עיוורון צבעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אי-הבחנה בנקודות הירוקות והאדומות היוצרות את צורת האותיות בתמונה זו מרמזת על עיוורון צבעים.

עיוורון צבעים הוא קושי רב, או חוסר יכולת, של אדם להבחין בין צבעים שונים, שרוב האנשים יכולים להבחין ביניהם בקלות. עיוורון צבעים חלקי הוא מצב בו האדם מתקשה להבחין בין צבעים מסוימים אך קל לו להבחין בין אחרים ואילו עיוורון צבעים מוחלט הוא מצב בו אדם מבחין רק במידת כהותם ובהירותם של הצבעים - דהיינו רואה הכול בגוונים של אפור בלבד. מרבית עיוורי הצבעים הם בעלי עיוורון צבעים חלקי.

עיוורון צבעים יכול להיות תסמין אחד מתוך תסמינים אחדים של לקויות ראיה שונות או להיות תסמין בודד, אצל אדם שראייתו תקינה מכל בחינה אחרת. עיוורון צבעים עלול להיות תוצאת פגם בתאי המדוכים, שברשתית העין, בתאי העצב שברשתית, בעצב הראיה או בקליפת המוח. לעתים קרובות, עיוורון הצבעים הוא גנטי, אך הוא יכול להיגרם גם בשל מחלה (למשל סוכרת), חבלה פיזית, כווית מאור אולטרה סגול או שימוש בחומרים כימיים. סוג עיוורון הצבעים הנפוץ ביותר הוא הדלטוניזם (על שמו של ג'ון דלטון, החוקר הראשון שתיאר וחקר את התופעה באורח מדעי). הדלטוניזם נובע מפגם בתאי העצב הדו קוטביים שברשתית, שמפריע רק בראיית הצבעים. סוג הדלטוניזם הנפוץ ביותר הוא קושי בהבדלה בין ירוק לאדום. הדלטוניזם הוא תורשתי לחלוטין.

צבע וראיית צבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור: הגורמים בהם תלויה ראיית הצבע ופענוח התמונה בכלל, בתנאי אור אפטימליים: קלט בעדשה, קלט בקנים (תאי קולטני אור לראיית לילה - המבחינים רק בגווני אפור) או במדוכים (קולנטי ראיית יום בשלושת צבעי היסוד), עיבוד בתאים השונים שברשתית (למשל התאים הביפולריים, המסדרים את הצבע בסקלה אדומה-ירוקה ובסקלה צהובה-כחולה), העברה לעצב הראייה ועיבוד במערכת העצבים המרכזית (כולל רקמות מוח, המעבדות מידע הקשור לצבע)
דיאגרמת מידת הרגישות של כל אחד משלושת סוגי המדוכים שבעין האדם לאורכי גל אור שונים

ברשתית שבעיניהם של בעלי החיים בעלי החוליות קיימים שני סוגי תאים רגישים לאור: קנים, שהם תאי ראיית לילה, ומדוכים שהם תאי ראיית יום. ישנם מספר סוגי מדוכים וישנם הבדלי רגישות לאור באורך גל מסוים בין סוגי המדוכים השונים. השוני במידת הגרוי של סוגי המדוכים השונים הוא זה שנותן למערכת העצבים את המידע על אורך הגל ומידע זה מגיע אל המודעות כצבע.

לחוליתנים שונים יש מספר שונה של סוגי מדוכים ולכן יש להם יכולות שונות להבדיל בין צבעים. לחלק מהעטלפים[1] ולטורפים ימיים יש סוג מדוכים בודד והם עיוורי צבעים לחלוטין. למרבית היונקים יש שני סוגי מדוכים והם מבדילים בין פחות צבעים מכפי שמבדילים בני האדם ומרבית הפרימטים שלהם יש שלושה סוגי מדוכים. ישנם חוליתנים כמו מרבית העופות, שיש להם ארבעה סוגי מדוכים‏[2] ולמספר מצומצם של מינים יש חמישה. אי תפקוד של אחד מסוגי המדוכים אצל פרט ממין שיש לו מספר סוגי מדוכים היא סיבה קיימת‏[3] אך נדירה ביותר לעיוורון צבעים.

בחשיכה מסתמכת ראיית הלילה של האדם על הקנים, שאינם רגישים לצבע. לכן כאשר האור קלוש אף אדם אינו רואה צבעים. דהיינו, באור קלוש כל אדם מתפקד כעיוור צבעים מוחלט. כאשר הסביבה מוארת דיה, מסתמכת מערכת הראייה על המדוכים. אדם הסובל ממחלה של המדוכים (משלושת הסוגים) עלול לסבול מאבחנת צבעים מוגבלת, מקושי בראיית מרכז התמונה או מקושי בראייה בתאורה חזקה. המדוכים מעבירים את המידע אל תאי עצב המצויים ברשתית ותאים אלה מעבדים אותו למידע בשתי סקאלות צבע: סקאלה אדומה-ירוקה וסקאלה כחולה-צהובה. סוג עיוורון הצבעים הנפוץ ביותר, דלטוניזם ירוק-אדום, כמו גם דלטוניזם כחול-צהוב, נובע מפגם בחלבונים של תאים אלה.

תחושת צבע תקינה תלויה גם במעבר עצבי תקין של האותות מהרשתית אל המוח דרך עצב הראייה ובתקינות רקמות המוח המעבדות את הצבע שבתמונה.

שיעור הלוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוורון צבעים הוא לקות נפוצה מאוד. שיעור האנשים המתקשים להבדיל בין שני צבעי יסוד כלשהם משתנה מאוכלוסייה לאוכלוסייה‏[4] אך הוא כמעט תמיד בין ארבעה לבין עשרה אחוז‏‏. בין האמריקנים, כ-10% מהגברים סובלים מצורה כלשהי של ליקוי בתפיסת צבעים, כאשר אצל הנשים ליקוי זה אינו נפוץ‏[5]. בקהילות קטנות ומבודדות מסוימות יש אחוז גבוה של עיוורי צבעים בשל סחף גנטי. אוכלוסיות אלה עשויות לכלול עיוורי צבעים רבים מסוגים הנדירים בשאר העולם. דוגמאות לכך כוללות קהילות בכפרים בפינלנד ובכמה איים סקוטיים.

הדלטוניזם הוא תורשתי לחלוטין ושכיחותו שונה בין גברים לבין נשים. כל סוג של דלטוניזם מקודד בגן רצסיבי בודד הנישא בתאחיזה כרומוזום X. מכיוון שלנשים יש שני כרומוזומי X, ודי בכרומוזום תקין אחד לראייה תקינה, הסיכוי שגבר ילקה בדלטוניזם גבוה בהרבה מהסיכוי שאישה תלקה בו. למעשה הסיכוי ששני הכרומוזומים יכילו את הגן הוא ריבוע הסיכוי לכרומוזום בודד עם הגן. לשם המחשה, אם עשירית מהכרומוזומים מכילים את הגן, רק במאית מהמקרים שני הכרומוזומים של האישה יכילו את הגן.

הדלטוניזם נפוץ בכמעט כל האוכלוסיות האנושיות משום שלאחדים מהגנים האחראיים על ראיית הצבעים קל לעבור מוטציה. הגנים האחראים על ראיית הצבעים שעשויים לגרום לעיוורון צבעים כשהם פגומים הם גנים מסוג L ו-M (שמותיהם [1] OPN1LW ו-OPN1MW, בהתאמה). הגנים מסודרים ראש אל זנב החל ב-L והמשך במספר גנים מסוג M. מכיוון שרצפי ה-DNA של הגנים הם הומולגים, והם קרובים יחסית אחד אל השני (על כרומוזום X), יש להם נטייה לעבור רקומבינציה גנטית ובעקבותיה מחיקה (deletion) או היברידיום של גנים או אזורים בפרומוטר. כל המוטציות הנגרמות בגנים אילו הם רצסיבים בתאחיזה ל-X כך שהם נפוצים הרבה יותר בגברים מאשר בנשים.

גנים על כרומוזום X

בנוסף מוטציה נדירה בכרומוזום 7 גורמת עיוורון צבעים מסוג Tritanopia מוטציה זאת בגן OPN1SW עוברת בתורשה מנדלית רגילה.

סוגי עיוורון צבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה קבוצות גורמים לעיוורון צבעים - עיוורון צבעים הנובע מפגם ברשתית, עיוורון צבעים הנובע מפגם פיזיולוגי במוח, עיוורון צבעים סביבתי (גדילה בסביבה בה חסר לחלוטין צבע מסוים) וייתכן שקיים גם עיוורון צבעים תרבותי (גדילה בחברה שאינה מכירה בצבע מסוים, ראו למטה).

עיוורון צבעים מוחי יכול להירכש על ידי פגיעה פיזית, דלקת קרום המוח, גידול סרטני במוח וכיוצא בזה. בספרו של אוליבר סאקס, האיש שחשב שאשתו היא כובע מתואר צייר שבעקבות פגיעה במוח איבד את ראיית הצבעים שלו.

המקורות הרשתיים לעיוורון צבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשתית עין האדם ישנם שני סוגים של תאים הרגישים לאור: קנים (Rod Cells) - תאים הפעילים כאשר יש מעט אור ואינם קשורים לראיית צבעים, ומדוכים (Cone Cells) - תאים הפעילים באור יום רגיל. ישנם שלושה סוגי מדוכים: מדוכים הרגישים לאור כחול, ירוק ואדום. המידע מהמדוכים מעובד לפני הגעתו למוח בתאי עצב גנגליונים המצויים גם הם ברשתית. תאים אלה מקודדים את מידע הצבע על שני צירי מידע: כחול-צהוב ואדום-ירוק. עיבוד זה הופך צבעים אלה לצבעים מנוגדים בתפיסתנו ואינו מאפשר לעצם להיתפס בעינינו כאדום ירקרק או ככחול צהבהב.

כל אחד מסוגי המדוכים מכיל סוג אחר של פיגמנט. המדוכים פעילים כאשר הפיגמנט קולט אור. קליטת הספקטרום שונה בין הפיגמנטים השונים; אחד רגיש מאוד לאורכי גל קצרים, אחד לאורכי גל בינונים, ואחד לאורכי גל ארוכים (שיא רגישותיהם היא לאזורים כחולים, ירוקים וצהובים של הספקטורם, בהתאמה). ספיגת הספקטרום של שלושת סוגי המדוכים מכסה הרבה מהספקטרום הנראה, לכן אין זה נכון לייחס אותם כקולטי "כחול", "ירוק" ו"אדום" - בייחוד מפני ששיא רגישותו של קולט "אדום" היא צהוב. הרגישות לראיית אור רגיל למעשה תלויה בחפיפה בין קליטת ספקטרום של שלושת סוגי המדוכים: צבעים שונים מזוהים כאשר סוגים שונים של מדוכים מגורים למידות שונות. לדוגמה, אור אדום מגרה את המדוכים הרגישים לאורכי גל ארוכים הרבה יותר מאשר המדוכים האחרים, אך השינוי ההדרגתי בגוון שאנו רואים כאורכי גל קטן הוא תוצאה של שני סוגי המדוכים האחרים שמגורים בצורה הולכת וגוברת.

עיוורון צבעים הנובע מפגם ברשתית הוא תוצאה של אי פעילות אחד או שניים מסוגי המדוכים או תוצאה של שיבוש בעיבוד המידע על אודות הצבעים המנוגדים, בתאים הדו-קוטביים, שבגנגליונים של הרשתית. פגמים כאלה בראיה עשויים להיות הפגמים היחידים בראיתו של אדם או חלק מפגם כולל ומקיף בראייתו של האדם שנובע מפתולוגיה נרחבת ברשתית כגון ניוון הרשתית. סוג עיוורון הצבעים הנפוץ ביותר אצל האדם הוא עיוורון צבעים רישתי, הנקרא דלטוניזם ונובע מפגם בתאים הדו-קוטביים. הדלטוניזם הנפוץ ביותר המקשה על ההבדלה בין אדום לירוק ואילו סוג הדלטוניזם השני בתפוצתו מקשה על ההבדלה בין כחול לצהוב.

הצורות השכיחות ביותר של עיוורון צבעים של אדם הן תוצאה של בעיות עם סוגי המדוכים הרגישים לאורכי גל בינוניים או לאורכי גל ארוכים וכרוכות בקשיי הבחנה בין אדום, צהוב וירוק אחד מהאחר. הן מצוינות בצוותא כ"עיוורון צבעים לאדום-ירוק", אך ביטוי זה נוטה לפישוט יתר ומטעה במקצת. צורות אחרות של עיוורון צבעים נדירות בהרבה, וכוללות בעיות בהבחנה בין כחול לצהוב. הצורות הנדירות מכל הן עיוורון צבעים מוחלט, או חד-צבעי (מונוכרומטי; Monochromacy), כאשר הלוקים בעיוורון צבעים זה אינם מסוגלים להבחין בין צבעים שונים לאפור.

ניתן לסווג עיוורון צבעים לפי שני קריטריונים - על-פי סיבה, כלומר הסיבה הרפואית לעיוורון,‏[6][7] ועל-פי הנראות הקלינית, כלומר האופן בו הלוקה בעיוורון צבעים חווה אותו.

על-פי סיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיוורון צבעים נרכש.
  • עיוורון צבעים תורשתי/מולד - קיימים שלושה סוגים של עיוורון צבעים תורשתי או מולד:‏[6]
    • מונוכרומטי או חד צבעי (monochromacy), שהוא עיוורון צבעים מוחלט,‏[8]

מאופיין בחוסר יכולת מוחלטת להבחין בין צבעים, בעקבות פגם במדוכים או היעדרם.‏[9] אצל אנשים הלוקים בו, לפחות שניים מהפיגמנטים חסרים במדוכים, וראיית הצבע מוגבלת למימד אחד בלבד.‏[8]

    • דיכרומטי או דו-צבעי (dichromacy), הוא פגם חמור במידה בינונית בראיית הצבעים, בו אחד משלושת המנגנונים הבסיסיים של ראיית הצבעים חסר או לא מתפקד. פגם זה הוא תורשתי ומקושר לזוויג (מין) - הוא מופיע בעיקר אצל זכרים.‏[9] פגם זה מתקיים כאשר אחד מהפיגמנטים במדוכים חסר וראיית הצבעים מוגבלת לשני ממדים.‏[8] ישנם שלושה סוגים של עיוורון צבעים דו צבעי, בהתאם לפיגמנט החסר:
      • עיוורון לאדום (protanopia) - נובע מחוסר מוחלט בקולטני הצבע האדום ברשתית. הלוקים בפגם זה רואים אדום כשחור. כאחוז אחד מכלל הזכרים לוקה בעיוורון לאדום.‏[9]
      • עיוורון לירוק (deutranopia) - נובע מחוסר בקולטני הצבע הירוק ברשתית, וגורם לפגיעה מסוימת באבחנה בין גוני אדום וירוק. גם בו לוקה כאחוז אחד מהגברים.‏[9]
      • עיוורון לכחול (triranopia) - פגם נדיר ביותר מחוסר מוחלט בקולטני הצבע הכחול.‏[9]
    • עיוורון צבעים טריכרומטי אנומלי או תלת-צבעי אנומלי (anomalous trichromacy) הוא פגם שכיח בראיית הצבעים, המתקיים כאשר יש עיוות ברגישות הספקטרלית של אחד משלושת הפיגמנטים של המדוכים. התוצאה היא פגיעה בראיית הצבעים ולא אובדן קליטה של צבע. מבחינים בין שלושה סוגים של אנומליה זו, על-פי הפיגמנט הפגום:
      • פרוטנומליה (protanomaly) - עיוורון צבעים קל הנובע מרגישות ספקטרלית של הקולטני הצבע האדום ברשתית הדומה לרגישות של הקולטנים הירוקים. פרוטנומליה מתבטאת בהבחנה לקויה בין אדום וירוק. היא מופיע אצל אחוז מהזכרים בקירוב.‏[9]
      • דוטרנומליה (deutranomaly) - נובעת מפגם דומה בקולטני הצבע הירוק ברשתית, וגורמת לפגיעה קלה באבחנה בין אדום וירוק. דוטרנומליה היא השכיחה מבין הסוגים של עיוורון הצבעים והיא מופיעה אצל חמישה אחוזים מהזכרים, בקירוב.‏[9]
      • טריטנומליה (tritanomaly) - נובעת מפגם דומה בקולטני הצבע הכחול ברשתית והיא נדירה ביותר. טריטנומליה פוגמת באבחנה בין כחול לצהוב.‏[9]

על-פי נראות קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי הנראות הקלינית, ניתן לסווג עיוורון צבעים כמוחלט או חלקי. ‏[10] כאמור, ישנם שני סוגים עיקריים של עיוורון צבעים חלקי: קושי בהבחנה בין אדום לבין ירוק, וקושי בהבחנה בין כחול לבין צהוב. ‏[11][12] סיווג על-פי נראות קלינית:

  • עיוורון צבעים מוחלט
  • עיוורון צבעים חלקי
    • אדום-ירוק
      • דו-צבעי (עיוורון לאדום ועיוורון לירוק)
      • תלת-צבעי אנומלי (פרוטנומליה ודוטרנומליה)
    • כחול-צהוב
      • דו-צבעי (עיוורון לכחול)
      • תלת-צבעי אנומלי (טריטנומליה)

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיה של תמונה המשמשת במבחן אישיהארה, כפי שהיא נתפסת בעיני נבדקים בעלי ראיית צבעים תקינה, לעומת נבדקים הלוקים בסוגים שונים של עיוורון צבעים.

אחת הדרכים הנפוצות לאבחון עיוורון צבעים היא מבחן מיוחד הבודק את ראיית הצבעים הקרוי מבחן אישיהארה (Ishihara). מבחן זה מכיל תרגילים שונים בהם מוצגים סימנים שונים (לרוב מספרים) המורכבים מנקודות בצבעים שונים ועל הנבחן להגיד מהו המספר המופיע בתמונה, אדם שלא סובל מעיוורון צבעים יוכל להבחין בקלות מהו הסימן המוצג ואדם הלוקה בעיוורון צבעים יתקשה להבחין.

תרבות "עיוורת צבעים" ורעיון "עיוורון הצבעים התרבותי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוצר המילים שבקבוצת מיעוט גדולה של שפות דיבור, מכל רחבי העולם, לא קיים הבדל בין שמות צבעים שונים, שמרבית שפות הדיבור כן מבדילות ביניהן. למשל, בשפות רבות יש מונח אחד שמתאר הן "ירוק" והן "כחול", או מונח אחד המתאר הן "כחול" והן "כהה". תופעה זו נחקרת מאז סוף המאה התשע עשרה, אם כי רק בעשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת מסתמנת בין החוקרים הסכמה לגבי סיבתה. במהלך השנים היו בנושא ארבע תאוריות‏[13][14]:

  1. תאוריה שאינה מקובלת היום כלל וכלל: שמות הצבעים בשפות שונות הם שמות שונים, משום שאנשים ממוצא שונה נולדים עם ראיית צבעים שונה, כשם שהם נולדים עם צבע עור שונה.
  2. תאוריה שהיום רואים בה הסבר לגורם משני ביותר אם בכלל: אנשים שגדלים בסביבה בה השפה אינה מבדילה בין שני צבעים, מאבדים, עם השנים, את היכולת להבדיל בין צבעים אלו. זאת כשם שאנשים הגדלים בתרבות בה לא נהוג להבדיל בין צלילים מסוימים (למשל B ו-P בערבית) חדלים להבדיל ביניהם. לתאוריה הזו ניתן לקרוא "עיוורון צבעים תרבותי" או "עיוורון צבעים הנגרם על ידי התרבות". כאשר יש כזו תופעה (לפי התאוריה) היא מעכבת את יצירת השתרשות המילים החסרות בשפה ומזינה את עצמה. כאמור, כיום המומחים טוענים שהשפה משפיעה על תפיסת הצבע באופן שולי ביותר אם בכלל. תאוריה זו הייתה מקובלת יחסית, עד שבשנת 2002 חוקרים ערערו על הסבר זה בעזרת טיעונים מתחומי מדעי כדור הארץ, האופטיקה והאבולוציה של השפות.
  3. תאוריה הנמצאת כיום בוויכוח ולא ברור אם היא מספקת הסבר לגורם מרכזי, משני או שולי: באזורים בהם יש קרינה על סגולה רבה, המבוגרים חדלים להבדיל בין כחול לבין ירוק והדבר משפיע על שפות המקום. כאמור, תאוריה זו בוויכוח למרות שהיא אינה סותרת לא את תאוריה מספר שתיים ולא את מספר ארבע.
  4. תאוריה די מקובלת היום, אך לא ברור אם היא דנה בגורם משמעותי אחד מתוך אחדים או בגורם המשמעותי היחיד: במהלך האבולוציה של כל שפה מתגבש עושר באוצר המילים. לכן שפות מפותחות יותר מכילות יותר שמות לצבעים. כאמור, זה גורם מרכזי בהסבר התופעה, אך לא ברור אם הוא הגורם המרכזי היחיד.

נגישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכדי שאדם בעל עיוורון צבעים יוכל להשתמש במכשירים שונים ולהבין להבין דיאגרמות ושלטים שונים (דהיינו, שיהיו נגישים לו), יש לדאוג, שהשימוש או ההבנה לא יהיו תלויים לחלוטין ביכולת להבדיל בין צבעים. כאשר הדבר אינו אפשרי, יש לוודא, שלפחות תתאפשר אי תלות בזיהוי צבעים עבור אנשים עם הסוג הנפוץ ביותר של עיוורון הצבעים החלקי. נגישות לעיוורי צבעים אינה דורשת, בשום אופן, שימוש רק בגוונים של אפור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brain Behav Evol. 2007;70(2):90-104. Epub 2005 May 18. Cone photoreceptor diversity in the retinas of fruit bats (megachiroptera). Müller B, Goodman SM, Peichl L.
  2. ^ Wilkie, Susan E.; Vissers, Peter M. A. M.; Das, Debipriya; Degrip, Willem J.; Bowmaker, James K.; Hunt, David M. (1998). "The molecular basis for UV vision in birds: spectral characteristics, cDNA sequence and retinal localization of the UV-sensitive visual pigment of the budgerigar (Melopsittacus undulatus)" (PDF). Biochemical Journal 330: 541–47. PMID 9461554. 
  3. ^ Invest Ophthalmol Vis Sci. 2010 Mar 10. Variable retinal phenotypes caused by mutations in the X-linked photopigment gene array. Mizrahi-Meissonnier L, Merin S, Banin E, Sharon D.
  4. ^ Clin Experiment Ophthalmol. 2008 Jul;36(5):464-7. Red-green colour blindness in Singaporean children. Chia A, Gazzard G, Tong L, Zhang X, Sim EL, Fong A, Mei Saw S.‏
  5. ^ ‏ ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 10 ‏
  6. ^ 6.0 6.1 ‎Color Blindness‏. University of Illinois Eye Center, Department of Ophthalmology and Visual Sciences (29/09/2006).
  7. ^ ‎Kokotailo R, Kline D.‎ (29/09/2006). ‎Congenital Colour Vision Deficiencies.‎. ‎University of Calgary, Department of Psychology, Vision & Aging Lab‎.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Guidelines: Color Blindness." (29/09/2006).
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 Cassin, B. and Solomon, S. Dictionary of Eye Terminology. Gainsville, Florida: Triad Publishing Company, 1990.
  10. ^ ‎Spring, Kenneth R.‏; ‎Matthew J. Parry-Hill; Thomas J. Fellers; Michael W. Davidson‏ (05/04/2007). ‎Human Vision and Color Perception‏. ‎Florida State University‏.
  11. ^ ‎Paul S. Hoffman‏ (05/04/2007). ‎Accommodating Color Blindness‏ (PDF).
  12. ^ ‎Neitz, Maureen E., PhD‏ (2007-04-05). ‎Severity of Colorblindness Varies‏. ‎Medical College of Wisconsin‏.
  13. ^ Psychol Sci. 2002 Nov;13(6):506-12. Color naming and the phototoxic effects of sunlight on the eye. Lindsey DT, Brown AM.
  14. ^ אורן הוברמן, למה אין כחול בתנ"ך?, באתר כלכליסט, 14 ביולי 2011

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.