שיש קולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יחצ.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יחצ.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שיש קולר
לידה 11 באוקטובר 1939 (בן 84)
ישראלישראל פתח תקווה, ישראל
שם לידה ג'יי קולר
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1951
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שיש קולר לצד הבמאי האיראני הגולה מוחסן מח'מלבאף

ג'יי ("שיש") קולר (נולד ב־11 באוקטובר 1939) הוא שחקן, אמרגן, מרצה, מבקר ומפיץ קולנוע ישראלי. כשחקן השתתף בעשרות סרטים ישראליים ובינלאומיים וכן בסדרות טלוויזיה. הפיץ בבתי הקולנוע את הסרט "שתי אצבעות מצידון" (1986), שהפך לאחד הסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי וזכה לפרסום בינלאומי, אחרי ששובץ בידי קולר בתוכנית הרשמית של פסטיבל הסרטים בקאן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולר החל את דרכו כשחקן בתיאטרון ילדים "במתנו" (מחלקת הילדים של תיאטרון הפועלים "אהל"), שם השתתף בין היתר בתפקידים מרכזיים ב-"בן המלך והעני" (על פי מארק טוויין), "עוץ העצלן", "שלגייה ושבעת הגמדים" (בתפקיד המכשפה) ובהצגות המבוססות על ספריו של יגאל מוסינזון "חסמב״ה" בהן גילם את דמותו של גיבור החבורה ירון זהבי.

למד באולפן "הבימה". בין היתר למד תנועה ומחול אצל רחל נדב ונירה פז, משחק אצל משה הלוי, פיתוח קול אצל לולה שניצר ותולדות התיאטרון אצל המרצה דב בר מלכין.

בגיל 12 שימש כעוזרו של השחקן והבמאי יצחק ברקת, איש "הבמה" כשהעלה הצגות לסוף שנות הלימודים[1].

בלהקת הגדנ״ע השתתף בהצגת ״הם יגיעו מחר״ מאת נתן שחם ובתיאטרון הנוער ״קלעים״, השתתף בהצגת ״כריסטופר קולומבוס״ מאת לופה דה וגה וב-״אהל הדוד תום״ לצידם של עודד קוטלר, גילה אלמגור, אלכס פלג ואחרים.

בהמשך השתתף במעל ל-50 סרטים בארץ ובעולם, בין המוכרים שבהם ניתן למנות את "סוף המשחק" (1996)[2], "קשר האורניום" (1978)[3] ו-"נערת הפרברים" (1979). בין הבמאים הבינלאומיים איתם עבד כשחקן ניתן למנות את מיכאליס קאקויאניס (אנ')[4], ריצ׳ארד פליישר (אנ')[5], קן ראסל (אנ')[6], פיטר קולינסון (אנ')[7] ועוד.

כמו כן, השתתף בהתנדבות במספר רב של סרטי סטודנטים.

כמפיק וכמפיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך קרוב ל-12 שנה, קולר עבד כמשווק וכיחצ"ן עבור חברת "גלובוס גרופ" שהייתה בבעלותם של המפיק מנחם גולן ובן דודו המפיק יורם גלובוס, עבורם תרגם והמציא עשרות שמות עבריים לסרטים זרים. קולר המציא את השם לסדרת הסרטים "אסקימו לימון"[דרוש מקור][1] (1978-2001) בבימויו של בועז דוידזון. ניהל את היח״ץ של הזמר יהורם גאון, יוסי בנאי, אילי גורליצקי, יהודה ברקן, זאב רווח ורבים אחרים. היה שותף בהפצת מספר סרטים, ובמסגרת זו ״גילה״, הפיץ והמציא את שם הסרט "שתי אצבעות מצידון" (1986) (שיועד במקור להקרנות פנים צה״ליות). את זכויות הסרט קולר רכש מדובר צה"ל, בהפצתו הפך הסרט לאחד מחמשת הסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. הסרט נבחר רשמית להקרנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בקאן, כ-920,000 צפו בסרט בבתי הקולנוע בישראל. קולר הוא בעל הזכויות הבלעדי של מספר סרטים ישראלים, ביניהם "חגיגה לעיניים" (1975) ו-"הזמנה לרצח" (1973) של הבמאי אסי דיין, "אדמה חמה" (1984) בבימוי סרג׳ אנקרי, "אסירי החופש" (1968) בבימויו של יונה זרצקי ועוד.

שיש קולר בשיחה עם הבמאית-כוכבת ולריה ברוני טדסקי(אנ')[8]

קולר מחזיק (עם משה אדרי ודודי זילבר) בבלעדיות בזכויות ההסרטה של יצירת המופת "העבד" מאת חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס-זינגר.

בעל זכויות ההסרטה הבלעדיות של ״מושל יריחו״, מחזה מאת יוסף מונדי.

פעילות נוספת בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפעילותו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, קולר פעל גם כעיתונאי וכמבקר קולנוע ותיאטרון במספר שבועונים ועיתונים, ביניהם "העולם הזה", "עולם הקולנוע", "קולנוע", "עולם האישה"[9], "מעריב", "פוסט ישראל", "פרימדונה"[10] ועוד.

היה מספר פעמים מאלופי הארץ בתחרויות ידע שונות בתולדות הקולנוע מטעם "התאחדות ענף הקולנוע"[11] ותוכניות רדיו שונות.

מרצה לתולדות הקולנוע בקיבוצים, בבתי ספר ובמוסדות שונים ברחבי הארץ. כאחד מכוכבי תוכנית הרדיו ״קול ישראל לנוער״ השתתף בתפקידים ראשיים בתסכיתי רדיו רבים ובין היתר גילם את אוברון גיבור ״חלום ליל קיץ״ של וויליאם שייקספיר.

קולר הקים את "אקרן", אשר היה הסינמטק הראשון לסרטי איכות בישראל שפעל מספר שנים בתל אביב עד לסגירתו במלחמת ששת הימים.

שימש כדובר וכיחצ״ן של חברת המחשבים ״קונטרול דאטה״, ישראל. כמו כן ניהל את היח״צ של תיאטרון החאן הירושלמי, תיאטרון מחול ״ענבל״ ואף של תיאטרון היידיש של שמעון דז׳יגאן.

הוגה וממקימי האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה ומקים איגוד הבמאים יחד עם דן וולמן ואחרים.

קולר כתב, הפיק וביים סרט קצר באורך 27 דקות בשם "פיל ברחובות"[12], שייצג את ישראל באופן רשמי בשנת 1970 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה שצולם על ידי זוכה פרס ישראל לקולנוע דוד גורפינקל. את המוזיקה המקורית הלחין חתן פרס א.מ.ת. נעם שריף. את הסרט ערך דב הניג (היה מועמד לפרס האוסקר על הסרט ״הנמלט״).

לפני כ-15 ייסד ומנהל "פרלמנט" הפועל מדי יום באחד מבתי הקפה במתחם בזל בתל אביב ובו כ-30 חברים ביניהם מרצים, אמנים, פרופסורים, עורכי דין, רופאים, אדריכלים, אנשי רוח וחברה.

שימש כשופט במספר פסטיבלי קולנוע בינלאומיים.

שימש כסוכן אישי של שחקנית הקולנוע דליה לביא ואמן הפנטומימה קלוד קיפניס איתו הפיק בשנת 1962 את הצגת ״אנשים וחלומות״ שעמו ועם הזמרת נחמה הנדל יצא כנציג ישראל לפסטיבל הנוער בהלסינקי, בירת פינלנד.

סייע לארנון מילצ'ן בראשית דרכו כמפיק סרטים וכן ליזם הישראלי-קנדי סם דובינר כשהפיק סרט עלילתי על-אודות פסלי ה-"אמלאש" העתיקים שברשותו. קולר הצליח בזכות קשריו לשבץ את הסרט בשני פסטיבלי קולנוע בינלאומיים: פסטיבל קאן ופסטיבל ברלין. בשנת 1970 טיפל בפסטיבל קאן בסרט ״התמהוני״ של דן וולמן שהשתתף בתחרות הרשמית.

ייסד וניהל תיאטרון ילדים בשם "צברון", לו כתב מספר מחזות בפסיבדונים גילה זוהר.

כתב מחזה מוזיקלי על פי יצירתו של ג'ונתן סוויפט "גוליבר בארץ הענקים" (את הפזמונים חיבר דן אלמגור) בבימויו של מנחם גולן בתיאטרון הנוער שלו "תילון".

קישר בין משקיעים למפיקים, יזם ועמד מאחורי הפקות של מספר סרטים ביניהם: "השיבה מהודו" (2002) שביים מנחם גולן,[דרוש מקור] ו"אמי הגנרלית" (1979) שביים יואל זילבר.

קולר רקם ויזם שיתוף פעולה עסקי בין המפיץ משה אדרי למפיקים דוד זילבר ומיקי רבינוביץ'.[דרוש מקור]

ניהל חוגים דרמטיים בבתי ספר ברחבי הארץ וביים בהם הצגות לסיום השנה.

יוזם הקמת פרס קולנועי חדש: "פרס שיש קולר למצוינות בקולנוע ובטלוויזיה". נשיאת הפרס היא כלת פרס ישראל, השחקנית גילה אלמגור.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט שנה תפקיד
הבוגד 1960 בתפקיד חייל לצידו של אריק איינשטיין

בסרט קצר בבימויו של יואל זילברג ששולב בהצגת תיאטרון "אהל"

טוביה ושבע בנותיו 1968 יחצ"ן
מרגו שלי 1969 יחצ״ן
לופו 1970 יחצ"ן
תיק ירושלים 1972 עוזר למפיק רם בן אפרים
הטרמפיסט 1972 ממציא שם הסרט ויחצ״ן
חכם גמליאל 1973 משווק בינלאומי ויחצ״ן
The Story of Jacob and Joseph 1974 יועצו של פרעה
הדיבר ה-11 1975 בלש
לופו בניו-יורק 1976 יחצ"ן
משפחת צנעני 1976 יחצ"ן
מזימות בירושלים 1976 בעל בית מרחץ טורקי בו מתבצע רצח
יופי של צרות! 1976 חיליק (לקוח קירח במספרה)
ונדטה 1977 כרוצח מקסיקני במערבון לצידם של ג׳ים בראון ולי ואן-קליף
חמש מאות אלף שחור 1977 עורך הדין של עולם הפשע הישראלי
מבצע יונתן 1977 מנהל יחסי ציבור
רשות נחיתה 1977 דובהל'ה, איש משרד החוץ
בדרנית בחצות 1977 צבעי
ישראלים מצחיקים 1978 יחצ״ן
נערת הפרברים 1979 רופא ה-"גואל" את כוכבת הסרט עפרה חזה מעיוורונה
אימי הגנרלית 1979 יחצ״ן
נישואין נוסח תל אביב 1979 מחלקת חיסול חשבונות
אשנטי 1979 סוחר עבדים
מעגלים של שישבת 1980 אמרגן
שגעון של אבא 1981 ע. במאי
שפשוף נעים (אסקימו לימון 3) 1981 ע. במאי שני
העיט 1981 עורך דין
שתי אצבעות מצידון 1986 מפיץ
מנת יתר 1993 הרצל, סוחר סמים
אחרי החגים 1994 יחצ"ן
המונה דופק 1995 עורך דין לצידה של ״השופטת״: חנה מרון
מי האבא? 1996 מפיץ הסרט. וכשחקן: בתפקיד נציג ההוצאה לפועל
סוף המשחק 1996 קונדוקטור ברכבת
Mindbender (אנ') 1996 רוצח
סופר בוי 1998 מנהל בי"ח
אביב 1998 יחיאל (מוכר פרחים)
תסתכל לי בעיניים 1999 שופט
דום לב (סדרת טלוויזיה) 2001 רופא
אינג׳יל 2001 סוהר
שלווה 2004 פציינט
תגובה מאוחרת 2004 שרגא
זינזאנה (סדרת טלוויזיה) 2000-2005 תת-גונדר יואב לרר (מפקד בתי הכלא בישראל)
דיסטורשן 2005 זקן בהצגה
מחילות 2006 מאושפז
מכתבים לאמריקה 2006 פועל בדפוס
מעורב ירושלמי (סדרה) 2009 שכן אלים
לחיות מחדש 2009 מעפיל על הספינה
דאוס (סדרה) 2010 עבריין
עוד אני הולך 2010 משכונאי
זוהי סדום 2010 מהמר
הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן 2011 בעל אולפן ציוד
ג׳נקשן 48 2016 סבא מזוקן
יוני 0 2022 מוכר קפה

גלריית צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיש קולר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 דודי פטימר, ‏"מגיל 3 אני בעסק": איש הקולנוע שיש קולר חוזר לסרטים הגדולים בהם לקח חלק, באתר מעריב אונליין, 27 בינואר 2023
  2. ^ Sof Hamis'chak, נבדק ב-2022-07-26
  3. ^ Agenten kennen keine Tränen, 1978-08-10, נבדק ב-2022-07-26
  4. ^ The Story of Jacob and Joseph, 1974-04-07, נבדק ב-2022-07-26
  5. ^ Ashanti, 1979-04-06, נבדק ב-2022-07-26
  6. ^ Mindbender, 1996-10-02, נבדק ב-2022-07-26
  7. ^ The Sell Out, נבדק ב-2022-07-26
  8. ^ שיש קולר עם ולריה ברונו, נבדק ב-2022-07-31
  9. ^ עולם האשה מגזין חודשי - כמהזה, באתר www.kamaze.co.il
  10. ^ מגזין פרימדונה – אופנה, לייף סטייל ותרבות
  11. ^ התאחדות ענף הקולנוע, באתר bizisrael, ‏2020-11-19
  12. ^ עדה לוצ'אני, פיל ברחובות, מעריב, 20 באוגוסט 1970