פרימוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרימוס
חלקי הפרימוס: בתחתית מכל חומר הדלק, הידית בצידו הימני של המכל היא משאבת הלחץ, בצד שמאל של המכל כפתור לשיחרור הלחץ וכיבוי המבער
פרימוס במוזיאון לתולדות ההתיישבות בקיבוץ יפעת
פוסטר פרסומת לפרימוס משנת 1921
פרסומת לפרימוס של חברת Svea, משנת 1925 (בצד שמאל נראה ראש המבער)

פרימוס (שם גנרי) הוא כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20.

כירת קרוסין ניידת הפועלת באמצעות לחץ נרשמה כפטנט על ידי השבדי פראנס וילהלם לינדקוויסט (Frans Wilhelm Lindqvist) בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, אם כי לא ידוע בוודאות האם הוא הממציא או שרכש את התוכניות מאחרים. לינדקוויסט יצר את המותג "פרימוס" (מלטינית: "ראשון") שכבש את השווקים, הפך לשמו הגנרי של המוצר וזכה לחיקויים רבים.

במלחמת העולם השנייה הפרימוס הונפק ליחידות רבות, וחייליהן הפכו לצרכנים נלהבים שלו ותרמו להפצתו הנרחבת בשנים שלאחר המלחמה.

הפעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החידוש והיתרון בפרימוס היה מנגנון ההפעלה שלו, שאיפשר להבה עזה פי כמה מזו של קודמיו. לעומת הפתילייה, בה דולק הקצה העליון של פתילה הטבולה בחלקה התחתון בדלק העולה למעלה בשל עקרון הנימיות, בפרימוס להבת המבער מאדה את הדלק שבצנרת, כך שהדלק מסופק למבער כגז הנפלט בלחץ. חומר הדלק הנפוץ לשימוש בפרימוס הוא קרוסין הקרוי בלשון העם ובתחנות הדלק בארץ בשם "נפט".

לשם הפעלת הפרימוס נדרש חימום מקדים של המבער שבראשו על ידי הדלקת כמות קטנה של כוהל או חומר דליק אחר הנמזג למתקן טבעתי מיוחד הנמצא בבסיס המבער. עם ההדלקה מפעילים משאבת בוכנה ידנית קטנה (באמצעות ידית בצידו של מכל הדלק) ליצירת לחץ במיכל הקרוסין, הדוחף את חומר הדלק במעלה צינור נחושת לכוון המבער. הדלק עובר בדרכו אל פתח המבער וגם מעליו (בכך למעשה עבר דרך הלהבה של החימום המקדים). הדלק הנוזלי שעולה בצינור הנחושת מעל ללהבה מתאדה ונפלט בצורת גז חם מהמבער ובכך מאפשר בעירה עזה ויעילה עם כמות פיח נמוכה. הבעירה בפרימוס נמשכת מאחר שחלק מאנרגיית החום שימשה בכל זמן הבעירה לחימום קצה הצינור ולפליטת גז קרוסין חם.

הפרימוס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל של תקופת היישוב והקמת המדינה היה הפרימוס אמצעי נפוץ להרתחת דודי כביסה. על מנת לאפשֵר להציב דוד גדול מעל הפרימוס הקטן יחסית, הושם הדוד על מתקן תלת רגלי (שכונה "דריי-פוס", חצובה בגרמנית), אשר הפרימוס הונח תחתיו.

הפרימוס שימש באותה תקופה גם לבישול. חיים כהנא, חבר "גרעין ירושלים" של הפועל המזרחי (ממקימי נחלים בגליל), תיאר בזיכרונותיו ממחנה העבודה במנחמיה, 1941, את הווי החיים במחנה, בו בישלו באמצעות פרימוס:

"חדר האוכל היה בבית אריזה, בלי חלונות, דלתות ורצפה. שם בישלו, הרוח כיבתה את הפרימוסים. הרבה פעמים לא היה אוכל."

חרירי המבער נסתמו לעתים קרובות בפיח, שמנע את הפעלת הפרימוס. בעלי המכשיר שיחררו את הסתימה באמצעות מחט ארוכה או מסרו את הפרימוס לתיקון אצל איש מקצוע שהתמחה בכך.

פעולת האידוי והלהבה החזקה יצרו רעש רב שהיה לסימן ההיכר של הפרימוס. הביטוי "מרעיש כמו פרימוס" שימש תיאור ציורי לאנשים פטפטניים וקולניים. ב-1948, כאשר החלו לפעול מטוסי האוסטר אוטוקרט של שירות האוויר, הם כונו "פרימוס" עקב רעש מנועיהם שהזכיר את רעש הפרימוס. השם "פרימוס" שימש גם באותה תקופה בסלנג הקיבוץ ככינוי לאדם שלישי ששובץ, עקב מצוקת דיור, להתגורר בדירת זוג. הקישור לפרימוס נוצר אם משום שהדייר היווה מטרד כמו רעש הפרימוס, או משום שבנוכחותו נוצרה יחידה של שלושה, כמו הפרימוס בעל שלוש הרגליים.

הפרימוס בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחזה "זה היה בחנוכה" מאת נתן אלתרמן מגלם הפרימוס את תפקיד יהודה המכבי במשחק החנוכה.

שימושים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות מודרניות של הפרימוס עדיין משמשות כציוד מחנאות. אמנם כירות הלחץ כבדות יותר מגזיה רגילה והפעלתן ותחזוקתן מסובכות יותר, אך הן מחממות את המזון מהר יותר. כמו כן, באזורים שונים בעולם קל יותר להשיג קרוסין מאשר מילוי לגזיות הפועלות על גז בישול.

הפרימוס משמש עדיין גם כמכשיר חימום ובישול בסיסי במדינות העולם השלישי, למשל בתת היבשת ההודית.

כיום קיים מגוון כירות מופעלות לחץ, המותאם לשימוש כמעט בכל נוזל דליק נדיף, לרבות אלכוהול, סולר ודלקי מנוע אחרים, דלק סילוני וקרוסין. לחלק מהכירות מתאימים כמה סוגי דלק שונים או אף תערובות דלק.

במרבית הדגמים המודרניים ניתן לשלוט על עוצמת החימום. בחלק מהדגמים אין צורך להפעיל ידנית את משאבת הלחץ, אלא הלחץ מופעל באופן מובנה עם התחממות ראש המבער.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]