מארק שאגאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מארק שאגאל, כפי שצולם ב-1941 בידי קארל ואן וכטן

פסל בדמותו של שאגאל המוצב בפולין

מארק שאגאל (7 ביולי 1887 - 28 במרץ 1985), צייר יהודי, מחשובי הסוריאליסטים.

תוכן עניינים

1 חייו
2 יצירתו
3 לקריאה נוספת
- 3.1 מבחר מאמרים על יצירתו
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

משה זכרוביץ שאגאלוב נולד בעיר ויטבסק שבאימפריה הרוסית (היום בבלארוס), הבכור מבין 9 ילדים במשפחה חסידית. כילד למד ב"חדר", וב-1906 נרשם לאקדמיה לאמנות בסנקט פטרבורג. ב-1910, לאחר שרכש מוניטין כאמן, עבר להתגורר בפאריס, ברובע האמנים מונפארנס. שם התיידד עם אמדאו מודיליאני פרנן לז'ה ואחרים.

בשנת 1914 חזר לויטבסק, ונשא לאשה את ארוסתו בלה רוזנפלד, שאותה הכיר בשנת 1909. בשנת 1916 נולדה לזוג בת בשם אידה.

שאגאל היה משתתף פעיל במהפכה הרוסית של שנת 1917. משרד האמנות של השלטון המהפכני מינה אותו לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והוא הקים שם בית ספר לאמנות. בשנת 1920 עבר למוסקבה, ובשנת 1923 חזר לפאריס, כשבדרך שהה שמונה חודשים בברלין, שם יצר סדרה של עשרים תחריטים בשם "חיי", העוסקת בזכרונותיו מויטבסק.

תערוכות אחדות של שאגאל הוצגו בברלין, אך עם עליית הנאצים לשלטון הוקיע המשטר את יצירתו, ואף כלל אותה בתערוכה "אמנות מנוונת", שבאה להציג את כל מה שלדעת הנאצים מושחת, מנוון וסוטה באמנות המודרנית. האירועים בגרמניה הנאצית השפיעו על יצירתו של שאגאל, שהפכה להיות קודרת יותר, והציגה את סבלם של היהודים.

בשנת 1941 נמלט שאגאל מצרפת הכבושה על ידי הנאצים לארצות הברית, בעזרתם של האמריקנים וריאן פריי והיירם בינגהאם הרביעי.בשנת 1944 נפטרה אשתו בלה. שאגאל נישא לוירג'יניה האגארד ולזוג נולד בן.שאגאל התגרש כעבור שנים ספורות וב1952 נישא לולנטינה(ואווא)ברודסקי.בשנת 1949 חזר לצרפת. הוא התיישב בכפר סן פול דה ונס בפרובנס שם חי עד מותו ונקבר.

ב-8 באפריל 1971 הוענק אות לגיון הכבוד בדרגת עליונות שנייה למארק שאגאל בידי ראש ממשלת צרפת, ז'אק שאבאן דאלמאס.

שאגאל ביקר בישראל פעמים אחדות, האחרונה שבהן בשנת 1977. הוא נפטר בשנת 1985.

[עריכה] יצירתו

מארק שאגאל נחשב לצייר היהודי הגדול בכל הזמנים. סגנון הציור שלו הושפע רבות מהזרם הקוביסטי, וכן מתאפיינים ציוריו בעולם של פנטסיה וחלום. הוא הרבה לצייר ציורים מהווי עולם החסידות והעיירה היהודית במזרח אירופה, אך גם צייר בתחום התנ"ך. מרבית יצירותיו מוצגות כיום במוזיאונים בארצות הברית, רוסיה, שווייץ והולנד, ורק מיעוטן נמצא בישראל.

קברם המשותף של מארק שאגאל,אשתו וידיד משפחה ,בכפר סן פול דה ונס.

יצירתו המפורסמת של שאגאל בישראל היא חלונות בית הכנסת בבית החולים "הדסה" בירושלים, עליהם צייר את שנים-עשר השבטים. בנוסף עיצב שטיחי קיר המוצבים במשכן הכנסת, ובהם אירועים מתולדות עם ישראל. יצירות גדולות ממדים נוספות שלו הם ציורים בבניין האופרה של פאריס ובבניין האופרה של ניו יורק, ויטראז'ים בקתדרלה של מץ וחלונות כנסייה בציריך.

בנוסף לפעילותו כצייר עסק שאגאל באיור ספרים, פיסול בחרס ועיצוב תפאורה לתיאטרון.

[עריכה] לקריאה נוספת

חיי, מאת מרק שגל, עברית - מנשה לוין, ציורים - מארק שאגאל, ספרית פועלים, תל אביב, תשל'ח, 1978.
שירים, מאת מרק שגל, ספרית מעריב, תל אביב, תשל'ט 1979.
סידני אלכסנדר, מארק שאגאל, ביוגרפיה, הוצאת לדורי, תרגום שלומית קדם

[עריכה] מבחר מאמרים על יצירתו

בנימין הרשב, "מארק שגל: ציור, תיאטרון, עולם - ארבעה פרקים עם פרק פתיחה", אלפיים 8, 1993
מארק שאגאל : "חתונה", 1908-1909, מאת מרים רינר, נדפס בתימורה, תשס'ו 2006.
שאגל המוקדם : יצירותיו של גאון צעיר בשיא פריחתו, תערוכת ציורים במוזיאון היהודי במנהטן, מאת טטיאנה אור-לייט, נדפס בהדאר, 80, כ', תשס'ב 2002.
החתונה אצל שאגאל , מאת מירה פרידמן, נדפס ברימונים, 6-7, תשנ'ט 1979.
שניים "מרחפים" - ועוד אחד : מארק שאגאל, מאת רות דורות, נדפס במחניים, 11, תשנ'ה 1995.
מארק שגל : ציור, תיאטרון, עולם, מאת בנימין הרשב, נדפס באלפיים, 8, תשנ'ד 1993.
שאגאל וארדון : הפרובלמטיקה של אמנות יהודית, מאת זיוה מיזלש, נדפס בהיהדות והאמנות, תשמ'ט 1989.
פגישות עם מארק שאגאל , מאת נחמן תמיר, נדפס בידיעות אחרונות, אפריל 1985.
שאגאל - משורר של צבעים ומלים , מאת דוד גלעדי, נדפס במעריב, אפריל 1977.
שאגאל והפנטסיה של השטטל , מאת נדין כספי, נדפס בבתפוצות הגולה, י'ט, 1978.
שאגאל; האמן כחמור, מאת גדעון עפרת, נדפס בגזית, ל'ב, תשל'ח 1978.