תאופרסטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאופרסטוס
תאופרסטוס
תאריך לידה 371 לפנה"ס
תאריך פטירה 287 לפנה"ס (בגיל 83)
זרם אריסטוטליות
תחומי עניין בוטניקה, אתיקה, היסטוריה, לוגיקה, פיזיקה, גאולוגיה, מטאפיזיקה
הושפע מ אריסטו, אפלטון
השפיע על האסכולה הפריפטטית
תאופרסטוס כמדען
Θεόφραστος
תרומות עיקריות
פרסם ספרים חשובים בבוטניקה,גאולוגיה והיסטוריה

תאופרסטוסיוונית: Θεόφραστος, בלטינית: Theophrastus)‏(371-287 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, תלמידו ויורשו של אריסטו באסכולה הפריפטטית.

בנוסף לפילוסופיה התעניין בבוטניקה, פיזיקה, גאולוגיה, אתיקה ומטאפיזיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאופרסטוס נולד באי לסבוס שלחופי אסיה הקטנה. למד אצל הפילוסוף לוקיפוס בלסבוס, ואחר כך נסע לאתונה ולמד אצל אפלטון, שעמד בראש האקדמיה האפלטונית. ב-347, אחרי מות אפלטון, הצטרף לאריסטו שעזב את אתונה. אריסטו פתח בית ספר לפילוסופיה באסוס שבאסיה הקטנה ותאופרסטוס היה אחד מתלמידיו שם. ב- 345 - 344 תאופרסטוס ואריסטו עברו להתגורר בעיר מיטילנה שבאי לסבוס, ושם החלו בחקר הבוטניקה והזואולוגיה. ב- 343 כאשר אריסטו נקרא לשמש כמורהו של אלכסנדר הגדול במקדוניה כנראה שתאופרסטוס התלווה אליו. ב- 335 הוא עבר לאתונה יחד עם אריסטו שהחל ללמד בליקיאון. כאשר אריסטו נמלט מאתונה לכלקיס, שנה לפני מותו, הוא מינה את תאופרסטוס לאפוטרופוס של בנו ניקומאכוס והוריש לו את ספרייתו ואת כתביו המקוריים. הוא ירש את מקומו של אריסטו כראש האסכולה הפריפטטית וכראש הליקיאון באתונה, ושימש בתפקידים אלה במשך שלושים וחמש שנה. על פי המסורת היו לו למעלה מאלפיים תלמידים, ובהם המחזאי מנאנדרוס ודמטריוס מפלרון. שמו המקורי היה תירטמאוס, אך אריסטו כינה אותו תאופרסטוס שמשמעו ביוונית: "בעל כושר ביטוי אלוהי".

אחרי מותו כשהיה בן שמונים וחמש שנה, נלאוס, תלמידו של אריסטו, ירש את כל ספרי תאופרסטוס, וסטראטון מלאמפסאקוס ירש את מקומו כראש האסכולה הפריפטטית. נערכה לו הלוויה ציבורית וכל אזרחיה של אתונה חלקו לו כבוד אחרון. יש אומרים כי אמר לפני מותו: "אנו מתים כאשר אנו מגיעים למצב שבו אנו מתחילים לחיות."

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו העיקרית הייתה קשורה בזו שבה החל אריסטו בשטח ההיסטוריה של הטבע. בין מחקריו של תאופרסטוס, ששרדו עד ימינו, נמנים "מחקר על הצמחים" ו- "על הסיבות לתופעת הצמיחה". הוא התמחה במדעי הטבע והיה החוקר הראשון שהבדיל בין עולם החיות לבין ממלכת הצומח - מה שאפשר את פיתוח הבוטניקה כתחום מדעי חדש. ב"מחקר על הצמחים" הוא מתייחס לצורותיהם ולסיווגם. חלק חשוב של יצירתו זו מוקדש לעריכת רשימה של צמחים ועצים, להבנת התנאים המתאימים ביותר להתפתחותם, האופן שבו הם מתרבים והשימוש שניתן לעשות בהם.

במחקר "הסיבות לתופעת הצמיחה" הוא מטפל בבעיות הפיזיולוגיה של הצמחים, ובעיקר בפריחתם וברבייתם. למטרות אלה פיתח אוצר מילים מיוחד המתאר את מרכיביו השונים של הצמח. בכתביו הוא מזכיר את אוסף מיני הצומח שהובא ליוון על ידי אלכסנדר הגדול בעקבות כיבושיו, או את אלה שקיבל במצרים. הוא מנה למעלה מחמש מאות וחמישים זני צמחים שאותם ניתן לזהות גם בימינו, ואשר משמשים ברובם לגידולי חקלאות.

הוא חילק את הצמחים לארבע קבוצות: עצים, שיחים, תת-שיחים ועשבים, אך היה מודע להיבט השרירותי של שיטתו זו, והודה כי צמח מסוים יכול להשתייך למספר קבוצות. עבודתו מהווה את המתווה המדעי הראשון ללימוד ממלכת הצומח. שלושת עמודי התווך של מחקרו הם התיאור, הזיהוי והסיווג. הוא ייחס חשיבות מרובה להסתכלות ישירה ולתיאור מדויק וקפדני, ובכך היה שונה מן המחברים שעסקו בשטח זה לפניו.

פליניוס הזקן ופדניוס דיוסקורידס המשיכו בעבודתו של תאופרסטוס, אבל אחרי כיבושיו של אלכסנדר הגדול החל להשפיע על המחשבה היוונית העיסוק בקסמים במסופוטמיה ובמצרים, וההסתכלות המדעית לא חודשה אלא בתקופת הרנסאנס. בימי הביניים לימוד הבוטניקה לא חידש דבר, אלא היווה חזרה על מה שהיה ידוע לפני כן.

תאופרסטוס סיכם את הגותם של הפילוסופים הקדם אריסטוטליים, ויצר השתלשלות "היסטורית" עד לימיו של אריסטו עצמו (דוקסוגרפיה).

בין יצירותיו החשובות:

תרגומי כתביו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]