קרב נהר שאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב נהר שאה
עימות: מלחמת רוסיה-יפן
תאריך התחלה: 5 באוקטובר - 17 באוקטובר 1904
קרב לפני: קרב ליאויאנג
מקום: דרומית לעיר שן-יאנג
תוצאה: ללא הכרעה
הצדדים הלוחמים
Flag of Japan.svg יפן  Flag of Russia.svg האימפריה הרוסית 
מפקדים
איוואו איימה  אלכסיי קורופטקין 
כוחות
כ-170,000 חיילים, 648 תותחים  כ-210,000 חיילים, 758 תותחים 
אבידות
כ-20,000 מהם 4000 הרוגים  כ-40,000 מהם 5000 הרוגים וכ-4800 נהדרים 
מפקדים יפנים צופים על שדה הקרב

קרב נהר שאה התרחש ב-17-5 באוקטובר 1904 דרומית לעיר שן-יאנג על גדות נהר שאה. בקרב השתתפו כ-400 אלף חיילים. לאחר הקרב התייצב חזית לאורך 60 ק"מ באזור דרומית לשן-יאנג.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסד בקרב ליאויאנג הצאר ניקולאי השני דרש להתחיל במתקפה חדשה במטרה לעזור לפורט ארתור הנצורה. בנוסף לכך לצאר היה חשוב לשפר את התדמית של האימפריה לאור ההפסדים הולכים ומצטברים. התגבורות שהגיעו מרוסיה הביאו לכך שהכוח הרוסי גדל לכ-200 אלף חיילים. למרות העדיפות המספרית לגנרל אלכסיי קורופטקין לא היה רצון לשנות את האסטרטגיה שלו ורק לאור הדרישה התקיפה של הצאר ניקולאי השני הוא החליט לצאת למתקפה.

מבחינה פיקודית הכוח הרוסי היה מחולק לקבוצה המזרחית בפיקוד גנרל גאורגי שטקלברג שכללה 3 קורפוסים, הקבוצה המערבית בפיקוד גנרל אלכסנדר בילדרלינג שכללה 3 קורפוסים ויחידה נפרדת בפיקוד של גנרל פאול פון רננקמפף. בהתאם לתוכנית הקרב, הוטלה המשימה העיקרית על הקבוצה המזרחית והקבוצה המערבית הייתה צריכה לפעול לאורך מסילת רכבת כמתקפה משנית.

הכוחות היפנים כללו הארמייה הראשונה, השנייה והרביעית כאשר הארמייה השלישית פעלה סביב פורט ארתור.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוקטובר הרוסים החלו במתקפה ולמחרת הגיעו לשפת הנהר שאה. בתחילת הקרב, גנרל שטקלברג קיבל מאלכסיי קורופטקין פקודה לנהל את הקרב בזהירות ולדאוג לעדיפות מספרית לפני כל מתקפה. כתוצאה מזהירות יתר והתארגנות ארוכה לפני כל מתקפה הרוסים אבדו את אפקט ההפתעה שהיה להם בימים הראשונים.

היפנים לא ציפו למתקפה אך החליטו להתארגן למתקפת נגד. ב-10 באוקטובר היפנים החלו במתקפת נגד מול הקבוצה המערבית של הרוסים. במתקפה השתתפו יחידות של הארמייה השנייה והרביעית. באחת המתקפות היפנים הרגו קצין רוסי בכיר וומצאו בידיו מסמכים שונים ומפות. המסמכים תורגמו ליפנית ועזרו למפקדה יפנית להתארגן נכון לפעולות בהמשך.

לקראת 12 באוקטובר היפנים הצליחו להביא לנסיגה של הרוסים משטחים שנכבשו בתחילת המתקפה. במקביל, הקבוצה המזרחית של הרוסים שלא הצליחה לשבור את ההגנה העיקשת של הארמייה יפנית הראשונה החלה גם היא בנסיגה.

ב-18 באוקטובר, לאור האבידות הגדולות, הצדדים הפסיקו המתקפות והחלו להתרכז בהגנה על הקווים. בסופו של דבר התייצבה חזית באורך 60 ק"מ בה הצדדים עמדו זה מול זה ללא ניהול קרב משמעותי.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוסים לא ניצלו את העדיפות המספרית ובמתקפה השתתף רק חצי מהכוח. המחצית השנייה עמדה בעתודה ולא השתתפה בקרב עצמו. המפקדות של שני הצדדים לא הצליחו לנצל הזדמנויות שעמדו בפניהן ולא ידעו איך להתמודד עם מתקפות נגד חוזרות ונשנות.

מעשית, המטלה שניתנה לרוסים להתקדם לכיוון דרום לא הושגה. ההתקדמות היפנית צפונה אומנם נעצרה אך הם לא חשבו על נסיגה כלל. ניתן לראות בתוצאות הקרב ניצחון טקטי יפני לאור כך שהמטרה העיקרית של הרוסים - לעזור לפורט ארתור הוחמצה.

למרות סדרה של כישלונות בשדה הקרב, אלכסיי קורופטקין לא ננזף ואף קיבל קידום. באוקטובר 1904 אדמירל אלכסייב הועבר לסנקט פטרבורג וקורופטקין קודם למפקד היחיד באזור. הוא החליט לארגן מחדש את הכוחות שברשותו. במקום הקבוצה המזרחית והקבוצה המערבית הוקמו 3 ארמיות: הראשונה בפיקוד ניקולאי לינבי'ץ, השנייה פיקוד אוסקר גריפנברג והשלישית בפיקוד אלכסנדר קאולברס. למעט לינביץ' לאף אחד מהמפקדים לא היה ניסיון בשדה המערכה במנצ'וריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]