צלף (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצלף
פרח הצלף
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: צלפיים (Capparaceae)
סוג: צלף
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Capparis
שיח ופירות הצלף
פרי הצלף
צלף בעין בוקק
Illustration Capparis spinosa0.jpg

צלף (שם מדעי: Capparis), הקרוי גם נצפה, ובערבית כבר, לצאפה, הוא צמח ממשפחת הצלפיים (Capparaceae).

הסוג צלף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלף הוא צמח רב שנתי דו פסיגי ממשפחת הצלפיים. בסוג צלף 350 מינים הכוללים עצים, מטפסים ושיחים. רוב מיני הצלף נפוצים באזור הטרופי ומיעוטם ים תיכוניים או מזרח תיכוניים. במהלך החורף הצלף ממית את ענפיו ובאביב הוא מוציא ענפים חדשים מגזעו סמוך לשורשים. עיזים וכבשים אינם אוכלים את הפרי ואת העלים בגלל הקוצים.

מבנה הצלף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלף הוא בעל ענפים בשרניים סגולים, וקוצים מעוקלים חדים ועזים המאפשרים לאדם להכניס את ידו לתוך הצמח בקלות, אך כשינסה להוציאה היא תישרט קשות. עליו הירוקים צומחים באביב וקמלים בסוף הקיץ.

פרחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הוצאת ענפיו, הצלף מוציא ניצנים (הקרויים גם קפריסים) ירוקים ההופכים לסגולים. מתוכם יוצאים פרחים בעלי 4 עלי גביע ו-4 עלי כותרת לבנים, אבקנים רבים ארוכים וסגולים ושחלה עילית על עמוד ארוך, אשר נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת.

פריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריו הקרוי אביונה הינו ענבה בשרנית מוארכת המתפצלת לאורכה.

עפצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גבי מינים מסוימים של הצלף גדלים עפצים המכונים גם תמרות.

חלקים אכילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלף כולו אכיל, ענפיו הצעירים (לאחר קילוף) ועליו בשרניים ובעלי טעם מריר (העלים יותר מרים מהענפים). ניצני פרחיו ופירותיו נמכרים בשוק לאחר כבישה.

הצלף בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ או ירק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות העובדה כי הצלף מוציא ענפים חדשים בכל שנה, היו בקרב התנאים (בית שמאי) אשר החמירו וקבעו כי אסור לנטוע אותו בכרם משום כלאיים - כי הוא דומה לירק, וכי קיים בפירותיו איסור ערלה - כאילן. לעומתם סברו בית הלל כי לפי שגזעו, על אף היותו קטן ביותר, נשאר בכל שנה - הצלף הינו אילן לכל דבר.

ההלכה הוכרעה כבית הלל לפי הכלל "בית הלל ובית שמאי - הלכה כבית הלל".

הגדרת פירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקת נוספת הינה לגבי הגדרת פירותיו. "רבי אליעזר אומר הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין, רבי עקיבא אומר אינו מתעשר אלא אביונות בלבד" מסכת ברכות דף לו עמוד א. רבי אליעזר סובר שהן התמרות (עפצים), הן האביונות (הפירות) והן הקפריסין (ניצני הפרח) כולם מוגדרים כפרי ולכן הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה. לעומתו סובר רבי עקיבא כי רק האביונות נחשבים לפרי ולכן רק הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה.

ההלכה נקבעה לפי הכלל "כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ" ולכן, בחוץ לארץ רק האביונות אסורים בערלה כדעת רבי עקיבא, ואילו בארץ ישראל, הן הקפריסין (ניצנים), הן האביונות והן התמרות (עפצים) אסורים בערלה. (אין תרומות ומעשרות בחוץ לארץ).

ברכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעניין הברכה על אכילתו, הרי שעל האביונות מברכים בורא פרי העץ שהם עיקר הפרי ואילו על הקפריסין נחלקו הראשונים. הרי"ף והרמב"ם סבורים שמכיוון שהקפריסין אינם ערלה בחוץ לארץ הרי שברכתם בורא פרי האדמה, ואילו הראב"ד והרא"ש סוברים שרק לעניין ערלה פוסקים כמיקל בחוץ לארץ אך לעניין ברכה מפני שנחשבים פרי בארץ ישראל הרי שברכתם העץ. להלכה פוסק בעל הטורים (בניגוד לאביו הרא"ש) לברך בורא פרי האדמה משום ספק, כיוון שברכת האדמה פוטרת את ברכת העץ אך לא להיפך, וכן נפסק בשולחן ערוך[1].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל גדלים בר 6 מינים של צלף והם:

  • צלף קוצני (Capparis zoharyi) - גדל בחבל הים תיכוני
  • צלף מצרי (Capparis aegyptia) - גדל באזור ים המלח ובצפון ומרכז הנגב
  • צלף סיצילי (Capparis sicula) - נקרא גם צלף ביצני וגדל בבקעת הירדן
  • צלף סחוסי (Capparis sinaica) - גדל בערבה ובהרי אילת
  • צלף רותמי (Capparis decidua) - צמח מוגן.‏[2] נדיר ביותר בישראל, מספר פרטים גדלים בשמורת עין גדי. באפריל 2013 דווח על מציאת פרטים בנחל חיון שבערבה.‏[3]
  • צלף רמון (Capparis ramonensis) - נדיר ביותר, אנדמי לישראל וגדל אך ורק באזור מצומצם במכתש רמון

הניצנים של ארבעת המינים הראשונים ניתנים לאכילה.

המושב צלפון בשפלת יהודה קרוי על שם הצלף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טור, בית יוסף ושולחן ערוך אורח חיים סימן ר"ב סעיף ו'
  2. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה (15 בפברואר 2005), עמוד 426 (תוקן ב־31 במרץ 2009)
  3. ^ באפריל 2013 פירסמה רשות הטבע והגנים שלאחר שהצלף הרותמי נחשב כצמח נכחד בטבע בישראל, הוא התגלה בנחל חיון שבערבה.