רכבת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רכבת ישראל
רכבת ישראל.png
סוג: חברה ממשלתית
שנת הקמה: 1948
משרד ראשי: תחנת הרכבת - תל אביב מרכז
בעלות: מדינת ישראל
אנשי מפתח: בועז צפריר מנכ"ל, דורון וייס יו"ר.
ענפי תעשייה: תחבורה, הובלת מטענים
עובדים: 2,370
דף הבית: www.rail.co.il

עיינו גם בפורטל

P Rakevet.png

פורטל רכבת ישראל הוא שער לכל הנושאים הקשורים ברכבת ישראל - בעבר, בהווה ובעתיד. הפורטל כולל קישורים לערכים בנושא קווי הרכבת, תחנותיה וההיסטוריה של רכבת ישראל, יחד עם תמונות ואנקדוטות בנושא.

רכבת ישראל בע"מ היא חברה ממשלתית המפעילה את התחבורה המסילתית בישראל. זוהי החברה היחידה בתחום זה.

החברה עוסקת בשינוע נוסעים ומטען באמצעות רכבות ואחראית גם על הפעלת תחנות הנוסעים ותחנות טעינת משא וכן, על תכנון ופיתוח תשתיות הרכבת במדינה. מנכ"ל החברה הוא בעז צפריר[1] ולפניו שימש בתפקיד יצחק (חקי) הראל; יושב-הראש הנוכחי של החברה הוא דורון וייס. משרדי הנהלת רכבת ישראל נמצאים סמוך לתחנת הרכבת תל אביב מרכז, לשם עברו לאחר שבמשך שנים שכנו בצמידות למוזיאון רכבת ישראל בחיפה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של רכבת ישראל

לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת יפו בשנת 1891, עוד בטרם נפתחה כתחנת הקצה המערבית של מסילת הרכבת לירושלים
תחנת הרכבת חיפה מזרח, מטה הרכבת המנדטורית בארץ ישראל, שנת 1931 לערך. מראהו המפואר של הבניין אבד לבלי שוב לאחר שפוצץ בשנת 1946.
קטר 112 מסוג G12 מוביל רכבת נוסעים סמוך לנתניה בשנת 1988
עיטורים בצורת סמל רכבת ישראל על הקיר התומך של מסילת הרכבת בכביש 431

שורשי רכבת ישראל טמונים בהתפתחות הרכבות בארץ ישראל לפני קום המדינה, מהנחת מסילת הרכבת לירושלים בסוף המאה ה-19 עד החלטת המוסדות הלאומיים באפריל 1948 על הקמת חברת רכבת ישראל.

ניתן לחלק את ההיסטוריה של הרכבות בארץ ישראל טרם קום המדינה לשלוש תקופות - תקופת השלטון העות'מאני, תקופת מלחמת העולם הראשונה ותקופת המנדט הבריטי.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הקמת המדינה החלה רכבת ישראל בפעילות בהיקף מוגבל של רכבות הנוסעים. ב-20 ביוני 1948 נפתח מחדש לתנועה קו הרכבת הפרברית בין חיפה לקריית מוצקין ובהמשך נוספו לקו תחנות עד לנהריה. בשנה זו נפתחה לתנועה אף מסילת הרכבת דרומה, שמסלולה מגיע עד חדרה, אולם היא שימשה בעיקר לרכבות משא.

ב-4 בינואר 1949 נפתח שירות נוסעים סדיר בין חיפה לתל אביב: קטע הנסיעה שבין חיפה לחדרה נעשה ברכבת ומשם המשיכו הנוסעים באוטובוס לתל אביב, כאשר בתחילה היו שתי רכבות יומיות בכל כיוון. בפתיחה החגיגית של הקו נכח שר התחבורה דוד רמז. באותו היום החלה רכבת ישראל אף בהפעלת חמש רכבות נוסעים יומיות עד לעכו. בספטמבר 1949 חודש קו הרכבת בין חיפה לתל אביב, לאחר ששונה תוואי המסילה הישן אשר עבר דרך טול כרם‏‏[2]. התוואי החדש, מדרום לחדרה, עבר על הקו הירוק.

ב-7 באוגוסט 1949 חודש קו הרכבת מתל אביב לירושלים, זאת לאחר שהירדנים נסוגו מקטע המסילה החולף ליד הכפר בתיר. מתחנת תל אביב דרום יצאה בשעה 8:00 בבוקר רכבת חגיגית ומקושטת לעבר הבירה, כאשר על הרכבת נסעו בין השאר דוד בן-גוריון ודוד רמז. המונים עמדו לאורך המסילה והריעו לרכבת. אולם, שירות רכבות נוסעים סדירות לירושלים חודש רק בחודש מרץ 1950.

ב-15 באפריל 1953 צוינה בטקס חגיגי השלמת בניית מסילת החוף, לאורך 47 ק"מ, בין צומת רמז סמוך לפרדס חנה ותחנת הרכבת תל אביב צפון, אשר לימים נקראה תחנת הרכבת בני ברק. המסילה נבנתה בסיוע אמריקאי וקיצרה באופן משמעותי את זמן הנסיעה בין תל אביב לחיפה. ב-4 בנובמבר 1954 הושלמה הארכת המסילה כ-4 ק"מ עד לתחנת הרכבת תל אביב מרכז וזו נפתחה באותו היום לתנועת נוסעים. תחנה זו הייתה ממוקמת בשוליה הצפוניים של העיר ומרוחקת ממרכז העיר תל אביב של אז, ועקב כך עד היום מכונה לעתים התחנה בטעות "רכבת צפון" בידי הציבור.

ב-29 במרץ 1956 נפתחה לתנועה מסילת הרכבת לבאר שבע.

בחודש נובמבר 1961 נפתח קטע מסילה קצר של שבעה קילומטר מצומת פלשת לנמל אשדוד. מסוף המטענים בנמל אשדוד משמש עד היום כתחנת מוצא לרבות מרכבות המשא ברכבת ישראל.

ב-26 בדצמבר 1963 אירע המקרה החמור ביותר של התנגשות רכבות נוסעים בשנותיה הראשונות של רכבת ישראל, כאשר שתי רכבות מחיפה ומתל אביב התנגשו חזיתית בבית יהושע. איש לא נהרג בתאונה ומתוך 55 הפצועים, 5 נזקקו לאשפוז בבית חולים. בתאונה נהרסו שני קטרי דיזל (105 ו-118) ולאור המחסור בקטרים, נאלצה רכבת ישראל להפסיק את השירות בין חיפה לירושלים עד לחודש מרץ 1964, כאשר הגיעו קטרי דיזל נוספים מארצות הברית.

ב-1970 נסגרה התחנה ששכנה בסמוך לבית הדר, באזור שהיה בזמנו מרכזה של תל אביב. במקומה הוקמה תחנת הרכבת תל אביב דרום שמוקמה בקצה העיר ליד בית הספר הולץ. מהלך זה גרם לירידה משמעותית בכמות הנוסעים ברכבת, וסימל את תחילת דעיכתה של הרכבת בארץ, תקופה שנמשכה כמעט דור שלם עד להתחדשות הרכבת בשנות ה-90. במשך שנים סבלה הרכבת בישראל מהזנחה מתמשכת עקב העדפה לתחבורה ציבורית באמצעות אוטובוסים. בשנת 1994 שינתה הנהלת הרכבת את מדיניותה התקציבית - במקום לבקש מהממשלה תקציבים לפיתוח, שלא הגיעו, על מנת לבצע שיפורים במערך הרכבות, הוחלט להפעיל כל קו וכל תחנה שניתן להפעיל על מנת שהציבור יתחיל שוב לנסוע ברכבת ויפעיל לחץ על הממשלה להגדלת התקציב. הרכבת המאספת המייגעת מתל אביב לחיפה מולאה עד תום. הציבור דרש רכבת מהירה לחיפה לצד רכבת מתחנות הביניים לתל אביב. גם קווים אחרים שנפתחו בשנים אלו התמלאו עד מהרה בנוסעים כמו הקו בין רחובות לתל אביב. הגברת הדרישה אכן הביאה לשינוי. בו בזמן נעשה אף חיבור של רשת הרכבות הצפונית והדרומית דרך לבה של תל אביב באמצעות מסילת איילון העוברת בין מסלולי נתיבי איילון (עד אז יכלו רכבות מהצפון להגיע לדרום רק דרך עקיפת אזור המרכז במסילת ראש העין-לוד). בסוף שנות ה-90 חלה תפנית חדה בסדרי העדיפויות וכיום הרכבת נהנית מתקציב פיתוח הגדול יותר מתקציב הכבישים‏[3]. כתוצאה מהשיפור בהשקעות, גדלה תנועת הנוסעים ביותר מפי ארבעה, מ-6 מיליון נוסעים ב-1998 ל-26.8 מיליון נוסעים בשנת 2005.

חברת רכבת ישראל נוסדה בשנת 2003 לאחר שפעלה שנים רבות כחלק ממשרד התחבורה ולאחר מכן כחלק מרשות הנמלים והרכבות.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה טופולוגית של קווי רכבות הנוסעים בישראל
רכבת נוסעים דו-קומתית הנוסעת מכיוון פתח תקווה לתל אביב במעבר מתחת לכביש 4
תאונה שקרתה ב-7 באפריל 2011, בה היו מעורבות שתי רכבות סמוך לתחנת נתניה
הלוגו הישן

נכון לסוף שנת 2012, רכבת ישראל מפעילה מדי יום באופן שוטף כ-400 רכבות נוסעים[4]. רכבות הנוסעים נעות בין 53 תחנות נוסעים פעילות ומסיעות יותר מ-40 מיליון נוסעים בשנה‏[4]. בנוסף, מפעילה הרכבת כ-150 רכבות משא מדי יום ובדרך זו משנעת כ-20,000 טון משא בכל יום.

בשנת 2005 היה אורך המסילות הכללי של רכבת ישראל עומד על 941.5 ק"מ, מתוכן 719 ק"מ משמשים כמסילות קו ראשי ו-222.5 ק"מ שלוחות משניות.

בתחילת שנת 2010 עמד מספר עובדיה של חברת רכבת ישראל על יותר מ-2,000. היקף פעילותה הכספית של החברה עמד אז על כמיליארד ש"ח ובמחזור זה נכלל תקציב פיתוח בסדר גודל של כ-30 מיליארד ש"ח [5]. את שנת 2008 סיכמה רכבת ישראל בשינוע של 130,000 נוסעים בממוצע ליום, ובהכנסה של חצי מיליארד שקלים ממכירת כרטיסים. מספר הנוסעים עלה ב-10.5% לעומת השנה שקדמה לה‏‏‏[6].

בפברואר 2012 הורשעה רכבת ישראל בגרימת מוות ברשלנות עקב אסון רבדים ב-2005 בו נהרגו שבעה בני אדם‏[7]. ביולי 2013 הורשעה הרכבת בגרימת מוות ברשלנות עקב תאונת הרכבת בבית יהושע בה נהרגו 5 נוסעים‏[8].

רשת המסילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת קווי הנוסעים שמפעילה רכבת ישראל מרוכזת סביב מסילה מרכזית, הקרויה הקו הראשי: הר צין - דימונה - באר שבע - לוד - תל אביב - בנימינה - חיפה - עכו - נהריה. מהקו הראשי מתפצלות המסילות המשניות הבאות (מצפון לדרום):

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2012 בוצעה רפורמה ארגונית ברכבת ישראל. פעילות הרכבת חולקה בין שמונה חטיבות ומספר אגפים. כמו כן הוקמו שתי חברות בת: חברה להובלת מטענים (51% ממניות שלה עתידים לעבור למשקיע פרטי) וחבר לנדל"ן ולפיתוח מסחרי בבעלות מלא של הרכבת ישראל. בנוסף לכך, 30% מהציוד הנייד הקיים והעתידי של רכבת ישראל יתוחזק באמצעות חברה פרטית חיצונית‏[9].

ציוד נייד ברכבת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציוד נייד ברכבת ישראל

עם הקמת רכבת ישראל ב-1948, ירשה הרכבת את הציוד של הרכבת המנדטורית. ציוד זה התבסס על קטרי קיטור ועל קרונות נוסעים ומשא שרובם היו ישנים ובמצב תחזוקתי גרוע. במהלך שנות ה-50 קנתה רכבת ישראל קטרי דיזל מודרניים והוציאה משימוש את כל קטרי הקיטור. בשנות ה-60 נרכשו קרונות נוסעים רבים והוצאו משימוש כל הקרונות של הרכבת המנדטורית. מאז שנות ה-90, עם העלייה הניכרת במספר הנוסעים נרכשו קטרים חדשים וקרונות נוסעים רבים, בהם גם מערכי קרונועים וקרונות דו-קומתיים. נכון לשנת 2011 ממשיכה רכבת ישראל להצטייד בקטרים ובקרונות נוסעים חדשים, כך שכל הציוד המשמש להסעת נוסעים הוא לכל היותר בן 20 שנים, אך עדיין מתקשה להתמודד עם העומס הכבד על רכבות הנוסעים שלא מצליחות לעמוד בביקוש.

תוכנית החומש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית החומש של רכבת ישראל

תוכנית החומש של רכבת ישראל לשנים 2003-2008 התבססה על תקציב של כ-30 מיליארד שקלים חדשים. במסגרתה מתוכננת הרחבה משמעותית של רשת הרכבות. חלק מתאריכי היעד של הפרויקטים נדחו, כך שעל פי הערכות, השלמות חלקים ממנה עתידות להסתיים לכל המוקדם בשנת 2020.

עם המיזמים הנכללים בתוכנית החומש נמנים:

נתיבי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נתיבי ישראל

"נתיבי ישראל" הוא שמה של תוכנית להאצת הקמתם של כבישים ומסילות רכבת לאורכה ולרוחבה של המדינה, בדגש על הנגב וצפון הארץ. התוכנית נהגתה וקודמה בשנת 2010 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ. היקף ההשקעה המקורי של התוכנית היה 51 מיליארד שקל, אולם בשל התנגדות משרד האוצר, קוצץ היקף ההשקעה ל-27.5 מיליארד שקל‏[10]. התוכנית עוסקת בקידומם והקמתם של קווי רכבת חדשים שיאפשרו נסיעה במהירות של עד 200 קמ"ש. בין המיזמים הרכבתיים הכלולים בתוכנית, נמצאים תכנונם וסלילתם של קווי רכבת לקריית שמונה ולאילת. "המסילה המזרחית" בין לוד לחדרה, עכו-כרמיאל ורכבת העמק בין חיפה לבית שאן. עוד נקבע בתוכנית כי קווי המסילה עכו-כרמיאל ורכבת העמק, יבוצעו בידי החברה הלאומית לדרכים.

רכבת ישראל והרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתוכניות אלה הועלה גם הרעיון של שימוש ברכבת ליצירת ה"מעבר הבטוח" של פלסטינים בין רצועת עזה ליהודה והשומרון. יתרונה של הרכבת בהקשר זה הוא שקיום המעבר באמצעות רכבת מספקת שליטה ביטחונית טובה יותר על תהליך המעבר מעזה ליהודה והשומרון לעומת התהליך שנוסה בעבר בו הוקדשו כבישים מסוימים ל"מעבר הבטוח". במסגרת תוכנית זאת ישוקם קו הרכבת הישן מיד מרדכי למעבר ארז ו"הקו המזרחי" מהוד השרון לטול כרם. כמו כן יוקמו תחנות רכבת לנוסעים וסחורות בטול כרם ובמסוף ארז. בנוסף, הגישה רכבת ישראל לאישור תוכנית למסוף נוסף באזור ג'נין בקצה שלוחה מקו רכבת העמק המשוקם שיעבור ליד עפולה (שלוחה דומה לג'נין מקו העמק פעלה לפני קום המדינה). קו מוצע נוסף הוא קו שיקשר בין עזה למחסום תרקומיא הממוקם צפון-מערבית לחברון (באופן מעשי מדובר על הארכת מסילת חלץ המגיעה לקרית גת ממערב לכיוון מזרח למרחק של 25 ק"מ בערך). שיקום הקטע הקצר מיד מרדכי לארז יאפשר גם לשנע סחורות מעזה לנמל אשדוד ולשאר חלקי הארץ.

כרטיסי נסיעה ברכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלות כרטיס הנסיעה נקבעת על פי מרחק הנסיעה ומאפייני הנוסע, כגון גיל, שירות בצה"ל וכו'. ניתן לרכוש במחיר מוזל כרטיס המכיל מספר נסיעות (כרטיסייה), או כרטיס חופשי-חודשי. כמו כן, קיימים כרטיסי נסיעה ברכבת המשולבים עם כרטיסי נסיעה באוטובוס.

במקרה של הגעת הרכבת לתחנת היעד באיחור של מעל לחצי שעה, זכאים הנוסעים לקבל כרטיס פיצוי חינם. היה והגיעה הרכבת ליעדה למעלה משעה לאחר המועד הנקוב בלוח הזמנים, יהיה זכאי הנוסע לקבל כפיצוי שני כרטיסים לאותו קו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פול קוטרל, ישרו בערבה מסילה: היסטוריה מצולמת של הרכבת בארץ ישראל, הוצאת רכבת ישראל, 2008.
  • אילן פלקוב, רכבות בארץ-ישראל, עבר, הווה, עתיד, הוצאת "רכבת-ישראל", חיפה ספטמבר 1982.
  • אטלס רשת מסילות הברזל, רכבת ישראל בע"מ, חטיבת תשתיות, המרכז למיפוי ישראל, 2003.
  • יעקב אבוטבול (עורך), מילון מושגי הרכבת עברי אנגלי צרפתי, הוצאת רכבת ישראל, מהדורה ראשונה, ספטמבר 2001.
  • שמואל אביצור, ההינע בארץ-ישראל, תולדות ההרמה, הנשיאה, ההובלה וההסעה בארץ-ישראל, 'ארץ'- מחקרים ופרסומים בגאוגרפיה - מפעל לקידום ידע ארץ-ישראל: אוניברסיטת תל אביב, הסתדרות העובדים הכללית החדשה: האגף לחינוך, השכלה וספורט, מכון אבשלום: מכון לידיעת הארץ ע"ש חיים אבשלום, תל אביב תשנ"ז 1996.
  • יוסי ביילין, התעשייה העברית – שורשים, בית הוצאה כתר (במסגרת 100 שנה לתעשייה העברית), ירושלים, 1987.
  • ב. ברכמן, סלומון א., פייטלסון ע., שפר ד., מקומה של הרכבת במערכת התחבורה בישראל, מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 1993.
  • ראובן גפני (עורך), עת-מול – עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל – דו-ירחון, חוברת מס' 185, (חוברת נושאית. נושא החוברת: על הפסים וביניהם – עולמה של הרכבת בישראל, יד יצחק בן-צבי, ינואר 2006.
  • ד. כרמל, מסילות ודרכים – עתיד התחבורה בארצנו, מאי 1953.
  • גרשון ניסים (צדקיהו), ההתקפה על בתי המלאכה של רכבת פלשתינה (א"י) במפרץ חיפה – 17.6.1946 – י"ח בסיון, תש"ו – פרשת הקרב ולקט דברי רקע עליו, מפעולות לח"י בתנועת המרי העברית, הוצאת א. בן-הר (ממשתתפי ההתקפה), 2003.
  • רנה סיון, מרגלית ליאת (עורכות), רכבת לירושלים, מוזיאון מגדל דוד – המוזיאון לתולדות ירושלים, אביב 2005 (אפריל 2005).
  • אבנר עובדיה (עורך), בתנועה מתמדת – תחבורה בישראל ביבשה, בים ובאוויר, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, 2006.
  • פרידריך פרייהר, קרס-פון קרסנשטיין, עם הטורקים אל תעלת סואץ, משרד הביטחון - ההוצאה לאור בשיתוף בית-ספר שדה שדה-בוקר, 2003.
  • ברוך קטינקא (מהנדס), מאז ועד הנה, הוצאת "קרית-ספר", 1961.
  • צבי שטאל, תולדות התחבורה הציבורית בארץ-ישראל בראי כרטיסי הנסיעה, הוצאת ירון גולן, חולון 1995.
  • דוד תירוש, רכבת העמק, משרד החינוך והתרבות, אגף הנוער, האגף לטיפוח רווחה ושיקום, היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה, החברה להגנת הטבע, מהדורה שנייה, 1994.
  • Paul Cotterell, The Railways of Palestine and Israel, Tourret Publishing, 1986.
  • crowther g.l., railway atlas of the middle east – m – 653 (also nanigations and street tramways), publisher: g.l. crowther, preston, england, 2006.
  • hateley r. k., (comp.), locomotives of the ministry of defence, industrial railway society, london, england, 1992.
  • hughes hugh, middle east railways, the continental railway circle, middlesex, england 1981, (designed by oxford publishing co.,oxford, england.
  • khairallah shereen, railways in the middle-east 1856 – 1948, political and economic background, (arab background series), librairie du liban, beirut 1991.
  • l'abbe nicole, les voyages artistiques (mis a la portee de tout le monde) jerusalem & la palestine, tolra – editeur, paris, 1898.
  • lockman zachary, comrades and enemies – arab and jewish workers in palestine, 1906 – 1948, university of california press, berkeley 94720, usa 1996.
  • nicholson j., the hedjaz railway, stacey international press, england 01.05.20051 900988 81x]
  • noll dieter (herausgeber), bickel benno, denffer ahmag v., die hedschas-bahn – eine deutsche eisenbahn in der wüste, deutsche gesellschaft für eisenbahngeschichte e. v. sitz karlsruhe, (dgeg), werl, germany 1995.
  • ochsenwald w., the hijaz railroad, charlottesville, university press of virginia, usa 1980
  • pick w.p, ‘development of railways in palestine’, ph.d. dissertation, dropsie university, usa 197?,
  • robinson neil, world rail atlas and historical summary vol. 8 – the middle east and caucasus, world rail atlas ltd, england, printed by the higher school of transport "t. kableshkov", sofia, bulgaria, 2006.
  • rothschild rabbi walter, arthur kirby and the last years of the palestine railways 1945 – 1948, ph.d thesis, king's college university, london 2007.
  • taylorson keith, narrow gauge at war, plateway press, brighton, england 1987.
  • taylorson keith, narrow gauge at war ii, plateway press, brighton, england 1996.
  • the standard gauge locomotives of the egyptian state railways and the palestine railways 1942 – 1945, compiled by: the middle east branch, the railway correspondence & travel society, railway observer supplement №. 8, july 1946. (12pp.)
  • tourret rick, allied military locomotives of the second world war, tourret publishing, abingdon, oxon, england 1995.
  • tourret rick, hedjaz railway, tourret publishing, abingdon, oxon, england 1989.
  • travis anthony s., on chariots with horses of fire and iron – the excursionists and the narrow gauge railroad from jaffa to jerusalem, hebrew university magnes press, jerusalem, israel, november 2008.
  • usul ibrahim (ed.), hicaz demiryolu - fotoğraf albümü - istanbul' dan medine' ye bir tarih belgeseli, albaraka türk, istanbul 1999 [the hejaz railway - album of photographs - from istanbul to madinah, a documentary of history, albaraka turkish finance house, istanbul 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


תחבורה בישראל

כבישי ישראל: · כביש 1 · כביש 2 · כביש 3 · כביש 4 · כביש 5 · כביש 6 (חוצה ישראל) · כביש 7 · נתיבי איילון (כביש 20) · כביש 22 (נתיבי המפרץ) · מנהרות הכרמל (כביש 23) · כביש 40 · כביש 50 (שד' בגין בירושלים) · כביש 60 · כביש 90 · כביש 431 · כביש 443 · כביש מכבית (כביש 471) · כביש אלון · כביש הצפון (כביש 899) · לרשימה המלאה

חברות כבישים: · נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה · חברת דרך ארץ · חברת נתיבי איילון · נתיבי הכרמל מערכות ותפעול · נתיבי היובל

תחבורה ציבורית: אגד · אגד תעבורה · דן · מטרודן · מטרופולין · נתיב אקספרס · אומני אקספרס · סופרבוס · קווים · חברת הנסיעות והתיירות נצרת · שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת · אפיקים · רמה תחבורה ציבורית גולן · גלים · עילית · רב-קו · המטרונית

תחנות מרכזיות: התחנה המרכזית החדשה של תל אביב · התחנה המרכזית הישנה של תל אביב · מסוף 2000 · התחנה המרכזית של ירושלים · מרכזית המפרץ · מרכזית חוף הכרמל · מרכזית הקריות · התחנה המרכזית בבאר שבע · התחנה המרכזית של אשדוד · התחנה המרכזית של נתניה · תחנה מרכזית חדרה · התחנה המרכזית של הרצליה

נמלים: נמל אילת · נמל אשדוד · נמל חיפה · נמל הקישון · רשות הספנות והנמלים

רכבת ישראל: פורטל רכבת ישראל · הקו הראשי של רכבת ישראל · מסילת הרכבת לירושלים · קו הרכבת המהיר לירושלים · מסילת איילון · תחנות רכבת בישראל

רכבות קלות ותחתיות: הכרמלית · הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום) · הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום)

תעופה: רשות התעופה האזרחית · רשות שדות התעופה · נמל התעופה בן-גוריון · אל על · ישראייר · ארקיע · סאן דור · שדות תעופה בישראל

היסטוריה: נמל תל אביב · נמל יפו · הרכבת המנדטורית · רכבת העמק · חברות תעופה עבריות ביישוב · כביש הנפט · כביש הגבורה · דרך בורמה

שונות: משרד התחבורה · מוניות בישראל · מוניות שירות בישראל · תחבורה בתל אביב · תל-אופן · ערכים נוספים
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עידו אפרתי, מנכ"ל חדש לרכבת ישראל - בעז צפריר, באתר nrg מעריב, 28 ביוני 2011
  2. ^ ‏ש. זרחי, עם רכבת הנוסעים הראשונה חיפה - ת"א, דבר, 21 בספטמבר 1949‏
  3. ^ לפי הצעת התקציב לשנת 2004, באתר משרד האוצר
  4. ^ 4.0 4.1 יוסי ניסן, ‏רכבת ישראל: הכנסות של 1.58 מיליארד שקל ב-2012, באתר גלובס, 11 בפברואר 2013
  5. ^ על פי מודעת המכרז משנת 2010 לאיוש משרת המנכ"ל לחברת רכבת ישראל: מודעת המכרז משנת 2010 לאיוש משרת המנכ"ל לחברת רכבת ישראל
  6. ^ הרכבת מבקשת - אפשרו לנו להוריד מחירים, באתר ynet‏, 28 בינואר 2009
  7. ^ הסדר טיעון: רכבת ישראל הורשעה בגרימת מוות ברשלנות בשל התאונה ברבדים, באתר נענע 10, 29 בפברואר 2012‬
  8. ^ ‫חדשות nana10, רכבת ישראל הורשעה בגרימת מוות ברשלנות בתאונה ב-2006 בבית יהושע, באתר נענע 10, 14 ביולי 2013‬
  9. ^ עמירם ברקת, ‏הקבינט החברתי - כלכלי אישר את הרפורמה ברכבת ישראל, באתר גלובס, 2 באפריל 2012
  10. ^ תומר אביטל וליאור גוטמן, תוכנית "נתיבי ישראל" אושרה בעלות של 27.5 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 24 בפברואר 2010