האסכולה הפריפטטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האסכולה הפריפטטית (περιπατητικός) הייתה אסכולה פילוסופית שנוסדה על ידי אריסטו באתונה בשנת 335 לפנה"ס.
אריסטו נהג ללמד כשהוא מתהלך בחברת תלמידיו בשבילים מכוסים (peripatoi ביוונית). שבילים אלה הקיפו את בנייני הליקיאון. המונח היווני (peripatein) מתייחס למי שמתהלך ומשוחח בעת ובעונה אחת, ומכאן הכינוי "פריפטטים" שדבק בתלמידי אריסטו בליקיאון. הפריפטטים היו מדענים ומלומדים שהקדישו את זמנם למחקר ועסקו בזואולוגיה, בוטניקה, ביוגרפיה, היסטוריה של המדע, פילוסופיה, ספרות ומשפטים.
אחרי מות אריסטו בשנת 322 לפנה"ס תלמידו תאופרסטוס עמד בראש אסכולה זו. אחרי מות תאופרסטוס בשנת 287 לפנה"ס ירש את מקומו סטראטון מלאמפסאקוס, אך האסכולה הפריפטטית לא שרדה זמן רב ולימוד המדעים עבר מאתונה המתרוששת לאלכסנדריה שבמצרים, והליקיאון הלך ונשכח.
