רפואת משפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רפואת משפחה

רפואת משפחה היא תחום התמחות, עיסוק ומחקר ברפואה שעוסק בבריאות וחולי באנשים החיים בקהילה, בכל מצבי הבריאות והחולי ולאורך כל שנות חייהם.

רופא המשפחה מטפל בכל מצבי החולי, פעמים רבות כרופא המאבחן הראשון, לעתים כרופא היחיד המנהל ומטפל במצבים שונים, ולעתים רבות כרופא המפנה למומחים מתחומי רפואה אחרים, ואז עוקב אחר המטופלים לאחר הייעוצים וממשיך את הטיפול בהם.

תחום זה שונה מהותית מתחומי רפואה אחרים באחריות הכוללנית של הרופא למטופל, לא רק בזמן שהמטופל מגיע אליו אלא לאורך כל חייו.

כיוון שרופא משפחה הוא הרופא שרואה את המטופלים גם בזמן ההסתמנות הראשונית של מחלה וגם לאורך כל חייהם, עליו להתמחות במספר תחומים:

  • ניהול מצבים רפואיים שכיחים- יתר לחץ דם, סוכרת, מחלת לב איסכמית, מחלת ריאות חסימתית, ועוד רבים.
  • אבחון וניהול מצבים רפואיים חריפים שכיחים- דלקות דרכי הנשימה, דלקות דרכי השתן, כאב גב, ועוד רבים.
  • אבחון מהיר וטיפול ראשוני במצבים מסכני חיים.
  • איתור ואבחון מצבים רפואיים בתחילת הסתמנותם- כאשר התסמינים עדיין אינם חמורים ודרושה יכולת אבחנתית גבוהה כדי לזהות את המחלות.
  • קידום בריאות ורפואה מונעת- ייעוץ לגבי אורח חיים בריא, שינוי הרגלי חיים, איתור מחלות בשלב בו עדיין אינן מורגשות וטיפול בהן כבר בשלב זה.
  • הפניה נכונה לבדיקות מעבדה, הדמיה, ורופאים בתחומים אחרים.
  • ייעוץ והכוונת מטופלים במערכת הרפואית ושמירה על זכויותיהם.

כדי לבצע את כל אלו על הרופא להיות בעל ידע נרחב במצבים שכיחים, להכיר היטב את מטופליו ולהבין את מחלותיהם.

על רופא המשפחה לדעת לשוחח עם מטופליו בדרך שתעזור להם לבטא את תחושותיהם ולו לאבחן את בעיותיהם וכוחותיהם, לבצע בדיקה גופנית לצורך אבחון מגוון רב של בעיות, לפענח תוצאות בדיקות, לבצע ניתוח נתונים ולתת טיפולים בהתאם.

כיוון שתחום העיסוק של רופא המשפחה רחב ביותר, עליו לדעת לרכוש במהירות ידע חדש לגבי מצבים חדשים, לסנן את המידע בהתאם למטופל הספציפי ולהחליט יחד עם המטופל לגבי הניהול הנכון של מחלותיו. לצורך כל עליו להיות מומחה בקריאת מאמרים רפואיים ובניתוחם, גם בנושאים שאינם מוכרים לו.

רפואת המשפחה מתבצעת ונלמדת בצורה שונה בין מקום למקום ובין רופא לרופא, ותלויה בין השאר בחינוך הרופא, באופיו, בידע שלו ובכישוריו, בציפיות המטופלים, בעומס העבודה על הרופא ובמבנה המערכת הרפואית.

המודל שבו עובדים רבים מרופאי המשפחה היום הוא המודל הביו-פסיכו-חברתי. זו תפיסה הגורסת שלא ניתן להסביר את כל התופעות על ידי ניתוח התהליכים ברמת התא, הרקמה או מערכת בגוף, ושדרושה הבנה מעמיקה גם בתהליכים נפשיים של חולי, סבל, דרכי התמודדות, וכוחות, והבנה בתהליכים חברתיים הקורים בתוך המשפחה או בסביבתו הקרובה של האדם. הבנה זו מאפשרת יצירת קשר, הבנה משותפת של החולי והמחלה בין הרופא למטופל, גיוס המטופל לתהליך טיפולי, ועזרה מכוונת למטופל הספציפי.

חלק מייחוד רפואת המשפחה הוא הקשר שנוצר בין רופא למטופל במשך שנות הכרותם בבריאות ובחולי, קשר שאמור לכלול אמון, אכפתיות, אמפתיה, ותקשורת הדדית, ובכך לא רק להקל על התהליך הרפואי אלא גם לגרום לשיפור בתחושתו ובתפיסתו של המטופל.

בישראל קיימת התמחות ברפואת המשפחה, הנמשכת ארבע שנים ובמהלכה המתמחה לומד באופן צמוד תחת מדריך מומחה, מתפקד כרופא מן המניין במחלקות פנימית, ילדים, ועוד, ובהמשך עובד במרפאה עם מטופלים משלו תחת פיקוח. תוך ההתמחות על הרופא ללמוד באופן פורמלי ובאופן לא פורמלי תכנים הנוגעים לאבחנה, ניהול וטיפול במחלות מכל תחומי הרפואה, תכנים וכישורים בתקשורת בין אישית, בהבנה המטופל בתוך משפחתו וסביבתו, ועוד. בסוף ההתמחות ולאחר בחינות ניתן לרופא התואר "מומחה ברפואת משפחה".

רופאי המשפחה מאוגדים באיגוד רופאי המשפחה בישראל.

היקף הפרקטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רופאי משפחה בארצות הברית עשויים להחזיק או תואר MD או DO. רופאים המתמחים ברפואת משפחה חייבים להשלים בהצלחה התמחות ברפואת משפחה מוכרת לשלוש שנים בארצות הברית, בנוסף ללימודי הרפואה שלהם. הם לאחר מכן זכאים לתעודה המבוקשת מרוב בתי חולים וקופות חולות. מועצת “rican” לרפואת משפחה דורשת מהדיפלומטים שלה לשמור על תעודה במהלך תהליך מתמשך של חינוך רפואי, סקירת ידע רפואי, פיקוח טיפולי בחולים באמצעות ביקורת תרשים, למידה באמצעות פרויקטים לשיפור איכות, ולערוך מחדש מבחן קבלת תעודת המועצה כל 7-10 שנים. המועצה האוסטאופתית האמריקאית לרפואת המשפחה דורשת מדפלומטים שלה לשמור על התעודות ולחדש את התעודה כל 8 שנים. הרופאים ברפואת משפחה בקנדה מוסמכים דרך המכללה לרפואת משפחה של קנדה, לאחר שנתיים של חינוך נוסף. המשך לימודים הינו גם דרישה לתעודה בתוקף .

המונח " רפואת משפחה " משמש במדינות רבות באירופה ואסיה, במקום המונח " רפואה כללית " או " פרקטיקה כללית GP" . בשבדיה, ההסמכה ברפואת משפחה דורשת חמש שנים של עבודה עם חונך, אחרי התואר ברפואה. בהודו, למי שרוצה להתמחות ברפואת משפחה חייב להשלים התמחות ברפואת משפחה לשלוש שנים, אחרי התואר ברפואה שיעשו ( MBBS ) . הם מוענקים גם או D.N.B. או תואר דוקטור לרפואה (D.M) ברפואת משפחה. מערכות דומות קיימות במדינות אחרות.

רופאי משפחה מספקים מגוון של שירותים טיפוליים רפואיים אקוטיים, כרוניים, ושירותי מניעה. בנוסף לאבחון וטיפול במחלה , הם גם מספקים טיפול מניעתי, כולל בדיקות שגרתיות, הערכות מצבים בריאותיים מסוכנים, חיסונים ובדיקות סקר, וייעוץ אישי בנוגע לעניין השמירה על אורח חיים בריא. רופאי משפחה מתעסקים גם במחלות כרוניות, ולעתים מנסים להתאים טיפול הניתן על ידי מומחים אחרים. רופאי משפחה אמריקאים רבים גם מיילדים תינוקות ומספקים טיפול טרום לידתי. בארצות הברית, רופאי משפחה מטפלים ב​​כאבי גב יותר מהמומחים עצמם, וכמעט באותה תדירות כמו אורתופדים ונוירוכירורגים בשילוב . לרפואת משפחה ורופאי משפחה יש תפקיד חשוב מאוד במערכת הבריאות של המדינה. בארצות הברית, למשל, כמעט אחד מכל ארבע ביקורים במשרדים נעשים אצל רופאי משפחה. כלומר 208 מיליון ביקורים במשרד בכל שנה - כמעט 83 מיליון יותר מאשר ההתמחות הרפואית הגדולה הבאה אחריה. כיום, רופאי משפחה מספקים טיפול יותר עבור האוכלוסיות החלשות והכפריות של אמריקה, יותר מכל התמחות רפואית אחרת.

חוקים הנוגעים בעיסוק ברפואת המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק החולה הנוטה למות(2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת החוק: להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים לבין ערך האוטונומיה. השיקולים בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות כוללים: את מצבו הרפואי של החולה, את רצונותיו ואת מידת סבלו . החוק מגדיר את תפקידם של האנשים הקרובים לחולה בקביעת הטיפול הרפואי בו. אדם קרוב בהגדרת החוק יכול לחתום על הוראות מקדימות לטיפול בחולה .

חוקים וגמלאות הביטוח הלאומי הקשורים למצבי חולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גמלה לנפגעי תאונות

מטרה -לסייע למבוטחים, שנפגעו בתאונה אישית וכתוצאה מכך איבדו את כושרם לתפקד בעבודה והם, אינם זכאים לכיסוי ימי מחלה מכל גורם אחר או על פי חוק אחר.

  • גמלת נכות

מטרה-תשלום קבצה לנכים, שאבדו 50% מכושרם להשתכר או עקרת בית, שאבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית.

  • גמלת ניידות

מטרה-מתן סיוע לנכים מוגבלים בניידות.

  • גמלת סיעוד

מטרה- מתן שרותי סיעוד לזקנים סיעודיים בקהילה.

חוק זכויות החולה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת החוק : לקבוע את זכויות האדם, המבקש לקבל טיפול רפואי, או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ופרטיותו .

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]