רפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
רפת
רפת

רפת היא מכלאה לגידול בקר המשמש בחקלאות לצורכי בשר וחלב. המילה "רפת" משמשת גם לציון מתחם שלם של רפתות הקשורות זו לזו.

סוגי רפתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רפת חלב - רפת שתוצרה העיקרי הוא חלב. ברפת כזו עיקר הגידול יהיה של נקבות.
  • רפת בשר - רפת שתוצרה העיקרי הוא עגלים לשחיטה. ברפת כזו יגודלו בדרך כלל יותר עגלים זכרים מנקבות.
  • פרייה - רפת של פרי הזרעה.

רפת חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפת חלב מגדלים עגלות ופרות, כאשר התוצר העיקרי של הרפת הוא חלב הפרות. הפרה, כמו כל נקבות היונקים, מפיקה חלב רק לאחר המלטה, ולכן הפרות מוזרעות, בדרך כלל בהזרעה מלאכותית, וממליטות במרווחים של כשנה. ברפתות רבות, הנקבות שנולדות מגודלות ברפת כדור ההמשך של העדר.

עם היוולדה, מופרדת העגלה מהאם, לצורך מניעת סיבוכים רפואיים שעלולים להגרם כתוצאה מהעברת מחלות דרך החלב. בימים הראשונים, מקבלת העגלה את חלב אימה, אחרי שזה עבר בדיקת איכות. בהמשך, העגלות יעברו תהליכים לצורך התאמתן לחיים ברפת: גדיעת קרניים, סימון באמצעות צריבה של מספר על גופן בכווית קור וטילוף אחת לשנה, הטילוף מתבצע לאחר ההמלטה הראשונה למניעת מחלות רגליים (דומה לפדיקור). עם הגיען לבגרות מינית, יעוברו הפרות בדרך של הזרעה מלאכותית . לאחר ההמלטה תחלב הפרה באופן אינטנסיבי, בין פעמיים לשלוש פעמים ביום, על מנת להגיע לתנובת חלב מקסימלית. ברפתות רובוטיות, פרות עשויות להיחלב אף חמש פעמים ביום. כיום לאחר תהליכים השבחה ממושכים, כל פרה מייצרת כ-37 ליטרים של חלב מדי יום. פרות שלא מייצרות מספיק חלב כדי לכסות על מחיר הטיפול בהן, במיוחד האבסתן, תישחטנה.

הוצאות התפעול של הרפת הן בעיקר קניית המזון (כמחצית מההוצאות ברפתות ללא מרעה), וכן גם על טיפול בהפרשות הפרות ותחזוקת המבנים. הרפת המובילה בישראל היא ר"ן 2000 - רפת המשותפת לקיבוצים רביבים, ניר אליהו וכפר עזה - הנראית בתמונה למעלה.

חלק מהרפתות מייצרות תחמיץ בעצמן, כדי לחסוך בעלויות המזון. מכיוון שייצור תחמיץ באופן עצמאי עלול לקחת זמן רב, רוב הרפתות קונות מזון מוכן לפרות.

חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלב

החלב הוא התוצר העיקרי של רפת החלב, ולכן עיקר משאבי הרפת מכוונים להגדלת כמותו ואיכותו. במשק החלב הישראלי נהוגה מערכת של מכסות חלב. לכל רפת יש כמות מוגבלת (מכסה) של חלב שמותר לה לשווק למחלבה שאיתה היא עובדת. הרפתן יכול למכור חלב מעבר למכסה, אך המחלבה יכולה לשלם לרפתן מחיר נמוך על כל ליטר של חלב נוסף מעבר למכסה, מחיר שאינו מכסה את הוצאות יצור החלב.

איכות החלב נמדדת במספר קריטריונים, שהראשיים בהם הם אחוזי השומן והחלבון, וחוסר הימצאות תאים סומטיים המעידים על דלקות. שקלול הקריטריונים משתנה מזמן לזמן בהתאם לדרישות השוק (טעם, ייצור מוצרי חלב ייחודים) וההיצע של הרפתנים. איכות החלב מושפעת מגורמים רבים ביניהם אפשר למנות את המזון, תנאי ההיגיינה בחליבה וברפתות אך יותר מכל אלו, הגנטיקה.

חלבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוז החלבון בחלב מושווה מחיר (ל-3.5% שומן) הוא 3.227.

שומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומן הוא אחד ממרכיבי החלב. החלב המיוצר בישראל מכיל כשלושה וחצי אחוזי שומן. במחלבה מפרידים את השומן מהחלב, כשאת חלקו מפנים לייצור שמנת, חלקו לייצור חמאה, וחלקו מוחזר לחלב. הצרכן יכול לרכוש שני סוגי חלב בדרך כלל: חלב שמכיל 1% שומן, או את החלב הנפוץ יותר שמכיל 3% שומן.

לקטוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלקטוז הוא הסוכר המצוי בחלב, כמות הלקטוז בחלב משפיעה על מתיקותו.

חיידקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיידקים בחלב מצביעים על היגיינת החליבה ועל מצבה הבריאותי של הפרה עצמה. עודף חיידקים בחלב מפריע להפקת מוצרי החלב ומזרז את החמצת החלב.

תאים סומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאים הסומטיים הם תאים לבנים שמתו לאחר תופעה דלקתית בגוף הפרה. תאים אלו מצביעים על מצבה הבריאותי של הפרה ומהווים אינדיקציה לדלקות קליניות ותת-קליניות בעטין הפרה, כאשר עודף של תאים מצביע על בעיה. סטנדרט השיווק בישראל הינו 225,000 סת"ס לסמ"ק חלב, מעל זה בעל הרפת נקנס ומתחת לכך הוא מקבל פרס עידוד, כך - שלרפתן ישנה תמורה כספית נוספת בכך שהפרה תהיה בריאה.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הוצאות הרפת המודרנית הן על אספקת מזון מתאים לפרות - כמחצית ממחזור הכספים של הרפת. המזון מהווה את מקור האנרגיה היחיד של הפרה והוא חומר הגלם לייצור החלב והבשר. הפרה, כמו מעלי הגירה האחרים מסוגלים לנצל חומרי מזון שבעלי חיים אחרים לא מסוגלים לנצל בזכות חיידקי הכרס שלהם שמפרקים את התאית שבצמחים. כתוצאה מכך אפשר להזין את הפרה במזון גס - שחתות ותחמיצים לסוגיהם השונים. מזון זה מתעכל היטב, אם כי הוא דל יחסית בחומצות האמינו שמרכיבות את החלבונים. מחסור בחלבונים במזון מתבטא בין השאר במחסור בחלבונים בחלב - כלומר בחלב פחות איכותי. ניתן להשלים את המחסור על ידי מזון איכותי עשיר בחלבונים כמו גרעינים וכדומה. מזון זה יקר יותר, ובנוסף עודף בחלבונים לא מוביל לעלייה ברמת החלבונים בחלב ואף מזיק לפרה, ולכן יש לשקלל בין התועלת מהעלאת איכות החלב על ידי תוספת חלבונים והעלייה בהוצאות הרפתן.

פרות החלב הישראליות יכולות לצרוך פסולות מזון אורגניות אשר אין להן פתרון מקיים אחר, ובכלל אלו, פסולת מאפה, שאריות בצק ממפעלים, פסולת קפה, גפת זיתים, קליפות תפוזים ורימונים ועוד. הזנת הבקר באלו, תורמת לאיכות הסביבה.

מזון טבעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ, עד 2005 שתי רפתות החלב האחרונות הנותנות מזון טבעי שנקצר מהשדות לפרות החולבות היו רפת רביבים ורפת יטבתה. ב-2006 רפת רביבים עברה אף היא להאכלה משאריות מזון, בשלעלות המים הגבוהה לגידול חקלאי מקומי‏[1].

בסרט מזון בע"מ מוצג גידול הבקר בשיטות האינטסיביות, כמזיק לבריאות בעלי החיים והאנשים האוכלים אותם, ובייחוד כגורם למחלות חדשות חלקן מסוכנות ביותר. לפי טענות מפיקי הסרט, תאגידי המזון משפיעים על ארגוני הבריאות הלאומיים, ומכופפים אותם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכלאות בעלי חיים מבויתים

אורווה (סוס, פרד, חמור) • אסם (תבואה, בעלי-חיים, ציוד חקלאי) • דיר (צאן, חזיר) • לול (עופות) • מלונה (כלב) • רפת (בקר) • שובך (יונה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: רפת משותפת לרביבים, ניר אליהו וכפר עזה, 15 במאי 2006 (מתוך מוסף הרפת והחלב, בעריכת עמי רוזנסקי)