קרלייל פלויד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משמאל לימין, יו"ר NEA דאנה גו'יה עם חתני פרס האופרה לשנת 2008 - לאונטין פרייס, קרלייל פלויד וריצ'רד גאדס

.

קרלייל פלוידאנגלית: Carlisle Floyd נולד ב-11 ביוני 1926 בלאטה, דרום קרוליינה) הוא מלחין אופרה אמריקאי. קרלייל, בנו של כומר מתודיסטי, ביסס רבות מיצירותיו על נושאים מן הדרום. האופרה המוכרת ביותר שלו, "סוזנה" (1955), מבוססת על סיפור מן האָפּוֹקְריפָה - סיפורים גנוזים, שמקורם אינו מוכח - שהועתק לטנסי הכפרית של אמצע המאה ה-20 ונכתב בניב דרומי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 נכנס פלויד לקונברס קולג' בספרטנבורג, דרום קרוליינה, ולמד נגינה בפסנתר אצל ארנסט בייקון. כשבייקון קיבל משרה באוניברסיטת סירקיוז במדינת ניו יורק, עבר פלויד בעקבותיו וסיים שם את לימודי התואר הראשון בשנת 1946. כעבור שנה התקבל לסגל מורי הפסנתר באוניברסיטה של מדינת פלורידה בטאלאהאסי. שם נשאר למשך שלושים שנה ובסופו של דבר היה לפרופסור להלחנה. את תואר המוסמך קיבל מאוניברסיטת סירקיוז בשנת 1949.

עניינו של פלויד בהלחנה התפתח בהדרכגה בתקופת עבודתו בפלורידה. האופרה הראשונה שלו הייתה "דמדומים איטיים" ללברית שכתב בעצמו (נוהג שהתמיד בו מאז ואילך). ההפקה הייתה בסירקיוז בשנת 1949. האופרה הבאה שלו, "הפליטים", הוצגה בטאלאהאסי ב-1951, אך הוסרה לאחר מכן.

האופרה הבאה של פלויד הייתה להצלחה הגדולה ביותר שלו: "סוזנה". היא בוצעה לראשונה באוניברסיטת פלורידה בפברואר 1955, עם פיליס קרטין בתפקיד הראשי ומאק הארל בתפקיד הכומר אולין בליטץ'. כעבור שנה עלתה האופרה באופרה של ניו יורק, עם קרטין ונורמן טרייגל (בהצלחה הגדולה הראשונה שלו) בתפקיד בליטץ', בניצוח אריך ליינסדורף. בעקבות השבחים הרבים שזכתה להם, נשלחה הפקת האופרה של ניו יורק (בבימוי פרנק קורסארו) ליריד העולמי של 1958 בבריסל, עם קרטין, טרייגל וריצ'רד קאסילי.

של עכברים ואנשים (בעקבות ג'ון סטיינבק, הושמעה, לאחר תקופת דגירה ממושכת, באופרה של סיאטל ב-1970, בבימויו של קורסארו. מונודרמה על הנושא המלכותי של אלינור מאקוויטניה, "פרח ונץ", עלתה בהצגת בכורה בג'קסונוויל, פלורידה, עם קרטין בבימוי קורסארו. (הפקה זו עלתה בהמשך בקרנגי הול.

"הבובה של בילבי" (בעקבות אסתר פורבס) עלתה לראשונה בגרנד אופרה של יוסטון ב-1976, עם כריסטופר קין כמנצח ודייוויד פאונטני כמפיק. ב-1976 חבר פלויד לדייוויד גוקלי בייסוד "סטודיו האופרה של יוסטון", תוכנית הכשרה, בניהול האופרה של יוסטון, לצעירים המתבלטים בכשרונם, הן זמרים והן מאמני רפרטואר מקצועיים. בין השנים 1976 ל-1996 כיהן פלויד כפרופסור בקתדרת מ. ד. אנדרסון בבית הספר למוזיקה של אוניברסיטת יוסטון.

ביוסטון נשמעה לראשונה בשנת 1981 גם "וילי סטארק" (בעקבות רוברט פן וארן), בבימויו של הרולד פרינס. אחרי הפסקה של קרוב לעשרים שנה, עלתה בשנת 2000 האופרה האחרונה של פלויד בהצגת בכורה ביוסטון: "Cold Sassy Tree" (בעקבות אוליב אן ברנס. פטריק סאמרס ניצח, ברוס ברספורד ביים ופטרישה ראסט עמדה בראש צוות המבצעים.

קרלייל פלויד חיבר בשנות ה-50' סונאטה לפסנתר בשביל רודולף פירקושני, שניגן אותה ברסיטל בקרנגי הול, אך לאחר זאת נשכחה היצירה מלב עד שדניאל רוונאף (Daniell Revenaugh ) הקליט אותה ב-2009, בגיל 74. הפסנתרן עבד עם המלחין ללמוד את היצירה (פלויד עצמו מעולם לא למד אותה), והחזרות וההקלטה החיה עצמה הונצחו בסרט. ההקלטה נעשתה על פסנתר הסטיינוויי, בעיצובו המיוחד של הצייר הבריטי לורנס אלמה-טאדמה (en:Lawrence Alma-Tadema), שפיאר את אולם הכניסה של הבית הלבן בתקופת נשיאותם של תאודור רוזוולט ווודרו וילסון.

דגם D-274 בעיצוב מיוחד בבית הלבן

יצירות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דמדומים איטיים" (1949)
  • "סוזנה" (1955)
  • "אנקת גבהים", (אופרה) (1958)
  • "ייסורי ג'ונתן וייד" (1962)
  • "עובר האורח ומולי סינקלייר" (1963)
  • "מרקהיים", 1966
  • "של עכברים ואנשים" (אופרה) (1970)
  • "פרח ונץ" (1972)
  • "הבובה של בילבי" (1976)
  • "וילי סטארק" (1981)
  • "קוֹלְד סאסי טְרי" (2000)

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מענק קרן גוגנהיים (1956)
  • ציון לשבח מן האיגוד הלאומי של מנצחים ומלחינים אמריקאים (1957)
  • "פרס עשרת הצעירים הראשונים במעלה של האומה" מלשכת המסחר הצעירה של ארצות הברית (1959)
  • פרס הפרופסור המצטיין של אוניברסיטת פלורידה (1964)
  • קביעת הערכה מאת הרשות המחוקקת של אוניברסיטת פלורידה (1972)
  • תואר דוקטור לשם כבוד מדיקינסון קולג' (1983)
  • פרס המכון הלאומי לאופרה על שירות לאופרה האמריקאית - אות הכבוד הרם ביותר שהמכון מעניק (1983)
  • קבלה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות (2001)
  • מדליית האמנויות הלאומית מן הבית הלבן[1] ‏ (2004)
  • עיטור כבוד לאומי לאמנויות, אות כבוד מטעם האופרה על מפעל חיים (2008)
  • "פי מו אלפא סינפוניה איש המוזיקה" - עיטור הכבוד הגבוה ביותר לחבר האחוות המוזיקה האמריקאית לשנת 2012

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סוזנה" (סטאדר, האדלי, ראמי; נאגנו, 1993-94) וירג'ין קלאסיקס
  • "סוזנה" (קרטין, קאסילי, טרייגל; אנדרסון, 1962) [חי] VAI
  • "מסע צליינות": קטעים: (טרייגל; טורקנובסקי, 1971) אוריון
  • "עובר האורח ומולי סינקלייר" (נוויי, טרייגל; רודל, (1963) VAI
  • "מארקהיים" (שו, טרייגל; אנדרסון, 1966) [חי] VAI
  • "של עכברים ואנשים" (פוטראל, גריפי, הוקינס; סאמרס, 2002) הקלטות אולבני
  • "קולד סאסי טרי" (ראסֶט; סאמרס, 2000) [חי] הקלטות אולבני

וידאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סוזננה": תמונת התחייה (טרייגל; יסטאדט, טרייגל, 1958) [חי] אגודת בל קאנטו
  • "וילי סטארק" (ג'סי; ג'. קין, מקדונאף, 2007) [חי] ניופ]ורט קלאסיק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Carlisle Floyd Biography. Boosey & Hawkes, Inc.. אוחזר ב־2008-08-13.