שבלול הגינה
 שבלול הגינה
| |
|---|---|
שבלול גינה בישראל
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | רכיכות |
| מחלקה: | חלזונות |
| תת־מחלקה: | שבלולים |
| סדרה: | שבלולי יבשה |
| תת־סדרה: | Helicina |
| משפחה: | קדמומיים |
| סוג: | Cornu[1][2] |
| מין: | שבלול הגינה |
| שם מדעי | |
 Cornu aspersumמילר, 1774 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
שבלול הגינה (שם מדעי: Cornu aspersum,[1] בעבר Helix aspersa[2]), הידוע גם כ"חלזון הגינה",[3] הוא חילזון ממשפחת הקדמומיים בסדרת שבלולי יבשה. זהו שבלול בינוני-גדול בעל קונכייה כדורית למדי. הוא ניזון מרקבובית וצמחים מתים, אך גם מצמחים ירוקים וטריים. שבלול זה נפוץ בעיקר במשכנות האדם ובגינות מושקות, ומשמש גם למאכל. מסיבות אלו זהו אחד החלזונות המוכרים ביותר לאדם.
שבלול זה נפוץ בטבע באגן הים התיכון ומערב אירופה, מצפון מערב אפריקה וחצי האי האיברי עד למזרח אסיה הקטנה וצפונית לאיים הבריטים, ובכלל זה גם בישראל. מין זה התפשט לאזורים אחרים בעולם ונהפך לנפוץ גם בהם.[4][5]
המין תואר לראשונה על ידי אוטו פרידריך מילר ב-1774 באיטליה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבלול הגינה הבוגר הוא בעל קונכייה דקה מסידן פחמתי בקוטר 25–40 מילימטר ובגובה 25–35 מילימטרים, עם 4–5 פיתולים, או דורים. צבע הקונכייה משתנה ונע בין חום בינוני עד כהה לערמוני ועליה פסים וכתמים בצבעי חום כהה מאוד עד שחור. הדגם הכהה עם הפסים והכתמים של הקונכייה מסייע להסוואה בגינות, בין צמחים, ברגבי עפר ובפינות מוצלות (כגון מאחורי אדניות). בפרטים בוגרים שפת הקונכייה מסתיימת בחישוק לבן.
גוף השבלול רך ורירי, בצבע אפור-חום. גוף החלזון יכול להתכנס כולו לתוך הקונכייה כאשר השבלול לא פעיל או מאוים. בזמן שמזג האוויר יבש או קר, פתח הקונכייה נאטם בקרום דק של ריר מיובש - שידוע בשם "חתם" (אפיפרגם, epiphragm) - העוזר לשבלול לשמור על לחות. בזמן שהשבלול פעיל, הראש והרגל יוצאים מהקונכייה. על ראש השבלול 4 משושים, כאשר הזוג העליון מצויד בעיניים והזוג התחתון קטן יותר ומכיל איברי מישוש וריח. שבלול הגינה יכול לכנס את המשושים שלו אל תוך ראשו. פה השבלול ממוקם מתחת לבחנינים ומכיל משננת (radula), מעין לשון שרירית שעליה שיניים רבות מכיטין שמשמשת לגירוד, פירוק ובליעת מזון.
כמו כל שבלולי היבשה, שבלול הגינה נושם באמצעות ריאות הנמצאות בחלל הגלימה.
התנהגות ואורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרגל השרירית של שבלול הגינה מתכווצת כדי להניע את השבלול, ומפרישה ריר כדי להקל על התנועה בכך שהוא מפחית את החיכוך עם המצע עליו הולך השבלול. מהירותו המקסימלית של שבלול הגינה היא 1.3 סנטימטר לשנייה (כ-47 מטר לשעה או 0.047 קמ"ש).[6]
לשבלול חוש התבייתות חזק, והוא חוזר מדי שנה לאותו אתר בו הוא נם את שנתו.[7]
שבלול הגינה צמחוני וניזון מחומר אורגני הנמצא באדמה, קליפות עצים וצמחייה. הוא יכול לאכול כמעט כל צמח או פרח.
השבלול פעיל בדרך כלל בלילה, כאשר מזג האוויר לח והטמפרטורה היא 5–21 מעלות צלזיוס[8] אך לעיתים ניתן לראות אותו גם ביום, בעיקר אחרי גשם. מכיוון שחודשי הקיץ בישראל בדרך כלל חמים ויבשים, שבלול הגינה אינו פעיל בהם.
על מנת להתמודד עם תנאי החום והיובש, ולצורך הקטנת אובדן הנוזלים, השבלול לרוב נשאר במהלך הקיץ במקומות מסתור חשוכים, קרירים ולחים, למשל: מתחת לסלע, בבור קטן באדמה או בין שיחים. במקומות אלו נשאר השבלול בתוך קונכייתו, שאת פתחה הוא אוטם באמצעות ריר מיוחד שגורם לבידוד מהסביבה ומצמיד את השבלול בחוזקה למשטח עליו הוא נמצא. בשהייה במהלך הקיץ במקום שבו הטמפרטורה נמוכה יחסית, השבלול מונע כמעט לחלוטין את אובדן הנוזלים. בנוסף, העובדה שהשבלול מחופר בתוך קונכייתו, מפחיתה אובדן נוזלים. כמו כן במהלך תקופה זו נכנס לרוב השבלול למעין "שנת קיץ": קצב הלב, הנשימה וחילוף החומרים שלו יורדים למינימום.
השבלול מבצע את פעולות האכילה וההתרבות רק כשהתנאים בחוץ מתאימים לכך, יותר בתקופת הגשמים בחוץ הטמפרטורה היא לרוב בטווח הרצוי (מתחת ל-28 מעלות צלזיוס), והלחות היחסית גבוהה מ-75 אחוז. בהינתן תנאים אלו, יכול השבלול לצאת ולחפש מזון. הגשם גם מֵמֵס את החותם שעל פתח הקונכייה, וכך השבלול יודע שהוא יכול לצאת ולהיות פעיל שוב.[9]
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו שבלולי יבשה אחרים, הוא הרמאפרודיט, ובעל תאי רבייה (גמטות) הן של זכר והן של נקבה. מין זה יוצר ומשתמש בחיצי אהבה. ההזדווגות נמשכת מספר שעות (בדרך כלל 4–12) ובמהלכה שני השבלולים מחליפים זרעונים. ההטלה מתרחשת כ-3 עד 6 ימים אחרי ההפריה. בכל הטלה מטיל השבלול בממוצע כ-86 ביצים כדוריות לבנות בתוך גומה בעומק מספר סנטימטרים שהוא חופר באדמה.[8] הביצים מכוסות באדמה, ריר וצואה. כעבור שבועיים בוקעים הצאצאים ותוך שנה-שנתיים מגיעים לבגרות.[5] תדירות ההטלות תלויה בתנאי מזג האוויר – טמפרטורה ולחות. במזג אוויר נעים ולח השבלול יכול להטיל ביצים פעם בחודש.[10]
-
שבלולי גינה מזדווגים -
ביצי שבלול הגינה בתוך חור באדמה
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבלול הגינה הוא צמחוני וחי על מגוון רחב של צמחים המשמשים לו למגורים ולמזון. הוא מזיק למספר סוגים של עצי פרי, ירקות, פרחי גינה ודגנים.
שבלול הגינה משמש כמזון למספר רב של בעלי חיים אחרים בהם יונקים קטנים, ציפורים, לטאות, צפרדעים, נדלים וחרקים טורפים.
ישנו מגוון של אמצעים לבקרה על כמות החלזונות, שנמצאים בשימוש בידי גננים וחקלאים כדי להפחית את הנזק שהוא גורם. קוטלי מזיקים מסורתיים עדיין נמצאים בשימוש, אך גם אמצעים פחות רעילים כגון תמיסות שום מרוכז או לענה (wormwood). הנחושת משמשת כדי לדחות חלזונות, על ידי התקנת רצועת נחושת סביב גזע של עץ ניתן למנוע מהחלזונות להגיע לעלווה ולפירות של העץ.
חלזונות מהמין רומינה ערופה (Rumina decollata) צדים ואוכלים שבלולי גינה, ולעיתים מופצים על ידי חקלאים וגננים כמדבירים ביולוגיים.
שבלול הגינה והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
היחסים בין שבלול הגינה לאדם הם אמביוולנטיים: מצד אחד, שבלול הגינה נחשב למזיק לחקלאות ולגינה; אך מצד שני, בתרבויות מסוימות הוא נחשב כמעדן אכיל ולעיתים אף כחיית מחמד, והוא חביב מאוד על ילדים (המכנים אותו ברל'ה).
במטבח הצרפתי הוא ידוע כ-petit gris ומוגש כאסקרגו. שבלולים אלה מורבים ומגודלים בחוות או מורבים בתור תחביב, ומוגשים עם חמאת שום או רוטב קרם. המרקם שלהם לעיס במקצת. המנהג של גידול חלזונות עבור מזון ידוע באנגלית כ-Heliciculture.
לאחרונה צבר שבלול הגינה פופולריות כמרכיב העיקרי בקרמים וג'לים לעור, הנמכרים בקרב הקהילה הלטינית ומשמשים לטיפול בקמטים, צלקות, עור יבש ואקנה.
שבלול הגינה התפשט לעבר מקומות רבים בעולם, בהם אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, אמריקה הצפונית ודרום אמריקה הדרומית.[11] השבלול הובא לקליפורניה כמאכל בשנות ה-50 של המאה ה-19 אך הפך שם למזיק לחקלאות, במיוחד להדרים. בתגובה לכך הוטל הסגר על אזורים רבים המונעים את ייבוא השבלול בתוך חומר צמחי.
שבלול הגינה הוא שם דבר לאיטיות. ב-2013 יצא סרט הנפשה קומי בשם "טורבו" שגיבורו הוא שבלול גינה החולם להיות מהיר ולהתחרות במרוץ האינדי 500.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארץ ישראל קיים תת-המין megalostomum שהובא בעבר הרחוק לצורכי מאכל.[דרוש מקור] בחפירות ארכאולוגיות נמצא גם תת-המין הנומינלי שגם הוא הובא בעת העתיקה למאכל אך לא שרד בארץ בגלל האקלים החם והיבש. תת-המין megalostomum הוא מין פולש ששורד רק במקומות שבהם יש אדם, כגון גינות ופרדסים, בזכות השקיה ולכן נקרא שבלול הגינה (בניגוד לשבלול השדה).
למרות היותו מין פולש הנחשב למזיק לגינה, הוא חביב על ילדים בשל קונכייתו הגדולה והיפה, והיותו נפוץ בגינות ובמשכנות האדם. בישראל לשבלול הגינה ישנו כינוי חיבה (שמקורו ביידיש): "ברל'ה" ביחיד ו"ברל'ך" ברבים. כינוי זה נפוץ בעיקר בקרב ילדים.
בתוכנית הטלוויזיה החינוכית לילדים "פרפר נחמד" אחת הדמויות העיקריות היא שבלול גינה ממושקף בשם "שָׁבִּי".
שם מדעי ומיון טקסונומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך למעלה מ-200 שנה, שויך שבלול הגינה לסוג Helix. ברם, במספר מאמרים מדעים מ-1990 ואילך הוא שויך לסוגים אחרים, שבעבר נחשבו לתת-סוגים של Helix. הסוג המוביל מבחינת הקונצנזוס המדעי הוא הסוג Cornu, במיוחד אם שבלול הגינה שייך לאותו סוג כמו Helix aperta ("שבלול גינה ירוק"). במקרה זה שמו המדעי של שבלול הגינה יתוקן ל-Cornu aspersum (מטעמי דקדוק בלטינית). בעבר הייתה מחלוקת האם Cornu הוא שם סוג תקף, מאחר שהוא יושם לראשונה לגבי חלזונות חריגים בעלי מוטציות ואנומליות, אך ב-2015 נפסק שהוא שם סוג תקף. עד אז, הוצעו גם מספר סוגים אחרים בהם Cantareus aspersus (על ידי חוקרים מאיטליה) ו-Cryptomphalus aspersus (על ידי צוות חוקרים מרוסיה ואוקראינה), אך הם לא התקבלו בקהילה המדעית. למרות שכיום השם המדעי המקובל הוא Cornu aspersum, כלומר שיוך לסוג Cornu, הסיווג הישן והקלאסי כ-Helix aspersa עדיין נפוץ ונחשב לעמדה לגיטימית.[12]
בעברית, הסוג Helix נקרא "שבלול" ולכן נקבע שם המין כ"שבלול הגינה", ושם זה עומד בעינו ללא תלות במעמד השם המדעי.
כאמור, שבלול הגינה שייך למשפחת הקדמומיים שבסדרת שבלולי יבשה במחלקת החלזונות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
הקונכייה של שבלול הגינה -
מגוון קונכיות של שבלולי גינה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע כללי
- צחי אבנור, שבלול הגינה - מידע, תמונות וסרטוני וידאו
- Florida Agriculture: Helix aspersa
- Snail control in Australia
- Canada Agriculture Fact Sheet
- BBC Info Page
- Pesticides Database - Chemical Toxicity Studies
- Keeping pet snails and slugs
- לביא ביגמן, מכון ויצמן, מכון דוידסון, הסוד של ברל'ה: מה עושים החלזונות בקיץ?, באתר ynet, 4 במרץ 2018
- Cranshaw, Whitney. (2004). Garden Insects of North America. Princeton University Press ISBN 0-691-09561-2
- מדיה
צחי אבנור, שבלול הגינה בישראל, תמונות בפליקר
צחי אבנור, שבלול הגינה - Helix aspersa - Cornu aspersum, יוטיוב- צחי אבנור, ברל'ה התעורר: שבלול הגינה Cornu aspersum Garden Snail, יוטיוב
Time lapse - speed eating snails!, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:10)- שבלול, סרטון בערוץ "שי שפיר - Shai Shafir", באתר יוטיוב (אורך: 02:56)
- משתבללים ונהנים: המשוגעים לדבר פוגשים את החלזונות שיצאו לכבוד הגשמים, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 04:49)
- במאגרי מידע
- שבלול הגינה, באתר ITIS (באנגלית)
- שבלול הגינה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שבלול הגינה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- שבלול הגינה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שבלול הגינה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 לפי פרופ' הנק מיניס, מנהל ואוצר אוסף הרכיכות הלאומי של ישראל.
- ^ 1 2 יש מחלוקת על הסוג, ראו #מיון טקסונומי.
- ^ "חֶלְזוֹן" היא צורת הסמיכות של "חִלָּזוֹן", כתיב מלא: "חילזון".
- ^ Pfleger, V. & Chatfield, J. (1983). A guide to snails of Britain and Europe. Hamlyn, London.
- ^ 1 2 Arkive: Helix aspersa
- ^ Velocity Measurement Units Conversion
- ^ Attia, J. (2004). Behavioural Rhythms of Land Snails in the Field. Biological Rhythm Research 35: 35-41. Abstract.
- ^ 1 2 Capinera JL. 2001. Handbook of Vegetable Pests. Academic Press, San Diego. 729 pp.
- ^ לביא ביגמן, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, מה עושים החלזונות בקיץ?, באתר davidson.weizmann.ac.il, 3 במרץ, 2018
- ^ חלזון הגינה, באתר ifas.ufl.edu
- ^ UF/IFAS Featured Creatures: Helix aspersa
- ^ "The Cornu problem". The Living World of Mollusks. אורכב מ-המקור (html) ב-2007-09-27. נבדק ב-2007-03-05.
