צלף (צמח)
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צלפאים |
| משפחה: | צלפיים (Capparaceae) |
| סוג: | צלף |
| שם מדעי | |
 Capparis |
|
צלף (שם מדעי: Capparis), הקרוי גם נצפה, ובערבית כבר, לצאפה, הוא צמח ממשפחת הצלפיים (Capparaceae).
תוכן עניינים |
[עריכה] הסוג צלף
הצלף הוא צמח רב שנתי דו פסיגי ממשפחת הצלפיים. בסוג צלף 350 מינים הכוללים עצים, מטפסים ושיחים. רוב מיני הצלף נפוצים באזור הטרופי ומיעוטם ים תיכוניים או מזרח תיכוניים. במהלך החורף הצלף ממית את ענפיו ובאביב הוא מוציא ענפים חדשים מגזעו סמוך לשורשים. עיזים וכבשים אינם אוכלים את הפרי ואת העלים בגלל הקוצים.
[עריכה] מבנה הצלף
[עריכה] ענפיו
הצלף הוא בעל ענפים בשרניים סגולים, וקוצים מעוקלים חדים ועזים המאפשרים לאדם להכניס את ידו לתוך הצמח בקלות, אך כשינסה להוציאה היא תישרט קשות. עליו הירוקים צומחים באביב וקמלים בסוף הקיץ.
[עריכה] פרחיו
זמן קצר לאחר הוצאת ענפיו, הצלף מוציא ניצנים (הקרויים גם קפריסים) ירוקים ההופכים לסגולים. מתוכם יוצאים פרחים בעלי 4 עלי גביע ו-4 עלי כותרת לבנים, אבקנים רבים ארוכים וסגולים ושחלה עילית על עמוד ארוך,אשר נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת.
[עריכה] פריו
פריו הקרוי אביונה הינו ענבה בשרנית מוארכת המתפצלת לאורכה.
[עריכה] עפצים
על גבי מינים מסוימים של הצלף גדלים עפצים המכונים גם תמרות.
[עריכה] חלקים אכילים
הצלף כולו אכיל, ענפיו הצעירים (לאחר קילוף) ועליו בשרניים ובעלי טעם מריר (העלים יותר מרים מהענפים). ניצני פרחיו ופירותיו נמכרים בשוק לאחר כבישה.
[עריכה] הצלף בהלכה
[עריכה] עץ או ירק?
בעקבות העובדה כי הצלף מוציא ענפים חדשים בכל שנה, היו בקרב התנאים (בית שמאי) אשר החמירו וקבעו כי אסור לנטוע אותו בכרם משום כלאיים כי הוא דומה לירק, וכי קיים בפירותיו איסור ערלה כאילן. לעומתם סברו בית הלל כי לפי שגזעו, על אף היותו קטן ביותר, נשאר בכל שנה, הצלף הינו אילן לכל דבר.
ההלכה הוכרעה לפי הכלל "בית הלל ובית שמאי הלכה כבית הלל".
[עריכה] הגדרת פירותיו
מחלוקת נוספת הינה לגבי הגדרת פירותיו. "רבי אליעזר אומר הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין, רבי עקיבא אומר אינו מתעשר אלא אביונות בלבד" מסכת ברכות דף לו עמוד א. רבי אליעזר סובר שהן התמרות (עפצים), הן האביונות (הפירות) והן הקפריסין (ניצני הפרח) כולם מוגדרים כפרי ולכן הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה. לעומתו סובר רבי עקיבא כי רק האביונות נחשבים לפרי ולכן רק הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה.
ההלכה נקבעה לפי הכלל "כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ" ולכן, בחוץ לארץ רק האביונות אסורים בערלה כדעת רבי עקיבא, ואילו בארץ ישראל, הן הקפריסין (ניצנים), הן האביונות והן התמרות (עפצים) אסורים בערלה. (אין תרומות ומעשרות בחוץ לארץ).
[עריכה] ברכתו
לעניין הברכה על אכילתו, הרי שעל האביונות מברכים בורא פרי העץ שהם עיקר הפרי ואילו על הקפריסין נחלקו הראשונים. הרי"ף והרמב"ם סבורים שמכיוון שהקפריסין אינם ערלה בחוץ לארץ הרי שברכתם בורא פרי האדמה, ואילו הראב"ד והרא"ש סוברים שרק לעניין ערלה פוסקים כמיקל בחוץ לארץ אך לעניין ברכה מפני שנחשבים פרי בארץ ישראל הרי שברכתם העץ. להלכה פוסק בעל הטורים (בניגוד לאביו הרא"ש) לברך בורא פרי האדמה משום ספק, כיוון שברכת האדמה פוטרת את ברכת העץ אך לא להיפך, וכן נפסק בשולחן ערוך[1].
[עריכה] בישראל
בישראל גדלים בר 5 מינים של צלף והם:
- צלף קוצני (Capparis spinosa) - נקרא גם צלף מצוי. גדל ברוב חלקי הארץ בעיקר בסביבה סלעית וגירנית.
- צלף מצרי (Capparis aegyptia) - גדל בדרום ובאזור ים המלח.
- צלף סיצילי (Capparis sicula) - נקרא גם צלף ביצני וגדל בעיקר באזור הכנרת.
- צלף סחוסי (Capparis sinaica)
- צלף רותמי (Capparis decidua) - צמח מוגן בישראל[2].
הניצנים של שלושת המינים הראשונים ניתנים לאכילה.
המושב צלפון בשפלת יהודה קרוי על שם הצלף.
[עריכה] לקריאה נוספת
- החי והצומח של ארץ ישראל בעריכת עזריה אלון. הוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע. כרך 10, 1983, ISBN 965-05-0077-4
- שיח ועץ במורשת ישראל מאת נגה הראובני. הוצאת נאות קדומים. עמ' 42-54. 1984 ISBN 965-233-010-8
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- צלף קוצני באתר מרכז הרופאים המומחים
- צלף קוצני באתר גמנון
- צלף קוצני באתר המשרד לאיכות הסביבה
- צלף קוצני באתר "צמח השדה"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ טור, בית יוסף ושולחן ערוך אורח חיים סימן ר"ב סעיף ו'
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005. ק"ת 6369, התשס"ה (15.2.2005), עמ' 426. תוקן ביום 31.3.2009
