קונסטנטין ברנקושי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונסטנטין ברנקושי בצילום משנת 1905

קונסטנטין ברנקושי (רומנית: Constantin Brâncuşi; ההיגוי ברומנית קרוב יותר ל-"ברנקוש" ,בצרפתית ובאנגלית שם המשפחה שובש ל"ברנקוזי; 19 בפברואר 1876 - 16 במרץ 1957) היה פסל רומני בעל שם עולמי שתרם רבות להתפתחות הפיסול המופשט.

רקע משפחתי וילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנקושי נולד בשנת 1876 ביישוב הוביצה (Hobiţa), שבכפר פשטישאן (Peştişani) שבמחוז גורז' בצפון אולטניה, רומניה כבן השני מבין ארבעת הילדים המשותפים של הוריו. אביו, ניקולאיֶה ראדו ברנקושי, היה אלמן ואב לשלשה ילדים מנישואיו הקודמים כשנשא את אשתו השנייה, מריה לבית דיאקונסקו (1851-1919), אשה פקחית ומאמינה. המשפחה חיה בעוני כשפרנסתה התבססה על חקלאות, נגרות ועל רפת. קוסטאקה ברנקושי, כפי שקראו לו מקורביו, למד רק בשתי כתות בבית הספר היסודי בפשטישאן, שבו לימד דודו, גריגורה ברנקושי, ואחר כך בבית הספר בכפר ברדיצ'ן (Brădiceni). לא הסתגל טוב בבית הספר, ציוניו כפי שהתגלו במחברת של דודו המורה, היו בינוניים, והוא נעדר תכופות מהשיעורים. [1] מגיל קטן העדיף לבלות בחיק הטבע ולפסל. ישוב הולדתו והכפרים שבסביבה היו משופעים בדברי אמנות אמנות עממית, לרבות גילופים ופיסולים בעץ שקישטו את הבתים, את הכנסיות על עמודים, את הצלבים בדרכים ובבתי הקברות. בגיל 11 ברנקושי, שסבל לעתים מידם הקשה של אביו ואחיו, עזב את בית הוריו כדי לעבוד כשוליה בטרגו ז'יו, בירת המחוז, ואחר כך בסלטינה ובקראיובה.

שנות לימודיו ברומניה ובחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שבגיל 13 התיישב בקראיובה ועבד שם בחנות מכולת, בין השנים 1894-1897, בעזרת מעבידו, למד בבית הספר לאומנות ולמלאכה בעיר. הפעם למד טוב, השלים את הפערים לעומת תלמידים אחרים, וסיים את חוק לימודיו בארבע שנים במקום חמש. לאחר מכן עבר בשנת 1998 לבוקרשט, וסיים שם בהצלחה, בשנת 1902, את בית הספר לאמנויות היפות. בשנת 1904 נסע ללימודים במינכן, אך כעבור חצי שנה הלך ברגל דרך בוואריה ושווייץ עד לנגרה שבצרפת ומשם נסע ברכבת עד פריז. בשנת 1905 הצליח להתקבל לבית הספר הגבוה לאמנויות היפות, שם עבד בסדנה של אנטונן מרסייה (Mercier) עד שנת 1906. הוא סירב לעבוד יותר מחדשים אחדים כמתמחה בסטודיו של אוגוסט רודן, באומרו: "דבר לא צומח בצילם של אילנות גדולים".

פעילותו האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1907 יצר את הגרסה הראשונה של "הנשיקה", נושא שימשיך לאחר מכן בצורות שונות עד לשיא ב"שער הנשיקה", אשר בטרגו ז'יו. הוא שכר סטודיו ברחוב מונפרנאס והתערה באוונגרד האמנותי של פריז. בשנת 1909 חזר לתקופה קצרה לרומניה, שם הציג ב"סלון האופיציאלי", ואספן האמנות אנסטסה סימו רכש ממנו את "השינה" ואת הפסל של ניקולאיה דרסקו.

יצירותיו הרבות של ברנקושי מוצגות בטרגו ז'יו. אלכסנדרו מאנדי, שהכיר את ברנקושי בחוג הספרותי של אלנה פאראגו, כתב כמה שירים שהוקדשו ליצירות של ברנקושי ובהן "עמוד האינסוף", "שער הנשיקה" ו"שולחן הדומייה".

חייו האישיים בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאמן, שלא התחתן, היו אהבות רבות בין השאר עם נשות חברה ואספניות אמנות כמו לאוני ריקוי, אז'ני מייר, הברונית רנה אירן פראשון, הסופרת ננסי קינאר ועם פגי גוגגנהיים המפורסמת שהתלוננה שהיה שתלטן ורכושני מדי ביחסיו אליה. בשנת 1938 לרגל התערוכה העולמית בפאריס היה לו קשר רומנטי קצר גם עם הזמרת הרומנית האגדית מריה טנאסה. [2] אולם קשר שהשפיע במיוחד על יצירתו היה בשנים 1911-1914 עם הציירת ההונגריה מרגיט פוגאן (Margit Pogány) אותה ברנקושי הנציח בפסלו "העלמה פוגאן" (או "פוגאני"). אחרי שהציירת התיישבה באוסטרליה, השניים נשארו בקשר מכתבים למעלה מ20 שנה. בספטמבר 1928 הפסל התאהב בתיירת אמריקאית ממוצא אירי בשם איילין ליין וטייל יחד איתה ברומניה - בכפר הולדתו ובסינאיה - ובאיטליה קשר משמעותי בחייו, ושנמשך כ 15 שנה, היה זה עם מזכירתו לשעבר והפסנתרנית ורה מוּר (Vera Moore) (1896-1997), ילידת ניו זילנד, ממוצא יהודי, שילדה לו בן "בלתי חוקי", בשם ג'ון מור (John Moore). בן זה, שברנקושי סירב להכיר בקשר האבהות אליו, נולד בשנת 1934 וחי כצלם בצרפת. לדברי ידידה קרובה, הציירת סוניה דלונה, האהבה אל ורה מור הסעירה אותו מאוד ואחרי פרידתם שינה את אורח חייו: העדיף להסתגר לרוב, אל תוך חיי סגפנות והרהורים פילוסופיים. האמן ביקר לאחרונה במולדתו בשנת 1937. ברנקושי נפטר ב-16 במרץ 1957 בפאריס והתאזרח בצרפת זמן קצר לפני מותו על מנת להוריש את עזבונו האמנותי למדינה הצרפתית.

דברי ברנקושי על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

יש אווילים האומרים שהעבודות שלי אבסטרקטיות, אך מה שהם מכנים אבסטרקט הוא הריאליזם הטהור ביותר, משום שהמציאות אינה מיוצגת על ידי הצורה החיצונית, אלא על ידי הרעיונות שמאחוריה, תמצית הדברים.

Cquote3.svg

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בישוב הוביצה ביתו של הפסל לא שרד. בית אחותו, אופרוסינה, בהוביצה, הפך למוזיאון לזכרו.
  • בית הספר התיכון בכפר פשטישאן,גורז', נושא את שמו
  • האוניברסיטה בעיר טרגו ז'יו נקראה לפי שמו.
  • בית הספר לאמנויות ומלאכות בקראיובה, שבו למד האמן, נקרא "המכללה הלאומית ע"ש קונסטנטין ברנקושי"
  • בחג של הקדוש קונסנטין 21 במאי - החל משנת 2001 אורגנו "צעידות תרבות" לזכר הפסל במסלול הוביצה - טרגו ז'יו ובתוך העיר טרגו ז'יו מ "שולחן הדומייה" ועד ל "עמוד האינסוף".
  • 2001 - הבנק הלאומי שך מולדובה הנפיק מטבע של 50 ליי עם דיוקנו של ברנקושי.

[3]

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במשאל שנערך על ידי הטלוויזיה הרומנית ב-21 באוקטובר 2006 לקביעת "גדולי הרומנים בכל הזמנים", זכה קונסטנטין ברנקושי במקום התשיעי עם 14,831 קולות שהיוו 4.08% מכלל הקולות.
  • בישוב הולדתו, הוביצה, כמעט מחצית התושבים (עשרות משפחות) נושאים את שם המשפחה ברנקושי (Brâncuşi), כשלא כולם בני משפחת הפסל. בסביבה יש הנושאים את אותו שם משפחה בצורת Brâncuş ללא i בסוף, כמו למשל, הבלשן גריגורה ברנקוש, יליד פשטישאן אבל שמקורו מהכפר הסמוך, ברֶדיצ'ן.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Constantin Brancusi'son discovered in France.He's 77 and the only child of the artist

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

*Petre Pandrea - Brâncuşi - Amintiri şi exegeze, Editura Vremea, Bucureşti 2010 (ברומנית)
  • Petre Pandrea Brâncuşi.Amicii şi inamicii Editura Vremea,Bucureşti 2010 (ברומנית)
  • Petre Pandrea - Brâncuşi.Pravila de la Craiova. Etica lui Brâncuşi Editura Vremea,Bucureşti 2010(ברומנית)
  • Sanda Miller Constantin Brancusi, Reaktion Books, 2010 (ברומנית)
  • Doina Lemny - Constantin Brâncuşi, Editura Junimea, Iaşi, 2005 (ברומנית)
  • Alexandru Buican - Brâncuşi - o biografie, Editura Artemis ,Bucureşti 2007 (ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה כתבה על גילוי המחברת של דודו בעיתון אוונימנטול זיליי באתר פמינה ברשת
  2. ^ ראה כתבה בעיתון הרומני אוונימנטול זיליי
  3. ^ באתר הבנק הלאומי של מולדובה