תלמי השני
תלמי השני פילדלפוס (ביוונית:Πτολεμαῖος Φιλάδελφος, נולד - 309 לפנה"ס מת - 246 לפנה"ס) כיהן כמלך מצרים התלמיית משנת 283 לפנה"ס עד 246 לפנה"ס. בנו של מייסד השושלת התלמיית תלמי הראשון סוטר וברניקי הראשונה זכה לחינוך ממיטב המלומדים שפעלו במאה השלישית לפנה"ס, מחנכים כמו פיליטאס מקוס וסטראטון מלאמפסאקוס. תלמי נודע כמלומד ובעל תאווה עצומה למילה הכתובה. בנישואיו השניים נישא לאחותו, הלא היא ארסינואי השנייה, אחות מאב ומאם.
שלט במצרים ביד רמה וניהל מדיניות כלכלית שיצרה קרקע נוחה למדיניות חוץ תוקפנית שאפשרה להרחבת ממלכתו ובכך להגן על מצרים. באספקט הדתי הוא ביסס את פולחן אלכסנדר הגדול והקים פולחן לשושלתו ולכל משפחתו. למעשה תלמי השני קישר בין אלוהותו של אלכסנדר לפולחן שושלתו כך יצר המשכיות ומינף את תהילתו של אלכסנדר לטובתו האישית.
במהלך כהונתו ניהל פילדלפוס מספר מלחמות כמו המלחמה הסורית הראשונה והמלחמה הכרמונידית, בהן מתבטאת מדיניות החוץ התלמיית הייחודית. מלחמה נוספת בה היה שותף היא המלחמה הסורית השנייה, שבמהלכה מתבטאת דווקא חולשתה של מצרים תחת תלמי.
תחת שלטונו התבססו הספרייה והמוזיאון המפורסמים של אלכסנדריה. על פי המסורת היהודית, כפי שמוצג באיגרת אריסטיאס, תלמי השני הוא פטרונו של תרגום השבעים. לבסוף הוא נחשב לאחד מחשובי המלכים של השושלת התלמיית, שתחתיו פותחו כלים טכנולוגים חדשניים בתחום החקלאות ובתחומים שונים.
תוכן עניינים |
חיים אישיים[עריכה]
בנם של תלמי סוטר הראשון ושל ברניקי הראשונה,[1] נולד באי קוס בשנת 308 לפנה"ס.[2] ברניקי, שהייתה פילגשו ואשתו השלישית של תלמי הראשון, ילדה בשנת 316 לפנה"ס את ארסינואי השנייה, שלימים תהיה אשתו השנייה של תלמי השני אחיה מאב ומאם.[3] בימי חייו, נהגו לכנותו תלמי בן תלמי, נשאלת השאלה מדוע לא נקרא תלמי השני, על פי המסורת ההלנית, על שם סביו. התשובה נעוצה בכך שתלמי סוטר מקים השושלת התלמיית ואציל בחצר המקדונית, או אביו (לאגוס) היו בעלי עבר מפוקפק, עדות לכך ניתן למצוא אצל פלוטארכוס.[4] למעשה, הכינוי פילדלפוס (Sister Loving) לא ניתן לו בימי חייו.[5] תלמי פילדלפוס להבדיל מאביו, שהיה לוחם ומצביא דגול בצבאו של אלכסנדר הגדול, היה איש ספר, נהנתן שאינו נהג לצאת לקרב ביחד עם חייליו ומפקדיו.[6][7]
חיים מוקדמים[עריכה]
בגיל שמונים וארבע החליט תלמי הראשון להצביע על יורשו למלוכה, מבעוד מועד ידעו מקורביו כי העדיף את תלמי בן ברניקי הצעיר על פני אחיו תלמי בן אורידיקי שזכה לכינוי 'קראונוס', המרעים. אורידיקי עזבה בצערה למילטוס ואילו בנה בזעמו עזב את בית אביו ויצא לחפש את תמיכתם של מלכים אחרים.
בשנת 285 לפנה"ס העביר תלמי הראשון סמכויות מלכותיות לידיו של בנו המועדף שנודע לימים תלמי פילאדלפוס.[8]
בחירת תלמי סוטר לא הפתיעה איש, שכן 32 שנה לפני כן העדיף לאישה על פני אורידיקי (אימו של קראונוס) את ברניקי בת - לאגוס אחותו למחצה, שבאלמנותה באה להסתופף בבית אחיה תלמי. מזיווג זה, בשנת 316, נולדה ארסינואי, האחות של יורש העצר הבוגרת ממנו בשמונה שנים ומי שעתידה להיות אשתו, שתמלא תפקיד מרכזי בחייו של אחיה הקרוי "תלמי בן תלמי" בימי חייו כפי שעולה מפאפירוסים בני התקופה. הוא נולד באי קוס טרם מלך רשמית אביו במצרים, אך לכשהגיע לגיל בו הוא יכול ללמוד כבר הקיפה אותו מציאות שונה של חצר מלוכה מצרית. אביו שהועיד לו את כתר המלוכה העניק לו תשומת לב ודאג למיטב המחנכים עבורו. בין מוריו נמנו פיליטיאס בן טיליפוס מקוס, מגדולי היוצרים של התקופה ששירתו היוותה השראה בדורות הבאים. מורה אחר בעל שיעור קומה לא פחות משל קודמו היה סטראטון בן ארקיסלאוס מן לאמפסאקוס, הפילוסוף שהוזמן לאחר מות רבו, פועלו מתואר אצל דיוגיניס לארטיוס.[9] תלמי לא הצטיין בכושר גופני והשקיע את מרצו בלימודים ובהתפתחות אינטלקטואלית, יוסף בן מתתיהו למשל מציג את תלמי כאדם בעל תאוות לימודים וקריאת ספרים כשהוא מתייחס באופן ספציפי לתרגום החוק היהודי ליוונית.[10] דוגמה אחרת הם כתביו של איליאנוס בהם הוא מספר שתלמי השני נפל למשכב עקב שקדנות ולמידה מרובה.[11][12]
עליה לשלטון[עריכה]
בחורף של שנת 283/2 בגיל 84, מת תלמי הראשון. תלמי השני התחיל לשלוט בלעדית כפרעה ככל הנראה מהשביעי בינואר 282. בתחילת שלטונו, הוא היה נשוי לארסינואי הראשונה, בתו של היורש ליסימאכוס מתראקיה, והיא ילדה את תלמי (השלישי), בן בשם ליסימאכוס ובת בשם ברניקי. תלמי נוסף הנקרא בספרות "הבן" הידוע כיורש העצר הרשמי בין השנים 267-259, היה כנראה הבן הבכור של הזוג המלכותי.[13]
כאמור ניסתלק תלמי קראונוס ממצרים אך הוא השתקע במוקדון, שם נמנה עם חצר המלוכה המקדונית. הוא נתחזק באמצעות קשרים שונים כדוגמת נישואיו לביתו של פירוס. פעלתנותו הנמרצת בחצר המלוכה המקידונית כללה גם מסר ששלח לתלמי פילדפוס המצהיר רשמית כי הוא מסלק כל תביעה מכתר המלכות בתנאי שהוא (פילדלפוס) יכיר בו כשליטה של מקידון. יוסטינוס מספר את סיפור מותו של ליסמאכוס בקרב קורופדיום והשתלטותו של תלמי קראונוס על מקידון שאחד מצעדיו הראשונים היה שליחת האיגרת לתלמי פילדלפוס.[14] קראונוס ידע היטב את כוחה של מצרים ומניעת תמיכתו של פילדלפוס באויביו הייתה בעיניו הישג ראוי למאמץ.[15]
ב-282 לפנה"ס הוכתר תלמי השני למלך, שבמהרה הוא שינה את לוח השנה המלכותי כדי לרמוז שהוא היה שליט שותף לתלמי הראשון עוד ב-285 לפנה"ס, כנראה כדי לשלול תביעות של טוענים אחרים לכתר.[16]
נישואים שניים[עריכה]
 |
ערך מורחב – ארסינואי השנייה |
ארסינואי אחותו מאב ואם של פילדלפוס מצאה מקלט לאחר שרשרת מאורעות. לאחר מותו של ליסימאכוס, מלך מוקדון ובעלה הראשון, בקרב קורופדיום, מתוך רצון לשמור על שררת המלוכה בידיה למען ילדיה נישאה לתלמי קראונוס לבעל טרם עלייתו לכס המלוכה המוקדוני. לאחר הנישואים וההסכמים הכרוכים בהם, כלומר אימוץ ילדיו של ליסימאכוס על ידי קראונוס כתנאי מוקדם לנישואים[17]. לאחר שרקמה מזימה יחד עם בניה להדיח ת קרואונוס, הוא רצח את ילדיה ולא נותר אלא להימלט מפניו למקלט בסאמותרקיה. בעקבות הפלישה הגאלית היא החליטה לנוס על נפשה ולחפש מקלט בארמונו של אחיה במצרים.[18]
קראונוס חשף את פניו האמתיות כשרצח את שני בניה של ארסינואי שהחליטה לברוח. בתחילה נסעה לסאמותרקיה ומשם היא מצאה מקלט אצל לאחיה תלמי השני במצרים בשנת 279.[19] שם רקמה מזימות כנגד ארסינואי הראשונה שעמדה בדרכה. זמן קצר לאחר מכן, ארסינואי ברחה לקופטוס ותלמי השני וארסינואי השנייה התחתנו.[20] נישואי האחים נראו כשערוריתיים ליוונים ולמקדונים מסורתיים. לעומת משורר החצר תיאוקריטוס, חגג את האיחוד בשירו והקביל את הזוג לאלים.[21]
מדיניות פנים[עריכה]
מספרם הגדול של מגילות הפפירוס שהועלו בשפה היוונית והמצרית הדמוטית, מציירים את תמונתה של בירוקרטיה שהתפתחה לה תחת שלטונו של תלמי השני.[22] המלך במצרים הוגדר במונחים דתיים, כמו בשאר העולם הקדם מודרני, מוסד המלוכה היה חלק בלתי נפרד מהדת. באופן כללי חשוב לציין כי הממשל במצרים היה חלק בלתי נפרד מהמוסד הדתי וקשה להפריד בין התחום הדתי והשלטוני האדמיניסטרטיבי. במצרים העתיקה מאז התקופה השושלתית בשנת 3000 לפנה"ס ועד עלייתה של רומי כמושלת האזור בשנת 31 לספירה, תפקידו של המלך בראש ובראשונה היה כרוך בפעולות פולחניות הקשורות בשמירה ובניה של הסדר העולמי (מע'ת) שהובא על ידי הבורא. המלך כיושב על הכס המלכותי הוצג במצרים כצורתו הארצית של הורוס ובנו של רע. כפועל יוצא ניתן להבין כי הסמכות הגבוהה ביותר במצרים הוא בעל המעמד הדתי הגבוה ביותר כשהוא בעצם הצינור המחבר בין האדם לאלוהים. תלמי השני, כמו השליטים ההלניסטים לפניו, שרצו להבטיח את שליטתם היו צריכים למלא את אותו תפקיד פולחני דתי עליון של פרעה כקודמיהם. למעשה אימוץ הדת המצרית היווה מהלך חשוב בשלטונו הפנימי של תלמי השני במצרים.[23]
לאחר תקופה של ניסויים תחת שלטונו של תלמי סוטר הראשון, בנו, פילדלפוס אירגן ושיפר את המערכת האדמיניסרטיבית באימפריה והביא אותה למקום דינמי וגמיש בעל אופי פרגמטי המאמץ את התנאים המקומיים. המושלים תחת פרעה בערי האימפריה השונות היו בעלי כוח שהוגבל על ידי האויקונומוס וחיילות המצב שנבחרו על ידי תלמי עצמו. כך נשמרה היציבות בממלכה, מקרי התקוממות ומרידות היו נדירים, כמו סיפורו של מאגאס בקירנה וההתקוממות במערב אסיה הקטנה.[24]
אדמיניסטרציה[עריכה]
בראש המערכת האדמניסטרטיבית ניצב המושב המלכותי לעניינים דיפלומטים האפיסטולוגרפוס (Epsitolographos) , המזכירות הראשית הייפומנמטוגרפוס (Hypomnematographos)- רשם הצווים המלכותי, ראשי הצבא, והדיוקטס שהיה אחראי על כל אגפי האדמניסטרציה האזרחית, על פי רוב זהו תפקיד שאויש על ידי אדם אחד אולם במהלך המאה השלישית לפנה"ס תפקיד זה אויש על ידי מספר אנשים. אפולוניוס שירת כשר בין השנים 245-262 לפנה"ס ונבחר על ידי תלמי השני, הוא היה בעל קבוצה שישבה תחתיו וסייעה לו לנהל את המערכת האדמיניסטרטיבית.[25]
כמו בתק' מוקדמות יותר היחידה האדמניסטרטיבית הבסיסית הייתה הנום, אדמינסטרציה אזורית. מצרים כולה הייתה מחולקת למחוזות שמספרם וגודלם השתנה מעת לעת. אלכסנדר הגדול והשושלת התלמיית אחריו הותירו את השיטה האדמינסטרטיבית שהייתה נהוגה לפני התקופה ההלניסטית. לכל נום היו שלושה ענפי ניהול, אחד האחראי על התוצרת החקלאית (Nomarch), אחר על הכספים (Oikonomos) ואחרון על רישומי הקרקע (Basilikos Grammateus). כל בעלי תפקידים דיווחו לאלכסנדריה שם ישב ה-Dioiketes שבו שלט המלך בעזרת נושאי משרות בממשל הכספי ומינהלי של מצרים.
שינוי מהותי שנכנס לשיטת הממשל המצרית בתקופה התלמיית נעשה במטרה לכלכל את החיילים ובכדי לחסוך בהוצאות ובסיכונים הכרוכים באחזקתם של חיילים חמושים, המלך החליט לפזרם באזורים השונים הנקראים Kleroi. על הקלרוכיות (Kleruchs) שלט באופן ישיר הסטראטגוס (Strategoi), תחתיו ישבו הנומה- סטראטגוס שבאחריותם, בתקופות התלמיות המוקדמות, היה לדאוג לאינטרסים של חייליהם. הביורוקטיה שהונהגה על החברה המיליטנטית הייתה שונה במעט ואף מוקטנת מזו שהונהגה על החברה האזרחית כשבעוד היא נשענת על הסמכות האזרחית, החיילים נסמכו על סמכות מפקדיהם ובמידה מסוימת שרר מצב בו הצבא הרכיב מדינה בתוך מדינה.
המלך ראה בשיטחה של מצרים כשייכת לו אך בפועל הוא האציל את סמכויותיו על חלק ממנה, האדמה המלכותית. אדמה זו הייתה מאוכלסת על ידי חקלאים השייכים לחצר המלוכה תחת חוזה. באופן ספציפי נראה כי הנומה הארסינואית (Fayum) הייתה ברובה כזאת. אך קשה לדעת את הפרופורציות של אדמות אלה במקומות אחרים במצרים. החקלאים עצמם שילמו מיסים כל שנה בהתאם למצב אדמתם לאחר תקופת ההצפה. שאר אדמת מצרים נחשבה משוחררת מידיו של המלך לצרכים אחרים כמו קלרוכיות, אדמות מקדשים, אדמות עירוניות, 'מתנות' מלכותיות ואדמות פרטיות. החובות והפריבילגיות שניתנו למחזיקי האדמות בעלות מגוון רחב בהתאם למעמד האוחזים בה.[26]
חשוב לציין כי האדמיניסטרציה האזרחית בפרובינקיות רק במחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס הגיעה לכדי כך שהיא זהה לזו הפנים מצרית, בעצם רק בימיו של תלמי השלישי נוצר תיאום במדיניות הפנים בין מצרים לערים שמחוצה לה. עד אז הפרובינקיות של האימפריה התלמיית נשלטו בצורה הזהה לזו של הממלכה הסלאוקית, כך לדוגמה פילדלפוס מינה שליט מטעמו בפמפיליה.
התפתחות הערים במובן ההלניסטי של המילה, כלומר פוליס, היו תופעה שהלכה והתרחבה בממלכה בימי של תלמי השני, אולם במצרים היו קיימות שלוש פולייס, בשאר האימפריה התופעה הייתה רחבה יותר. למשל בקפריסין שבה היו שלוש עשרה פולייס שקיבלו אוטונומיה אזרחית מלאה, מריון שהוחרבה בימי תלמי הראשון והוקמה מחדש על ידי תלמי השני בשם ארסינואי על שם אחותו שעימה התחתן. במיוחד בקוילה סוריה ההלניזם זכה לפריחה עם הקמתם של ערים שונות על ידי תלמי השני, ערים כמו עכו התלמיית, פילדפיה הנקראת היום רבת עמון, ועיר בשם פילוטריה שיש המשייכים אותה לבית ירח העתיקה הנמצאת בחופה הדרום מערבי של הכנרת. גם באסיה הקטנה הוקמו ערים הלניסטיות תחת שלטונו של תלמי השני. ערים אלו היו תחת פיקוח של נציב תלמי, כך שהניהול הפנימי של העיר והניהול המלכותי היו קשורים בקשר אדוק.[27]
אספקטים כלכליים[עריכה]
מימון מדיניות החוץ של תלמי השני התבססה על יכולתו לשלוט בפן הכלכלי של ממלכתו. במובן זה ניתן לראות כי המלכים התלמיים המשיכו את המסורת המצרית הקדומה על פיה פרעה היה הבעלים היחיד של התנובה החקלאית ואדמת מצרים ושאר האדמות העומדות לרשותו.
למעשה האדמות היו בעלות שימושים שונים, כשחלק מהן הוחכר. חלקן הוקצבו לחיילים בשירות פעיל כדי לכלכל אותם ואת משפחותיהם, אלו הן הקלרוכיות. חלק גדול מהחיילים שירתו בצבאו של תלמי הראשון. בסוף המלחמה הסורית השנייה פילדלפוס הקים מספר קלרוכיות בפאיום. הקלרוכיות שהיו פזורות על פני הארץ הפיצו את הרעיונות והטכנולוגיה היוונית בתחום החקלאות. בזמן שהחיילים בעלי האדמה היו שותפים בקמפיין צבאי היה על בעלי אדמות אחרים לדאוג לאדמת הנעדרים. הנכסים בקלרוכיות עברו בירושה בתוך משפחות החיילים.
כאמור התנובה החקלאית היא זו שמימנה את ואיפשרה את מדיניות החוץ הענפה של תלמי השני, על כן חידושים טכנולוגים בתחום החקלאות נעשו כדי להגדיל את התוצרת החקלאית. תשומת לב מיוחדת ניתנה לאדמה של פיום ולנום על שם ארסינואי, שהיה מקושר לנילוס על ידי פלג שהתפצל מנהר זה. נראה שבימיו של תלמי הראשון נחל זה נחסם בסכר וכך נשלטה כמות המים ועלתה כמות התבואה. בימי תלמי השני אף הוקם אגם מלכותי בדרומה של פיום שהיה הישג הנדסי שהביא לעונת השקיה נוספת, מלאכותית אומנם, שהביאה לגידול משמעותי בתבואה. התועלתנות היא ששלטה ברוח המדיניות הכלכלית של תלמי השני, ניתן לראות ביטוי לרוח זו בחוקי עבדות שהכתיבו את התועלת של העבדים לשלטון והערך שלהם בשימור קצב העבודה.
ממלכתו של תלמי השני התעלתה בהישגיה על פני הממלכות ההלניסטיות האחרות בגלל היי\ציבות ומערכת כלכלית רווחית שהייתה תחתיו.[28]
דת[עריכה]
תלמי השני טיפח את הכת שסגדה להוריו "האלים המושיעים" (θεοὶ σωτέρες) והפסטיבל שיועד להם שנקרא Ptolemaieia, הם שימשו כמחוות זיכרון ומתן לגיטימציה לשושלת התלמיית. תלמי הקים דת הסוגדת לו ולאשתו ארסינואי השנייה ואף הקים אחת הסוגדת לאשתו לבדה ואחת נוספת לאחותו. תחת תלמי הכהונה של אלכסנדר הגדול קושרה לשושלת התלמיית.[29]
תלמי השני העביר את גופתו של אלכסנדר מוקדון לאחוזת קבר קבועה, כמו כן הוסיף שליט זה לטקסי הפולחן של אלכסנדר מנהגים ההולמים מייסד והירו שצורף למניין האלים, מעשה זה של האלהת אלכסנדר היווה אבן יסוד של פולחן האלים שתלמי השני ביקש לייחס לשושלתו, אם בפולחן אביו ואימו ואם בזה שלו ושל אשתו.
לצד מבנה הפולחן שבנה תלמי עבור אלכסנדר בנה משכן נצח עבור אביו ואימו כממשיכי אלכסנדר. כמו כן הקים את פסטיבל הפטולמאיה שנועד להיחגג כל שנה חמישית באלכסנדריה הבירה, במהלכו נערכו תהלוכות, משחקים ותחרויות בתחום האתלטיקה בדומה לאולמפיאדה שהייתה נהוגה ביוון.
ניתן לראות מגמה של האלהה שנועדה להאדיר את השושלת התלמיית, ביטוי נוסף ניתן לראות לכך בפולחן שקבע תלמי השני עבור אחותו שנפטרה בטרם עת ולא נישאה לאיש.[30]
בכדי ליצור יציבות במצרים המלכים התלמיים היו חייבים להגיב לתנאים הקיימים במצרים, על כן, לא זו בלבד שנכנסו לתפקיד המלך היווני המסורתי, בסילאוס (basileus), אלא גם לתפקיד המלך המצרי המסורתי, הפרעה שנשא בחובו מחויבות דתית שורשית ועמוקה. את הביטוי לקבלת המלכים את צורת השלטון הפרעונית ניתן למצוא בתבליטים, המעטרים את המקדשים, בהם נראים המלכים כמגישים מנחות לאלים מצריים והם בתורם מיוצגים כפרעונים. חשוב לציין בנוסף כי מילוי תפקיד הפרעה לא נבע רק מטעמים סביבתיים אלא ממשיכתו של שליט הזר אחר תפקיד הפרעה. נמצאו שני פסלים קולוסאלים, שתים עשרה מטר גובהם במהלך חפירות ימיות ליד אלכסנדריה, בדמותם של תלמי השני ואשתו ארסינואי השנייה. שני פסלים אלה ממחישים את רצון השליטים להזדהות עם המלוכה המצרית. הם מוקמו בנמל הראשי של אלכסנדריה ונראו לעיני כל זר שנחת באלכסנדריה.[31]
מדיניות חוץ[עריכה]
תלמי השני המשיך במידה רבה את מדיניות החוץ שהתחיל לקדם אביו, תלמי הראשון סוטר. למדיניות זו הייתה מטרה לנהל מלחמה מרוחקת ובכך להרחיק את סכנת הפלישה ממצרים. פוליביוס, מסכם את מדיניות החוץ בבית תלמי ומזכיר כי התלמיים היו אדוני קוילה סוריה וקפריסין, הם שמרו על גישה מאיימת כלפי מלכי סוריה, ביבשה ובים. מלכים אלו היו בעמדת פיקוד על נסיכי אסיה הקטנה ועל האיים האיגאים. התלמים עשו זאת באמצעות החזקה של ערים, מבצרים ונמלים לאורך חוף הים מפמפיליה עד לדרדנלים ובמחוזות סביב ליסימכיה. יתר על כן תפסו התלמים עמדות אסטרטגיות לצורכי תקיפה של אזורי תראקיה ומקדוניה שברשות אאנוס, מרונאיה, ואף ערים מרוחקות יותר. ידם הארוכה ורשת הערים הענפה הרגיעה את החרדות סביב הפגיעה בנכסים המצריים של התלמים.[32]
כבר בימי תלמי הראשון החלו לקום מבצרים בערים שונות, הגנרל אופלס נשלח על ידי תלמי הראשון לקירניה במטרה לכובשה. אופלס השתלט על שאר הערים בקירנאיקה, הקים מספר חיילות מצב בארץ זו ומשל בה כמושל תלמי.[33] תלמי השני הרחיב את שליטתו בצורה זהה, בין הגנרלים ששלח למשול באזורים שונים באימפריה בולטים דיאו ששלט בדמשק עד שנת 276 ופילוקלס ששלט בצידון בשנת 260.[34]
גם בצפון, ניסיונותיו של תלמי להשיג השפעה טריטוריאלית הובילו ליצירת מאחזים צבאיים שנועדו להגן על מצרים בעימותים עתידיים. המדיניות הזו הייתה מכוונת בעיקר כלפי אנטיגונוס גונאטס אשר, באותו זמן, ישב בראש קואליציה של כמה איים יווניים בשם "הליגה הקיקלאדית".[35] יריבותו של תלמי השני באנטיגונוס גונאטס, ששלט ביוון, באה לידי ביטוי במאבק על השליטה בפלופונס ואיי הים האגאי, גם במאבקו בליגת האיים הקיקלאדים ניתן לראות את מדיניות החוץ שלו המנסה למנוע איום ישיר על מצרים. תלמי שנשען על כוחו הימי, באסטרטגיה הקרויה ביוונית תַֿלַסּוֹקרטיה (שליטה במרחב הימי), לקח חלק במספר מערכות בים השחור בתמיכתה של ביזנטיון.[36]
בנוסף לאסטרטגיית ההגנה הלוחמנית, כיבושיו של תלמי השני שימשו לחיזוק העוצמה הכלכלית המושתתת על סחר, מיסים ואוצרות טבע, שהיו מקורות מימון חשובים, בין היתר לפעילות הצבאית של מצרים. משנת 279 לפנה"ס עד מותה בשנת 270, ארסינואי השנייה השפיעה על עיצוב מדיניות החוץ התלמיית.[37]
לאחר כעשר שנים מעלייתו לשלטון, בשנת 274 התחילה שורה של מלחמות בסוריה ובים האיגאי. תלמי השני לחם בממלכה הסלאוקית בשתי מלחמות הקרויות ה'מלחמות הסוריות'. את הראשונה ניהל מול אנטיוכוס הראשון בין השנים 274-271 לפנה"ס, ועם פחות הצלחה, את המלחמה השנייה שניהל מול אנטיוכוס השני בין השנים 260-253 לפנה"ס. הוא היה שותף פעיל במלחמה הכרמונידית שנערכה בין השנים 267-261 נגד מוקדון על אדמת יוון ובים האיגאי, בהן היה מעורב בקואליציה יוונית אנטי מוקדונית.
מסוף המלחמה הכרמונידית ועד עלייתו לשלטון של אנטיוכוס השלישי בשנת 223 לפנה"ס, מצרים המשיכה לנהל מדיניות ודינמיקה זהה. המאבק בין מצרים לבין מוקדון על ההשפעה בים האגאי המשיך, והתבטא בקרבות מרכזיים כמו קרב קוס וקרב אנדרוס. לתקופה מסוימת חסות בית תלמי על הליגה הקיקלאדית הוחלפה על ידי חסות מקידונית (בשנים 247-260), אך לפני מותו תלמי השני מקבל בחזרה את פיקוד על הליגה. עובדה זו ידועה לנו מכיתוב אדוליס, בו מפורטת הירושה של תלמי השני, שליגת האיים הקיקלאדיים כלולה בין הרכוש שתלמי השלישי מקבל מאביו.[38]
לסיכום, תלמי השני יחד עם בני בריתו נחלו תבוסה במלחמה הכרמונידית נגד אנטיגונוס גונאטס, אך כמה בסיסים תלמים חשובים הוקמו במהלך הסכסוך, בעיקר על ידי פטרוקלוס אדמירל הצבא המצרי. מאחזים אלה הפכו לעמוד השדרה הצבאי של המדיניות התלמיית ביוון בסוף המאה השלישית, ובמידה מסוימת, במחצית הראשונה של המאה השנייה.[39]
המלחמה הסורית ראשונה[עריכה]
|
ערך מורחב – המלחמה הסורית הראשונה |
האימפריה של אנטיגונוס חולקה בין שלושת המנצחים בקרב איפסוס. סלאוקוס שאמור היה לזכות בקוילה סוריה מהפרת ועד הים התיכון, נמנע מדרישת תביעותיו על סוריה התלמיית לאור ידידותו עם תלמי. אפיזודה זו הביאה לסכסוך שיהיה אחד מהגורמים העיקריים למפגשים הצבאיים בין הממלכות התלמיית והסלאוקית במאה השלישית והשנייה, הידועים כמלחמות הסוריות.[40]
תלמי הרחיב את שלטונו עוד בשנותיו הראשונות כפרעה. ערים כמו מילטוס (280/79), סאמוס (280/79), סטראטוניקאיה, אמיזון, הליקארנאסוס, מינדוס (שהתארגנו על ידי פילוקלס של צידון) נכבשו על ידיו. בשנת 279 שב השקט בין האימפריות התלמיית והסלאוקית. בעקבות מותו של סלאוקוס בשנת 281 לפנה"ס, לא היה בכוחו של אנטיוכוס הראשון (בנו) להתמודד מול פילדלפוס באסיה הקטנה, שכן היה עליו לרכז את כל כוחותיו בהתמודדות עם אויביו מצפון. למרות השקט, באלכסנדריה הייתה ציפייה לנקמה כלשהי מצידו של אנטיוכוס ברגע שישקיט את החזית הצפונית שאליה נקלע.[41] כיבושי בית תלמי בסוף שנות ה-70 של המאה השלישית מוזכרים בשירתו של תיאוקריטוס, משורר בחצר המלך: פמפיליה, קיליקיה, ליקיה וקריה שבאנטוליה.[42]
משנת 276 לפנה"ס אנטיגונוס גונאטס ואנטיוכוס הראשון קיימו בינם יחסי ידידות שהיו עשויים להתפתח למלחמה אפשרית בשתי חזיתות שונות, בכך להוות סכנה לתלמי. מאגאס (Magas of Cyrene), אחיו למחצה של תלמי, התחתן עם אפמה בתו של אנטיוכוס.[43] כך, הוא זכה לתמיכה מבית סלאוקוס. הוא מינה עצמו למלך קירנאיקה וניסה לצעוד על אלכסנדריה.[44] אבל מאגאס נקלע למצב בו עליו לחזור ולדכא מרד שהונהג על ידי שבטי נוודים מאזור לוב. באותו זמן מרד נוסף התרחש, הפעם של שכירי חרב, חיילים גאלים בצבאו של תלמי השני, לאחר דיכוי המרד הוא ערך תהלוכה טקסית גדולה המציגה אותו כמציל החירות.[45]
תלמי השני עצמו יזם את המלחמה הסורית הראשונה (271-274) במבצע צבאי נגד סוריה הסלאוקית. כוחותיו היו צריכים לסגת כדי למנוע פלישה, לאור התקדמותו של אנטיוכוס שתוגבר מיחידות חדשות מבבל, בנוסף ידוע כי דרש לכוחות תגבור אלה 20 פילי מלחמה מבקטריה. מחמת האימה מכוחותיו העצומים של אנטיוכוס תלמי השני ואשתו הלכו באופן אישי בשנת 274/3 לגבול המזרחי בדלתא כדי לארגן את הכוחות שם. למרבה מזלם, כוחות התגבור סבלו משבר כלכלי והתפרצות מגפה, דבר שהביא לכך שבשנת 271, אנטיוכוס ויתר על תכניות הפלישה ותלמי השני הופיע לפתע כמנצח. השלום הוסכם בשנת 271 לפנה"ס ובוסס על הסטטוס קוו שהתקיים עוד בימים שלפני המלחמה. שירו של תיאוקריטוס, משורר בחצר המלך, הוקדש לתלמי השני וניצחונו.[46] כפי שניתן ללמוד מהסיפור אודות הנהגת הכוחות בדלתא, לארסינואי היה תפקיד חשוב ביותר במדיניות החוץ, תפקיד פעיל בהגנה על מצרים. היא נפטרה ביולי 270 לפנה"ס.[47]
המלחמה הכרמונידית[עריכה]
תלמי השני היה שותף פעיל במלחמה הכרמונידית ויש הטוענים שאף גרם לחירחור ריב בין העם היווני לאצולה השולטת במקידון בראשות אנטיגונוס, מלחמה זו נערכה בין השנים 261-267 על אדמת יוון ואף בים האיגאי, בה ספג תלמי אבדות רבות[48] אך האיים האיגאים, השליטה הימית והשליטה בערי החוף של אסיה הקטנה לא ניזוקו. נראה שחלק מן הזמן המלחמה התנהלה בתקופת כהונתם המשותפת של תלמי השני ויורשו.[49]
פאוסניאס התייר והגאוגרף היווני, מתחיל את ספרו בתיאור אתונה והאי של פאטרוקלוס שעליו נבנו על גבי כלונסאות ביצורים עבור אתונה כחלק מהניסיון להגן על אתונה. פאטרוקולוס נשלח על ידי המלך המצרי תלמי פילדלפוס.[50]
כְֿרֶמוֹנידֶס שהיה ראש הסיעה ששלטה באתונה ועל שמו נקראה המלחמה שפרצה לאחר הברית שנכרתה בין אתונה שרצתה להשיב לידיה את פיראוס הנמל המרכזי, לספארטה שרתצה לחזור ולשלוט בפלופונס.[51] הברית כללה ערים יווניות נוספות ואת מצרים התלמיית, ששלחה את הצי שלה כנראה כחלק ממדיניות החוץ הלוחמנית המנסה לערער את השליטה המקדונית.
את המאורעות הראשונים של המלחמה הכרמונידית ניתן למצוא בדבריו של פאוסניאס[52] כשבתחילה אנטיגונוס גונאטס תוקף באתונה בעזרת צבא רגלי וצי ימי. אנטיגונוס סוגר על אתונה ובכך מנע מהתגבורת התלמיית לעזור לבת בריתה. תיאור נוסף של מאורעות המלחמה ניתן למצוא אצל יוסטינוס[53] אולם טקסט זה מתאר שלב מאוחר יותר בהתמודדות בין הקואליציה האנטי מקידונית לאנטיגונוס ואף את התמרדות הצבא השכיר הגאלי באנטיגונוס שמצא עצמו מדכא מרד פנימי במהלך המלחמה.
אנטיגונוס שהתרעם על הקואליציה האנטי מקדונית שחתרה תחתיו בהשפעת מצרים כמעצמה מתחרה תקף תחילה. תלמי, מנגד, שלח צי בראשות פטרוקולוס שנועד לחסום את כלי השיט של אנטיגונוס מלעבור מדמטריאס דרך חלקיס אל קורינתוס ולחופי אטיקה.
לקראת סוף המלחמה, עם התבוסה הספארטנית, הבין תלמי שאין הוא מעוניין להילחם יותר וסירב לשלוח תגבורת לצבא הקואליציה המתדלדל. לבסוף, הצי שברשות פטרוקלוס הקל במידת מה על אטיקה ואתונה מפני המצור האנטגונידי, אך לא מעבר לכך. לבסוף תלמי השני ומאמציו במלחמות אלה סיבכו את אלכסנדר השני מלכה של ממלכת אפירוס במלחמה נגד מוקדון שברשות אנטיגונוס ואף הביאו למותו של מלך אפירוס.
למעשה הצי של תלמי הוא הכוח הצבאי האחרון שעמד בפני אנטיגונוס במאבקו בקואליציה האנטי מקדונית, שאין הוא היווה איום על אנטיגונוס, מה שהביא את אתונה להכנעה ולהסדר תבוסה עם המלך המקדוני.[54]
המלחמה הכרמונידית שללא ספק היוותה פרק חשוב בתולדות יוון איננה מתועדת כהלכה, שני המקורות יוסטינוס ופאוסניאס נותנים תמונה צרה על המלחמה. אך מתיאורים אלו ניתן ללמוד אודות אוזלת ידו של הצבא המצרי, באופן ספציפי בהתמודדות זו.
למרות התיעוד המועט שזכתה לה המלחמה במקורות העתיקים, נשתמרו פרגמנטים מן הצו שהועבר מהסיעה בראשות כרמונידס לספארטה בדבר הברית בין שתי ערים אלו. בצו זה שמו של פילדפוס מוזכר אך הדגש בו מושם על הברית בין שתי הערים. עובדה מעניינת נוספת היא העובדה כי תלמי היה בן בריתם של שתי הערים היווניות טרם הצו הועבר על ידי כרמונידס לספארטה, הדבר מרמז כי תלמי דירבן את השתיים למלחמה במקידון, דבר המתיישב עם מדיניות החוץ התלמיית.
כרמונידס משייך את המעשה של תלמי לרצון הטוב שלו והדאגה לחירות היוונית ובכך הוא ממשיך את מסורת משפחתו. כך אנו מוצאים מוטיב נוסף שחוזר גם מלחמה זו, הקריאה לחירות היוונית והשימוש בסיסמה תעמולתית זו. שימוש ציני זה ניכר גם במעשיו של תלמי סוטר הראשון, אביו של פילדלפוס, שקרא ותמך בחירות היוונית ואף בא לעזרתם, אך כשלא קיבל את העזרה הפיננסית שדרש כרת ברית עם קסנדרוס וחזר למצרים, כמתואר אצל דיודורוס.[55] השימוש בסיסמה זו אינו חדש בעולם ההלניסטי ותלמי למעשה מוצג על ידי כרמונידיס בדרך בה הוא מעוניין להיות מיוצג בעיני היוונים .[56]
המלחמה הסורית השנייה[עריכה]
|
ערך מורחב – המלחמה הסורית השנייה |
המאורעות שהובילו למלחמה זו, שנערכה בין השנים 253-260 בין אנטיוכוס השני שנתמך ברודוס לבין תלמי השני, התרחשו בשנות השישים של המאה השלישית לפנה"ס באזור אסיה הקטנה ובמיוחד במילטוס ובאפסוס.[57] באחד המאורעות מורד תלמי "הבן" באביו באזור איוניה ואף נרצח בידי שכירי חרב מתראקיה.[58]
אנטיוכוס השני לאחר קרב אפסוס, בו נוצח תלמי בידי רודוס, תופס את השליטה בסאמוס ובמילטוס. השליטה הימית של התלמים נחלשת עקב התבוסות בים האיגאי, מצב זה מחריף כשב-255 האים הקיקלאדיים יוצאים משליטתו. אנטיוכוס משיב לצד הסלאוקי שטחים שאבדו במהלך המלחמה הסורית של היורשים.[59][60]
במהלך דיפלומטי מבריק תלמי בשנת 253 מחתן את ביתו ברניקי עם אנטיוכוס השני, כך הוא השיג שלום במלחמה בה נכשל במערכות צבאיות שוב ושוב ואף הצליח להגניב את שושלתו לתוך השושלת הסלאוקית.[61]
התפייסותם של תלמי השני ומאגאס[עריכה]
בקירניה היו התפתחויות חדשות בשנים האחרונות של שלטונו של תלמי השני. מאגאס מת בשנת 250, לאחר שלטונו בקירנה שארך 50 שנים, תחילה כמושל ולאחר מכן כמלך.[62] הוא עזב את אלמנתו, הנסיכה הסלאוקית אפאמה, ואת בתו הנקראת על שם הסבתה, ברניקה. לפני מותו הוא הגיע להסכם עם אחיו למחצה, מלך מצרים, כי בתו והיורשת שלו, תתחתן עם בנו של תלמי, יורש העצר המצרי. כך שבה קירניה לידי מצרים.[63]
לאחר מותו, עם זאת, אפאמה בעלת הרקע הסלאוקי, נשלחה למקדוניה למצוא בעל לברניקה. בעל זה היה דמטריוס "הנאה", אחיו למחצה של המלך אנטיגונוס גונאטס. באופן רשמי הוא היה בעלה, אך למעשה היה המאהב של אפאמה. ברניקה, אם כי עדיין צעירה, היא הייתה נסיכה מקדונית שאת המצב המשפיל הזה, לא הייתה מסוגלת לשאת. היא קשרה קשר כנגד דמטריוס שנרצח בחדר השינה של אמה. היא עצמה דאגה על פיקוד המבצע, ובעוד שדמטריוס נהרג, אמה ניצלה.[64]
המשורר קאלימאכוס, שהכיר את ברניקה בתקופת מלכותה, כתב שיר אודות ילדותה.[65] כעת, לא קיים דבר אשר הימנע מברניקה להתחתן עם תלמי הצעיר, בהתאם לתכוניותיו של אביה, ולהפוך אחת ולתמיד, כפי שהיא ללא ספק רצתה, להיות מלכת מצרים.[66]
עם זאת, הנישואין של ברניקה לתלמי השלישי אוארגטס לא התרחשו עד שנת 245. עם הנישואין, קירניה סופחה שנית למצרים תחת שלטונו של תלמי השלישי.[67]
הספרייה והמוזיאון[עריכה]
|
ערך מורחב – הספרייה הגדולה של אלכסנדריה |
בתחום ההיסטוריה התרבותית, תרומתם הגדולה ביותר של מלכי בית תלמי הייתה הקמתה ופיתוחה של אלכסנדריה כמרכז רוחני אינטלקטואלי. בה היו לא רק הישגים תרבותיים ומדעיים חדשים, אלא גם, וחשוב יותר, ספריה המכילה את המורשת הספרותית והאינטלקטואלית של יוון העתיקה שנאספה ונערכה באלכסנדריה לצורך העברתה לדורות הבאים.[68]
מסורת פרסית וארמנית עתיקה מצביעה על כך שאלכסנדר הגדול שכשראה את הספרייה הגדולה של אשורבניפל בנינווה, התכוון לאסוף את יצירותיהם של כל העמים השונים שנכבשו על ידו ולתרגמם ליוונית. סיפור זה מבטא את רצונו כי האימפריה תכיל שעטנז תרבותי בעל אחידות הלניסטית. אלכסנדר מת טרם בנה את הספרייה האוניברסלית שלו, אך תלמי הראשון שהיה חברו, התחיל את בניית הספרייה בעיר ההלנית החדשה שנוסדה על ידי אלכסנדר עצמו.[69]
אנו יכולים להניח בצדק שהיסודות והארגון של המוזאון והספרייה נוצרו מההמלצות של דמטריוס פאלרון, מדינאי אתונאי, פילוסוף פריפאטטי, משפטן ונואם, שגורש מאתונה על ידי דמטריוס פוליורקטס בשנת 307 לפנה"ס. בשנת 297 הגיע לאלכסנדריה והתקבל בלבביות על ידי תלמי הראשון והועלה ליועץ מלכותי בענייני תרבות.[70]
המקור הקדום ביותר ששרד, איגרת אריסטיאס,[71] מהמאה השנייה לפנה"ס, מצביע על כך שהבנייה בפועל התרחשה תחת תלמי השני פילאדלפוס. מקורות מאוחרים יותר טוענים כי תלמי הראשון הוא שהתחיל את הבנייה. למרות האי ודאות, לא ניתן לערער על המונומנטליות המאפיינת את הספרייה האלכסנדרונית. לצורך השלמתה נדרשה תמיכתו של יותר משליט אחד. אם סוטר החל בבניית הספרייה, פילאדלפוס בהחלט היווה תפקיד חשוב בהמשך צמיחתה.
פילאדלפוס התחנך, כמו שאר מלכי בית תלמי, על ידי המלומדים הטובים ביותר של זמנו: סטראטון מלמפקאסוס, פילטאס מקוס. מלכי בית תלמי עשו מאמץ כדי למשוך מלומדים מכל העולם היווני ולהזמינם לאלכסנדריה, רוב המלומדים שנענו הגיעו מאזורים שהיו תחת השפעה התלמיית.[72]
המוזיאון התלמיי נתפס כמרכז תרבותי המשרת את המוזות, רעיון בעל שורשים עמוקים בעולם היווני. הספרייה היוותה חלק מהמוזיאון שהוקם בתוך המתחם המלכותי.[73] חבריו שמומנו על ידי המלוכה נדרשו להקדיש את עצמם בעיקר ללמידה, אך גם לחינוך.[74]
משוררי החצר המוכשרים השתמשו בכישוריהם כדי להלל את המלוכה התלמיית ולשרת את המדיניות שלהם. בזמנו של תלמי השני מהחשובים ביותר היו תיאוקריטוס מסירקיוז וקאלימאכוס מקירניה.[75]
המסורת היהודית מספרת ששבעים ושניים מלומדים יהודים הוזמנו על ידי תלמי השני ונתבקשו לתרגם את התורה ליוונית, במטרה לכלולה בספרייה אלכסנדרונית. סיפור זה מצוי באיגרת אריסטיאס, וחוזרת על עצמה אצל פילון האלכסנדרוני, ואצל יוספוס פלאביוס ובמקורות מאוחרים שונים.[76]
העברת מלכותו ומוות[עריכה]
תלמי השני בשנת 247 (בשנים- עשר או בשלוש- עשר בנובמבר) חלק את שלטונו עם בנו תלמי השלישי שלקח על עצמו כנראה את התפקיים המנהלתיים בממשלה.
תלמי השני פידלפוס נפטר בגיל שישים ושלוש בסוף שנת 246. יש המקבילים את עושרו לזה של שלמה המלך התנכ"י, שעלה על אוצרותיו של כל מלך בן בתקופתו, בנוסף להתעניינותו האינטלקטואלית ונטייתו ליפול לרדוף אחרי נשים רבות.[77][78]
בעשרים ושמונה בינואר שנת 245 לפנה"ס, תלמי השלישי לקח על עצמו את תפקיד המלך מאביו, ונראה שהוכתר כפרעה באותו יום. הוא כינה את עצמו כבנו של תלמי השני וארסינואי השנייה, ה-"Theoi Adelphoi" (אלי אח ואחות).[79]
לקריאה נוספת[עריכה]
מקורות עתיקים[עריכה]
- Aelianus, Various History.
- Appian, The Syrian Wars.
- The Letter of Aristeas, Charles, R. H. ed. Oxford: The Clarendon Press, 1913.
- Athenaeus, Deipnosophistae, book 13.
- Catullus, Gaius Valerius, Carmen 66.[80]
- Diodorus Siculus, The Library of History.
- Diogenes Laertius, Lives of Eminent Philosophers.
- Josephus, Antiquities.
- Justinus, Epitome of Pompeius Trogus "Philippic Histories".
- Pausanias, Description of Greece.
- Polybius, Histories.
- Strabo, Geography.
- Theocritus, Idylls.
מקורות מודרניים[עריכה]
- גולן דוד. תולדות העולם ההלניסטי. ירושלים: מאגנס, 2006.
- Bagnall Roger S. The Administration of the Ptolemaic Possessions Outside Egypt. Leiden: Brill, 1976.
- Bevan, E. R. “The second Ptolemy, Philadelphus”. In The House of Ptolemy, 56-78, 1927.
- "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136, Leiden; Boston: Brill, 2002.
- "Ptolemy III Euergetes", In Britannica Online Encyclopaedia.
- Hazzard, R. A. "The Regnal Years of Ptolemy II". Phoenix 40.2 (Summer 1987): 140-15.
- Hölbl, G. A History of the Ptolemaic Empire. London: Routledge, 2001.
- McKechnie, P. Ptolemy II Philadelphus and his World. Leiden: Brill, 2008.
- Phillips, H. "The Great Library of Alexandria?". Library Philosophy and Practice (2010). University of Nebraska–Lincoln. Retrieved 23 January 2013.
- Thompson D. J. "Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed., pp. 1234-1235. Oxford; New York Oxford University Press, 2012.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הרב אהרן היימאן, "תלמי המלך", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמוד 1239, באתר HebrewBooks
הערות שוליים[עריכה]
- ^ Pausanias, 1.6.8
- ^ Thompson, "Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed. pp. 1234-1235.
- ^ Hölbl, History of the Ptolemaic Empire, p. 24-25
- ^ Plutarch, 458.a-b
- ^ Bevan, The House of Ptolemy, p.56
- ^ Strabo, 17.789
- ^ Bevan, p.57
- ^ גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ע"מ 120.
- ^ Diogenes Laertius, 3.5
- ^ Flavius Josephus, Antiquities, 1.10
- ^ Aelianus, Various History, 4.15
- ^ גולן, ע"מ 182-83.
- ^ Hölbl, p. 26-27
- ^ Justinus, 9.2.17
- ^ גולן, ע"מ 125-6.
- ^ "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136.
- ^ Justinus, 17.2.6-7
- ^ גולן, ע"מ 183-4.
- ^ Justinus, 24.2.3
- ^ Pausanias, 1.7.1
- ^ Hölbl, p. 36
- ^ Thompson,"Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed., pp. 1234-1235.
- ^ Hölbl, p. 1
- ^ Hölbl, p. 61
- ^ Hölbl, p.58.
- ^ Bagnall. The Administration of the Ptolemaic Possessions Outside Egypt, pp. 3-7.
- ^ 61- Hölbl, p.58.
- ^ 63- Hölbl, p.58.
- ^ "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136.
- ^ גולן, ע"מ 184-5
- ^ McKechnie, "Ptolemy II Philadelphus and his World", The God Serapis, his Cult and the Beginnings of the Ruler Cult. pp. 388-408.
- ^ Polybius, 5.34.2-9
- ^ Hölbl, p. 15
- ^ Bevan, p. 62
- ^ Hölbl, p.19
- ^ Hölbl, pp. 40-41
- ^ Bevan, p. 61
- ^ Bevan, pp. 68-69
- ^ Hölbl, p. 43
- ^ Hölbl, p. 22-23
- ^ Hölbl, pp. 37-38
- ^ Theocritus, 17.86-92
- ^ Pausanias, 1.7.3
- ^ Pausanias, 1.7.1
- ^ Hölbl, p. 39
- ^ Theocritus, Idylls, 17
- ^ Hölbl, p. 40
- ^ "Dorothy J. Thompson,Ptolemy II Philadelphus", In The Oxford classical dictionary 4th ed., 1234-1235. Oxford; New York: Oxford University Press, 2012
- ^ "Ptolemy II Philadelphus", In Brill's New Pauly: Encyclopaedia of the Ancient World: Antiquity, pp. 134-136.2
- ^ Pausanias, 1.1.1
- ^ Errington ,Chermonides", In The Oxford classical dictionary 4th ed. p. 312.
- ^ Pausanias, 3.6.4-6
- ^ Justinus, 26.2
- ^ גולן, ע"מ 148-50.
- ^ Diodorus, 20.37.2
- ^ McKechnie. "A Re- Examination of the , Chremonidean War" , Ptolemy II Philadelphus and his World. pp. 65-89.
- ^ Hölbl, p. 43
- ^ Athenaeus, 13.543.a-b
- ^ Appian, The Syrian Wars, 65
- ^ Hölbl, p. 44
- ^ Hölbl, p. 45
- ^ Athenaeus, 12.550.b-c
- ^ Bevan, p. 73
- ^ Justinus, 26.3
- ^ Catullus, poem 66. קטולוס תרגם את השירה Βερενίκης Πλόκαμος של קאלימאכוס.
- ^ Bevan, p. 74
- ^ Hölbl, p. 46
- ^ Hölbl, p. 63
- ^ Phillips 2010
- ^ Hölbl, p. 26
- ^ The letter of Aristeas
- ^ Hölbl, pp. 63-64
- ^ Phillips 2010
- ^ Hölbl, p. 64
- ^ Hölbl, p. 65
- ^ Flavius Josephus, Antiquities, 12.11
- ^ Polybius, 14.11
- ^ Bevan, p. 77
- ^ Hölbl, p. 46
- ^ שירה מס' 66
| הקודם: תלמי הראשון |
בית תלמי 283 לפנה"ס - 246 לפנה"ס |
הבא: תלמי השלישי |
| בית תלמי | ||
|---|---|---|
|
