קוקייתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "קוקיה" מפנה לכאן. לערך העוסק במשפחה ירושלמית, ראו משפחת קוקיא.
Information-silk.svgקוקייתיים
Coccyzus-americanus-001.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: קוקיתאים
משפחה: קוקייתיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cuculidae

קוקייתיים (שם מדעי: Cuculidae) היא משפחת עופות בגודל בינוני הנפוצים באזורים טרופים וממוזגים בכל העולם. בישראל נפוצים שני מינים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעי הנוצות חום, אפור וערמוני והן מנוקדות בלבן. לקוקייה גוף וזנב ארוכים, רגליים קצרות ומקור בינוני וכפוף במקצת. באביב משמיע הזכר את שירתו האופיינית "קו קו", המזכירה קצת את זו של העורב. בשל שירה זו קיבלה הקוקייה את שמה. הקוקייה ניזונה מחרקים ומזחלים שעירים של פרפרים. כשאינה אוכלת, היא מרבה להסתתר בסבך של עצים ושיחים. מינים אחדים כמו הקוקיה רצנית מעדיפים לרוץ על הקרקע מאשר לעוף.

רוב מיני הקוקיות הם עופות טפילים. הנקבה מטילה את הביצים בקנים של ציפורים זרות (פונדקאיות), ואלה דוגרות על ביציה ומגדלות את גוזליה. נקבת הקוקייה עשויה להטיל ביצה מדי יום ובסך הכול 16 - 18 ביצים בעונה. בישראל מטילה הקוקייה את ביציה בקני עורבים. הקוקיה ממתינה בסתר בסמוך לקן, וכשהציפור עוזבת את הקן, הקוקיה ממהרת אליו ומטילה בו את ביצתה בתוך מספר שניות ועפה במהירות. לביצה צורה עגלגלה והעוף הפונדקאי השב לקן אינו מבחין בביצה הנוספת.

העוף הפונדקאי דוגר על הביצה, ובהמשך הוא גם מגדל את גוזליו יחד עם גוזלי הקוקייה, המתפתחים מהר יותר. גוזלי הקוקייה בוקעים לאחר 13 ימי דגירה. מארחי הקוקיות משמשים להם לעתים מאמצים. בניגוד למיני קוקיות אחרים, גוזל הקוקייה המצויצת לא מסלק את גוזלי העורב מהקן אלא גדל איתם כאילו היו אחיו.

זמן קצר לאחר גמר הקינון נודדות הקוקיות דרומה - קודם הבוגרים ואחריהם הצעירים.

מיני קוקייה בישראל:

השמות cuckoo באנגלית, kakuk בהונגרית, kuckuck בגרמנית וקוקייה בעברית הן דוגמה מובהקת לאונומטופיה אקוסטית - מילים שמחקות את הצליל של מושאיו, במקרה זה, חיקוי קול ה"קוקו" של העוף.

גוזל קוקייה מצויצת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]