wondrous World of Sonny & Chér אשר כלל בעיקר גרסאות כיסוי לשירים מוצלחים ומוכרים, וזכה להצלחה ממוצעת כאשר הגיע למקום ה-34 במצעד הבילבורד 200. באותה השנה, במקביל להצלחה הזוגית, פתחה שר בקריירת סולו כאשר הוציאה את הלהיט (Bang Bang (My Baby Shot Me Down שהגיע למקום השני במצעד הבילבורד.^[7] את השיר כתב לה בעלה עבור האלבום The Sonny Side of Chér, אותו גם הפיק. כמו כן, ביצעה את שיר הנושא של הסרט אלפי, בעל אותו השם.

1967–1969: מהמורות בקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 הופץ אלבומם השלישי של הזוג In Case You're in Love, אשר הגיע למקום ה-45 במצעד הבילבורד 200 וכלל בין היתר את הלהיט The Beat Goes On, שהגיע למקום השישי במצעד הבילבורד הוט 100, ואת הסינגל Little Man שהגיע למקום ה-21 במצעד הבילבורד, וגם למקום הראשון בשש מדינות באירופה, בעיקר סקנדינביה.

בונו קיווה לנצל את ההצלחה המוזיקלית של הצמד תוך שהוא מנסה לעורר חשיפה במדיומים נוספים, וארגן לו ולאשתו לככב בסרט בשם Good Times, שהיה פרודיה לסרטי ז׳אנר כמו מערבונים, מותחנים וסרטי בלשים. עלילת הסרט עסקה בצמד האמיתי בוחן באילו סרטים עליו לשחק ובכך בעצם יוצר הסרט עלילה קומית של ארבעה סרטים קצרים שונים אשר מקושרים על ידי עלילה ראשית אחת. הסרט היה לכישלון קופתי כאשר הכניס כ-800 אלף דולר על תקציב של מעל מיליון דולר.^[8] בעקבות הכישלון, הוחלפו סוני ושר באלביס פרסלי וננסי סינטרה בסרט ההמשך המתוכן Speedways^[9]. הזוג ניסה את הצלחתו פעם נוספת בקולנוע עם הסרט Chastity בכיכובה של שר, אותו כתב והפיק בונו, שהיה גם הוא לכישלון.

בעקבות הכשלונות הקופתיים, החלו הצמד לאבד פופולריות. הנישואים המונוגמיים של הזוג וגישתם המתנגדת לשימוש בסמים היו סיבה נוספת לאובדן התהילה בתקופה בה שגשג הרוק הפסיכדלי וצריכת סמים הפכה לנפוצה, בשיא המהפכה המינית.^[10]^[11] הגישה של הצמד נתפסה כמיושנת והמוזיקה של הזוג הפכה לאטרקטיבית פחות בעיני הקהל הצעיר. הזוג עבר ללאס וגאס שם הופיעו עם מופעי שירה ובידור בשעות הערב בברים. באחד הערבים הללו גילה אותם מחדש צייד כישרונות.

ב-4 במרץ 1969 נולד בנם המשותף של הזוג, כנקבה בשם צ׳סטיטי,^[12] בהמשך חייו שינה את מינו ונקרא צ'אז.

1970-1977: הצלחה טלוויזיונית וגירושין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 כיכבו סוני ושר במופע הטלוויזיני הראשון שלהם, שכלל מערכונים, סלפסטיק, ושירה חיה. הופעתם זכתה לשבחים מצד המבקרים, והם החלו להשתתף בתוכניות טלוויזיה רבות בתור צמד קומי.^[13] בין היתר כיכבו בפרק בסדרה סקובי דו בתור עצמם.

הצמד משך את תשומת ליבו של מפיק ברשת CBS כאשר התארחו בפרק בתוכנית של מרב גריפין. המפיק הציע לזוג תוכנית בידור משלהם, The Sony & Cher Comedy Hour, אשר עלתה ב-1971 בתור תוכנית לחודשי הקיץ בלבד^[14]. התוכנית, שאורכה כשעה, כללה שירה חיה, מערכונים שונים וגם אירוח של כוכבים אחרים. התוכנית נשענה רבות על הנחיה משותפת של הזוג, שהתאפיינה בדמות הבעל השמח והחינני שמנסה להצחיק את זוגתו הקשוחה, והבלתי משועשעת ממנו. כך נוצרה התדמית החיובית של בונו מול תדמיתה הקשוחה של שר, אף על פי שבפועל מאחורי הקלעים היחסים בין בני הזוג היו שונים לחלוטין, שכן בונו שלט בכל פרט במערכת היחסים ובקריירה המשותפת. אחרי הקיץ התוכנית חזרה בתור תוכנית קבועה בשעות הפריים טיים ברשת CBS, ורצה במשך ארבע עונות וזכתה להצלחה גדולה. במהלך אחד המערכונים בתוכנית, התלבשה שר כמו קלאופטרה בתלבושת עם בטן חשופה, בכך הייתה לאישה הראשונה בעולם לחשוף את טבורה בטלוויזיה, דבר שנחשב טאבו בזמנו.^[15] התוכנית קיבלה 15 מועמדויות לפרס אמי בכל שנותיה, וזכתה פעם אחת עבור בימוי. שר זכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקידה בתוכנית בשנת 1974.^[16] במקביל, החיה הזוג את הקריירה המוזיקלית שלו בשנת 1972 עם האלבומים All I Ever Need Is You ו-Mama Was a Rock and Roll Singer, Papa Used to Write All Her Songs ב-1973.^[17]

במהלך העונה השלישית של תוכנית הבידור, הזוגיות של סוני ושר החלה להתפרק^[14]. הפרידה והגירושים של הזוג, שהושלמו ביוני 1975, הובילו לביטול התוכנית אחרי עונתה הרביעית במאי 1974, כשהיא עדין נהנית משיאי רייטינג ומדורגת כל שבוע בעשירייה הפותחת של טבלאות הרייטינג בפריים טיים.

בונו החל להנחות תוכנית משלו, The Sonny Comedy Revue, שהתבססה על הסגנון הקומי שהיה בתוכנית של הזוג, אך התוכנית נכשלה ובוטלה לאחר שישה שבועות בלבד. מנגד, שר החלה להנחות תוכנית משל עצמה The Cher Show ברשת CBS שזכתה להצלחה ונמשכה שתי עונות^[14]. בתוכנית הקומית-מוזיקלית, שר אירחה כוכבים כמו בט מידלר, טינה טרנר, אלטון ג'ון, חמישיית הג'קסונים ועוד. קלוריס ליצ'מן וג'ק אלברטסון אף זכו בפרס אמי על ההתארחות שלהם בתוכנית של שר. בסך הכל התוכנית קיבלה שש מועמדויות לאמי בזמן שידורה, ונהנתה מדירוגים טובים ואף הייתה לתוכנית שקיבלה הכי הרבה מכתבי מעריצים אי פעם ברשת CBS.^[18]

לאחר כשנתיים של חוסר תקשורת, הזוג התאחד (בתחום הקריירה) והחלו להנחות יחד תוכנית חדשה בשם The Sonny & Cher Show בשנת 1976. לאחר כשנתיים התוכנית בוטלה בשנת 1977. הצלחת הזוג במהלך שנות ה-70 משתקפת גם ביצירת והפצת בובות דמויות ברבי בדמותם.^[19]^[20]

הזוג התפצל סופית הן בתחום האישי והן בתחום הקריירה. סוני ושר התאחדו פעמיים: ב-1979 בהופעה טלוויזיונית חד פעמית בתוכנית של מייק דאגלס,^[21] וב-1987 בתוכנית של דייוויד לטרמן שרו יחד באופן לא מתוכנן את הלהיט המוכר ביותר שלהם I Got You Babe.^[22]

אחרית דבר ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פירוק הצמד, שר המשיכה בקריירה מוזיקלית מצליחה אשר הניבה עשרות אלבומים במכירות של מאות מיליוני עותקים וזכייה בפרס גראמי, כמו גם קריירת משחק שהניבה פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על סרטה מוכת ירח. כמו כן, זכתה בפרס אמי על שידור המופע Living Proof: The Farewell Tour. בונו המשיך בקריירת משחק שלא צלחה ולבסוף הצטרף לפוליטיקה ושימש כחבר קונגרס של המפלגה הרפובליקנית מטעם מדינת קליפורניה עד למותו בינואר 1998, בגיל 62, בתאונת סקי.^[23]

הלוויה של בונו שודרה בשידור חי ברשת CBS, בה שר ספדה בבכי וקראה לו "הדמות הכי בלתי נשכחת שהכרתי". את אלבומה Believe שיצא מספר חודשים אחר מותו, הקדישה שר לבונו. באותה השנה קיבל הצמד כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד על תרומתו לטלוויזיה. בטקס נכחו שר ומארי, אלמנתו של בונו, שקיבלה את הכוכב בשמו.

בשנת 1999 שודר סרט הטלוויזיה העלילתי And the Beat Goes On: The Sonny and Cher Story, שגולל את סיפורו של הצמד תוך התבססות על האוטוביוגרפיה של בונו. הסרט היה מועמד לשני פרסמי אמי.

שר ממשיכה להופיע עם השירים שלה ושל בונו בסיבובי ההופעות שלה, בדרך כלל כאשר על הבמה מוצג צילום של בונו ששר את חלקו בשירים בעוד שר שרה חי על הבמה.