צלף קוצני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצלף קוצני
Capparis zoharyi 4.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: צלפיים
סוג: צלף (צמח)
מין: צלף קוצני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Capparis zoharyi
צלפונית מפוספסת אוספת צוף מפרח הצלף בשעת דמדומים
ניצני הפרחים של הצלף הקוצני

צלף קוצני (שם מדעי: Capparis zoharyi) הוא אחד המינים של הסוג צלף, ממשפחת הצלפיים.

הצלף הקוצני גדל בישראל בכל אזורי הגידול האופייניים לצמחיה ים תיכונית: בשפלת החוף ובהרי יהודה, השומרון והגליל. כמו כן, גם בשולי בקעת הירדן, במדבר יהודה, בנגב ובערבה. הוא צומח בכל סוגי הקרקע במעונות האדם ובמעזבות. בתי גידולו הם קירות, מצוקים, גדרות, ערימות אבנים וקרקעות דלות. לעתים קרובות מתייחסים אליו כעשב שוטה ונוהגים לעקור אותו מגינות פרטיות וציבוריות.

הצלף הקוצני הוא שיח קוצני בעל מבנה עגול בקוטר 80 סנטימטר עד 1.5 מטר, גובהו חצי מטר עד 2 מטר. ענפיו של הצלף הקוצני קשתיים, והם משירים את העלים העליונים לקראת סוף הקיץ. העלים עגלגלים בשרניים מכוסים קרום דק של שעווה. לעתים מתעבה החלק הסמוך לקרקע כגזע. בבסיס פטוטרת העלה צומחים שני קוצים נוקשים מאונקלים. הפריחה בחודשים מרץ עד אוגוסט. הפרחים דו מיניים בקוטר 4 עד 6 סנטימטר מרובי אבקנים וצבעם לבן עד ורוד. 4 עלי-הכותרת ערוכים בשני זוגות כמו כנפי פרפר. הפרי הוא ענבה מאורכת המשתלשלת על עוקץ השחלה. אורך חיי הצמח 20 עד 30 שנה. שיח שנשרף או נגדע מתחדש במהירות.

ניצני הפרחים מהיום השלישי משמשים למאכל כשהם כבושים בחומץ או במלח. לפרח אבקנים רבים בעלי זירים ארוכים הבולטים מהכותרת, ועמוד עלי יחיד. במרכז הפרח ישנו שקע עמוק בו מצטברת כמות גדולה של צוף למשיכת מאביקים. הפרח נפתח בשעות אחר הצהריים המאוחרות ונובל בשעות הבוקר המאוחרות של יום המחרת, 16 עד 18 שעות אחרי היפתחו. בשעות האור מבקרות בפרח דבורים ובחושך מבקרים רפרפים. בשעות הדמדומים מבקרת דבורת הצלף, היא הצלפונית (Proxylocopa). הפרחים מתפתחים בזה אחר זה מחיקי העלים על ענפים משניים. הפריחה מתחילה בבסיס הענף ומתקדמת מדי יום צעד נוסף כלפי קצהו. השחלה דמוית כדור מוארך נישאת על עוקץ ארוך אשר הופך לאחר ההפריה לעוקץ הפרי. הפירות נאכלים על ידי עופות ושועלים ומופצים למרחוק.

הצלף הקוצני מקובל ברפואה העממית של הערבים בישראל כתרופה לטיפול בליקוי שמיעה, שיגרון, עקרות נשים, פצעים פתוחים ומזוהמים, סוכרת, כאב שיניים ומחלות חזה.

הפרח של הצלף הקוצני משמש כסמלה של שמורת הטבע נאות קדומים.

מבנה הצלף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלף הוא בעל ענפים בשרניים סגולים, וקוצים מעוקלים חדים ועזים המאפשרים לאדם להכניס את ידו לתוך הצמח בקלות, אך כשינסה להוציאה היא תישרט קשות. עליו הירוקים צומחים באביב וקמלים בסוף הקיץ.

פרחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הוצאת ענפיו, הצלף מוציא ניצנים (הקרויים גם קפריסים) ירוקים ההופכים לסגולים. מתוכם יוצאים פרחים בעלי 4 עלי גביע ו-4 עלי כותרת לבנים, אבקנים רבים ארוכים וסגולים ושחלה עילית על עמוד ארוך, אשר נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת.

פריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריו הקרוי אביונה הינו ענבה בשרנית מוארכת המתפצלת לאורכה.

עפצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גבי מינים מסוימים של הצלף גדלים עפצים המכונים גם תמרות.

חלקים אכילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלף כולו אכיל, ענפיו הצעירים (לאחר קילוף) ועליו בשרניים ובעלי טעם מריר (העלים יותר מרים מהענפים). ניצני פרחיו ופירותיו נמכרים בשוק לאחר כבישה.

הצלף בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלף קוצני על הכותל המערבי

עץ או ירק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות העובדה כי הצלף מוציא ענפים חדשים בכל שנה, היו בקרב התנאים (בית שמאי) אשר החמירו וקבעו כי אסור לנטוע אותו בכרם משום כלאיים - כי הוא דומה לירק, וכי קיים בפירותיו איסור ערלה - כאילן. לעומתם סברו בית הלל כי לפי שגזעו, על אף היותו קטן ביותר, נשאר בכל שנה - הצלף הינו אילן לכל דבר.

ההלכה הוכרעה כבית הלל לפי הכלל "בית הלל ובית שמאי - הלכה כבית הלל".

הגדרת פירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקת נוספת הינה לגבי הגדרת פירותיו. "רבי אליעזר אומר הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין, רבי עקיבא אומר אינו מתעשר אלא אביונות בלבד" מסכת ברכות דף לו עמוד א. רבי אליעזר סובר שהן התמרות (עפצים), הן האביונות (הפירות) והן הקפריסין (ניצני הפרח) כולם מוגדרים כפרי ולכן הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה. לעומתו סובר רבי עקיבא כי רק האביונות נחשבים לפרי ולכן רק הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה.

ההלכה נקבעה לפי הכלל "כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ" ולכן, בחוץ לארץ רק האביונות אסורים בערלה כדעת רבי עקיבא, ואילו בארץ ישראל, הן הקפריסין (ניצנים), הן האביונות והן התמרות (עפצים) אסורים בערלה. (אין תרומות ומעשרות בחוץ לארץ).

ברכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעניין הברכה על אכילתו, הרי שעל האביונות מברכים בורא פרי העץ שהם עיקר הפרי ואילו על הקפריסין נחלקו הראשונים. הרי"ף והרמב"ם סבורים שמכיוון שהקפריסין אינם ערלה בחוץ לארץ הרי שברכתם בורא פרי האדמה, ואילו הראב"ד והרא"ש סוברים שרק לעניין ערלה פוסקים כמיקל בחוץ לארץ אך לעניין ברכה מפני שנחשבים פרי בארץ ישראל הרי שברכתם העץ. להלכה פוסק בעל הטורים (בניגוד לאביו הרא"ש) לברך בורא פרי האדמה משום ספק, כיוון שברכת האדמה פוטרת את ברכת העץ אך לא להיפך, וכן נפסק בשולחן ערוך[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טור, בית יוסף ושולחן ערוך אורח חיים סימן ר"ב סעיף ו'