אבן רושד
אִבְּן רוּשְד (ערבית: ابن رشد, או בשמו המלא, אָבּוּ אָל-וואָלִיד מוּחָמָד אִבּן אָחמָד אִבּן מוּחָמָד אִבּן אָחמָד אִבּן אָחמָד אִבּן רוּשִד, 1126-1198, ידוע בשפות אירופיות בשם Averroes) נולד בקורדובה שבספרד וכל פועלו נתקיים בה. רופא ופילוסוף מוסלמי אשר השפיע רבות על הפילוסופיה האירופאית בימי הביניים, וכן על הרמב"ם.
שימש מושל ראשי של קורדובה שבספרד, שהייתה באותם הימים בירת הממלכה המורית בספרד, ואחר כך שופט ראשי במרוקו. הוא נרדף בגלל אמונותיו ונאסר, אך שוחרר לאחר שהסכים לשנות מדעותיו.
למד משפטים, כתב שירים ונחשב לגדול במלומדי דורו. כתביו מקיפים את שטחי הרפואה, מדעי הטבע, פילוסופיה, משפטים, ומתמטיקה, אך בעיקר נתפרסם בפירושיו ובביקורתו על תורתו של אריסטו, שהחכמים בימי הביניים התייחסו אליהם כמעט בחרדת קודש.
הוא היה נערץ בקרב דת האסלאם, ונאמר עליו שעלה לשמיים ולמד בהרחבה את הקוראן יחד עם מוחמד הנביא[דרוש מקור].
[עריכה] חיבוריו
בין חיבוריו העיקריים פירושים ל"המדינה" של אפלטון ולרוב ספרי אריסטו בנושאי רפואה, אסטרונומיה ומשפט, לרבות מאמרים על היחס בין פילוסופיה דת וחברה. למרות הערצתו את אריסטו, הוא ראה בפילוסופיה יסוד זר לרוח האסלאם. פירושיו תורגמו ללטינית ולעברית והשפיעו על ה"אוירואיסטים" הלטינים והיהודים.
אבן רושד ידוע בחיבורו "תהפות אל-תהאפות" (מפלת המפלה) כקונטרסט לספרו של אל-ע'זאלי (תהאפת אל פלאספה - מפלת הפילוסופים), שבו הוא מנסה ליישב את הסתירה שמציג אלע'זאלי בין הידע האלוהי שהועבר דרך הנביאים לבין התפיסה הפילוסופית. הוא טוען כי ההתפלספות לגיטימית ואף מוכיח את דבריו על סמך פסוקים בקוראן "האם לא יתבוננו אל מלכות השמים והארץ, ואל כל אשר ברא אלוהים" - ניתן להבין מדבר האל כי לא קיימת סתירה בין הפילוסופיה לפסוקי הקוראן.
לדידו, הפילוסופיה נועדה לשכבת העילית החברתית שכן היא זו היכולה להשתמש בלוגיקה כדי לתמוך באמת הנכונה. השפעתו העמוקה של אבן רושד הייתה דווקא על הפילוסופיה הנוצרית-מערבית ולא על הדורות האסלאמים שאחריו ומספר מכתביו תורגמו לשפה הלטינית.
[עריכה] שיטתו הפילוסופית
אבן רושד ניסה לישב בין המערכת הפילוסופית של אריסטו לבין האסלאם. לדעתו, אין סתירה בין הדת לבין הפילוסופיה, אלא הן שתיהן דרכים שונות להגעה לאותה האמת. אך היה נאמן למורשת האריסטוטלית, ותקף את אבן סינא שהכניס למשנתו הפילוסופית רכיבים מן הכלאם כדי לאחד אותה עם הדת. הוא האמין בנצחיותו של היקום, כדעתו של אריסטו, וגם טען, בעקבותיו של אבן באג'ה אותו העריץ, ובניגוד לאבן סינא, שהנשמה מורכבת משני חלקים, אחד אישי ואחד אלוהי; בעוד שהאישי אינו נצחי, כל בני האדם חולקים ברמה הבסיסית את אותה הנשמה.
