סטראטון מלאמפסאקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של סטראטון המופיע ב"כרוניקה של נירנברג", כתב יד גרמני בן המאה ה-15

סטראטון מלאמפסאקוס (Strato of Lampsacus, ביוונית: Στράτων בערך 335 - 269 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד ב עיר למפסקוס (כיום העיר לפסקי שבקצהו הצפוני של מצר הדרדנלים בטורקיה). יש סבורים שהכיר את אפיקורוס שלימד בעיר זו ב- 310 - 306 לפנה"ס. סטראטון למד בליקיאון באתונה ואחרי כן נסע לאלכסנדריה, שם שימש כמורה של תלמי השני, מלך מצרים ושל אריסטרכוס מסאמוס. הוא שב לאתונה אחרי מותו של תאופרסטוס שעמד בראש הליקיאון, ונבחר לשמש כיורשו. אחרי מות סטראטון ירש את מקומו ליקון מטרואס.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם כי עסק בעיקר במדעי הטבע, סטראטון התפרסם בשל רעיונותיו בדבר האלוהות, הנפש האנושית ומבנה היקום. הוא דחה את תורת אפלטון בדבר הישארות הנפש ואת רעיון קיומם של אלים מחוץ לעולם החומר. כמו דמוקריטוס ולוקיפוס לפניו, סטראטון חשב כי היקום מורכב מחומר ומאנרגיה וכי החומר שביקום מורכב מאטומים.

סטראטון היה אחד הפילוסופים הראשונים שעיצבו השקפת עולם אתאיסטית. לדעתו, לא אלוהים אלא הטבע הוא אשר יוצר ומקיים את כל הדברים. קיקרו דחה את דעתו של סטראטון שאמר כי העוצמה האלוהית מעוגנת בטבע, וכתב: "עלינו להזכיר לסטראטון כי הטבע הוא חסר רגשות." במכתבו ללוקולוס כתב קיקרו: "סטראטון הכחיש את הרעיון כי ללא אלוהים דבר לא היה קיים. הוא אמר שכל הדברים נוצרו על ידי הטבע באמצעות חלקיקים של חומר, בדומה לחלומותיו של דמוקריטוס. בכך הוא רצה לשחרר את אלוהים מתפקידו, ואותי מן הפחד ממנו."

תורתו של סטראטון הפכה לשם דבר במרוצת המאה השבע עשרה מפני הדמיון שבינה לבין הפנתאיזם של שפינוזה. רעיונותיו של סטראטון השפיעו על הפילוסוף והסופר הצרפתי פייר בייל שכתב כי סטראטון נמנע מלייחס ליקום את מושגי הטוב והרע, חשב כי היקום אינו ישות חיה, וכי אין בנמצא כל עוצמה אלוהית מחוץ לטבע.