קורבן מוסף של ראש חודש

קורבן מוסף של ראש חודש הוא סדרה של קורבנות שמוקרבת בכל ראש חודש בבית המקדש. הקרבת הקרבן היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות.

מקור המצווה

בפרשת פנחס מתוארות מצוות הקרבת התמיד והמוספין. לאחר הציווי על קורבן מוסף של שבת מצווה התורה על קורבן מוסף של ראש חודש:

וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד. וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ.

— ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוקים י"א–ט"ו

טעמי המצווה

כתב ספר החינוך שבראש חודש מתחדשת הלבנה ואיתה מתחדשים דברים רבים בעולם ולכן ראוי גם לעם ישראל לחדש ולהקריב קורבן נוסף על שאר הימים כדי להתעורר ולקבוע בלבבות שכל החידושים שבעולם הם מה' לבדו.

בתלמוד מובא מדרש על סיבת קורבן החטאת במוסף:

ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי? אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה מאי רבותיה? דשרגא בטיהרא מאי אהני! (נר בצהריים מה מועיל?) אמר לה זיל (לכי) לימנו (ימנו) בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה: יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא (הרי אי אפשר שלא ימנו תקופות ביום) דכתיב "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים". זיל ליקרו צדיקי בשמיך (לכי ויקראו צדיקים בשמך) - יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן. חזייה דלא קא מיתבא דעתה (ראה שלא מתיישבת דעתה) אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח. והיינו דאמר (וזהו שאמר) ר"ש בן לקיש: "מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו "לה'"? אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח".

— תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס', עמוד ב'

הרב אורי שרקי מביא את אחד ההסברים למדרש: המצב בו יש אומה שולטת ואומה נשלטת הוא מצב לא רצוי שנובע מכך שהעולם עוד איננו מתוקן מספיק, וצריכים לשאוף למצב בו האומות יהיו שוות ומתקדמות יחדיו.

דיני המצווה

אחר קורבן התמיד של שחר מקריבים את מוסף ראש חדש שכולל:

1. קורבנות עולה: שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים.
2. קורבן חטאת: שעיר עזים - נועד לכפר על אדם שעבר בשוגג על דיני "טומאת מקדש וקדשיו".

לכל פר מביאים גם שלושה עשרונים של מנחת סולת בלולה, לאיל שני עשרונים ועשרון מנחה לכבש.

כמו כן, לפר מביאים חצי הין יין, שלישית הין לאיל ורביעית הין לכבש.

במקרה בו לא הקריבו את קורבן מוסף ראש חודש, זכרי הכהונה חייבים בביטול עשה ואין החטא מושת על שאר עם ישראל.

מקום הנחת האיברים

מובא במשנה: אֵבָרֵי הַתָּמִיד נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁל מוּסָפִין נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין עַל כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְמַעֲלָה.

המשנה נתונה במחלוקת גרסאות: לדעת רש"י הגרסה היא כנגד הכרכוב ומדובר על הסובב של המזבח שנמצא באמצעו ומשמש לנוי. בברייתא ובתלמוד הירושלמי וכן לדעת רמב"ם, תוספות, רבי עובדיה מברטנורא ועוד, הגרסה היא על כרכוב ומדובר על הכרכוב העליון שמשמש מקום הליכה לכהנים על המזבח. כלומר, לפי שיטה זו, האיברים הונחו בצד מערב המזבח בין הקרנות. בתלמוד הבבלי כתבו שטעם הדבר ששמים את האיברים במקום בולט הוא כיוון שאת קידוש החודש לא כולם רואים שהרי העדים מעידים רק לפני בית הדין הגדול, צריך להודיע לעם במקום בולט שהחודש קודש.

תפילת מוסף של ראש חודש

בתחילת תקופת בית שני, אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל ראש חודש תפילת מוסף שכוללת את פסוקי הקורבנות של מוסף ראש חודש.

נוהגים לחלוץ את התפילין לאחר הקדיש שלפני תפילת מוסף, כיוון שתפילת מוסף של ראש חודש נחשבת כ'אות', ואין צורך בעוד 'אות' של תפילין.כמו כן, אומרים מזמור "בָּרֲכִי נַפְשִׁי" (תהלים קד). יש הסוברים שזה מפני שכתוב בו: "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים". ויש סוברים שמזמור נאמר על ידי הלויים בבית המקדש ביום ראש חודש.

קישורים חיצוניים

• הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח באתר מכון מניטו.
• הערכים מוסף ראש חודש ושעיר ראש חודש באתר המכלול