קארל ואן וכטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קארל ואן וכטן, צילום עצמי (1939)

קארל ואן וכטן (אנגלית: Carl Van Vechten‏; 17 ביוני 1880 - 21 בדצמבר 1964), סופר וצלם אמריקני.

היה מהתומכים בפריחה התרבותית של האפרו-אמריקנים בשנות העשרים והשלושים, המכונה הרנסאנס של הארלם, ובין היתר בעל זכויות היוצרים על יצירותיה של הסופרת גרטרוד שטיין.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן וכטן נולד בסידר ראפידס שבאיווה. הוא למד באוניברסיטת שיקגו וסיים את לימודיו שם ב-1903. ב-1906 עבר לגור בניו יורק, שם עבד כעוזרו של מבקר מוזיקה ב"ניו יורק טיימס". ב-1907 לקח ואן וכטן חופשה מהעבודה בעיתון כדי לטייל באירופה ולחקור שם את האופרה בעקבות אהבתו לסוגה האמנותית. בזמן טיולו, כשהיה באנגליה, הוא נישא לחברתו אנה סניידר (Anna Snyder), שהכיר זה מכבר, עוד בסידר ראפידס. הוא חזר ב-1909 לעבודתו ב"ניו יורק טיימס" והפך למבקר האמריקני הראשון של המחול המודרני, בזמן בו היו בעיר ניו יורק הופעות של איזדורה דנקן, אנה פבלובה ולוי פולר (Loie Fuller). ב-1912 הוא ואשתו אנה סניידר התגרשו, וב-1914 הוא נישא לשחקנית הרוסייה פאניה מרינוף, ששיחקה בהצגות רבות בברודוויי ובנוסף - בשמונה סרטים אילמים.

מספר ספרים הכוללים מאמרים מאת ואן וכטן אודות נושאים שונים, כמו מוזיקה וספרות, פורסמו בין השנים 1915-1920. בין השנים 1922 ו-1930 פרסמה הוצאת "Alfred A. Knopf" שבעה ספרים מאת ואן וכטן.

ואן וכטן התעניין בעבודותיהם של סופרים ואמנים שחורי עור, וכמו כן הכיר וקידם דמויות מפתח ב"רנסאנס של הארלם", ביניהם לנגסטון יוז, ריצ'רד רייט ווולאס תורמן. ספרו המצליח והשנוי במחלוקת "Nigger Heaven" (בתרגום חופשי: "גן עדן של כושים"), אשר פורסם ב-1926, מתאר את החיים בהארלם ואת היחסים בין האנשים בה. במרכז עלילת הספר ניצבים שני אנשים, ספרן שקט וסופר שאפתן, שמנסים לשמור על אהבתם בזמן שהגזענות מנסה למנוע מהם זאת.

בשנות ה-30 החל ואן וכטן לצלם צילומי דיוקן. במסגרת צילומים אלו, הוא צילם ידוענים רבים, ביניהם מארק שאגאל (תמונה), תומאס מאן (תמונה), מרלון ברנדו (תמונה), אורסון ולס (תמונה), נורמן מיילר (תמונה), סומרסט מוהם (תמונה), פרנסיס סקוט פיצג'רלד (תמונה), גור וידאל (תמונה), סידני לומט (תמונה), טרומן קפוטה (תמונה), לורנס אוליבייה (תמונה), אוולין וו (תמונה) ועוד רבים אחרים.

הוא פגש לראשונה את גרטרוד שטיין בפריז בשנת 1913. הם התכתבו לאחר מכן במשך כל שארית חייה של שטיין, ולפני מותה קבעה כי ואן וכטן יהיה בעל זכויות היוצרים על יצירותיה לאחר שתמות. לאחר מותה הוא עזר בין היתר להביא לדפוס את כתביה שלא פורסמו.

לאחר שנות ה-30 ואן וכטן פרסם מעט כתבים ספרותיים, אך הוא המשיך להחליף מכתבים עם רבים מחבריו להתכתבות.

למרות שהיה נשוי לשחקנית פאניה מרינוף עד סוף חייו, הוא היה הומוסקסואל. חלק מחיבוריו נשמרו לאחר מותו, ולאחר שנבחנו 25 שנה לאחר שמת, נמצאו בהם גזירי עיתונים וצילומים הקשורים להומוסקסואליות.

הוא מת בשנת 1964, בגיל 84, בעיר ניו יורק. ב-1968 פורסמה ביוגרפיה שלו, Carl Van Vechten and the Irreverent Decades, מאת ברוס קלנר (Bruce Kellner).

כיום רוב כתביו שמורים בספריית בינק (Beinecke Library) שבאוניברסיטת ייל. ספריית הקונגרס רכשה בשנת 1966 אוסף של כ-1,400 צילומים שצילם.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Music After the Great War (1915)
  • Music and Bad Manners (1916)
  • Interpreters and Interpretations (1917)
  • The Merry-Go-Round (1918)
  • The Music of Spain (1918)
  • In the Garret (1919)
  • The Tiger in the House (1920)
  • Lords of the Housetops (1921)
  • Peter Whiffle (1922)
  • The Blind Bow-Boy (1923)
  • The Tattooed Countess (1924)
  • Red (1925)
  • Firecrackers (1925)
  • Excavations (1926)
  • Nigger Heaven (1926)
  • Spider Boy (1928)
  • Parties (1930)
  • Feathers (1930)
  • Sacred and Profane Memories (1932)

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]