קרב ליאויאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב ליאויאנג
עימות:

מלחמת רוסיה-יפן

תאריך:

24 באוגוסט - 3 בספטמבר 1904

קרב לפני:

קרב טליסו

קרב אחרי:

קרב נהר שאה

מקום:

סביב העיר ליאויאנג (מחוז ליאונינג)

תוצאה:

ניצחון יפני טקטי לאור נסיגה רוסית

הצדדים הלוחמים
Flag of Japan.svg יפן Flag of Russia.svg האימפריה הרוסית
מפקדים

איוואו איימה

אלכסיי קורופטקין

כוחות

כ-126,000 חיילים, 484 תותחים

כ-128,000 חיילים, 606 תותחים

אבידות

כ-19,100 מהם 3600 הרוגים

כ-24,000 מהם 5400 הרוגים וכ-100 נעדרים

מפת הקרב

קרב ליאויאנג הוא קרב במלחמת רוסיה-יפן שהתרחש בין 24 באוגוסט ל-3 בספטמבר 1904 סביב העיר ליאויאנג שבמחוז ליאונינג בהשתתפות מעל ל-120 אלף חיילים בכל צד. נסיגת הכוחות הרוסים לאחר הקרב אפשרה ליפנים להכריז על ניצחון בו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסד בקרב נהר יאלו וניסיון כושל לשחרר את פורט ארתור ממצור התרכז הצבא הרוסי סביב העיר ליאויאנג שבמחוז ליאונינג. עוד בתחילת המלחמה נקבעה עיר זו כמיקום המפקדה הראשית של הכוחות הרוסיים. סביב העיר נבנו שלוש מערכות הגנה תוך ניצול ביצורים קיימים והקמת חדשים. במקביל נמשכה שליחת תגבורות והכוח הרוסי הגיע לכ-128 אלף חיילים. למרות קבלת התגבורת המשמעותית, המשיך אלכסיי קורופטקין באסטרטגיית לחימה הגנתית, במסגרתה היה על הצבא הרוסי לנהל מערכה הגנתית. הוא הכריז על כך שלא יעזוב את העיר. על רקע כישלונות קודמים הכרזה זו הפיחה רוח חדשה בחיילים וקצינים.

הכוח הרוסי כלל את הקבוצה הדרומית בפיקוד גנרל ניקולאי זארובייב שכללה 3 קורפוסים ואת הקבוצה המזרחית בפיקוד גנרל אלכסנדר בילדרלינג שכללה 2 קורפוסים.

כוחות יפנים שנעו צפונה כללו את הארמייה הראשונה, השנייה והרביעית כאשר הארמייה השלישית פעלה סביב פורט ארתור. למרות הנחיתות המספרית החליט המפקד היפני לתקוף את הביצורים הרוסים במטרה לכבוש את העיר. עם סיום הגשמים וההתארגנות היפנית החליטו להתחיל במתקפה ב-24 באוגוסט.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוגוסט, החלה הארמייה היפנית הראשונה במתקפה נגד כוח של הקבוצה המזרחית של הרוסים. המטרה הייתה לעבור את האגף השמאלי של הרוסים ולהגיע למסילת רכבת המקשרת את האזור עם הצפון. למחרת יחידות של הארמייה השנייה והרביעית החלו במתקפה על הביצורים של הקבוצה המזרחית של הרוסים. במשך יומיים הרוסים עמדו במתקפה אך בסופו של דבר קורופטקין החליט לסגת לקו ביצורים השני, בהתבססו על נתונים שגויים של היקף הכוח היפני. לקראת הערב ה-28 באוגוסט התבצרו הרוסים בקו ההגנה השני. מכיוון שהאזור היה מישורי (לעומת אזור הררי בקו הביצורים הראשון) היפנים יכלו לשלוח למתקפה כוחות גדולים.

ב-30 באוגוסט תנאי השטח המישורי אפשרו לכל הכוח היפני לנהל מתקפה משולבת באורך כל החזית. הרוסים עמדו במתקפה ואף ארגנו מתקפות נגד. במהלך הקרבות נוצלו רוב העתודות וחלק גדול של תחמושת. באגף השמאלי של הרוסים הצליחו היפנים (הארייה הראשונה) לחצות את הנהר והחלו להתבסס בגדה הצפונית ובגבעות מזרחית לעיר. אלכסיי קורופטקין חשש מכיתור ופקד על נסיגה לקו הביצורים השלישי. תקוותו הייתה שיצליח לרכז את הכוח באגרוף ולצאת למתקפת נגד חזקה ולהביא לתבוסת הארייה היפנית הראשונה.

ב-31 באוגוסט החל הקרב על קו הביצורים השלישי. למרות המתקפות היפניות הרוסים עמדו על קו ההגנה ללא תזוזה. באגף השמאלי הייתה התקדמות מסוימת של היפנים אך היא לא הייתה משמעותית. הצבא הרוסי עמד בקו ביצורים והייתה לו עדיפות מספרית שלכאורה הייתה צריכה לאפשר לו ניצחון בקרב. בהתאם להערכות מודרניות, לצבא רוסי היו כל הסיכויים לסיים את הקרב בניצחון וייתכן אף לכתר חלק מהכוח היפני (במיוחד הארמייה הראשונה). המפקד העליון של היפנים אף שקל נסיגה כללית. אך למעשה, בשטח, בערב 2 בספטמבר המטה של קורופטקין החל לקבל מידע על התמרונים של הכוח היפני והחל לחשוש מכיתור. זאת בנוסף על הערכת המטה הרוסי השגויה לגבי היקף הכוח היפני - הרוסים עוד חשבו שליפנים יש עדיפות מספרית משמעותית. על בסיס זה קורופטקין פקד על נסיגה כללית צפונה לכיוון העיר שן-יאנג. בהיוודע על הנסיגה רוסית, היפנים החלו בהתקדמות ונכנסו לעיר.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצבא רוסי היו כל הסיכויים לנצח בקרב תוך ניצול עדיפות מספרית ועדיפות בכוח אש. הססנות וחוסר יוזמה מצד המפקדים מנעו מהם לנצל הזדמנות זו. נספחים זרים שהיו במטה היפני דיווחו על משבר גדול במהלך הקרב והתארגנות להפסקת המתקפות. אומנם פקודת קורופטקין לסגת אפשרה ליפנים לנוע קדימה ולהסיג ניצחון טקטי. נציג איטליה במטה הרוסי ציין שבמהלך כל הקרב קורופטקין לא ניסה ליזום פעולות, המתין לפעולות יפניות ובסופו של דבר עזב את שדה הקרב. במהלך הקרב הוא נתן למפקדים בשטח הכשר לנסיגה טקטית וכך זרע אי-וודאות ואי-דבקות במשימה.

לאור המשבר הגדול ואבידות גדולות היפנים לא עסקו ברדיפה אחרי הצבא הרוסי הנסוג והתרכזו במנוחה וחידוש מלאים.

זמן קצר לאחר הקרב נפל פורט ארתור. כתוצאה מכך השתחרר כוח צבאי יפני משמעותי שהיה עסוק במצור על העיר.

בהיוודע על נסיגה נוספת, הצאר החליט על שליחת כוחות נוספים בהיקף של כ-50 אלף חיילים לחזית זו. בעקבות כך, לקראת אוקטובר 1904 הכוח הרוסי הגיע לכ-195 אלף חיילים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]