רחל הלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל הלר
לידה 7 בספטמבר 1929 (בת 94)
ליבורנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Marcella Ascoli עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (1955) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.rachelheller.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחל הלר (נולדה ב-7 בספטמבר 1929) היא אמנית ישראלית. בעלת גלריות לאמנות. בעברה פיתחה שיטה להוראת ציור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל הלר נולדה בשם מרצ'לה אסקולי (Marcella Ascoli) בליבורנו, איטליה, [1] לברונו וארנה אסקולי. משפחת אביה קרויה על שם העיר אסקולי באיטליה (אסקולי פיצ'נו), משפחה עתיקת יומין ונצר למשפחת ר' עובדיה מברטנורא.

הלר עלתה לישראל ב-1938, [1] גדלה בתל אביב ורמת גן ולמדה בתיכון אוהל שם ברמת גן. במלחמת העצמאות לחמה בחטיבת הנגב של הפלמ"ח כמפקדת פלוגת בנות בגדוד שבע.[1] לאחר המלחמה הייתה ממייסדי קיבוץ תל רֵעִים בנגב (כיום רֵעִים) וחברת הקיבוץ כשנתיים (1950-1949).[1]

לאחר עזיבתה את הקיבוץ למדה תקופה קצרה בבצלאל אצל מרדכי ארדון. בוגרת החוגים להיסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית (1955-1952). בתום לימודיה ניהלה שנה את בית צבי שהיה באותם הימים בית תרבות ע"ש צבי קליר.

בוגרת ציור במכון אבני לאמנות בתל אביב (1959-1956) אצל סטימצקי ושטרייכמן. בשנים 1962–1964 למדה שנתיים במחלקה לאמנות וארכיטקטורה ב-Central School of Art and Design (אנ'), לונדון. בשנים 1970–1972 למדה ב-Pratt Graphic Center ניו יורק.

שבה לירושלים ב-1963, בה בנוסף על הציור יצרה קירות אמנותיים לבתי ספר בכפר סבא, ירושלים, אופקים, בתים פרטיים ומשרדים בתל אביב; ועבודות אמייל וזכוכית מוזמנות. הבולט שבציורי הקיר ניצב עד היום (2019) בבית מאירסדורף, האוניברסיטה העברית בירושלים.

מאז 1961 הציגה הלר למעלה ממאה תערוכות יחיד ומאז 1959 הציגה כמאה תערוכות קבוצתיות, בעיקר בישראל, גרמניה, איטליה וארצות הברית. הציגה בטכניקות אמנות שונות: ציור, רישום, קולאז', [2] הדפס, [3] [4] אמייל, [5] [6] כתב דימוי (image writing), [7] [8] [9] [10] [11] עצמים (art objects) ופוטושופ. השתתפה מספר פעמים בתערוכות קבוצתיות במסגרת הביאנלה של ונציה.

בשנות השבעים הייתה פעילה בבית האמנים בירושלים בוועדות שונות ובעזרה לאמנים שעלו מרוסיה בהתאקלמות בישראל והציגה במקום. הייתה ממקימי סדנת ההדפס הירושלמית וישבה בחבר הנאמנים שלה. ב-1998 נבחרה על ידי ד”ר פליסיטס היימן, האוצרת הראשית של המוזיאון היהודי בווינה (אנ'), להציג תערוכת יחיד לרגל חמישים שנה למדינת ישראל.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתחה שיטה להוראת אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים למדה הלר בניו יורק אצל הפסיכיאטר ד"ר מונטגיו אולמן (אנ') את שיטתו על פסיכולוגיית היצירתיות של החלומות [12] [13] ולמדה פסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק. ב-1983 פיתחה שיטה להוראת אמנות דרך היצירתיות של החלומות. ב-1986 יצרה סרט תיעודי בשם "חלומות יצירתיים" על הסדנאות שהעבירה בשיטה זו. הסרט שווק על ידי חברת ההפצה האמריקאית "איקרוס" באוניברסיטאות ובבתי הספר לאמנות בארצות הברית. במשך שנים רבות העבירה סדנאות בשיטה זו, בישראל ומחוצה לה, בעיקר בארצות הברית, על בסיס הסדנאות הוצגו תערוכות של תלמידיה. [14][13]

הקמת גלריות לאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1980–1983 פתחה בשותפות עם אחותה את גלריית אסקולי בתל אביב. אסקולי שילבה בית קפה, חנות למימכר עתיקות והרבתה להציג צילום.[15]

ב-1993 הקימה את גלריית מני H בנווה צדק, תל אביב [16] עם בעלה שניהל את הגלריה. בתחילה הגלריה שכנה בבית עגנון ואחר-כך עברה למשכנה החדש [17] ושם פעלה במשך כחמש עשרה שנה. הוצגו בה תערוכות יחיד ותערוכות נושא קבוצתיות כמו "מציאות ביתית מדומה", [18][16][19] "מחווה לריבוע", ו"עקידת יצחק - תערוכה המוקדשת ליצחק רבין ז"ל". [17][20]

מ-2006 הקימה וניהלה עם בעלה מרכז לאמנות ישראל במינכן, גרמניה. המרכז הציג רק אמנים ישראלים. ב-2010 המרכז העתיק את פעילותו לישראל וקיים במשך מספר שנים שלושה אירועים גדולים בשנה.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלר הייתה נשואה לעמנואל (מני) הלר מ-1956, פרופסור אמריטוס בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולהם שני ילדים, נעם דוד ז"ל ונטע.

פרסים ושהויות אמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 - פרס האמן הצעיר.
  • 1973 - מדליית זהב מהעיר מילאנו שבאיטליה, עבור תערוכת יחיד "נופים ישראלים" בגלריה קורטינה. המדליה מוענקת פעם בשנה לאירוע האמנותי החשוב ביותר במילאנו.[21]
  • 1979 - artist in residence מטעם מחלקת האמנות של אוניברסיטת ממפיס, טנסי, ארצות הברית.
  • 1982-1980 - התארחה בקריית האמנים (הסיטה) בפריז – שנה מטעם מדינת ישראל ושנה מטעם ממשלת צרפת.
  • 2004 - מלגת שהות מטעם עיריית זלצבורג, אוסטריה לשהייה בת חודש בסטודיו של בית האמנים של העיר.
  • 2012 – מלגת שהייה בוילה ולדברטה במינכן למשך שלושה חודשים ותערוכה בגלריה העירונית של מינכן בניהול אינגו גלס.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים עיקריים ביצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Echoes of War (הדי מלחמה, 1974-1970)

סדרת ציורים וליתוגרפיות שנעשתה בתקופה שלפני ואחרי מלחמת יום הכיפורים ובה באה לידי ביטוי הזעזוע שחשה האמנית ממוראות המלחמה. הסדרה מציגה סצינות של גופות הצפים במורד הנהר, גופות מבותרים עפים באוויר וחלקי גוף פזורים בשדה הקרב. ברקע הסצינות ניתן להבחין בפיצוצים ויריות רובים והם נצבעים בגווני שחור עמוקים ומלנכוליים.

קליגרפיה 1, 2, 3 (1984-1974)

הסדרה מציגה פרקטיקה של גירוש שדים שבה הכוח האזוטרי של כתב דימוי-מראה מזכיר מסר נבואי של ייאוש, חורבן ומלחמה, השואב ממקורות היהדות, התנ"ך והנביאים. עבודות אלה נוצרו לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) והוצגו לראשונה ב-1979.

אנשים בפארק (1986)

סדרה זו כוללת ציורי אקריליק על בד גדולים מאוד ורישומים קטנים יותר של נייר שחור לבן. היא בוצעה במהלך שהותה של האמנית בניו יורק. הכרך הומה האדם של ניו יורק הניע את הלר להציג את יחסי האדם עם רעיו, כמו גם את יחסיו עם הטבע. העבודות הן פיגורטיביות ומתארות את יחסי הכוח בקבוצה בין היחיד לרבים. מראה הפארק המייצג את הטבע, מעביר את התחושה שהאדם הוא חלק מכלל גדול יותר.

מותו של הורד (1988)

זוהי סדרת ציורים בצבעי שמן ואקריליק על בד ונייר. הוורדים מצוירים הפוכים או קמלים, כמה מהם שחורים, חלקם לבנים ונדמה כאילו איבדו את צורתם המקורית. הורד מופיע בציורים כסמל ליופי וטוהר שנאבק על קיומו, כמטפורה של הקשר בין החיים לטבע הדומם, שהוא המעבר בין מצבו החי הטבעי, למצב של קיום פנימי נצחי.

Within and Without (פנים ואחור (מתוך חזון יחזקאל); 1993-1989)

ציורים אלה הם ראשיתו של ביטוי אמנותי חדש בעבודותיה של רחל הלר; בסדרה האבסטרקטי מתערבב עם הפיגורטיבי. ציורים פיגורטיביים של קדושים, נחשים ועין הרע; מהווים ציור אחד עם קווים גאומטריים, אנכיים, שחורים על בדים גדולים; המהווים מעין גבולות למודעות והם גם דמויי סורגים לציורים הפיגורטיבים מאחוריהם הנאבקים להשתחרר לחופש. הקדוש היושב ומחזיק בפרח עדיין לא הגיע לחיי נצח, הוא נאבק לשחרור.

החפים מפשע (1991)

סדרה זו של ציורי אקריליק על נייר נעשתה בתקופה של ארבעים ושלושה ימים במהלך מלחמת המפרץ הראשונה כשהאמנית הייתה סגורה בחדר אטום, חובשת מסכת גז, בעוד טילים עיראקיים, שסברו כי נשאו נשק כימי, נפלו על ישראל. מדי יום צפתה האמנית בחדשות CNN. הצילומים של הקורמורנים הנחנקים וטובעים במימי המפרץ הפרסי מזוהמי הנפט השאירו את חותמם על נפשה. סצינות אלה נהפכו בעבודתה למטפורה לכל החפים מפשע בכל המלחמות ולטרגדיות של חפי הפשע מידיהם של כוחות אנושיים זדוניים.

חושך ואור

סדרה המורכבת מעבודה גדולה אחת על בד (6 מטר * 3 מטר) ומעשר עבודות קטנות יותר על נייר, כולן בשחור ולבן. הן מתארות נפילת לבנים ואבנים, תוך כדי תנועות סוערות, מאבק ואימה. העבודות הוצגו בתערוכת יחיד ב-11 בספטמבר בווינה. הלר החלה ליצור סדרה זו של ציורי שחור ולבן על בד ונייר כשישה חודשים לפני פיגועי 11 בספטמבר.

Inside Out (בפנים בחוץ, 1995-1994)

סדרה זו של עבודות, של ציורי אקריליק ושמן, על בדים וניירות קטנים וגדולים, היא המשך, אם כי לא כרונולוגי, של הסדרה הקודמת, Within and Without (פנים ואחור). רשת הסורגים עודנה שם, אולם ניתן להבחין בהם בבקיעים גדולים. המתח בין העולמות השונים עדיין קיים, אבל הסורגים ביניהם מתחילים להיבקע. המאבק לחופש ממשיך ומצליח, האחור תופס מקום של ה"פנים". ועכשיו הוא "פנים ואחור".

The Fall of the Angels (נפילת המלאכים; 1992-1990)

סדרה זו של ציורי שמן ואקריליק על בד ונייר, נעשתה בעקבות מלחמת המפרץ 1991, שהקונספט שלה הוא המומנטום בעקבות המלחמה. הנסיבות וחוסר התכלית של מלחמה זו הותירו אצל האמנית תחושה שהמלאכים שתפקידם לשמור עלינו נטשו אותנו, נופלים נפילה חופשית ממקום מושבם. והאנושות נותרה ללא הגנה.

Out of Focus ‏(1996)

בסדרת עבודות זו האמנית בחרה להשתמש בלוחות אל-חלד, שמשקפים סביבה דינמית, היוצרת מצבים שונים, הנתונים לבחירת המתבונן. בסדרה באה לידי ביטוי התפישה האמנותית של הלר, העוסקת בבחינת מצבים מסובכים ושונים, על מנת להמריץ את היחיד והחברה להתבוננות עצמית ובחינה פנימית. ציורים אלה הם מטפורה למבט האישי והקולקטיבי, כמראה לחיפוש המפגש עם האחר ה"דמיוני" שיוצר גישה שונה לעצמי האמיתי.

עקדת יצחק (1998-1995)

אף על פי שהנושא של הסיפור התנ"כי הזה העסיק את האמנית לכל אורך חייה, רחל הלר החלה לעסוק ביצירה החזותית שלו רק בשנות התשעים. עבורה מושג ההקרבה באופן כללי אינו הירואי אלא משחק כוח בין אלוהים לאדם, בה האל מציב בפני האדם דרישה מוחלטת לצייתנות עיוורת. האמנית מתארת התנגשות זו במבנה דמוי מזבח, תוך שימוש בצבעי כחול ואדום; הכחול מייצג את ההתגלות הרוחנית הדורשת הקרבה, האדום מייצג את דם החיים. המזבח מייצג אתר מסורתי קדום בו אנשים רוצים לפייס את האל באמצעות קורבנות אדם. במקרה של יצחק, ההקרבה אינה ממומשת בסופו של דבר, אולם הדרישה לה קיימת.

In Transit‏ (2007-1997)

זוהי סדרה גדולה של ציורים על בד ונייר וגם הדפסים דיגיטליים. חלק מהעבודות צבעוניות וחלקן בשחור לבן; הנושא הוא טבע, מרחבים גדולים, יערות מסתוריים, גבעות ואדמה חרושה. חלוקת התמונה לקווים אופקיים ורוחבים שבתמונות הקודמות מפנה מקום לקווים יותר דינמיים, סוערים, אך מוקפאים. המתבונן בתמונות חש כאילו הוא עובר במהירות של רכבת בטבע. אך מה שהאמנית רוצה להביע היא ההכרה הפילוסופית של מעבר האדם מלידה למוות. האדם ולא הטבע הוא בטרנזיט; המעבר הוא מאבק החיים, אך יחד עם כך התמונות השקטות והרגועות הם סימן לקבלת הגורל. התמונות השלוות והאור פנימי המבצבץ מחשכת היער הן סימן לקבלת הגורל.

הים (2005 ואילך)

לאמנית ישנה זיקה לים, מכיוון שרוב חייה התגוררה בסמוך לחוף ים. רק ב-2005 התחילה את סדרת תערוכות הים שנמשכות עד היום בתערוכה בשם waves. אלמנט המים היה אלמנט יסוד שני אחרי עבודות הטבע שלה שעסקו בעיקר באדמה ובצומח. האדמה היוותה עבורה את המצב המוצק והמים את המצב הנוזלי. האדם נע מעל פני האדמה אבל המים בים הם הנעים כל הזמן ללא הפסקה כסימן לנצח (פרפטואום מובילה). האמנית שהתה שעות רבות בהתבוננות בתנועה המתמדת של הגלים והים, בצורתו המיוחדת של כל גל והאנרגיה שלו מתחילתו ועד סופו. רוח העבודות הושפעה מיצירתו של הסופר האיטלקי איטלו קאלווינו "מר פלומר".

Fractus (אמנות פרקטלית, 2012)

ההתעניינות של האמנית באמנות פרקטלית החלה בשנות השבעים של המאה העשרים. היא עסקה בה מדי פעם במשך השנים, אך משנות האלפיים פיתחה אותה וקיימה כמה תערוכות בנושא. תערוכות אלו עסקו בחזרה הפרקטלית ובדמיון של חלקיהם של הגל, נופים וחופים, עצים וענפים. הצורה החוזרת בטבע היא דוגמה לצורות הקטנות, שהן מיניאטורה של הצורה הגדולה. תערוכה גדולה בנושא הציגה במינכן בשם "Fractus" ב-2012. האמנית ממשיכה להציג עבודות בנושא זה.

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1961 - ציורי שמן ואמייל, טמפל עמנואל, סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית.
  • 1961 - ציורי שמן, גלריה לדרה, לדרה, קליפורניה, ארצות הברית.
  • 1962 - ציורי שמן, גלריה 32, טיבורן, קליפורניה, ארצות הברית
  • 1966 - ציורי אמייל, גלריה רנה, ירושלים, ישראל[6]
  • 1967 - גלריה אנגל, ירושלים, ישראל
  • 1971 - ציורי שמן, גלריה אנגל, ירושלים, ישראל[22][23]
  • 1973 - "נופים ישראלים", ציורי שמן, גלריה קורטינה, מילנו, איטליה
  • 1974 - גרפיקה, בית האמנים, ירושלים, ישראל[24]
  • 1974 - בית האמנים, תל אביב, ישראל[21]
  • 1976 - ציורי אמייל, גלריה דלסון ריכטר, תל אביב, ישראל[25][5]
  • 1979 - "Calligraphy 1", גלריה הוראס ריכטר, תל אביב, ישראל
  • 1979 - ציורי אמייל, גלריה בנצ'מארק, לונדון, בריטניה
  • 1979 - גרפיקה, מרכז האמנות של ממפיס, ממפיס, טנסי, ארצות הברית
  • 1980 - "Calligraphy 2", בית האמנים, ירושלים, ישראל[7]
  • 1981 - "Calligraphy 3", מרכז רומי גולדמונץ, אנטוורפן, בלגיה
  • 1982 - רישומים, גלריה Loeb, ברן, שווייץ
  • 1984 - "10 Year Retrospective", רישום וציור, גלריה הוראס ריכטר, תל אביב, ישראל[2][10]
  • 1986 - "People in the Park", ציורי שמן, גלריית Tribecca Lawyers Loft, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
  • 1987 - "Within and Without", ציורי שמן, גלריה פישר, משכנות שאננים, ירושלים, ישראל[26]
  • 1988 - "פנים ואחור", ציורי שמן, גלריה אפרת, תל אביב, ישראל[12][27]
  • 1989 - "Within and Without", גלריה Kunstbetrieb, מינכן, גרמניה (קטלוג)
  • 1990 - "The Death of the Rose", מוזיאון הנשים (Frauen Museum), בון, גרמניה
  • 1991 - "The Innocents", Jean-Mark Laik Gallery, קובלנץ, גרמניה
  • 1993 - "Within and Without", ציורים באקריליק ובשמן, Jean-Mark Laik Gallery, קובלנץ, גרמניה
  • 1995 - "Inside Out", Jean-Mark Laik Gallery, קובלנץ, גרמניה (קטלוג)
  • 1996 - "Focus/ Out of Focus", ציורים בשמן תעשייתי על פלדה, גלריה מני H, תל אביב, ישראל (קטלוג)
  • 1997 - "In Transit", ציורי שמן, Jean-Mark Laik Gallery, קובלנץ, גרמניה (קטלוג)
  • 1998 - המוזיאון היהודי, וינה, אוסטריה
  • 1999 - גלריה מני H, תל אביב, ישראל
  • 2000 - Jean-Mark Laik Gallery, קובלנץ, גרמניה
  • 2000 - הגלריה העירונית, ברטינורו, איטליה
  • 2000 - המרכז לאמנות חזותית, גוביו, איטליה
  • 2000 - "In Transit", גלריה אברהם לובלסקי, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית[28]
  • 2000 - גלריית המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב, ישראל
  • 2000 - "In Transit", ציורי שמן, גלריה מני H, תל אביב, ישראל
  • 2001 - "Dark and Light", גלריה M-ארט, וינה, אוסטריה
  • 2002 - "Dark and Light", המוזיאון העירוני, במברג, גרמניה
  • 2004 - "White and Black", הגלריה העירונית, זלצבורג, אוסטריה
  • 2004 - "People in the Park", גלובס, ראשון לציון, ישראל
  • 2005 - "The Wave", Stadt-studio, בית האמנים, זלצבורג, אוסטריה (קטלוג)
  • 2005 - "The Wave", סטודיו ארטורא, תל אביב (קטלוג)
  • 2005 - "Digital Prints", גלריה מני H, יריד ארט אינסברוק, אוסטריה
  • 2006 - Innenlandschaften"", גלריה ZZIK, מינכן, גרמניה
  • 2007 - "The Wave", גלריה Artlife for the World, ונציה, איטליה
  • 2007 - "In Transit", עבודות חדשות, Kulturklub des Europäischen Patentamts, מינכן, גרמניה (קטלוג)
  • 2008 - "The Wave", Kunstapavillion, מינכן, גרמניה
  • 2009 - "Andammo", בית האמנים, תל אביב, ישראל (קטלוג)
  • 2010 - "Immenso Blue", מינכן, גרמניה
  • 2012 - "Fractus", ‏(Ublacker-Hausl), גלריה עירונית, מינכן, גרמניה.

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958 - "אמנים צעירים", מוזיאון דיזנגוף, תל אביב, ישראל.
  • 1959 - "אמנים צעירים", בית האמנים, תל אביב, ישראל
  • 1960 - ציורי שמן, מועדון האמנות של פאלו אלטו, קליפורניה
  • 1961 - ציורי שמן, גלריית האמנות של בלמונט, קליפורניה, ארצות הברית
  • 1966 - אמנות ארכיטקטית, גלריה משכית, תל אביב, ישראל
  • 1967 - ציורי שמן, גלריה אנגל, ירושלים, ישראל
  • 1967 - אמנות ארכיטקטית, גלריה שרון, הרצליה, ישראל
  • 1973 - "World Print Competition", מוזיאון מגנס, ברקלי, קליפורניה, ארצות הברית (קטלוג)
  • 1973 - חברים חדשים בבית-האמנים, בית האמנים, ירושלים, ישראל
  • 1975 - רישומים, בית האמנים, ירושלים, ישראל
  • 1976 - "אמני ירושלים בהדפס", בית האמנים, ירושלים, ישראל[3][4]
  • 1977 - גרפיקה, גלריה Loeb, ברן, שווייץ
  • 1977 - גלריה הוראס ריכטר, יריד האמנויות הבינלאומי, וושינגטון די סי, ארצות הברית
  • 1981 - "קליגרפיה 3", קריית האמנים הבינלאומית ה"Cité", פריז, צרפת
  • 1984 - "בחירה אישית", גלריה רדיוס, תל אביב, ישראל[8]
  • 1985 - גלריה שלוש, נווה צדק, תל אביב, ישראל[29]
  • 1985 - "תערוכת אמנים מירושלים" Grand Palais, יריד אמנויות יפות, פריז, צרפת (קטלוג)
  • 1985 - בית האמנים, ירושלים, ישראל
  • 1986 - "אמנים מקולומביה ומישראל", המוזיאון לאמנות מודרנית, בוגוטה, קולומביה (קטלוג)
  • 1986 - "אמנים מקולומביה ומישראל", בית האמנים, ירושלים (קטלוג)
  • 1988 - "תשעה אמנים", גלריה שלוש, תל אביב, ישראל (קטלוג)
  • 1989 - "The Other Side", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, ישראל (קטלוג)
  • 1989 - גלריה שלוש, נווה צדק, תל אביב, ישראל, אוצרת: נירה יצחקי[30][31]
  • 1989 - "הבטים במימד הטרנסצנדנטלי אצל אמנים ישראליים", מוזיאון יד לבנים, פתח-תקוה, ישראל, אוצרת: ד"ר דורית קדר (קטלוג)[11][32][33][34]
  • 1992 - Jean-Mark Laik Gallery, קובלנץ, גרמניה
  • 1992 - גלריה Jungen Union, ואלדר, גרמניה
  • 1992 - "Image Writing", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, ישראל (קטלוג)
  • 1992 - "Image Writing", הגלריה העירונית, רחובות, ישראל (קטלוג)
  • 1992 - ציורי שמן, הגלריה העירונית, כפר סבא, ישראל (קטלוג)
  • 1993 - "מציאות ביתית מדומה", גלריה מני H, תל אביב, ישראל[19][18][16]
  • 1993 - "10 Israeli Artists", המוזיאון לאמנות עכשווית, רדום, פולין (קטלוג)
  • 1994 - "Masks", אכסדרת בית האופרה, תל אביב, ישראל (קטלוג)
  • 1995 - "מחווה לריבוע", גלריה מני H, תל אביב, ישראל
  • 1996 - "עקידת יצחק - תערוכה המוקדשת ליצחק רבין ז"ל", גלריה מני H, תל אביב, ישראל[20]
  • 1996 - "אמנים שולחים שלום", במסגרת "מוזיאון האמנים", אוצר: דורון פולק, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (קטלוג)[17][35]
  • 1997 - "Artists' Ideas of Matzah" (מוזיאון האמנים, דורון פולק), מוזיאון אדם וסביבה, פתח תקווה, ישראל (קטלוג)
  • 1997 - "60 שנים לרבוע הכחול" (מוזיאון האמנים, אוצר: דורון פולק), מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (קטלוג)[36]
  • 1997 - "מיניאטורות - אמנות מישראל בפורמט קטן" (מוזיאון האמנים, דורון פולק), המרכז לאמנויות חזותיות, גוביו, איטליה (קטלוג)
  • 1998 - "זיכרון", מוזיאון אשדוד לאמנות, אשדוד, ישראל, אוצרת: פנינה בן גל[37]
  • 1998 - "עבודות חדשות", גלריה מני H, תל אביב, ישראל[38]
  • 1998 - "Peace of Art" (פרויקטיב, דורון פולק), גלריית תיאטרון גבעתיים, ישראל (קטלוג)
  • 1998 - "מאין באנו ולאן אנחנו הולכים ?", מוזיאון יד לבנים, פתח-תקוה, ישראל, אוצרת: רות מנור (קטלוג)[39][40]
  • 1998 - "מסיבה", מוזיאון האמנים, הסילוי, הוד השרון, מפיקים: דורון פולק וענת חופי[41][42]
  • 1999 - "Milestones for Pease" (פרויקטיב, דורון פולק), אכסדרת המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב, ישראל (קטלוג)
  • 1999 - "Paper Works", גלריה מני H, תל אביב, ישראל
  • 2000 - "White" (פרויקטיב, דורון פולק), בית סות'ביס, תל אביב, ישראל (קטלוג)
  • 2001 - "Milestones for Peace", במסגרת הביאנלה בוונציה, איטליה
  • 2001 - "Art for Peace" (פרויקטיב, דורון פולק), במסגרת הביאנלה בוונציה, איטליה (קטלוג)
  • 2002 - "Electric Poles as Outdoor Sculpture" (פרויקטיב, דורון פולק), גלריה אפקס, אדינבורו, סקוטלנד (קטלוג)
  • 2002 - "אמנות על המסילה", פרויקט בשלוש תחנות רכבת בישראל (פרויקטיב, דורון פולק) (קטלוג)
  • 2002 - "מחווה לאמן דגול" (אוצר: דורון פולק), גלריית תיאטרון גבעתיים, ישראל (קטלוג)[43]
  • 2002 - "Electric Poles as Outdoor Sculpture", Markers II (פרויקטיב, דורון פולק), דוקומנטה, 11 גרמניה, קאסל (קטלוג)
  • 2002 - "אסלסביבה", משכן לאמנויות הבמה, תל אביב, ישראל, אוצר: דורון פולק[44]
  • 2002 - תערוכת אוסף, גלריה מני H, תל אביב, ישראל[45]
  • 2004 - המוזיאון היהודי (פרויקטיב, דורון פולק), הביאנלה של ונציה, איטליה
  • 2005 - "Poles Apart/ Poles Together" (פרויקטיב, דורון פולק), הביאנלה בוונציה, איטליה
  • 2006 - Kunst im Karrée, מינכן, גרמניה
  • 2006 - "European Artists 11", גלריה Drissien, מינכן, גרמניה
  • 2007 - Kunst im Karrée, מינכן, גרמניה
  • 2009 - White box, מינכן, גרמניה.

ציורי קיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1965 - ארבעה לוחות זכוכית (כל אחד מהם בן 2.7*1.4 מטרים) עבור הלובי של קווי מ.ס., נילי וצים.
  • 1967 - חדרי זכוכית ( 2.7*8 מטרים), חברת הביטוח סהר, תל אביב.
  • 1968 - קיר מקרמיקה (20*3 מטרים), בית ספר סולד בירושלים.
  • 1969 - ציור קיר מזכוכית (5*4 מטרים), בית ספר תיכון בכפר סבא.
  • 1970 - ציור קיר מזכוכית (5*3 מטרים), בית ספר יסודי בירושלים.
  • 1980 - ציור קיר אמייל (6.50*3.20 מטר) בית מאירסדורף, מרכז הכנסים ובית ההארחה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסף יוסף חכמי, הפניקס
  • אוסף משפחת מאירסדורף מאנטוורפן, בלגיה
  • אוסף משפחת לב (Loeb), ברן, שווייץ
  • אוסף דבורה שוקן
  • אוסף מונה קרדן מניו יורק
  • אוסף בית הפטנטים במינכן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחל הלר בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 מתוך קטלוג התערוכה בגלריה אנגל, ירושלים, 14 ביוני 1971 - 27 ביוני 1971
  2. ^ 1 2 לביא רפי, "גלריות", העיר, 1 ביוני 1984, עמ' 36.
  3. ^ 1 2 צלמונה יגאל, "אמנות ההדפס - לאן?", מעריב, 27 בפברואר 1976.
  4. ^ 1 2 טל מרים, "סדנת ההדפס ופירותיה הטובים", ידיעות אחרונות, 30 ביולי 1976.
  5. ^ 1 2 בהרוזי ניצה, "כחומר ביד היוצר", דבר, משא, 27 באוגוסט 1976.
  6. ^ 1 2 טל מרים, "בתערוכת רחל הלר", גזית כרך כ"ד, חוברת ה-יב, אוגוסט 1966.
  7. ^ 1 2 צלמונה יגאל, "תערוכה של רחל הלר", מעריב, 13 ביוני 1980.
  8. ^ 1 2 לוי איתמר, "ללא יומרה", ידיעות אחרונות, 17 בפברואר 1984, עמ' 25.
  9. ^ ל.ש. "כתובת על הקיר", הארץ, יוני 1984.
  10. ^ 1 2 נחשון אילן, "יומן אישי", ידיעות אחרונות, 8 ביוני 1984.
  11. ^ 1 2 אורבך אירנה, "נמל יפו ו'הצד האחר'", מעריב, תל אביב, 7 ביולי 1989.
  12. ^ 1 2 נעמן עדית, "מציירת החלומות", ידיעות אחרונות, מוסף זמנים מודרניים, 2 במרץ 1988, עמ' 15, 22.
  13. ^ 1 2 וייסר ציפי, "חלומה של רוזמרי", צפון העיר, 18 במרץ 1992, עמ' 20.
  14. ^ אורבך אירנה, "חלומות מצוירים", מעריב תל אביב, 8 בספטמבר 1989, עמ' 21.
  15. ^ גורביץ איה, "מיכחולים", קול ירושלים, 11 בפברואר 1983, עמ' 38.
  16. ^ 1 2 3 סימן-טוב נעמי, "תערוכות חדשות", העיר, 10 בדצמבר 1993, עמ' 125.
  17. ^ 1 2 3 'עקידת יצחק', הלר עמנואל, הודעה לעיתונות, דצמבר 1995, תערוכה קבוצתית.
  18. ^ 1 2 ל.ש. "גלריות / מוזיאונים תערוכות דצמבר", ארבע על חמש, גיליון מס' 49, דצמבר 1993, עמ' 40-34.
  19. ^ 1 2 הודעה לתקשורת, דצמבר 1993, תערוכה קבוצתית, "מציאות ביתית מדומה", גלריה מני H, תל אביב
  20. ^ 1 2 רושה אביבה, "בעקבות רצח רבין", ארבע על חמש, גיליון מס' 74, פברואר 1996, עמ' 19-16.
  21. ^ 1 2 בנצור נעמי, "הדי המלחמה ביצירתה של רחל הלר", מעריב, 2 באוגוסט 1974.
  22. ^ מתוך קטלוג התערוכה בגלריה אנגל, ירושלים, 14 ביוני 1971 - 27 ביוני 1971.
  23. ^ טל מרים, "בתערוכת רחל הלר", גזית כרך כ"ח, חוברות ט-יב, דצמבר 1971, עמ' 100.
  24. ^ טל מרים, "רחל הלר: ליטוגרפיות ורשמים", ידיעות אחרונות, 26 ביולי.
  25. ^ מבורך נסים, "תחושה ושכלתנות", הארץ, 28 באוגוסט 1976.
  26. ^ דף מידע, דצמבר 1987, תערוכת יחיד, גלריה משכנות שאננים ירושלים.
  27. ^ קדר דורית, "ובזכות הכנות", על המשמר, 4 במרץ 1988, עמ' 19.
  28. ^ גילרמן דנה, "ללא כותרת", הארץ, 17 במאי 2000, עמ' ד'2.
  29. ^ בר-קדמא עמנואל, "תערוכות בתל אביב", ידיעות אחרונות, קול תל אביב, 25 באוקטובר 1985.
  30. ^ הראל קובי, "האולם שייך לצעירים", מעריב, 13 בינואר 1989, עמ' ד'6.
  31. ^ רובין רותי, "האחת לחו"ל, השנייה בחול", חדשות, 12 בינואר 1989, עמ' 21.
  32. ^ שמשי ציונה, "הצד האחר של פתח-תקווה", הארץ, 12 ביולי 1989.
  33. ^ "המימד הטרנסצנדנטלי באמנות (קטלוג) הצד האחר, 1989, מוזיאון יד לבנים פתח תקווה.
  34. ^ תערוכות במוזיאון פתח תקווה 1989–1993. דף מידע, אוקטובר 1993, מוזיאון יד-לבנים, פתח-תקוה.
  35. ^ רפפורט טליה, "פרישת שלום", אמנים שולחים שלום, 1996, תערוכה קבוצתית, מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב.
  36. ^ אמנות ועסקים (קטלוג), "60 שנים לרבוע הכחול", יוני 1997, תערוכה קבוצתית.
  37. ^ גילרמן דנה, "תערוכות חדשות", הארץ, 26 במרץ 1998.
  38. ^ גילרמן דנה, "תערוכות חדשות", הארץ, 2 באפריל 1998, עמ' ד'6.
  39. ^ מנור רות, הודעה לעיתונות, תערוכות, פברואר 1998, מוזיאון יד-לבנים.
  40. ^ גילרמן דנה, "תערוכות חדשות", הארץ, 5 בפברואר 1998, עמ' ד'6.
  41. ^ זהר גיל, "מחכים למרד", הד השרון, 15 במאי 1998.
  42. ^ גילרמן דנה, "תערוכות חדשות", הארץ, 21 במאי 1998.
  43. ^ גילרמן דנה, "תערוכות חדשות", הארץ, 6 ביוני 2002, עמ' ד'10.
  44. ^ הודעה לעיתונות והזמנה, ינואר 2002, תערוכה קבוצתית, "אסלסביבה", משכן לאמנויות הבמה, תל אביב, אוצר: דורון פולק.
  45. ^ גילרמן דנה, "תערוכות חדשות", הארץ, 3 בינואר 2002, עמ' ד'8.