פדרו קלדרון דה לה ברקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פדרו קלדרון דה לה ברקה
כתב יד עם חתימתו של קלדרון דה לה ברקה
פסלו של קלדרון בכיכר סנטה אנה במדריד

פדרו קלדרון דה לה ברקה (או בשמו המלא פדרו קלדרון דה לה ברקה אי בארדה גונסאלס דה אנאו רואיס בלסקו אי ריאניוספרדית: Pedro Calderón de la Barca y Barreda González de Henao Ruiz de Blasco y Riaño; ‏ 17 בינואר 1600 - 25 במאי 1681) היה מחזאי, משורר וסופר ספרדי מ"תור הזהב של ספרד". יצירותיו נחשבות יחד עם אלו של לופה דה וגה פסגת המחזאות הבארוקית הספרדית.

בנוסף, קלדרון היה גם איש צבא, וכמו כן כומר קתולי ומשפטן בהכשרתו.

רקע משפחתי ושנות צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלדרון נולד בשנת 1600 במדריד כבן השלישי בין חמשת ילדי משפחתו והתייתם בילדותו משני הוריו. אמו, אנה מריה דה אנאו אי ריאניו, שהייתה בת לאצולה הקטנה וממוצא פלמי (ככל הנראה מן העיר מונס בחבל אנו בבלגיה של היום ומשם השם "דה אנאו" שהוא חלק משם המשפחה המלא של הסופר) נפטרה כשהוא היה בן 10, ואביו, דיאגו קלדרון דה לה ברקה, אידלגו ממוצא קנטברי (שמקורו ביישוב ויוודה) שכיהן כמזכיר באוצר הכתר הספרדי. האב, שתואר כדמות קפדנית וסמכותית, התחתן שוב אחרי מות אשתו למורת רוחם של בניו, אבל הלך לעולמו חמש שנים לאחר מכן, כשפדרו היה בן 15. לפדרו היו עוד שלוש אחיות ושני אחים - חוזה ודיאגו - שאחד מהם היה לימים עורך דין והשני- בחר בקריירה של קצין בצבא.

את חינוכו רכש פדרו קלדרון קודם ב"מכללה" בעיר ואיאדוליד ולאחר מכן, בין השנים 1608 - 1614 במסגרת מכללת הישועים "קולחיו אימפריאל" Collegio Imperial במדריד (במקום שבו נמצא עכשיו המכון איסידרו הקדוש - Instituto San Isidro), שבה קיבל השכלה סולידית בלטינית, יוונית, דקדוק, רטוריקה ובספרות הקלאסית. אביו ייעד את פדרו לקריירה של כמורה על מנת שיאייש משרה של כומר ב"קפלניה" שנוסדה מתרומת הסבתא. בהמשך נסע ללמוד לוגיקה ורטוריקה באוניברסיטת אלקלה דה אנארס ואחרי 1615 משפטים (כנסיתיים ואזרחיים) באוניברסיטת סלמנקה אך מבלי לסיים את המסלול התאולוגי כפי שרצה אביו. גם בתקופת לימודים אקדמיים אלה קלדרון קנה לעצמו תרבות רחבה ושיכלל את מיומנותו בלוגיקה ובשיטתיות ההנמקה המאפיינת את כתיבתו. בשנת 1621 השתתף בתחרות שירה לכבוד אירוע של ה"ביאטיפיקציה" של איזידור הפועל וכעבור שנה זכה בפרס השלישי בתחרות נוספת שאורגנה לרגל הכרזתו של אותו איסידרו לקדוש של הכנסייה.

ספרא וסייפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאריך 29 ביוני 1623 מהווה ציון דרך כהתחלת דרכו של קלדרון דה לה ברקה כמחזאי, עם הצגת הבכורה של יצירתו "אהבה, כבוד וכוח" (Amor, honor y poder). באותה שנה הוצגו עוד שני מחזות משלו - "היער העבות", (La selva confusa) ו"המכבים" (Judas Macabeos) בשני העשורים הבאים כתב קלדרון יותר משבעים מחזות, רובם דרמות חילוניות כתובות בשביל תיאטראות מסחריים. לפי אחד מהביוגרפים שלו, ורה טאסיס, בין השנים 1625 -1635 יצא הסופר לשרת בצבא הספרדי באיטליה ובפלנדריה. אך טענה זו מתנגשת עם עדויות אחרות - בעיקר מסמכים רשמיים שלפיהם בכל השנים האלה קלדרון התגורר במדריד. בתחילת שנת 1629 אחד מאחיו, דייגו, נדקר על ידי שחקן תיאטרון שמצא לאחר מכן מקלט במנזר "השילוש הקדוש". קלדרון, יחד עם אחיו השני, חוזה, נכנס לתוך המנזר על מנת למצוא את הדוקר ולהענישו. בדרשה בפני המלך פליפה הרביעי, כומר בשם אורטנסיו פליקס פאראוויסינו, שהיה ידוע בדרשותיו הפופולריות, הוקיע את קלדרון בגין מה שנחשב חילול הקודש. המחזאי הגיב על ידי פסוק לגלגני על דרשות פאראוויסינו במחזה הקרוי "הנסיך האיתן" (El príncipe constante). כתוצאה ממעשים אלה קלדרון נידון לשלושה ימי מעצר ולהשמטת הפסוק השנוי המחלוקת במחזה.

אחרי מותו של לופה דה וגה בשנת 1635 קלדרון נשאר המחזאי הספרדי החשוב בחיים. המלך פליפה הרביעי, שהעניק לו בשנת 1637 את התואר אביר של מסדר סנטיאגו, מינה אותו מנהל ההצגות בחצר והזמין אצלו שורת מחזות עבור התיאטרון המלכותי, לרבות לטובת הבמה החדשה שהקים בארמון בפארק בואן רטירו במדריד.

אולם חיי הסופר לא ידעו עדיין מנוחה ונחלה. ב-28 במאי 1640 החליט להתגייס לכוח של פרשים משוריינים בפיקודו של ה"קונדה-דוקה" (רוזן-דוכס) דה אוליבארס במטרה להשתתף בדיכוי מרד שפרץ בקטלוניה. קלדרון עצמו הצטיין באומץ לבו בקרב בטרגונה. בגלל פציעה ביד ומחלה נאלץ בנובמבר 1642 לפרוש מהצבא. שלוש שנים אחר כך זכה לקצבה מיוחדת כתגמול על שרותו בצבאי למען המלך. על השנים הבאות בחייו יש פחות פרטים. בחיי התרבות של המדינה ובחייו האישיים התחוללו כמה מצבי משבר. אחרי מותם של המלכה איסבל דה בורבון ושל הנסיך בלטסאר קרלוס, התחזקות השפעת ה"מוסרנים" במדינה הביאה בשנת 1644 לסגירת התיאטראות למשך חמש שנים. יודעים שבנסיבות אלה, בין השנים 1646-1650 קלדרון מצא עבודה כמזכיר של הדוכס ד'אלבה. באותה תקופה, תוך פרק זמן קצר איבד את שני אחיו, חוזה (1645, נהרג בקרבות בקטלוניה) ודייגו (ב-1647), כמו כן נפטרה מאהבת שלו, אחרי שילדה לו בן בשם פדרו חוזה בערך בשנים 1647-1649. קלדרון ביקש מאחיינו, חוזה, בנו של אחיו המנוח דייגו, לטפל בבן זה. אולי בגלל מצוקות אישיות אלה, בחר קלדרון בשנת 1650 להיות "טרציאר" (כלומר חבר ב"סדר השלישי" Order tercero, שאינו מחייב נזירות ממש) של מסדר פרנציסקוס הקדוש ובסופו של דבר הוסמך ככומר בשנת 1651. שרת בכנסיית סן סלבדור והחליט שלא לכתוב שוב מחזות חילוניים לתיאטראות הציבוריים. בהמשך כתב עוד 33 מחזות, מתוכם 21 בעלי תוכן דתי אלגורי, הקרויים "אוטוס סקרמנטאלס" (autos sacramentales) המתייחסים למסתורי האוכריסטיה והמיועדות להצגות בחג הלחם והיין הקדושים הידוע כ"קורפוס כריסטי". בשנת 1662 שני מחזות שלו מסוג "אוטוס", "המסדרים הצבאיים" Las órdenes militares וMística y real Babilonia נחקרו עח ידי האינקוויזיציה. הראשון צונזר, עותקיו הוחרמו ונאסר לביצוע עד לשנת 1671. בשנת 1663 התמנה לקפלן לאות כבוד של המלך פליפה הרביעי בטולדו ואחר כך במדריד. המשיך בתפקיד זה גם בזמן המלך קרלוס השני. המלך פליפה הרביעי ביקש ממנו לחזור להיות אחראי על הצגות התיאטרון בחצר המלוכה. בשנים 1664-1681 קלדרון פרסם את הכרכים השלישי, הרביעי והחמישי של מחזותיו. בשנת 1680 לפי בקשת הדוכס דה ורגואס, נינו של כריסטופר קולומבוס רשם את כל כותרות מחזותיו - 111 סקולרים ו-70 בעלי תוכן דתי (סקרמנטלאי).

באותה שנה כתב את מחזהו החילוני האחרון Hado y Divisa de Leonido y Marfisa, המוקדש לחתונתם של המלך קרלוס השני עם מריה לואיסה דה אורלאן. פדרו קלדרון דה לה ברקה נפטר במדריד ב-25 במאי 1681 בגיל 81, לפי עדויות אחדות - התמוטט בזמן שכתב מחזה דתי חדש. למרות מעמדו בחצר המלך והפופולריות שלו בכל מדינה בשנותיו האחרונות חי בעוני יחסי.

תרגומים לעברית מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Reader's Encyclopedia of World Drama

Thomas Y.Crowell Co.Inc. NYC, 1969 Dover edition 2002, p.166-168 (ג'ון גאסנר, אדוורד קווין (עורכים) -אנציקלופדיה רידר'ס לדרמה העולמית, הוצאת תומאס קרוואל, ניו יורק 1969ת מהדורת דובר 2002 ע' 166-168 באנגלית)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]