קולטן חישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קולטן חישה הוא מבנה שמזהה גירוי בסביבה הפנימית או החיצונית של האורגניזם. קולטן חישה עשוי להיות אזור מתמחה של קרום התא, או תא נפרד שקשור לקצה של תא עצב, ומתפקד בתור הרכיב הראשון במערכת החישה.

קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם‏‏[1]. בתגובה לגירויים, הקולטן שולח אות, על ידי יצירה של פוטנציאל מדורג או פוטנציאל פעולה באותו התא או בתא סמוך, המתקדם במערכת העצבים אל עבר המוח. המידע המתקבל מקולטני החישה מאוחסן בזיכרון החושי, ומשם ממשיך בתהליך הקידוד של הזיכרון.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לסווג את קולטנים החישה על פי מספר היבטים.

גירוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגירוי ההולם של קולטן חישה הוא מודַ‏ליוּ‏ת הגירוי שמאופיינת באמצעות הפעלה של מערכת המרת האותות. ניתן לנצל את הגירוי ההולם כדי לסווג את הקולטנים החישתיים:

  • כמורצפטורים מגיבים לגירויים כימיים, הימצאות מולקולות היכולות להיקשר לקולטן. הקולטנים המעורבים בטעם ובריח מכילים קולטנים שנקשרים לכימיקלים ייחודיים, אלה הם כמורצפטורים. קולטני ריח בנוירוני חישה של חוש הריח, לדוגמה, מופעלים על ידי קישור עם מבנים מולקולריים שנמצאים על מולקולות נדיפות הנמצאות באוויר. באופן דומה, קולטני טעם בפקעיות הטעם יוצרים קשר עם חומרים שנמצאים במזון והתמוססו ברוק, ויוצרים פוטנציאל פעולה על מנת לשגר למוח את המידע.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לסווג את הקולטנים גם לפי המיקום שלהם[דרוש מקור]:

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את קולטני החישה הסומטיים (תאי גוף) שנמצאים בפני השטח של העור לשתי קבוצות לפי המורפולוגיה שלהם:

  • קצות עצבים חופשיים הם הקולטנים הפשוטים ביותר, נקראים כך משום שהם קצותיהם החשופים של נוירוני חישה המפוזרים בעור ובעילית העור, לעתים מכוסים בשכבת מיאלין דקה. מתפקדים כנוסיצפטורים, מכנורצפטורים ותרמורצפטורים.
  • קולטנים עטופים בקופסית מורכבים יותר מקצות עצבים חופשיים, הם עטופים בקופסית הקיימת עבור תפקידים מתמחים. לדוגמה: גופיפי ‏פצ'יני - ‏מכנורצפטורים בעור הרגישים למגע, עטופים בקופסית המורכבת משכבות ממברנה קונצנטריות (בעלות מרכז משותף) ביניהן נמצא נוזל; קופסית זו מגבירה את רגישות הקולטנים לשינויי לחץ מהירים, הכרוכים במגע ובתנודות.

יצירת פוטנציאלי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת גירוי נוצרים בקולטן פוטנציאלים מדורגים, אשר הופכים לפוטנציאל פעולה בהם עוברים יחד את סף העירור. הגעה לסף העירור תלויה במספר הפוטנציאלים המדורגים הקיימים בקולטן ובחוזקם, כלומר, בעוצמת הגירוי ובמשך הגירוי. 2 גורמים אלה קובעים האם יווצר פוטנציאל פעולה. ככל שהגירוי חזק יותר, ובמידה שהוא נמשך מספיק זמן, כך מהר יותר יתקבל פוטנציאל פעולה ואלה הבאים אחריו, כלומר, ככל שהגירוי חזק יותר המרחק בין פוטנציאלי הפעולה קטן - תדירותם עולה. על פי מידע זה המוח יודע מהי עוצמת הגירוי.

אדפטציה חושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולטנים נחלקים לפי אופן התנהגותם תחת גירוי מתמשך: קולטנים מסוימים ממשיכים לשלוח פוטנציאלי פעולה באותה תדירות, כלומר, ממשיכים לידע את מערכת העצבים באופן עקבי. בקולטנים כאלה לא קיימת אדפטציה חושית. דוגמה לקולטנים כאלה הם כישורי השריר שממשיכים תמיד לידע את המוח בדבר פוזיציית הגוף. בניגוד אליהם, שאר הקולטנים מנמיכים אט-אט את קצב שליחת פוטנציאלי הפעולה למרות שהגירוי ממשיך באותה עוצמה, קולטנים אלה עוברים אדפטציה חושית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  2. ^ אותות חזקים מקולטנים אחרים גם יכולים להתפרש במוח ככאב