קלונימוס בן קלונימוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי קָלוֹנִימוּס בן קָלוֹנִימוּס (1286 או 1287,‏[1] ארל - אחרי 1328) היה חכם צרפתי-איטלקי נודד בן למשפחת קלונימוס. נשא, כאביו, את התואר "נשיא". חיבר את הספר "אבן בחן" ו"מסכת פורים", וכן עסק רבות בתרגום ספרי פילוסופיה ורפואה מערבית לעברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלונימוס נולד בארל שבפרובאנס, ובצעירותו החל ללמוד מקרא, רבנות ושפות, והחל לתרגם ספרות. ככל הנראה החל לנדוד בשנת 1306, ונסע ללמוד בברצלונה. משם הוא כתב אגרת למשפחתו בצרפת בה תיאר את החכמים עמם נפגש, ואת מצבם הירוד מבחינה תורנית של תושבי פרובאנס. ב-1308 חזר לעיר הולדתו, ובמשך שנתיים תרגם ספרי מתמטיקה ורפואה מערבית לעברית. ב-1314 הוא היה באוויניון, וב-1318, מהעיירה סאלון שבקרבת ארל כתב "תשובה" נגד הספר "ספר הסוד" של יוסף אבן כספי. בין השנים 1318-1323 הוא התגורר בקטלוניה, שם גם כתב את ספרו העוסק בענייני מוסר "אבן בחן".

בעקבות ספרו הוא התפרסם בקטלוניה וספרו הפך נפוץ, עד כדי כך שב-1324 מלך נאפולי, רובר (החכם) לבית אנז'ו, הזמינו לשבת אצלו ולתרגם ספרות מערבית ללטינית. קלונימוס נעתר להזמנה, אך העדיף להתגורר ברומא מפני ששם התגוררו יותר יהודים. בזמן ישיבתו ברומא כתב לבנו את "אגרת המוסר". אחיו של קלונימוס, שמואל, התכתב עם עמנואל הרומי בנוגע לשובו של קלונימוס לעירו, ועמנואל הרומי באחת מאגרותיו מפליג בשבחו של קלונימוס: "אמרנו בצלו נחיה... משך ביפיו הלבבות, נפלא בעיני המחשבות".‏[2] בסופו של דבר שב קלונימוס לעירו. אין בידינו ידיעות אודות פעולותיו לאחר 1328.

חיבוריו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמוד הראשון של "אבן בחן", מהדורת 1489

חיבורו המפורסם של קלונימוס הוא "אבן בחן" העוסק בענייני מוסר, שאותו, כאמור, כתב בקטלוניה. מהדורה מחודשת של הספר על פי כתבי יד ודפוסים ראשונים יצאה לאור בשנת 1957 על ידי אברהם מאיר הברמן בצירוף הערות ושינויי נוסחאות. עוד הוא עסק רבות בתרגום, ובין השאר תרגם את "איגרת בעלי חיים" מערבית, ושפורסמה מאוחר יותר במהדורות שונות בעברית. במהלך עבודתו אודות האיגרת הוא נאלץ למצוא שמות עבריים רבים לבעלי חיים, ובתוך הדברים הוא מזכיר ש"הזמיר בעל הלשונות ובעל הנגינות הוא זה העומד על ענף האילן". יעקב עציון כותב כי השימוש במונח "זמיר" אינו משמש לתיאור ציפור במקורות הקדומים, וייתכן כי זהו המקור הראשון לקרוא כך לציפור השיר.‏[3] כשישב ברומא כתב פרודיה על התלמוד בשם "מסכת פורים", שעוררה התנגדות רבנית.

כן התפרסם חיבורו "מגלת ההתנצלות הקטן"‏[4]. באיגרת זו מתנצל קלונימוס בפני אחיו על שהרחיק נדוד מביתו בארל, נטש את משפחתו, וגלה למקום תורה בברצלונה. כדי להצדיק את המעשה, קלונימוס משרטט תיאור מעניין וחי של בתי המדרש הסמוכים לארל, על מעלותיהם ובעיקר חסרונותיהם.

חיבורים שונים שלו עודם מצויים בכתב יד, בהם תרגום לביאור האמצעי של אבן רושד ל"ספר הניצוח" (כ״י ניו יורק, בהמ״ל 2486); תרגום לביאור האמצעי של אבן רושד ל"ספר ההטעאה" (באותו כ"י); תרגום לספר "אחצאא אלעלום אמר אלפאראבי" של אלפאראבי; ועוד.

"מי יתן ותהפכני מזכר לנקבה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "אבן בחן" כתב קלונימוס:

Cquote2.svg

...מי יתן ותהפכני מזכר לנקבה. אילו זכיתי לכך כמה חננתני טובה. גברת הבית היתי וחניתי לביתי מצבא. ומה אדבר ומה אומר למה אבכה ולמה אתמרמר. אם אבי שבשמיים גזר עלי ונתן בי מום קבוע אי אפשר להסירו מעלי, והדאגה במה שאי אפשר כאב אנוש וחבל, לא יועילו בה תנחומין של הבל. אמרתי: אשא ואסבול על אגווע ואבול. ואחר שכך למדתי מפי השמועה שמברכין על הטובה ועל הרעה. אברך בקול נמוך ובשפה חלושה: ברוך אתה יי שלא עשני אשה.

Cquote3.svg
אבן בחן, עמ' 19-20 (מהד' הברמן)

בהתייחס לציטוט זה, כותבת ד"ר טובה רוזן בספרה "ציד הצביה", כי "תפילה יוצאת-דופן של גבר המשתוקק להפוך לאישה מופיעה בחיבור הימי-ביניימי הידוע אבן הבוחן... ביטוי כה גלוי לתשוקה טרנסקסואלית, ובייחוד כזה המנוסח כתפילה לאל, הינו אירוע חד-פעמי בספרות היהודית..."[5] לעומתה כותב הברמן, באחרית דבר שצירף למהדורת הספר, כי זוהי "טענת-הלצה של המחבר על שנולד זכר ולא נקבה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סתירה בין Jewish Encyclopedia למאמרו של J. Chotzner.
  2. ^ "מחברות עמנואל", כג.
  3. ^ יעקב עציון, שיר השירים (זמיר), אתר השפה העברית.
  4. ^ י' שצמילר, כתב עת ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח, י (תשכ"ו) עמודים ט-נב
  5. ^ "ציד הצביה", עמ' 260.