תיאטרון חיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו תיאטרון חיפה
משכן התיאטרון
חגיגות היובל של התיאטרון שנערך בהשתתפות שחקני העבר וההווה של התיאטרון ושודר בערוץ 2
מתחם אל-פאשה ששימש בעבר כבמה 2 של התיאטרון

התיאטרון העירוני חיפה (או תיאטרון חיפה כפי שהוא נקרא החל מראשית שנות ה-2000) הוא התיאטרון העירוני של העיר חיפה, והתיאטרון העירוני הראשון בישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון העירוני חיפה הוקם ביוזמת ראש העירייה של חיפה דאז, אבא חושי שהפקיד את מלאכת ההקמה בידי יעקב יסעור שהיה מנהלו הראשון של התיאטרון העירוני חיפה וכיהן בתפקידו ב-15 שנותיו הראשונות של מוסד זה, שמיד עם הקמתו הפך למרכז חיי התרבות בחיפה, למרות מיקומו החבוי בקצהו הדרומי של גן בנימין, בצמוד לספריית פבזנר. עוד טרם נדלקו זרקורי הבמה, השכילו בחיפה להקים להקת שחקני-בית, וגולת הכותרת הייתה מינויו של יוסף (פפו) מילוא למנהלו האמנותי הראשון של התיאטרון. פתיחת התיאטרון התקיימה ב-12 בספטמבר 1961 עם עלות המסך על ההצגה "אילוף הסוררת" של שייקספיר בבימויו של יוסף מילוא. בתפקידים הראשיים הופיעו חיים טופול בתפקיד פטרוקיו וצפורה פלד בתפקיד קתרינה.‏[1][2][3]

במהלך שנות קיומו הראשונות, הועלו בתיאטרון מחזות קלאסיים, רבים מהם בבימויו של יוסף מילוא, ביניהם "מעגל הגיר הקווקזי" , "אמא קוראז'", "אנדורה" ו"ריצ'רד השלישי". במהלך שנותיו הראשונות גובשה להקת שחקנים, שבמסגרתה נכללו חיים טופול, זהרירה חריפאי, רות סגל, יעקב בודו, אילן דר, נאוה שאן, גיורא שמאי, מרדכי בן-זאב, נתן מייזלר, ראובן בר יותם, יוסף באשי, ג'רמן אוניקובסקי, ניקו ניתאי, אברהם (אברמ'לה) מור, ימימה מילוא ועוד.

בשנת-1965 פנה יוסף מילוא לדרכו, ורק ב-1970 נמצא האיש שהתאים להיכנס לנעליו הגדולות, והתיאטרון יצא לדרך חדשה עם מינויו של עודד קוטלר למנהלו האמנותי של התיאטרון. מאוחר יותר, עם עזיבתו של יעקב יסעור את כהונתו כמנכ"ל התיאטרון (1976), עודד קוטלר מונה למנכ"ל, ושירת את התיאטרון כמנכ"לו שתי תקופות.

במהלך שנות השבעים שימש עודד קוטלר כמנהלו האמנותי של התיאטרון, והוא הביא אליה את קבוצת "במת שחקנים", בה נכללו בין השאר אמנון מסקין, לאורה ריבלין ואילן תורן, אליהם הצטרפו גדליה בסר, רחל דובסון, אלכס מונטה, ג'יטה מונטה, שמואל וולף ושמוליק קלדרון. קוטלר החל לשים דגש על העלאת הצגות ישראליות מקוריות כמו הצגותיו של חנוך לוין "חפץ", "פופר" ו"קרום", "טיפולים אחרונים", "נעים" של א"ב יהושע, "הקוף" של הלל מיטלפונקט ו"נמר חברבורות" "הנבחרים" של יעקב שבתאי. באמצע שנות השבעים הצטרפו קבוצות שחקנים נוספות, ביניהן "קבוצת הפרויקט" בניהולה של נולה צ'לטון, שפעלו גם על בסיס מניע חברתי בעיקר בקריית שמונה, שסבלה אז מירי קטיושות. בקבוצה זו נכללו שחקנים דוגמת מוני מושונוב, סנדרה שדה, סיני פתר, עפרה ויינגרטן, איציק ויינגרטן, ארנון צדוק, דליק ווליניץ ועוד.

לאחר עזיבתו של קוטלר שמש אמנון מסקין כמנהל התיאטרון. בשנות השמונים קיבלו את הנהלת התיאטרון עמרי ניצן כמנהל אמנותי ונעם סמל כמנכ"ל. בתקופה זו הועלו הצגותיו של יהושע סובול שזכו להצלחה: "נפש יהודי", "גטו" ו"הפלסטינית". כמו כן הועלו במסגרת התיאטרון מחזות כמו "עקומים", "הניצול", "פטריית הרעל" ו"שדים במרתף" שנחלו הצלחה. בשנת 1983 הוקמה "במה 2" במתחם אל-פאשה בעיר התחתית, במבנה ששרד מהמאה ה-19, ובמסגרתה הועלו מגוון הצגות אוונגרד ומופעים אינטימיים. היא שימשה אף כבמה ניסיונית להקמת תיאטרון ערבי, ובמסגרתה הוצגו מספר הצגות בערבית, כמו "האי" ו"מחכים לגודו", אולם הניסיון לא צלח.‏[4] הבמה פעלה במשך 20 שנה עד לסגירתה בשנת 2003. בהמשך שנות השמונים ניהלו את התיאטרון העירוני גדליה בסר ויהושע סובול. השניים העלו את מחזהו של סובול "סינדרום ירושלים" (שהצגתו לוותה בסערה ציבורית עקב ביקורתו על הפונדמנטליזם הדתי). בשנת 1988 מונה ג'ילברטו טופאנו למנהל האמנותי של התיאטרון והעלה את ההצגות "יהודי בחצר הדוכס" ו"נישואי פיגארו" בנוסף למחזות לועזיים שונים. עם פרישתו של טופאנו כשנה לאחר מכן נוהל התיאטרון בידי אלי מלכא כמנכ"ל, כשלידו משמש אברהם עוז כדרמטורג התיאטרון. בין המחזות שהועלו בתקופה זו היו "משפט הקופים", "רוסמרסהולם", "איפיגניה באאוליס", "הן לא תקחהו עימך", "תאומים" ו"אדי קינג (מחזה)" של ניסים אלוני.

סצנת הפתיחה של ההצגה "איש ואשה אחת", יולי 2011

בתחילת שנות התשעים חזר עודד קוטלר לשמש כמנהלו האמנותי של התיאטרון, והמשיך במסורת המחזות המקוריים, כגון "המתלבט" של חנוך לוין, "יאיר" של דני הורוביץ ו"משחקים בחצר האחורית" של עדנה מזי"א, בבימויו של קוטלר. אוריאל זוהר כיהן כדרמטורג בשנים 1995-97. לקראת סוף שנות התשעים מונה רוני פינקוביץ' למנהלו האמנותי של התיאטרון, והיה אחראי להצגות כמו "גבולות" של שמוליק לוי, "המלט" ו"אותלו" של שייקספיר, בנוסף למופע המחול המצליח "אויסטר".

בשנת 2000 מונה סיני פתר למנהל האמנותי של התיאטרון והועלו ההצגות "נירנברג", "נשף המסיכות", "גן ריקי", "אירמה לה דוס", "הבוגר", "השתיקה", "סוף משחק", "אהבה קשה" ומחזות נוספים. בשנת 2005 מונה דורון תבורי לתפקיד והקפיד להעלות הצגות איכות, שלאו דווקא קלעו לטעם הקהל. תבורי נשאר בתפקידו רק חודשים ספורים, ובמקומו מונה למנכ"ל התיאטרון עודד פלדמן, שאף הוא החזיק בתפקיד פחות משנה. בתחילת 2008 מונה דרור גרבר למנכ"ל. יחד איתו מונה משה נאור למנהל אמנותי של התיאטרון. בנובמבר 2010 מונתה ניצה בן-צבי למנכ"ל התיאטרון.

בשנת 2010 הוקמה להקה צעירה, "החיפאית". שמונה שחקנים נבחרו לאחר אודישנים בהם נבחנו כ-250 שחקנים. שישה מתוכם עברו להתגורר בחיפה (בתמיכת עיריית חיפה) ושניים הם תושבי העיר. החזרות וההצגות מתקיימות באולם במה 3 ובו כ-150 מושבים. ההצגה הראשונה שהועלתה היא "תופעות לוואי" והשנייה תש"ח עיבוד ובימוי של נויה לנצט לספרו של יורם קניוק.

בחודש יוני 2011 עלתה בתיאטרון ההצגה "כולם היו בני", המבוססת על המחזה המפורסם של ארתור מילר, כהפקה משותפת עם תיאטרון הקאמרי.‏[5]

בתיאטרון מתקיימות סדנאות תיאטרון, ומתקיים בו מדי שנה בחג הפסח פסטיבל חיפה להצגות ילדים.

בחודש ספטמבר 2011 חגג התיאטרון באירוע רב משתתפים את שנת היובל להקמתו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיאטרון עירוני חיפה 1991-1961, בהוצאת התיאטרון, 1991 – חוברת שיצאה לכבוד 30 שנה לתיאטרון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התחילה העבודה בתיאטרון העירוני בחיפה, דבר, 3 ביולי 1961.
  2. ^ מ' ברנע, התיאטרון יציג 5 מחזות בשנה, דבר, 14 בספטמבר 1961
  3. ^ על פי שיחה עם יחיאל אורגל שהיה מעצב התאורה ומנהל ההפקות של התיאטרון מתחילתו ועד אוגוסט 2001
  4. ^ בעקבות הצורך בבמה ערבית, הוקם בשנת 1994 תיאטרון אל-מידאן.
  5. ^ מ' יודילוביץ'כולם היו בני, ובנייני, באתר ynet‏, 22 ביולי 2011

קואורדינטות: 32°48′23″N 34°59′57″E / 32.8063985150947°N 34.99923348426819°E / 32.8063985150947; 34.99923348426819