סמואל גומפרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סמואל גומפרס (אנגלית: Samuel Gompers) ‏(26 בינואר 1850, לונדון - 13 בדצמבר 1924, סן אנטוניו, טקסס). מנהיג פועלים אמריקאי.

גומפרס נולד למשפחה יהודית ממוצא הולנדי שהיגרה ללונדון באמצע המאה התשע עשרה. אביו של גומפרס עבד במפעל סיגריות ומשפחתו השתייכה למעמד הפועלים. גומפרס למד רק כארבע שנים בבית ספר שכן מגיל צעיר סייע לאביו בעבודתו. בגיל שלוש עשרה היגר עם משפחתו לארצות הברית ועבד במפעל סיגריות. הוא נשא לאישה את סופיה יוליאן ובשנת 1872 קבל אזרחות אמריקאית.

כמנהיג פועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gompers-Samuel-LOC.jpg

לאחר המשבר הכלכלי בשנת 1873 הקים גומפרס את איגוד העובדים של פועלי הסיגריות. בשנת 1881 הקים את הפדרציה של האיגודים המקצועיים בארצות הברית. בשנת 1886 אורגן האיגוד מחדש תחת השם 'פדרציית העבודה האמריקאית'. זאת הייתה בעצם פדרציה של איגודי עובדים בענפים שונים.

גומפרס יעמוד בראש ארגון זה עד סוף ימיו למעט שנה אחת ב1895. לימים, בשנת 1904, תאגד פדרציה זאת של איגודים מקצועיים למעלה ממיליון וחצי פועלים וב1914 אף יגיע מספר הפועלים בפדרציה לכשני מיליון. עם זאת הפדרציה לא ניסתה לאגד בתוכה פועלים בלתי מיומנים.

גומפרס התנגד למעורבות של איגודי הפועלים בפוליטיקה האמריקאית ולכן התנגד נחרצות למפלגה הסוציאליסטית האמריקאית של יוג'ין דבס. הוא האמין שעל הפועלים להאבק להשגת זכויותיהם במסגרת החברה הקפיטליסטית ולא לערר על יסודות קיומה.

גומפרס גם האמין שאת זכויות העובדים יש להשיג במסגרת משא ומתן קיבוצי ולא במסגרת חקיקה שתכפה מלמעלה על המעסיקים. עם זאת בפרספקטיבה היסטורית יש הזוקפים לזכותו את מרבית החקיקה לטובת העובדים בארצות הברית.

בשנת 1899 נקטה ארצות הברית אמצעי דיכוי ברוטליים כנגד המרד שפרץ נגד השלטון האמריקני בפיליפינים. גומפרס היה חלק משורה של אישי ציבור אמריקניים שיצאו נגד הרוח האימפריאליסטית שאחזה בארצות הברית והובילה לאותם מעשי דיכוי אכזריים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה סייע גומפרס לנשיא וודרו וילסון לרתום את האיגודם המקצועיים האמריקאים למאמץ המלחמתי. לשם כך מונה כחבר במועצה להגנה לאומית שרכזה את מאמצי המלחמה האמריקאיים. לא היה זה דבר של מה בכך שכן אגודי עובדים ומנהיגי עובדים אמריקאים אחרים כגון יוג'ין דבס התנגדו למעורבות אמריקאית במלחמה. הוא השתתף בוועידת השלום בורסאי לאחר מלחמת העולם הראשונה כיועץ לענייני עבודה.

גומפרס כתב מספר ספרים ובהם האוטוביוגרפיה שלו ושמה : Seventy Years of Life and Labour שיצאה לאור בשנת 1925.

ההיסטוריונית ברברה טוכמן בספרה 'המגדל הגאה' (עמ' 484) כותבת שעל אף שהתנגד לרעיון של מלחמת המעמדות עדיין היה בעל תודעה מעמדית מובהקת. היא מצטטת את גומפרס שהעיד על עצמו:

אני פועל ברמ"ח אברי ובשס"ה גידי. בכל שאיפותי ומעשי אני בצד המקדם את האינטרסים של אחי הפועלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברברה טוכמן, המגדל הגאה, עמ' 483-485, תרגם מאנגלית עמי שמיר, הוצאת דביר, תל אביב, 1998.