פלוריאן זלר

פלוריאן זלר
Florian Zeller
	צילום מ-2009 בסלון הספר בפריז
לידה	28 ביוני 1979 (בן 44); פריז, צרפת
מדינה	צרפת
עיסוק	סופר, מחזאי, תסריטאי
מקום לימודים	המכון למדע המדינה פריז
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	רומן, תיאטרון
בן או בת זוג	מרין דלטרם
פרסים והוקרה	אביר מסדר האמנויות והספרות (4 בינואר 2010); פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (2021); פרס הקולנוע האירופי לתסריטאי הטוב ביותר (2021); אביר בלגיון הכבוד (29 בדצמבר 2022); פרס מולייר; Prix Interallié ;

פלוריאן זלר (בצרפתית: Florian Zeller; נולד ב-28 ביוני 1979) הוא סופר, מחזאי, במאי ומפיק קולנוע וטלוויזיה צרפתי. יצירותיו תורגמו לשפות רבות. זלר זכה בפרס ה-l’Interallié (אנ') היוקרתי על ספרו "קסם הרשע" ב-2004 ובפרסי מולייר נוספים על מחזותיו. סרטו "האב" משנת 2020, היה מועמד לפרסים שונים, ועליו זכה זלר יחד עם כריסטופר המפטון בפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. לפי עיתון האינדפנדנט, הוא "אחד הכישרונות הספרותיים הלוהטים ביותר בצרפת".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלר נולד ב-28 ביוני 1979, ברובע החמישה עשר של פריז.^[1] מצד אביו זלר הוא ממוצא אוסטרי וכמו כן יש לו אזרחות שווייצרית. כתב את ספרו הראשון "שלג מלאכותי" כשהיה בן עשרים ושתיים. זמן קצר לאחר מכן התבקש ללמד ספרות באותה אוניברסיטה בה למד בעצמו - המכון למדע המדינה פריז. ספרו השני, "אוהבים או משהו-כזה" התקבל בציבור באופן חיובי, אך היה זה ספרו השלישי, "קסם הרשע" שהפך אותו למפורסם בצרפת. הספר, שחוקר את היחסים בין המערב לבין האסלאם, עורר מחלוקות רבות.

זלר היה במהירות לאחד המחזאים הצרפתיים העכשוויים המוכרים ביותר. מחזהו הראשון, "האחר", זכה למספר הרצות; מחזהו "האם" ב-2011 זכה בפרס מולייר ומחזהו "האמת" זכה להצלחה רבה.

מחזהו "האב" זכה ב-2014 בפרס מולייר למחזה הטוב ביותר. ב-2020 יצא לאור סרט הביכורים שלו, "האב" (המבוסס על המחזה), כשאת תסריטו כתב זלר. הסרט היה מועמד ל-6 פרסי אוסקר בטקס פרסי אוסקר ה-93, כולל פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ו-6 פרסים נוספים בטקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-74, הבאפט"א. זלר זכה ביחד עם כריסטופר המפטון בפרס אוסקר ופרס באפט"א עבור התסריט המעובד הטוב ביותר, וגם כוכב הסרט אנתוני הופקינס זכה בפרס אוסקר ופרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר. בנוסף היה הסרט מועמד לפרס בארבע קטגוריות, בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-78.

בספטמבר 2022 יסד זלר את חברת ההפקות "סרטי בלו מורנינג" ( באנגלית: Blue Morning Films) בשותפות עם המפיקה פדריקה סנט-רוז, בתמיכה פיננסית ומקצועית של תאגיד התקשורת הצרפתי "Mediawan" (אנ').^[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלר חי בפריז. הוא נשוי לדוגמנית-לשעבר, שחקנית ופסלת מרין דלטרם, אשר שיחקה באחד התפקידים הראשיים בהפקה הפריזאית של מחזהו "הנשקייה". בנם, רומן, נולד בדצמבר 2008.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Neiges artificielles, Flammarion (2002)
Les Amants du n'importe quoi, Flammarion (2003)
La Fascination du pire (2004)
Julien Parme (2006)
La Jouissance (2012)

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

L'Autre (2004)
Le Manège (2005)
Si tu mourais (2006)
Elle t'attend (2008)
La Mère, 2010 (האם)
La Vérité, 2011 (האמת)
Le Père, 2012 (האבא)
Une Heure de tranquillité, 2014 (שעה של שקט)
Le Mensonge (2014) (השקר)
L'Envers du décor (2016)
Avant de s'envoler, 2016
Le Fils (2018) (הבן)

בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האב (2021)
הבן (2023)

מחזות שהועלו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013 - ההצגה "האמת" - עלתה בתיאטרון בית לסין בתרגומו של דורי פרנס, בבימוי משה קפטן, עם ליאור אשכנזי ואחרים
2015 - "שעה של שקט" עלתה על בימת תיאטרון בית לסין בשיתוף תיאטרון חיפה, בתרגומו של דורי פרנס, בבימוי משה נאור, עם ששון גבאי ואחרים
2015 - המחזה "אבא" הוצג על ידי תיאטרון בית לסין בבימוי רוני פינקוביץ', תרגום מאת דורי פרנס עם ששון גבאי, טל דנינו ואחרים; ההצגה זכתה בפרס התיאטרון למחזה מתורגם
2018 - "השקר" הוצג על ידי תיאטרון בית לסין, תרגום: דורי פרנס, ובבימוי ליאור אשכנזי, עם אבי קושניר, ליליאן ברטו ואחרים
2019 - "האם" - הוצג על במת תיאטרון גשר, בתרגום רועי חן ובבימויו של יבגני אריה, עם אפרת בן צור, יוסי מרשק ואחרים
2020 - "הבן" - הוצג על ידי תיאטרון הקאמרי בתרגומו של דורי פרנס ובבימויו של גלעד קמחי, בהשתתפות דרור קרן, אלון סנדלר, שרה פון שוורצה, נטע גרטי ומיכל עוזיאל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פלוריאן זלר בוויקישיתוף

פלוריאן זלר, ברשת החברתית Goodreads
פלוריאן זלר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פלוריאן זלר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פלוריאן זלר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פלוריאן זלר, באתר Discogs (באנגלית)
Une journée avec Marine Delterme - Elle, elle.fr, ‏2007-05-28 (בצרפתית)
[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ FLORIAN ZELLER. Le Point, retrieved September 9, 2022
^ Wiseman, Andreas (September 9, 2022). ‘The Father’ Director Florian Zeller Launches Blue Morning Pictures With Mediawan & Former CAA Agent Federica Sainte-Rose. Deadline Hollywood, retrieved September 9, 2022

[1] FLORIAN ZELLER. Le Point, retrieved September 9, 2022

[2] Wiseman, Andreas (September 9, 2022). ‘The Father’ Director Florian Zeller Launches Blue Morning Pictures With Mediawan & Former CAA Agent Federica Sainte-Rose. Deadline Hollywood, retrieved September 9, 2022

[1]

[2]

פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר
1928–1950	בנג'מין גלזר (1928) ‏•‏‏ האנס קראלי (1929) ‏•‏‏ פרנסיס מריון (1930) ‏•‏‏ הווארד אסטברוק (1931) ‏•‏‏ אדווין בורק (1932) ‏•‏‏ ויקטור היירמן ושרה מייסון (1933) ‏•‏‏ רוברט ריסקין (1934) ‏•‏‏ דאדלי ניקולס (1935) ‏•‏‏ פייר קולינגס ושרידן גיבני (1936) ‏•‏‏ היינץ הראלד, גזה הרצג ונורמן ריילי ריין (1937) ‏•‏‏ איאן דאלרימפל, ססיל ארתור לואיס, וו. פ. ליפסקום וג'ורג' ברנרד שו (1938) ‏•‏‏ סידני האוורד (1939) ‏•‏‏ דונלד אוגדן סטיוארט (1940) ‏•‏‏ סידני בוכמן וסיטון מילר (1941) ‏•‏‏ ג'ורג' פרושל, ג'יימס הילטון, קלאודין ווסט וארתור ווימפריס (1942) ‏•‏‏ פיליפ אפשטיין, ג'וליוס אפשטיין, והווארד קוץ' (1943) ‏•‏‏ פרנק באטלר ופרנק קאבט (1944) ‏•‏‏ צ'ארלס בראקט ובילי ויילדר (1945) ‏•‏‏ רוברט שרווד (1946) ‏•‏‏ ג'ורג' סיטון (1947) ‏•‏‏ ג'ון יוסטון (1948) ‏•‏‏ ג'וזף ל. מנקייביץ' (1949) ‏•‏‏ ג'וזף ל. מנקייביץ' (1950)
1951–1975	הארי בראון ומייקל וילסון (1951) ‏•‏‏ צ'ארלס שני (1952) ‏•‏‏ דניאל טראדש (1953) ‏•‏‏ ג'ורג' סיטון (1954) ‏•‏‏ פאדי צ'ייבסקי (1955) ‏•‏‏ ג'ון פארו, אס. ג'יי. פרלמן וג'יימס פו (1956) ‏•‏‏ פייר בול, קארל פורמן ומייקל וילסון (1957) ‏•‏‏ אלן ג'יי לרנר (1958) ‏•‏‏ ניל פטרסון (1959) ‏•‏‏ ריצ'רד ברוקס (1960) ‏•‏‏ אבי מאן (1961) ‏•‏‏ הורטון פוט (1962) ‏•‏‏ ג'ון אוסבורן (1963) ‏•‏‏ אדוארד אנהלט (1964) ‏•‏‏ רוברט בולט (1965) ‏•‏‏ רוברט בולט (1966) ‏•‏‏ סטרילינג סיליפנט (1967) ‏•‏‏ ג'יימס גולדמן (1968) ‏•‏‏ וולדו סולט (1969) ‏•‏‏ רינג לרדנר ג'וניור (1970) ‏•‏‏ ארנסט טידמן (1971) ‏•‏‏ פרנסיס פורד קופולה ומריו פוזו (1972) ‏•‏‏ ויליאם פיטר בלאטי (1973) ‏•‏‏ פרנסיס פורד קופולה ומריו פוזו (1974) ‏•‏‏ בו גולדמן ולורנס האובן (1975)
1976–2000	ויליאם גולדמן (1976) ‏•‏‏ אלווין סרג'נט (1977) ‏•‏‏ אוליבר סטון (1978) ‏•‏‏ רוברט בנטון (1979) ‏•‏‏ אלווין סרג'נט (1980) ‏•‏‏ ארנסט תומפסון (1981) ‏•‏‏ קוסטה גברס ודונלד סטיוארט (1982) ‏•‏‏ ג'יימס ל. ברוקס (1983) ‏•‏‏ פיטר שאפר (1984) ‏•‏‏ קורט לודטקה (1985) ‏•‏‏ רות פראוור-ג'אבוולה (1986) ‏•‏‏ ברנרדו ברטולוצ'י ומארק פפלו (1987) ‏•‏‏ כריסטופר המפטון (1988) ‏•‏‏ אלפרד אורי (1989) ‏•‏‏ מייקל בלייק (1990) ‏•‏‏ טד טלי (1991) ‏•‏‏ רות פראוור-ג'אבוולה (1992) ‏•‏‏ סטיבן זאיליאן (1993) ‏•‏‏ אריק רות' (1994) ‏•‏‏ אמה תומפסון (1995) ‏•‏‏ בילי בוב תורנטון (1996) ‏•‏‏ קרטיס הנסון ובריאן הלגלנד (1997) ‏•‏‏ ביל קונדון (1998) ‏•‏‏ ג'ון אירווינג (1999) ‏•‏‏ סטיבן גאגאן (2000)
2001–הווה	עקיבא גולדסמן (2001) ‏•‏‏ רונלד הארווד (2002) ‏•‏‏ פיליפה בוינס, פיטר ג'קסון ופראן וולש (2003) ‏•‏‏ אלכסנדר פיין וג'ים טיילור (2004) ‏•‏‏ לארי מק'מרטרי ודיאנה אוסנה (2005) ‏•‏‏ ויליאם מונהאן (2006) ‏•‏‏ ג'ואל ואית'ן כהן (2007) ‏•‏‏ סיימון בופוי (2008) ‏•‏‏ ג'פרי פלטשר (2009) ‏•‏‏ אהרן סורקין (2010) ‏•‏‏ אלכסנדר פיין, ג'ים ראש, ונט פקסון (2011) ‏•‏‏ כריס טריו (2012) ‏•‏‏ ג'ון רידלי (2013) ‏•‏‏ גרהם מור (2014) ‏•‏‏ אדם מקיי וצ'ארלס רנדולף (2015) ‏•‏‏ בארי ג'נקינס וטארל אלווין מקראני (2016) ‏•‏‏ ג'יימס אייבורי (2017) ‏•‏‏ צ'רלי וואכטל, דייוויד רבינוביץ, קווין ווילמוט וספייק לי (2018) ‏•‏‏ טאיקה ואיטיטי (2019) ‏•‏‏ כריסטופר המפטון ופלוריאן זלר (2020) ‏•‏‏ שאן הדר (2021) ‏•‏‏ שרה פולי (2022) ‏•‏‏ קורד ג'פרסון (2023)