רוגבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אצטדיון רוגבי במהלך משחק בין ארגנטינה וצרפת
הוצאת חוץ לזכות נבחרת ישראל מול ליטא
כדור רוגבי
ג'ו רוקוסוקו הניו-זילנדי, אחד משחקני הכנף הבולטים בעולם, במהלך משחק מול נבחרת אנגליה
סקראם של שלושה שחקנים במהלך משחק רוגבי שביעיות
מגרש הרוגבי בפארק הירקון בתל אביב

רוגבי הוא משחק כדור קבוצתי. כדור המשחק אליפטי, בדומה לכדור הפוטבול, אך הוא מגיע בצבעים שונים והוא גדול יותר ורחב יותר בבסיסים, בנוסף כדור המשחק עשוי מגומי ולא מעור (כפי שנהוג בפוטבול אמריקאי). הרוגבי הוא משחק פיזי ואגרסיבי, אך בניגוד לפוטבול שהתפתח ממנו אינו אלים ואינו מסוכן באופן מיוחד ביחס למשחקי כדור אחרים, כגון כדורגל או כדורסל‏‏[1].

למשחק מספר גרסאות. שתי הנפוצות הן: רוגבי יוניון (15 שחקנים), ורוגבי שביעיות שהיא גם הגרסה האולימפית, החל מ-2016, והיא מאפשרת עריכת טורניר שלם במשך יום או יומיים. בנוסף לשתי הגרסאות אלו קיימות מספר גרסאות נוספות, דוגמת רוגבי ליג שמשוחק בעיקר באוסטרליה (17 שחקנים), ורוגבי עשיריות שפופולארי באינדונזיה ובדרום מזרח אסיה.

כל גרסאות הרוגבי משוחקות על מגרש בגודל 100 כפול 70 מטר. בקצהו של כל מגרש מוצב שער בצורת האות הלטינית H (רוחב השער הוא כשל שער בכדורגל, מה שמאפשר לשחק רוגבי גם במגרשים שאין בהם שערי H, פשוט על ידי הוספת שתי אנטנות בפינות העליונות של השער. מטרת המשחק היא לצבור כמה שיותר נקודות על ידי הנחת הכדור ב"שטח הטריי" - שטח של 5*100 מטרים מאחורי קו הרוחב של המגרש (קו הטריי) בצד של הקבוצה היריבה, ובעיטת הכדור לחלקו העליון של שער היריבה.

חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוגבי אסור לכדור לנוע קדימה, מותר לו לנוע אחורה או באותו קו. מותר לבעוט את הכדור קדימה, אך במצב זה רק השחקן אשר בעט בכדור והשחקנים שהיו מאחוריו ברגע הבעיטה רשאים לגעת בכדור, במידה והשחקן הבועט עקף במהלך הריצה שחקן אחר אותו שחקן (נעקף) יכול גם הוא לגעת בכדור. שחקנים שהיו לפני הבועט מנועים מלגעת בכדור, הם צריכים ללכת אחור ולסמן לשופט שאין בכוונתם לגעת בכדור. במהלך ההתקפה, לקבוצה המגנה מותר לנסות להפיל את השחקן המחזיק בכדור, אשר גם לו מותר לדחוף את שחקני היריבה על מנת להתקדם, כל זאת תחת מגבלות רבות, כגון איסור דחיפה, בעיטה ונגיעה מעל גובה הכתפיים. אם השחקן נפל (על פי החוקה, אם אחת הברכיים שלו לפחות נוגעת בקרקע) עליו להניח את הכדור על הדשא או למסור אותו באופן מידי.

ראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראק כהגדרתו הוא: מאבק של שתי הקבוצות על הכדור שמונח על הריצפה. כאשר שחקן המחזיק בכדור, מתוקל, הוא מחויב להניח את הכדור על הקרקע, לא לגעת בו, ושיהיה חופשי לשתי הקבוצות (לרוב מניח השחקן את הכדור בצד הקבוצה שלו). מצב זה הוא עדיין לא ראק. בשביל שמצב יקרא ראק צריכים לפחות עוד שני שחקנים, אחד מכל קבוצה שיגעו אחד בשני, ושהכדור יהיה בין הרגלים של אחד מהם. במצב כזה השחקן על הרצפה הופך להיות- קו נבדל-לאף שחקן אסור לעקוף כדי להגיע לכדור, השחקנים צריכים לעבור מעל השחקן של הרצפה. קו הנבדל נקבע על ידי הרגל האחורית של השחקן האחורי ביותר שמחובר בראק- כל שחקן שנוגע בראק נחשב לחלק מהראק. לשחקנים בראק אסור לגעת בכדור עם הידיים, והם חייבים להשאר עומדים. כאשר הכדור יוצא מהראק הוא חופשי לכולם ובכך מתבטל קו הנבדל.

מול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם שחקן נשאר על רגליו בזמן ששחקן יריב תופס אותו (בכונה או שלא בכונה), ושחקן נוסף מהקבוצה התוקפת מגיע אליו לעזרה, השופט מכריז על "מול": במצב כזה יש להצטרף מאחור לגוש השחקנים ולדחוף אותו בכיוון ההתקפה, להעביר את הכדור לשחקן האחורי ביותר בגוש, ולהמשיך להתקדם. כאשר המול מפסיק להתקדם, יש להוציא ממנו את הכדור באופן מידי ולהמשיך במשחק.

מצבים ניחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקראם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הכדור נופל או נמסר קדימה השופט מכריז על סקראם.-נגד הקבוצה שהפילה\מסרה את הכדור קדימה. כהגדרתו סקראם הוא מעיין כדור ביינים (כמו בכדורסל )- שהיתרון שייך לקבוצה שמכניסה את הכדור. בסקראם משתתפים שמונת החלוצים של הקבוצה (ראה\י-עמדות ותפקידים.) שמסתדרים במעין פרמידה במערך (3-4-1) 3 שחקנים בשורה הראשונה, 4 שחקנים בשורה השנייה, שחקן בשורה האחרונה. השופט מסמן את מיקום הסקראם (בעזרת רגלו) ומי מכניס את הכדור(מצביע על הקבוצה שמכניסה את הכדור). כל קבוצה בונה את הסקראם שלה, ומחכה לסימן מהשופט שמכריז: CROUCH- שתי קבוצות כורעות אחת מול השנים. TOUCH- השורה הראשונה מכל קבוצה נוגעת בכתף של השורה שמולה. זאת כדי לבדוק שהסקראם נמצא במרחק המתאים. PUSE- עצירה קטנה לפני ההתנגשות. ENGAGE- זהו הסימן לשתי השורות הראשונות (אחת מכל קבוצה) להתחבר ולהתכונן לכניסת הכדור-בשלב זה אסור לדחוף. לאחר מכן מכניס שחקן שמחוץ לסקראם- (לרוב מספר 9 SCRUM HALF) את הכדור למרכז הסקראם, ושתי הקבוצות מתחילות לדחוף. כל אחת מנסה לגרוף בעזרת הרגליים את הכדור לצד שלה- הדחיפות עוזרות לקבוצה להתקרב לכדור מה שמקל על הוצאת הכדור מהסקראם. ההיתרון לקבוצה שמכניסה את הכדור הוא בכך שהם יודעים מתי להתחיל לדחוף ולגרוף- הם מכירים את הסקראם אף שלהם ויודעים מתי הוא מכניס את הכדור.

הוצאת חוץ (ליין-אאוט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הכדור יצא מגבולות האורך של המגרש, מתבצעת הוצאת חוץ. בדרך כלל שמונת החלוצים משתתפים בליין אוט (שחקן אחד מספ' 3 בדרך כלל זורק את הכדור). גם הליין אוט הוא מעיין כדור ביניים עם היתרון לקבוצה שזורקת את הכדור. שתי הקבוצות עומדות במרחק של 5 מטרים מקו החוץ- ומסתדרות בטור. לכל קבוצה יש בדרך כלל שני קופצים (מספרי 4,5 ), ארבעה מרימים (1,3,6,7) ושחקן חופשי (מספר 8) השחקן שמוציא את החוץ צריך לדאוג שהכדור יעוף בין שתי הקבוצות, ביינתים שתי הקבוצות מרימות את השחקנים שלהם כדי שיתפסו את הכדור. אסור לגעת בשחקנים .

עבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוגבי על אף אופיו האגרסיבי, מכיל לא מעט חוקים, שגוררות עבירות מסוגים שונים. יש שני סוגים של עונשים:

  1. סקראם - ניתן לקבוצה בשתי סיטואציות:
    1. הכדור נמסר קדימה.
    2. הכדור זז קדימה בגלל מגע של שחקן.
  2. פנדל\בעיטה חופשית - ניתן על מגוון מצבים. הנפוצים שבהם הם:
    1. תאקל בצורה לא חוקית.
    2. נגיעה בכדור של שחקן בתוך הראק.
    3. שחקן שלא עומד על שתי רגליו משתתף באופן פעיל בראק.
    4. קבוצה גורמת לפירוק הסקראם באופן לא חוקי או מתחילה לדחוף את הסקראם לפני שנכנס הכדור.

כתוצאה מהעונש על הקבוצה לסגת מרחק מסוים ממקום העבירה:

  • סקראם - 5 מ'
  • בעיטה חופשית או פנדל - 10 מ'

בעיטה חופשית או פנדל: כאשר השופט מסמן לפנדל\בעיטה חופשית הקבוצה יכולה לבחור:

  1. להרחיק את הכדור בבעיטה, במקרה שהכדור יוצא החוצה הוא יהיה של הקבוצה שלזכותה נשרקה העבירה מנקודת החוץ.
  2. להמשיך לשחק, שחקן יקפיץ או יגע בכדור ברגלו ויתחיל את המשחק- הקבוצה היריבה חייבת לאפשר 10 מ' של יתרון.
  3. לבעוט לשער. השחקן ישתמש במעמד מיוחד, ואז יבעט את הכדור לשער כדי לצבור 3 נק'.

כמו כן יש השופט רשאי לשלוף כרטיס צהוב וכרטיס אדום, כאשר שני צהובים מקבילים לאדום. כרטיס צהוב גורר הרחקה של 10 דק' מהמשחק.

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחת הכדור בשטח הטריי של הקבוצה היריבה: 5 נקודות.

הצלחה ב"בעיטת המרה" - בעיטה הניתנת לאחר הטריי מקו האורך בו הונח הכדור ומקו רוחב לבחירת הקבוצה הבועטת - 2 נקודות.

בעיטת עונשין - 3 נקודות.

בעיטת הטלה במהלך המשחק השוטף - 3 נקודות.

הקבוצה המנצחת היא בעלת מספר הנקודות הגבוה יותר לאחר 80 דקות (14 דקות ברוגבי שביעיות).

תפקידים במגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

15 שחקני הקבוצה מחולקים לשניים על פי חוקי המשחק: שחקני קו קדמי (חלוצים=FORWARD) ושחקני קו אחורי (BACKS). החלוצים הם אלו המשתתפים במצבים הניחים, ועל כן הם נוטים להיות גדולים וכבדים יותר, בעוד שחקני הקו האחורי הם קטנים וזריזים יותר. שחקני ההרכב הפותח לובשים מספרים בהתאם לעמדותיהם, הנקבעות על פי ההיערכות במצב של סקראם.

  • שחקן ציר (Prop) מספרי 1+2 - במצב של סקראם, שני השחקנים אשר עומדים בשני צדי השורה הראשונה נקראים שחקן ציר ימני/קשור (מספר 3) ושחקן ציר שמאלי/חופשי (מספר 1). שחקן הציר הימני הוא זה אשר דוחף את ראשו בין ראשי שחקן הציר השמאלי והלוכד של הקבוצה היריבה, בעוד ראשו של שחקן הציר השמאלי נשאר מחוץ לסקראם. שחקני הציר משמעותיים מאוד בדחיפה ובהתנגדות בעת סקראם, ועל כן הם כבדים וחזקים במיוחד. שחקן הציר הימני כבד בדרך כלל ממקבילו השמאלי ובעל כוח רב בפלג הגוף העליון על מנת לעצור את שני השחקנים שמולו. שחקן הציר השמאלי נמוך ואתלטי יותר ובעל פלג גוף תחתון חזק על מנת לדחוף את הסקראם קדימה או לסובב אותו. עקב חוזקם, שחקני הציר משמשים בדרך כלל לתמיכה בשחקנים הקופצים בהוצאות חוץ.
  • לוכד (Hooker) מספר 3 - הלוכד הוא השחקן האמצעי בשורה הראשונה של הסקראם. עליו בדרך כלל מוטל התפקיד להשתלט על הכדור באמצעות רגליו ולהכניס אותו אל הסקראם של קבוצתו. לכן הוא בדרך כלל רחב כתפיים וחזק אך גם זריז ולרוב נמוך יחסית, ויש לו את הטכניקה, ראיית המשחק, יכולת קריאת המשחק הכי טובה מבין החלוצים. הלוכד הוא זה שבדרך כלל זורק את הכדור במצב של הוצאת חוץ. בסקראם לטובת הקבוצה היריבה הלוכד עשוי לתפקד כשחקן ציר נוסף.
  • בלם (Lock) מספרי 4+5 - הבלמים הם אלו אשר דוחפים את ראשיהם בין שחקני הציר והלוכד של קבוצתם והמרכיבים את השורה השנייה של הסקראם. מטרתם, בנוסף להשתתפות בדחיפה, היא ליצב את הסקראם ולבלום גלגול שלו ימינה או שמאלה. מסיבה זו הם בדרך כלל השחקנים הגבוהים ביותר בקבוצה, ולכן בדרך כלל קופצים במצב של הוצאת חוץ, ובמקרים אלו נדרשים להיות אתלטיים. שחקני שתי השורות הראשונות בסקראם נקראים "חלוצים קשורים" מכיוון שהם אינם משתחררים מהסקראם במהירות.
  • חלוץ כנף (Flanker) מספרי 6+7 - חלוצי הכנף אוחזים בבלמים מצדיהם בזמן הסקראם. עקב מיקומם, הם פחות משמעותיים בדחיפה של הסקראם מיתר החלוצים, אך הם נדרשים להיות מהירים על מנת לנצל את יכולתם להשתחרר ממנו בקלות. מרבית הקבוצות משתמשות בחלוץ כנף פנימי, אשר אוחז בסקראם מהצד הרחוק יותר מקו החוץ הקרוב, ובחלוץ כנף חיצוני, שאוחז בו מן הצד הקרוב יותר לקו החוץ. לעומת זאת, במקרים רבים קבוצות שיחקו עם חלוצי כנף ימני ושמאלי קבועים. חלוץ הכנף הפנימי הוא השחקן הקרוב ביותר לרכז הרץ היריב בזמן הסקראם ולעתים קרובות הוא נדרש לרוץ ולתקל אותו או לפחות לגרום לו להיחפז למסירה לא מדויקת אם היריב זכה בסקראם. חלוץ הכנף החיצוני נדרש לפקוח עין על החלוץ הסוגר של היריב אשר עשוי להרים את הכדור ולרוץ איתו מהצד החיצוני של הסקראם אשר פחות צפוף בשחקנים. חלוצי הכנף הם אלו אשר מגיעים ראשונים פעמים רבות לראקים ולמולים של שתי הקבוצות, והם משחקים תפקיד חשוב בהם.
  • מספר שמונה/חלוץ סוגר (Number 8) - החלוץ הסוגר דוחף את ראשו מאחור בין שני הבלמים בסקראם. הוא החלוץ היחיד אשר מורשה על פי החוקים להרים את הכדור ולרוץ איתו במקום להוציא אותו לאחור לרכז הקדמי. בדומה לחלוצי הכנף, גם הוא פחות משמעותי בדחיפת הסקראם אך נדרש לצאת ממנו במהירות, עם או בלי הכדור. בדומה לבלמים, הוא בדרך כלל גבוה על מנת לעזור ביצוב הסקראם. החלוץ הסוגר וחלוצי הכנף נקראים "חלוצים חופשיים".
  • רכז קדמי (Scrum half-back) מספר 9 - שחקן זה הוא הרץ היחיד אשר מורשה לעמוד קרוב לחלוצים בזמן המצבים הניחים. תפקידו הוא למסור את הכדור לרצים האחרים לאחר שחלוצי קבוצתו זכו בו. הוא בדרך כלל נמוך ובעל טכניקה טובה על מנת שיוכל להרים ולמסור את הכדור לפני ששחקני הקבוצה היריבה מספיקים לתקל אותו. לעתים מוטלת עליו המשימה לתקל את הרכז הקדמי של היריב כאשר זה זוכה במצב הניח. בנוסף, הוא משמש כ"עיניים" של החלוצים החופשיים ומורה להם מתי ולאן לרוץ.
  • רכז אחורי (Flying half-back) מספר 10 - שחקן זה הוא זה שמקבל בדרך כלל את המסירה הראשונה מהרכז הקדמי, כאשר כל האפשרויות פתוחות בפניו: ריצה עם הכדור, מסירה, ובעיטה לצורך הרחקה, שבירת קו ההגנה, או בעיטה לשער. הוא בדרך כלל זריז וטכני על מנת שיוכל לנצל את כל האפשרויות, ובעל קבלת החלטות טובה.
  • קשר (Center) מספרי 12+13 - שחקנים אלו נמצאים, בדרך כלל, בין הרכז הרץ לבין אחד משחקני הכנף, והם האחראים המרכזיים לפריצת קו ההגנה. הקשר הפנימי עשוי להשתמש בגודלו הפיזי ובתרגילים שונים על מנת לפנות שטח לשחקנים שמאחוריו, או לשחק בצורה דומה לזו של הרכז הרץ, אך עם אוריינטציה הגנתית יותר. קשר פנימי מהסוג השני מחליף את הרכז הרץ כאשר זה מעורב בראק או במול. הקשר החיצוני זריז ובעל ראיה מרחבית טובה על מנת לבצע פריצות ולמשוך אליו את שחקני ההגנה, ולהשאיר שחקנים מקבוצתו פנויים. שני הקשרים נדרשים ליכולת מסירה טובה.
  • שחקן כנף (Wing) מספרי 11+14 - אלו בדרך כלל השחקנים המהירים ביותר בקבוצה, ומטרתם העיקרית היא לרוץ בשטחים שפינו להם השחקנים האחרים ולהניח טריים, אם כי גם יכולת במצבי אחד מול אחד נחשבת למועילה. נהוג להשתמש בשני שחקני כנף, ימני ושמאלי. לעתים קרובות מוטל עליהם להתמודד עם בעיטות ההרחקה של היריב המגיעות לכנף שלהם, ובמקרים כאלו יכולות של תפיסה ובעיטה הן רצויות.
  • מאסף (FullBack) מספר 15 - שחקן זה עומד מאחורי שאר הרצים, והוא מהוה את קו ההגנה האחרון, על כן הוא נדרש ליכולת תיקול טובה. בנוסף, הוא צריך להיות מסוגל לתפוס את בעיטות ההרחקה של היריב ולהגיב בבעיטה משלו או להתחיל התקפה נגדית. פעמים רבות הוא מצטרף להתקפה מאחור ומניח טריים. אין הכרח להשתמש במאסף אחד בדיוק, אך זו השיטה היחידה אשר הוכיחה עצמה כיעילה, פרט למקרים מיוחדים.

רוגבי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימות ליגות רוגבי לגברים ולנשים, קבוצות נוער לגילאי עד 18, עד 16 ועד 14 ברחבי הארץ, ואף ליגת ותיקים. הליגות לגברים פועלות באופן רציף משנת 1971, ואילו ליגת הנשים הוקמה בשנת 2001. הנבחרות משחקות רוגבי יוניון ורוגבי שביעיות.

נבחרת הגברים של ישראל ביצעה התקדמות מקצועית מאז שנת 2008, ועלתה מתחתית דירוג הנבחרות העולמי של ה-IRB (איגוד הרוגבי הבינלאומי) למקום ה-72 כיום‏[2]. נבחרת הגברים בשביעיות רשמה את הישגה הגדול ביותר במאי 2010, כאשר ניצחה את גרמניה ועלתה על חשבונה לחצי גמר טורניר הדירוג האירופי‏[3]. נבחרת הנשים ברוגבי שביעיות הוקמה בשנת 2005, וב-2008 העפילה לטורניר הגמר של אליפות אירופה‏[4].

בשנים האחרונות עובר הענף בישראל תהליכי גדילה וחשיפה תקשורתית. שחקנים חדשים רבים הצטרפו לליגה וחלקם הגיעו עד לנבחרות ישראל. החל משנת 2009 שודרו מספר משחקים של נבחרת ישראל בטלוויזיה הציבורית.

אצטדיון הבית של נבחרות הרוגבי הישראליות הוא אצטדיון וינגייט, הממוקם במכון וינגייט וכולל 1,500-1,000 מקומות ביציע בטון וכן עמודי תאורה. מלבד זאת בשטח המכון קיימים מספר מגרשים מחופי דשא המאפשרים לנבחרות להתאמן בו.

גם במסגרת המכביה, שנערכת בישראל אחת ל-4 שנים, נערכו טורנירי רוגבי יוניון החל מהמכביה האחת עשרה ב-1981.

רוגבי בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרטים על אליפויות העולם ברוגבי יוניון לגברים, נשים ונוער ראו בערך אליפות העולם ברוגבי.

המדינות המובילות ברוגבי יוניון (הכולל 15 שחקנים) בחצי הכדור הצפוני הן צרפת, אנגליה, ויילס, אירלנד, סקוטלנד ואיטליה, המקיימות מדי שנה את טורניר "שש האומות". בחצי הכדור הדרומי אלה הן ניו זילנד, דרום אפריקה, אוסטרליה וארגנטינה שעורכות את טורניר "אליפות הרוגבי" המקביל. טורניר אזורי נוסף הוא גביע האומות מהפסיפיק שכולל נבחרות מיפן, סמואה, פיג'י, וטונגה ובעבר התארחו בו גם נבחרות מניו זילנד ואוסטרליה שפרשו. בנוסף קיימים טורנירים אזוריים נוספים וכמובן טורנירים יבשתיים.

אחת לארבע שנים מתקיים "גביע העולם ברוגבי יוניון" וכמו כן מתקיים טורניר מקביל לנשים. באוקטובר 2011 זכתה ניו זילנד בגביע העולם, אחרי ניצחון 7:8 על צרפת בגמר. גביע העולם הבא ייערך בספטמבר 2015 באנגליה.

קיימים גם טורנירי רוגבי יוניון שנתיים לנוער המתקיימים בשתי רמות. "אליפות העולם ברוגבי נוער" היא הנחשבת יותר ו"גביע העולם ברוגבי נוער" נחשב לנחות יותר.

לפרטים על אליפויות העולם ברוגבי שביעיות לגברים ונשים שיהפכו לטורניר אולימפי מ-2016 ועל ליגת "סבב הרוגבי שביעיות העולמי" ראה בערך גביע העולם ברוגבי שביעיות.

ברוגבי שביעיות מצטיינות מדינות נוספות ובהן: ספרד, פורטוגל, פיג'י וסמואה, הנחשבות לתחרותיות ברמה הגבוהה ביותר. גביע העולם ברוגבי שביעיות (טורנירים נפרדים לגברים ונשים) יערך בפעם האחרונה בשנת 2013, ואז צפוי כי יבוטל לטובת הטורניר רוגבי השביעיות האולימפי שיתקיים מאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו ב-2016. טורנירי רוגבי שביעיות התקיימו גם במסגרת משחקי אסיה ושחקי חבר העמים (הבריטי).

עוד מתקיימות ברוגבי שביעיות אליפויות יבשתיות וכן טורניר שנתי במתכונת ליגה מחזורית בשם "סבב השביעיות העולמי" המורכב ממספר טורנירים נפרדים המתקיימים ברחבי העולם מידי שנה, לרוב 8 סבבים ב8 מדינות קבועות, ואז משוקללים הציונים מכל הטורנירים יחד להכתרת הנבחרת הלאומית הזוכה באותה עונה בסבב הליגה.

בעבר התקיים טורניר שנתי אחר לרוגבי שביעיות שנערך בהונג קונג מ-1976. בטורניר משתתפות 24 נבחרות שכל אחת מייצגת ארץ ושלב הבתים מחולק ל6 בתים. מאז הונהגה אליפות "סבב השביעיות העולמי" החליפה הונג קונג את הטורניר הישן באירוח קבוע מידי שנה את אחד מהסבבים אך גם מזמינה נבחרות אורחות נוספות להשתתף בטורניר ולכן גם הוחלט כי הניקוד לכל חברות הסבב יוגדל במקרה של ניצחונות בטורניר ההונג קונגי.

בשנים האחרונות גדלו טורנירי "גביע העולם בליגת הרוגבי", (משוחק עם 17 שחקנים בקבוצה), שנוסד ב-1954 לגברים ל-14 נבחרות. מלבד זאת מתקיים טורניר מקביל לנשים.

מלבד כל הטורנירים האלו המיועדים לנבחרות, קיימות גם ליגות רוגבי מקומיות לקבוצות וישנם ליגות חזקות בארצות הברית, בריטניה, קנדה, ניו זילנד, דרום אפריקה, צרפת, אוסטרליה ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


משחקי כדור בספורט

בדמינטוןביליארדבנדיגולףהוקי גלגיליות (קואד)הוקי קרחהוקי רולרהוקי שדהטלאצ'טליטניס שולחןטניסכדור בסיסכדורגל חופיםכדורגלכדורידכדורמיםכדורסלכדורעף חופיםכדורעףכדורשתכדורת (באולינג)כדורת דשאלקרוסמטקותנטבולסופטבולסקוושפוטבול אוסטרליפוטבולפולופוצ'יווליפטאנקקורפבולקטרגלקמאריקרוקטקריקטרוגבי