שדה (חקלאות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שדה הוא שטח קרקע המשמש לגידולים חקלאים, המופרדים בדרך-כלל לשני סוגים עיקריים: שדה בעל, ושדה שלחין.
מקשה הוא שדה בו מגדלים דלועיים כמו אבטיחים, מלונים, קישואים או מלפפונים.
בתקופת הקיץ מבשילים יבולי השדה, בעיקר הדגנים[1]. תהליך איסוף היבול מהשדות מכונה קציר. את התבואה מאחסנים באסם.
השדה ביהדות [עריכה]
על פי ההלכה בעלי השדות בארץ ישראל מחויבים במתנות עניים. כלומר, עליהם להשאיר חלק מהיבול לעניים, לאלמנות, ליתומים ולגרים[1].
המתנות לעניים כוללות[1]:
- לקט - השבולים הנופלות לארץ בזמן הקצירה (ויקרא פרק יט' פסוק ט').
- שכחה - עומר שנשכח בשדה (דברים פרק כד' פסוק יט').
- פאה - התבואה בשולי השדה (ויקרא פרק יט' פסוק ט').
ראו גם [עריכה]
- חקלאות
- חווה חקלאית
- גידולי שדה (גד"ש)
- מטע
- חקלאות אורגנית
