שר (זמרת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שר
Cher by Ian Smith.jpg
שר, 2010
מידע כללי
שם לידה שרילין סרקיזיאן לה-פייר
תאריך לידה 20 במאי 1946
מקום לידה אל סנטרו, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1963 - הווה
סוגה פופ, רוק, פולק, דיסקו, מוסיקת ריקודים
עיסוק זמרת, כותבת שירים, רקדנית, שחקנית, מפיקה מוזיקלית, מעצבת אופנה, מנהלת וידא, כוריאוגרפית, דוגמנית, במאית, סופרת, בדרנית, יזם
חברת תקליטים גפן רקורדס, קולומביה רקורדס, וורנר מיוזיק גרופ
אתר אינטרנט Cher.com

שרילין סרקיזיאן לה-פייר (באנגלית: Cherilyn Sarkisian Le-Pierre) הידועה יותר בשם הבמה שלה: שר (Cher) (נולדה ב-20 במאי 1946), היא זמרת, שחקנית, במאית, בדרנית, ומנחת טלוויזיה אמריקאית.

במהלך קריירה שנמשכת יותר מ-40 שנה, זכתה בפרס האוסקר, בגראמי, באמי, בשלושה פרסי גלובוס הזהב ורבים אחרים. שר מכרה למעלה מ-180 מיליוני דיסקים, והיא נחשבת לאחת הכוכבות הגדולות ביותר במוזיקת הפופ של כל הזמנים ומכונה בתקשורת "אלילת הפופ".

ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרילין נולדה באל סנטרו שבקליפורניה. אימה, ג'ואן קרואוץ' (שבהמשך שינתה את שמה לג'ורג'יה הולט) הייתה שחקנית ודוגמנית ממוצא גרמני, אינדיאני (שבט צ'ירוקי) ובריטי. אביה הביולוגי היה ג'ון סרקיזיאן, פליט ממוצא ארמני ואיראני. הוריה נפרדו כששרילין הייתה צעירה מאוד. מאוחר יותר נישאה הולט לבנקאי ז'ילבר לה-פייר, שאימץ את שרילין הקטנה ואחותה ג'ורג'יין. עקב בעיית דיסלקציה חמורה לא הצליחה שרילין להתקדם בלימודים ונאלצה לעזוב את בית הספר בגיל 16.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנשרה מבית הספר עברה שרילין ללוס אנג'לס שבקליפורניה כדי לנסות את מזלה במשחק, אך תוכניותיה השתנו אחרי שפגשה את סוני בונו, שעבד באותה תקופה אצל המפיק פיל ספקטור. הפרש הגילאים בין סוני (אז בן 27) ושר לא הפריע להם להתאהב ולהתחתן. סוני הוא שהמציא את שם הבמה שבו התפרסמה הזמרת, כשהחליט לקצר את שמה לשר.

לאחר שסוני שמע במקרה את חברתו שרה לעצמה, הוא שכנע את ספקטור לשמוע אותה שרה. המפיק התרשם לטובה והזמין את שר להקליט קולות ליווי לכמה מהזמרים שאיתם עבד, ביניהם להקת בנות פופולרית באותן שנים, "The Ronettes".

הסינגל הראשון של שר כסולנית נקרא "Ringo, I Love You" (שר הקליטה את השיר תחת שם הבמה "Bonnie Jo Mason"). השיר נכשל ומאזינים שלא התרשמו ממנו במיוחד, היו בטוחים שהקול הנמוך של "בוני ג'ו מייסון" שייך לזמר ולא לזמרת. הסינגל השני שהוציאה שר באותה שנה - "Dream Baby" (תחת השם "שרילין" (Sherilyn) זכה למעט יותר הצלחה.

בשלב מסוים החליט סוני לנסות להפוך את שר הסולנית לחלק מדואט. כך נולד הצמד המפורסם "סוני ושר". כבר השיר הראשון שהקליטו יחדיו, "I Got You Babe", התפרסם והפך ללהיט ונכנס למקום הראשון ברשימת מאה הסינגלים החמים של בילבורד.

שר וסוני (1966)

במהרה הצליחו סוני ושר להכניס חמישה שירים בו זמנית למצעד 20 שירים הטובים של ארצות הברית - הישג שרק הביטלס ואלביס פרסלי הגיעו אליו קודם לכן. סוני ושר הופיעו בכל רחבי העולם והפכו ליקירי תוכניות האירוח - והשתתפו בכל תוכנית נחשבת של אותה תקופה. עם הזמן התגברה שר - שבתחילת הקריירה נתפסה כחוליה החלשה של הצמד על פחד הבמה שלה, והפכה מהצלע הביישנית והשקטה של הצמד, לצלע הפרובוקטיבית יותר. בנוסף החלה שר להתפרסם כמובילת אופנה, בתלבושותיה הנועזות, והוותה השפעה רבה על האופנה בכך שסגנונה: מכנסיים מתרחבים ובגדים בגזרה חופשית בסגנון ההיפי, הפכו ללהיטים בחנויות.

בסוף 1965 הקליטה שר תקליט יחיד ראשון בשם "All I Really Want To Do" שהפך לאלבום זהב והחזיק מעמד שישה שבועות במצעד הלהיטים של בילבורד. בשנת 1966 יצא אלבומה השני - "The Sonny Side of Cher" שכלל את הלהיט "בנג בנג (מיי בייבי שוט מי דאון)" (Bang Bang My baby shot me down) - אשר שהה במצעד הלהיטים חצי שנה. במקביל החליט סוני לחזק את הצלחת הצמד בעזרת קולנוע. הזוג מימן וצילם שני סרטים: "זמנים טובים" ("Good Times") ו"טוהר" ("Chastity"). שני הסרטים נכשלו בקופות ויחד עם האטה במכירות התקליטים כמעט הביאו את סוני ושר לפשיטת רגל.

ב-3 במרץ 1969, נולדה לשר ולסוני בת בשם צ'סטיטי. בשנים 2008-2009 עברה צ'סטיטי תהליך לשינוי מינה ונקראת כיום צ'ז.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 נענו סוני ושר להצעה של רשת הטלוויזיה CBS והחלו להנחות תוכנית טלוויזיה משלהם, "The Sonny & Cher Comedy Hour" - שילוב של סטנד-אפ קומדי, אירוח ומוזיקה חיה. התוכנית הפכה זכתה להצלחה רבה והייתה מועמדת ל-15 פרסי אמי. שר זכתה גם בפרס גלובוס הזהב הראשון שלה עבור תוכנית זו. בעקבות הצלחת התוכנית המשיכו בני הזוג להוציא תקליטים, ושר חידשה את קריירת הסולו שלה. הסינגל "Gypsys, Tramps & Thieves" תפס את המקום הראשון ברשימת הלהיטים של בילבורד ב-1971. האלבום שיצא לקראת סוף אותה שנה באותו השם הגיע למקום ה-16 ברשימת 200 אלבומים של Billboard ונשאר ברשימה זו במשך 45 שבועות. בשנים 1973 ו-1974 הגיעו שני שירים נוספים של שר למקום הראשון: Half-breed ו-Dark Lady. בשנת 1974 הוציאה שר את אלבום האוסף הראשון שלה.

ההצלחה של שר כזמרת פגעה ביחסים בין בני הזוג. בונו ושר התחילו בהליך גירושים ארוך שהסתיים רק בקיץ 1975, שכלל האשמות הדדיות והתנצחויות בלתי פוסקות דרך התקשורת. גירושי בני הזוג הביאו לירידה חדה בפופולריות של התוכנית של סוני ושר עד שב-CBS החליטו להפסיקה.

בתחילת פברואר 1975 התחילה שר להנחות תוכנית משלה - "The Cher show", אשר זכתה לפופולריות בינונית. הצופים העדיפו להתמקד בתלבושות מיוחדות ופרובוקטיביות ששר לבשה בתוכנית, ולא בתכנים שלה. אחרי זמן קצר, ובשל חוסר ההצלחה של תוכניתה, הציעה שר לסוני לחדש את שיתוף הפעולה ביניהם. סוני, שלא הצליח בינתיים במספר פרויקטים טלוויזיוניים שיזם, הסכים ובשנת 1976 התחיל הסיבוב הנוסף של "The Sonny & Cher Comedy Hour".

ביוני 1975, רק שלושה ימים אחרי כניסת הגירושים מסוני לתוקף, נישאה שר לזמר הרוק גרג אולמן. תשעה ימים אחרי החתונה גילתה שר שבעלה הטרי מכור לאלכוהול ולהרואין. נישואיהם של שר ואולמן החזיקו מעמד מספר שנים. בשנת 1976 ילדה שר את בנה אלייג'ה.

שר ואולמן הוציאו אלבום משותף - "Allman And Woman: Two The Hard Way" - שלא זכה להצלחה רבה, כמו גם אלבומיה הנוספים מאותה תקופה: "Stars", "I'd Rather Believe In You", "Cherished".

בשנת 1979 קיצרה הזמרת את שמה לשר בלבד, בלי שם משפחה או תוספות אחרת. כמו כן שר החליפה את חברת התקליטים בה עבדה, ואת סיגנונה המוזיקלי, והקליטה שני אלבומים בסגנון דיסקו. השיר "Take Me Home" נכנס לרשימת עשרת השירים המושמעים ביותר של בילבורד. שני האלבומים לא זכו להצלחה, למרות התמונות הפרובוקטיביות על עטיפתם.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר בפגישה עם ננסי רייגן בבית הלבן, 1985

ב-1980 הקימה שר בת ה-34 את להקת "שושנה שחורה" (Black Rose) והוציאה אלבום באותו שם שלא זכה להצלחה. בעקבות כישלון המכירות התפרקה הלהקה אחרי שנת פעילות אחת בלבד.

כמוצא זמני, החליטה שר לנסות לשדרג את הקריירה שלה כשחקנית - משימה לא קלה, בשל גילה (שנות ה-30 לחייה) וניסיונה המועט במשחק. ב-1982 קיבלה שר תפקיד מרכזי במחזה Come Back to the Five and Dime, Jimmy Dean, Jimmy Dean שהוצג בניו יורק, בתיאטרון אוף ברודוויי (תיאטרון לא ממסדי). המבקרים שיבחו את משחקה של הזמרת, דבר שגרם לבמאי רוברט אלטמן להזמין את שר לשחק באותו תפקיד בסרט שביים על פי המחזה. עבור תפקידה בדרמה "Silkwood" שבה שיחקה יחד עם מריל סטריפ, זכתה שר למועמדות ראשונה שלה לפרס אוסקר לשחקנית משנה ואף קיבלה את "גלובוס הזהב" עבור אותו תפקיד.

בשנת 1985 שיחקה שר בדרמה "מסכה" עבורה זכתה בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן ובמועמדות נוספת לפרס "גלובוס הזהב".

ב-1987 השתתפה שר, שכבר הפכה לשחקנית מוערכת ו"קופתית", בשלושה סרטים, בהם "המכשפות מאיסטוויק" שבו שיחקה לצד ג'ק ניקולסון, סוזן סרנדון ומישל פייפר, ו"מוכת ירח" בו שיחקה לצד ניקולס קייג' שעבורו זכתה ב"אוסקר" לשחקנית ראשית.

באותה שנה אובחנה שר כסובלת מתסמונת העייפות הכרונית, אולם על אף זאת חידשה את הקריירה שלה כזמרת. אלבומה החדש שנקרא פשוט - Cher - נמכר בכשמונה מיליוני עותקים בעולם והפך לתקליט פלטינה בארצות הברית. שני שירים מהאלבום ("I Found Someone" ו-"We All Sleep Alone") נכנסו לרשימת ה-Top 40 של בילבורד (מקומות 10 ו-14 בהתאמה). בשנת 1989 יצא התקליט "Heart of Stone" שנחשב להצלחה הגדולה ביותר שלה עד אז. האלבום נמכר ב-11 מיליון עותקים מסביב לעולם ובארצות הברית קיבל תואר "פלטינה משולש". מתוך ארבעה להיטים בולטים שנכנסו לרשימת ה-Top 40, שלושה מהם הגיעו גם לעשיריית המובלים: "If I Could Turn Back Time" (מקום 3), "After All" (מקום 6) ו-"Just Like Jesse James" (מקום 8).

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 שיחקה שר באחד התפקידים הראשיים בסרט "בתולות ים" (לצד וינונה ריידר וכריסטינה ריצ'י) והקליטה שני שירים לפסקול הסרט. השיר, "Shoop Shoop Song", הגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים במספר ארצות (כולל חמישה שבועות בראש המצעד הבריטי). בשנת 1991 הוציאה שר תקליט אולפן בשם "Love Hurts" שזכה להצלחה רבה באירופה - התקליט נמכר ב-10 מיליוני עותקים: אלבום "זהב" בארצות הברית ומולטי-פלטינה במספר ארצות אירופיות.

בשנת 1992 סבלה שר מהתקף של תסמונת העייפות הכרונית ופעילותה פחתה מאוד. בין הפעילויות הבודדות באותה תקופה הייתה השתתפות בשני סרטים של רוברט אלטמן, "השחקן" ו"משהו ללבוש", בתפקידי אורח קטנים.

ב-1994 חידשה את הלהיט "I got you babe", כאשר במקום סוני שרו לצידה שני גיבורים מצוירים של תחנת ה-MTV - ביוויס ובאטהד. ב-1996, בהיותה בת 50, הוציאה שר אלבום נוסף, בשם It's a Man's World ממנו נמכרו כ-3 מיליון עותקים.

עטיפת התקליט "Believe"

בשנת 1998, זכה תקליט אולפן מס' 23 של הזמרת - "Believe", להצלחה רבה ברחבי העולם והיה לאלבום הנמכר ביותר של שר בכל הזמנים (האלבום הפך למולטי-פלטינה בארצות הברית והיה מועמד לפרס ה"גראמי"). השיר הפותח של האלבום (באותו שם) הפך לפזמון המזוהה ביותר עם שר, זכה ב"גראמי" והגיע למקום ראשון במצעדי הפזמונים ב-23 מדינות. בארצות הברית שהה הלהיט ארבעה שבועות במקום ראשון ובאנגליה - שבעה שבועות. הצלחת השיר הפכה את שר לזמרת המבוגרת ביותר שהגיעה למקום ראשון במצעד הפזמונים - בגיל 52. כמו כן, שר היא הזמרת היחידה שהצליחה להכניס להיטים לרשימת עשרת הלהיטים הגדולים במשך ארבעה עשורים.

במקביל להצלחה הרבה של "Believe", המשיכה שר לעסוק גם בתחומים אחרים: בסוף שנת 1998 יצא לאור ספר זכרונות שלה בשם "The First Time", ובשנת 1999 זכתה גם הקריירה הקולנועית שלה לעדנה, כאשר השתתפה בסרט של פרנקו זפירלי "תה עם מוסוליני", לצד השחקניות ג'ודי דנץ', לילי טומלין ומגי סמית'. באותה שנה זכתה שר לכבוד מיוחד - היא שרה את המנון ארצות הברית בפתיחת משחק הסופר בול. ביוני 1999 פתחה שר סיבוב הופעות עולמי בשם "?Do You Believe". ההופעה של 28 באוגוסט 1999 שהתקיימה במלון MGM Grand בלאס וגאס הוקלטה, שודרה בערוץ HBO והייתה מועמדת לפרס ה"אמי".

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הפתיעה הזמרת את עולם המוזיקה עם אלבום אישי ולא מסחרי בשם not.com.mercial. לאחר שרוב חברות התקיליטים החליטו לוותר על הפצתו (טענו שהאלבום "אישי מדי ובעל סיכוי נמוך למכירות טובות"), החליטה הזמרת להפיצו דרך האתר הרשמי שלה. בזמנו זאת הייתה החלטה לא שגרתית שהפתיעה רבים בתעשיית המוזיקה. האלבום זכה להצלחה בינונית. למרות המכירות הדלות, שר הגיעה שוב לכותרות. הפעם - בגלל מילות השיר "Sisters Of Mercy" בו קראה לנזירות בשמות גנאי כגון "בנות הגיהנום", "חסרות רחמים" וכדומה (השיר נכתב על ידי שר בעקבות זכרונות ילדותה כאשר אמה נאלצה למסור אותה לבית יתומות קתולי לתקופה קצרה ונתקלה בסירובן של האחיות להחזיר את הבת. המאבק על החזקת הילדה נמשך כחצי שנה).

עטיפת התקליט "Living proof"

בנובמבר 2001 הוציאה שר באירופה אלבום המשך ל-Believe - תקליט טכנו-דאנס מובהק (בארצות הברית יצא האלבום רק בפברואר 2002). הסינגל הראשון מהאלבום - The Music's No Good Without You - הגיע למקום השמיני במצעד הפזמונים הבריטי והאלבום כולו הגיע למקום התשיעי ברשימת Billboard 200. האלבום הניב מספר להיטי דאנס שהשתלבו במסע הופעות הבא של הזמרת - Cher's Living Proof: The Farewell Tour.

ב-24 בספטמבר 2013, יצא לאור האלבום ה-26 של שר שנקרא: "Closer to the Truth". שכולל בתוכו את הסינגלים: "Woman's World" ו- "I Hope You Find It".

"סיור הפרידה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב הופעות בשם "סיור הפרידה" ("Farewell Tour") היה אמור להיות האחרון בקריירה של הזמרת ולסכם את 40 שנות פעילותה הבימתית. שר שילבה בהופעתה שירים חשובים מכל התקופות, כמו כן הוקרנו על מסכי ענק קטעי וידאו, סרטים ותוכניות טלוויזיה בהם השתתפה. מסע הפרידה של שר מהקהל לקח שלוש שנים (2002-2005) והסתיים באופן רשמי ב-30 באפריל, בהופעת ענק בלוס אנג'לס, קליפורניה. שר ביקרה ב-20 מדינות שונות, בהן ארצות הברית וקנדה, מדינות אירופה, מקסיקו, אוסטרליה וניו זילנד. בסה"כ ראו את ההופעה בכמעט 200 ערים (בחלק מהם - יותר מפעם אחת). בכל מסע ההופעות התקיימו 325 הופעות, מה שהפך אותו למצליח ביותר בקריירה של שר ולאחד מן המוצלחים ביותר בכלל. על פי ספר השיאים של גינס, מהדורת 2007, Farewell Tour שהכניס כ-200 מיליון דולר, הוכרז כמסע ההופעות הרווחי ביותר של זמרת בתולדות המוזיקה (השיא לא החזיק מעמד זמן רב: על-פי המגזין Billboard מספטמבר 2006, מסע ההופעות של מדונה, Confessions Tour, הצליח להרוויח סכום גבוה יותר ובזמן קצר יותר).

ההופעה שהתקיימה ב-7 בנובמבר 2002 במיאמי, פלורידה, הוקלטה ושודרה בערוץ NBC האמריקאי. בעקבות התגובות הנלהבות, הוחלט להוציא את המופע ב-DVD. הדיסק שנקרא "Cher: The Farewell Tour Live in Miami" זיכה את שר בפרס האמי הראשון שלה.

באפריל 2003 הוציאה שר אלבום אוסף הנקרא "The Very Best of Cher" שהגיע למקום הרביעי במצעד הדיסקים של Billboard. האוסף נמכר ב-3.5 מיליוני עותקים והפך לאלבום פלטינה כפול. כמעט במקביל, באותה שנה, יצא גם האלבום "Live: The Farewell Tour" שכלל מספר שירים שהוקלטו במהלך סיבוב ההופעות.

בפברואר 2004 זכתה שר למועמדות נוספת לפרס הגראמי עבור השיר "Love One Another". באותה שנה הוציאה הזמרת אלבום אוסף נוסף שזכה לביקורות אוהדות, אף על פי שיצא רק שנה אחרי אלבום האוסף הקודם.

שר בלאס וגאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההפסקה של כשנתיים הודיעה הזמרת שהיא תחזור להופיע במאי 2008. היא שרה באולם הקולוסיאום של המלון Caesars Palace בלאס וגאס. החוזה נחתם ל-200 הופעות במשך 3 שנים. בהודעה לעיתונות אמרה הזמרת: "אני התחלתי להופיע בווגאס במלון Caesars Palace, כך שכאן אני סוגרת את המעגל" [1]. בהופעה הזו חזרה שר לשתף פעולה עם הכוריאוגרפית דוריאנה סנצ'ז שעבדה עמה גם בסיבוב ההופעות "Living Proof" וגם עם מעצב התלבושות בוב מקי.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמובילת אופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הקריירה נחשבת שר למתלבשת נועזת ומובילת אופנה. עוד בצעירותה השפיעה שר על הפופולריות של שיער ארוך וחלק אצל נשים, וכן השפיעה על הפופולריות מכנסיים מתרחבים כלפי מטה וחולצות בטן. כמו כן התפרסמה הזמרת בעקבות קעקועים רבים על גופה - קעקועים שמרביתם עשתה שר הרבה עוד בטרם הם נכנסו לאופנה בשנות ה-90 (בשנים האחרונות הורידה שר חלק מהקעקועים). שר ידועה גם כחובבת מושבעת של ניתוחים פלסטיים (על אף שהיא אישרה בראיונות רק חלק קטן מהניתוחים המיוחסים לה).

כגיי אייקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות נחשבת שר לאחד האייקונים הבולטים בתרבות הלהט"ב בכל העולם. מלכות דראג רבות נוהגות לחקות את הופעותיה ומראיה האקסטרבגנטי בהופעותיהן. לפופולריות הרבה של שר בקהילת הלהט"ב תרמה גם העובדה שהזמרת החליטה לתמוך פומבית בבנה, צ'אז בונו, שהוא טרנסג'נדר. ב-1998 זכתה שר באות הוקרה מטעם הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה.

שר הופיעה פעמים (בשנות 2000 ו-2002) בסדרת "ויל וגרייס" בתפקיד של עצמה וכמושא הערצה של ג'ק מק'פרלנד, דמות של הומו נשי מוחצן (בפרק של שנת 2002 חולם גיבור הסדרה ששר היא בעצם אלוהים). הופעות אלו תרמו לחיזוק תדמית הדיווה של שר עוד יותר.

פוליטיקה ועבודה הומניטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מבעלה המנוח סוני בונו שכל חייו תמך במפלגה רפובליקנית ובהמשך גם כיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם הרפובליקנים, שר תמיד הצהירה על תמיכתה במפלגה הדמוקרטית. היא השתתפה במספר אירועים שמטרתם הייתה תמיכה במועמדים דמוקרטיים ועצמאיים. כך, למשל, הכריזה ב-1992 על תמיכתה במועמד העצמאי, רוס פרו, לתפקיד נשיא ארצות הברית. מספר פעמים ציינה שר בראיונות שהיא צופה קבוע בתוכניות ערוץ הכבלים C-SPAN שעוסק בכיסוי המתרחש בזירה פוליטית. כמו כן התקשרה שר לפחות פעמיים לאולפן פתוח של הערוץ כדי להביא את דעתה בנושאים פוליטיים וחברתיים שונים. הזמרת התקשרה בעילום שם אך זוהתה על ידי מנחי התוכנית או צופים.

שר ידועה גם בשל היותה פעילה חברתית ותומכת בקבוצות הומניטריות רבות. כך אחרי השתתפותה בסרט "Mask" שעסק בהתמודדות עם מחלת ילדים נדירה, שר שימשה כאחת הדוברות של Children’s Craniofacial Association וגם תרמה סכומים ניכרים לארגון זה. ב-1993 השתתפה הזמרת במסע התרמה לעם הארמני וב-1998 הנחתה יחד עם השחקנית אליזבת' טיילור אירוע התרמה למאבק באיידס. בנוסף לכך, הקימה שר קרן הנושא את שמה (Cher Charitable Foundation) שתורם כספים למטרות הומניטריות שונות.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר בהופעה בפריז, 2004

אלבומי אולפן

  • 1965: All I Really Want to Do
  • 1966: The Sonny Side of Chér
  • 1996: Chér
  • 1967: With Love, Chér
  • 1968: Backstage
  • 1969: 3614 Jackson Highway
  • 1971: Gypsys, Tramps & Thieves
  • 1972: Foxy Lady
  • 1973: Bittersweet White Light
  • 1973: Half-Breed
  • 1974: Dark Lady
  • 1975: Stars
  • 1967: I'd Rather Believe in You
  • 1977: Cherished
  • 1979: Take Me Home
  • 1979: Prisoner
  • 1982: I Paralyze
  • 1987: Cher
  • 1989: Heart of Stone
  • 1991: Love Hurts
  • 1995: It's a Man's World
  • 1998: Believe
  • 2000: not.com.mercial
  • 2001: Living Proof
  • 2013: Closer To the Truth

אלבומי DVD

  • 1992: Cher Extravaganza: Live at the Mirage
  • 1993: Cher - The Video Collection
  • 1999: Live in Concert
  • 2003: Cher: The Farewell Tour
  • 2003: The Video's
  • 2004: The Very Best of Cher: The Video Hits Collection
  • 2005: Live at the Mirage

אלבומים אחרים - אוספים

  • 1968: Cher's Golden Greats
  • 1969: Chastity
  • 1972: Superpack Vol. 1
  • 1972: Superpack Vol. 2
  • 1974: Greatest Hits
  • 1977: Two the Hard Way
  • 1980: Black Rose
  • 1990: Mermaids
  • 1992: Greatest Hits: 1965–1992
  • 1999: VH1 Divas 1999
  • 1999: If I Could Turn Back Time: Cher's Greatest Hits
  • 1999: The Greatest Hits
  • 2002: VH1 Divas Las Vegas
  • 2003: The Very Best of Cher
  • 2003: Live! The Farewell Tour
  • 2005: Gold
  • 2010: Burlesque

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980-82: Take Me Home Tour
  • 1990: Heart of Stone Tour
  • 1991: Love Hurts Tour
  • 1999-2000: Do You Believe? Tour
  • 2002-05: Living Proof: The Farewell Tour
  • 2014: Dressed to Kill Tour

מיני סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979-82: Take Me Home Tour
  • 2008-11: Cher at the Colosseum

רשימת סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992: השחקן
  • 1994: משהו ללבוש
  • 1996: בגידות שכאלו
  • 1999: תה עם מוסוליני
  • 2003: Mayor of the Sunset Strip
  • 2003: תקועים לנצח
  • 2007: In the Pink
  • 2010: בורלסק
  • 2011: שומר גן החיות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר - פרסים