אסי דיין

אסי דיין
אסי דיין, 2007
תאריך לידה:	23 בנובמבר 1945
מקום לידה:	נהלל
פרסים:	פרס אופיר על מפעל חיים פרס אופיר על בימוי 3 פרסי אופיר על תסריט 2 פרסי אופיר על משחק ראשי פרס אופיר על משחק משני 2 פרסי אקדמיה לטלוויזיה על משחק ראשי
הופעת בכורה:	"הוא הלך בשדות", 1967
פרופיל ב-IMDb

אסי דיין (נולד ב-23 בנובמבר 1945), הוא במאי, תסריטאי, שחקן, סופר, פזמונאי, עיתונאי ופובליציסט ישראלי. בנו של הפוליטיקאי והרמטכ"ל לשעבר משה דיין.

מאז סוף שנות השישים, נחשב לאחד מאנשי הקולנוע הישראלים החשובים ביותר, וכן לאחד מהשחקנים הבולטים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל. בין הסרטים החשובים ביותר שכתב וביים: "גבעת חלפון אינה עונה", "מר באום", "שמיכה חשמלית ושמה משה", "שלאגר" ו"החיים על פי אגפא". דיין זכה אף בפרסים רבים על סרטיו.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

דיין נולד בשנת 1945 בנהלל. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר דיין מסלול הכשרה כלוחם, השתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה ועבר קורס מ"כים חי"ר. לאחר שחרורו מצה"ל למד דיין פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. את דרכו הקולנועית החל דיין כשחקן בסרטים מהז'אנר הלאומי הרואי, בתפקיד הצבר, יפה התואר והמעלות. הוא שיחק את לוחם הפלמ"ח אורי בסרט "הוא הלך בשדות" (1967), סרט שנעשה על פי ספרו של משה שמיר ונחשב לאחד הסרטים המשמעותיים בז'אנר. הכריזמה והייחוס של דיין, והפופולריות של ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, זימנו לו גם תפקידים ראשיים בסרטים זרים, בהם "נאהבים לנצח" (1969) של ג'ון יוסטון.

שנות השבעים

ב-10 בפברואר 1970, היה דיין בין נוסעי מטוס אל-על שהיו בדרכם מלוד ללונדון, ועצרו בחניית הביניים במינכן. בהיותם באוטובוס שהוביל אותם מבית הנתיבות למטוס, תקפו שלושה מחבלים את האוטובוס, שניות מספר לפני שהמחבלים פתחו באש, זיהה דיין את המחבלים ^{[דרוש מקור]}, שהיו חמושים בנשק אוטומטי ורימוני יד והתריע בפני הקברניט, אורי כהן. כהן הסתער על המחבלים, ובעקבות ערנותו של דיין, מנע אסון גדול בהרבה. אדם אחד נהרג ו-11 נפצעו, בהם השחקנית חנה מרון.

מתוך המשחק, הגיע דיין לכתיבה ולהפקה ובהמשך לכיסא הבמאי. סרטו הראשון "הזמנה לרצח" (1973), סרט משטרה תל אביבי ומעט סוריאליסטי, היה סרט חריג בזמנו, ובו נמצאים כמה מהמאפיינים של אסי דיין הבמאי המאוחר, וכך גם סרטו הבא, "חגיגה לעיניים" (1975), סיפור קיומי על משורר המחליט להתאבד.

לאחר מכן פנה דיין לז'אנר הבורקס הפופולרי וביים את הקומדיות "יופי של צרות" (1976), "גבעת חלפון אינה עונה" (1976), "שלאגר" (1979), "מלך ליום אחד" (1980). בסרטים אלה ניכרת יכולת הכתיבה של דיין, המשלבת גבוה בנמוך ומפרקת מוסכמות תרבותיות באמצעות אבסורדים מילוליים (משפטים כמו "שום צבא בעולם לא יעצור אותי מלעשות פרצלציה מהפרצוף של הקונצרטינה הזה", (גבעת חלפון אינה עונה). בסרטים אלה ניכרים אזכורים תרבותיים רבים, מאפיין מרכזי ביצירתו של דיין (לדוגמה, ב"שלאגר", מנחם זילברמן החנון לוקח את עופרה חזה לסרט שנקרא "רוקמת הגטקס", פרפראזה על סרט האיכות "רוקמת התחרה", או כאשר סרג'יו קונסטנצה הרומני מ"גבעת חלפון אינה עונה", ששם משפחתו הוא שם עיר ברומניה, שואל את ויקטור חסון "איזה חוב", ויקטור עונה לו "איזה חוב, חוב השנהב"). "גבעת חלפון אינה עונה" (שם הסרט הוא פאראפראזה על "גבעה 24 אינה עונה", סרט ציוני משנת 1955), בהשתתפות שלישיית הגשש החיוור, קומדיה של טעויות הממוקמת בבסיס צבאי שעל הגבול המצרי, שבה מתחיל אסי דיין לבוא חשבון עם המורשת של אביו, משה דיין, הפך לסרט פולחן.

שנות השמונים והתשעים

בשנות השמונים המשיך דיין עם קומדיה פוליטית, "עם ישראל חי" (1981), דרמת נעורים, "בחינת בגרות" (1983), וקומדיית פשע, "הטוב, הרע והלא נורא" (1987).

ב-1992 יצא סרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא". סרט זה נחשב לסרטו הטוב ביותר של דיין^{[דרוש מקור]} ולאחד הסרטים המשמעותיים בתולדות הקולנוע הישראלי^{[דרוש מקור]}. הסרט מתאר לילה בפאב תל אביבי שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הדמויות המבקרות הפאב, המנוהל בידי גילה אלמגור, הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי, מייצגות לא רק את החברה הישראלית אלא את רפרטואר הדימויים והסטריאוטיפים של הקולנוע הישראלי, החל מהחייל האמיץ, עבור במזרחי הדפוק, עד הערבי האכזר. הסרט הופך את המוסכמות הללו על פניהן באופן בוטה ומלאכותי, היפר קולנועי. בסרט זה מתבטא במלואו החשבון של דיין עם המורשת המיליטנטית של אביו ועם הדמויות שהוא עצמו גילם בסרטים כמו "הוא הלך בשדות" ו"מבצע יונתן" (1977). הסרט מצולם בשחור לבן, ומסתיים בצבע, והוא נחשב לסרט המסיים תקופה בקולנוע הישראלי ופותח תקופה חדשה, שהחלה בשנות התשעים ונמשכת עד היום.

ב-1995 ביים דיין את הסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה" (שוב פאראפראזה, הפעם על "חשמלית ושמה תשוקה"), שהוא מעין סרט המשך ל"החיים על פי אגפא", הפעם קומדיה קיומית העוסקת בשלוש הדמויות של המזרחיים מתוך "אגפא". ב-1997 דיין ביים את "מר באום" וגם מככב בתפקיד הראשי, סרט על אדם שנשארו לו 92 דקות לחיות, וכזה אורכו של הסרט. שלושת הסרטים האלה מוכרים גם כטרילוגיה של דיין, והם ממקמים אותו כאחד הבמאים הבולטים והמשמעותיים בקולנוע הישראלי.

דיין פרסם ב-1989 את הספר "תוכן העניינים" שניבא את הירצחו של מאיר כהנא, וכן את ספר השירים "שם של ספר שירים" ואת "כותב שורות אלו", שבו קיבץ מבחר ממאמרים שפרסם במהלך השנים בעיתונות הכתובה. במאמרים כתב דיין באופן שנון ומשעשע חוויות מחייו הפרטיים, את עמדותיו הבלתי מחמיאות כלפי אישים ואושיות בתרבות הישראלית, וגם את סיפור התמכרותו לקוקאין. הרומן, על-אף שזכה לביקורות מרשימות^{[דרוש מקור]}, נמכר בעותקים ספורים והורד מהמדפים. גם מהדורתו השנייה לא זכתה להצלחה מסחרית.

העשור הראשון של המאה ה-21

ב-2004 דיין ביים את "הבשורה על פי אלוהים", הממשיך את הכיוון הביקורתי והקיומי של הטרילוגיה, אך באופן פחות חד. בסרט לקח על עצמו דיין לגלם את דמותו של לא אחר מאשר אלוהים, המנסה להביא את בשורת הגאולה באמצעות ישו בסוף המילניום. הסרט לא זכה להצלחה גדולה, וירד בתוך זמן קצר מהאקרנים.

במשך השנים המשיך דיין לשחק בתפקידים רבים בסרטים (ביניהם "מאחורי הסורגים", "ההסדר", "מדורת השבט"), סדרות ותכניות טלוויזיה (ביניהן "בנות בראון", "בטיפול" ו"קרוב לוודאי"). בסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים", שעסקה במלחמת יום כיפור, גילם אסי דיין את דמותו של אביו, משה דיין.

דיין כתב כאמור גם פזמונים רבים, ששימשו בעיקר שירי נושא לסרטיו והפכו ללהיטים גדולים ברבות השנים, ובהם "שיר הפרחה" (שלאגר), ו"במקום הזה" (החיים על אגפא).

ב-1 ביוני 2006 אושפז דיין במצב קל בבית החולים "איכילוב" בתל אביב לאחר שהזריק לעצמו מנת יתר של קוקאין בדירת בנו, ליאור, זאת לאחר חרושת שמועות ארוכת-טווח בדבר היותו צרכן-סמים. באותו החודש הצטרף לתוכנית הרצועה בתפקיד אורח.

דיין זכה בפרסים רבים על עשייתו הקולנועית. בין היתר הוא זכה בפרס הבמאי והתסריטאי על "החיים על פי אגפא" (1992), כשהסרט עצמו גורף את מרבית פרסי האוסקר הישראלי, ובכלל זה את פרס הסרט הטוב ביותר. בפרס התסריטאי על "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1994) בפרס התסריטאי והשחקן על "מר באום" (1997), ובפרס שחקן המשנה על "בקרוב יקרה לך משהו טוב" (2005).

בספטמבר 2006 זכה דיין פעמיים בתוך יומיים רצופים בפרס השחקן הטוב ביותר. דיין קיבל מהאקדמיה לטלוויזיה את פרס השחקן על תפקידו בסדרה "בטיפול" בה הוא מגלם את דמותו של הפסיכולוג ראובן דגן. יום לאחר מכן, קיבל דיין מהאקדמיה לקולנוע את פרס השחקן על תפקידו בסרט "הדברים שמאחורי השמש". הוא זכה לשבחים רבים גם על משחקו בעונה השנייה של "בטיפול" שעלתה בראשית 2008, ושעליה קיבל שוב את פרס השחקן הטוב ביותר בסדרת טלוויזיה דרמטית, ועל משחקו בסרט "חופשת קיץ", שבו גילם רב קנאי הנאלץ להתמודד עם מות בנו בתאונה טראגית ועם משבר האמונה שבא בעקבותיו.

ביולי 2006 השתתף בצילומי תוכנית המציאות "פעם בחיים" (שעלתה באוקטובר) יחד עם בנו ליאור, שבה חיו שבוע וקצת בחוות בריאות בגליל.

דיין כתב תסריט עבור סרט המשך ל"גבעת חלפון אינה עונה", אך פטירתו של ישראל פוליאקוב בסוף אוקטובר 2007, כחודשיים טרם מועד תחילת הצילומים, מנעה באופן מעשי את יצירתו של הסרט. על אף שהצהיר עם מותו של פולי כי התסריט ייגנז ולא יצא לפועל, אמר דיין מספר חודשים לאחר מכן כי אין הוא פוסל את האפשרות כי הסרט יופק לבסוף. ב-2007 יצא הסרט "רק כלבים רצים חופשי" שארנון צדוק ביים לפי תסריט ישן של דיין שעובד על ידי צדוק, המדמה את החברה הישראלית כחברה אפוקליפטית ואלימה.

ב-2008 זכה בפרס האקדמיה התשיעי שלו, על משחקו בעונה השנייה של "בטיפול".

ב-2009 זכה בפרס אופיר על מפעל חיים.‏‏

קיבל פרס הוקרה על תרומתו לקולנוע הישראלי בפסטיבל חיפה 2011.

חייו הפרטיים

צבי ורחל שוורץ

שמואל דיין (ח"כ)

דבורה דיין (פעילה חברתית)

עזר ויצמן (נשיא מדינת ישראל)

ראומה שוורץ

רות שוורץ (פעילה חברתית)

משה דיין (רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)

אביבה גפן

זוהר דיין (לוחם הבריגדה)

דב שיאון (דובר צה"ל)

יעל דיין (ח"כ)

אסי דיין (שחקן)

אהוד (אודי) דיין (פסל)

יהונתן גפן (משורר ועיתונאי)

עוזי דיין (סגן הרמטכ"ל)

ליאור דיין (מנחה ודוגמן)

אביב גפן (זמר)

שירה גפן (שחקנית וסופרת)

אתגר קרת (סופר)

• באילן היוחסין לעיל מופיעים רק אישים המוזכרים פעמים רבות בתקשורת.

אסי דיין הוא בנם של הרמטכ"ל והפוליטיקאי משה דיין והפעילה החברתית רות דיין, נכדו של הפוליטיקאי שמואל דיין ואחיהם של הפוליטיקאית יעל דיין והפסל אודי (אהוד) דיין. לדיין ארבעה ילדים משלוש נשים, בהם השחקן והעיתונאי ליאור דיין, בנה של השחקנית קרוליין לנגפורד. בן דודו מצד אביו הוא המשורר והכותב יהונתן גפן.

בחודש יוני 2008 הצטלם דיין בעירום מלא לעיתון ידיעות אחרונות לכתבת מיצג אותה הגדיר "המדינה זה אני", בה הוא השווה בין מצבו הפיזי והנפשי הרע לבין מדינת ישראל. כשבוע לאחר מכן, הזמין דיין את כתב התרבות של ערוץ 10 לצלם בביתו הפרטי את מצבו הבריאותי והכלכלי המתרופף. דיין הצטלם על מיטתו ללא חולצה כאשר מסביבו יש לכלוך רב, שיניו התותבות מורכבות בצורה מרושלת, צלקת מניתוח גב שעבר צולמה מקרוב ושאריות אבקת קוקאין מונחות על קצה חוטמו. הראיון עורר רעש ציבורי בעיקר סביב השאלה האם ערוץ 10 היה צריך לנצל את מצבו של דיין לטובת מדרוג טוב יותר. בערוץ טענו כי דיין הזמין את הראיון על מנת שיעזרו לו ושבעקבות הראיון עמו, ארגוני האמנים ומשרד התרבות מחפשים דרכים לעזור לדיין.

בחודש מרץ 2009 נעצר דיין על ידי המשטרה בחשד שהתעלל בבת זוגו, ובתחילת מאי החליט בית המשפט לשחררו למעצר בית בחוותו של כושי רימון. לאחר פחות מיממה, עצרה אותו המשטרה שנית בחשד שהפר את הצו וניסה ליצור קשר עם בת זוגו לשעבר. בספטמבר אותה שנה החליט בית המשפט לסיים את מעצר הבית. ב-11 באוקטובר נגזרה על דיין שנת מאסר על תנאי, לאחר שהורשע בתקיפה ואיומים.

פילמוגרפיה

שנות השישים

• "נאהבים לנצח" (1969) – שחקן קולנוע
• "חמישה ימים בסיני" (1969) – שחקן קולנוע
• "סיירים" (1967) – שחקן קולנוע
• "הוא הלך בשדות" (1967) – שחקן קולנוע

שנות השבעים

• "שלאגר" (1979) – במאי, תסריטאי ופזמונאי
• "רגעים" (1979) – שחקן קולנוע
• "קשר האורניום" (1978) – שחקן קולנוע
• "מבצע יונתן" (1977) – שחקן קולנוע
• "המכירה הכללית" (1976) – שחקן קולנוע
• "גבעת חלפון אינה עונה" (1976) – במאי, תסריטאי ופזמונאי
• "איזה יופי של צרות!" (1976) – במאי ותסריטאי
• "חגיגה לעיניים" (1975) – במאי ותסריטאי
• "שלושה ואחת" (1974) – שחקן קולנוע
• "הזמנה לרצח" (1973) – במאי ותסריטאי
• "חצי חצי" (1971) – תסריטאי ושחקן קולנוע
• "הבטחה עם שחר" (1971) – שחקן קולנוע
• "השמלה" (1970) – שחקן קולנוע
• "מותו של יהודי" (1970) – שחקן קולנוע

שנות השמונים

• "הינשוף" (1988) – שחקן קולנוע
• "פוטו רומן" (1988) – תסריטאי
• "הטוב הרע והלא נורא" (1987) – במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע
• "הקרב על הוועד" (1986) – תסריטאי
• "מחץ הדלתא" (1986) – שחקן קולנוע
• "עד סוף הלילה" (1985) – שחקן קולנוע
• "בנות" (1985) – תסריטאי
• "מאחורי הסורגים" (1984) – שחקן קולנוע
• "מירי" (1983) – שחקן קולנוע
• "בחינת בגרות" (1983) – במאי ותסריטאי
• "מלך ליום אחד" (1982) – במאי ותסריטאי
• "עם ישראל חי" (1981) – במאי ותסריטאי
• "האיש שבא לקחת" (1981) – שחקן קולנוע

שנות התשעים

• "כאילו כלום לא קרה" (1999) – שחקן קולנוע
• "המדריך לכיסוי התחת" (סרט קצר, 1998) – במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע
• "מר באום" (1997) – במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע
• "אין שמות על הדלתות" (1997) – שחקן קולנוע
• "לוויתן בחוף שרתון" (1997) – שחקן טלוויזיה
• "בן-גוריון" (1997) – שחקן קולנוע
• "זיכרון דברים" (1995) – שחקן קולנוע
• "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1995) – במאי ותסריטאי
• "החיים על פי אגפא" (1991) – במאי ותסריטאי
• "זמן אמת" (1991) – שחקן קולנוע

העשור הראשון של המאה ה-21

• "מסודרים" (2007, הופעת אורח) – שחקן טלוויזיה
• "רק כלבים רצים חופשי" (2007) – תסריטאי
• "מדוזות" (2007) – שחקן קולנוע
• "חופשת קיץ" (2007) – שחקן קולנוע
• "הדברים שמאחורי השמש" (2006) – שחקן קולנוע
• "פרשת השבוע" (2006) – שחקן טלוויזיה
• "למראית עין" (2006) – שחקן קולנוע
• "בקרוב יקרה לך משהו טוב" (2006) – שחקן קולנוע
• "בטיפול" (2005) – שחקן טלוויזיה
• "אסתי המכוערת" (2004) – שחקן טלוויזיה
• "הבשורה על פי אלוהים" (2004) – במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע
• "שתיקת הצופרים" (2003) – שחקן טלוויזיה
• "בנות בראון" (2002) – שחקן טלוויזיה
• "מדורת השבט" (2002) – שחקן קולנוע
• "השיבה מהודו" (2002) – שחקן קולנוע
• "אודות המוניטין" (2001) – שחקן קולנוע
• "זמזום" (2001) – שחקן קולנוע
• "ההסדר" (2000) – שחקן קולנוע

העשור השני של המאה ה-21

• "ד"ר פומרנץ" (2011) – במאי

לקריאה נוספת

• בספרו של קובי ניב "על מה הסרט הזה?" (1999) - ניתוח הסרט "החיים על פי אגפא".

קישורים חיצוניים

• אסי דיין, במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"
• אסי דיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דגן ואלד, אסי דיין: שר הבטחון של מדינת תל אביב, עכבר העיר, 12 באוקטובר 2011
• שגיא בניטה, "המוות מחכה בקוצר רוח": אסי דיין חוזר לשגרה, העיר תל אביב, 22 באוקטובר 2009
• יהודה שוחט, אסי דב כתבה ב"מעריב" על הקריירה המצליחה של אסי דיין
• יועד קדרי, כתבה ב"העין השביעית" על יחסי דיין והתקשורת
• חיים. נקודה, באתר ynet‏, 27 בפברואר 2009, אסי דיין בראיון למאגר העדויות
• אסי דיין בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
• הספרים של אסי דיין באתר סימניה
• מילות שירים שכתב אסי דיין אתר שירונט
• הבלוג של אסי דיין באתר תפוז

הערות שוליים

הקודם: 1991 - ינקול גולדווסר

זוכה בפרס אופיר לבימוי לשנת 1992 - אסי דיין (החיים על פי אגפא)

הבא: 1993 - אנריקה רוטנברג

הקודם: 1991 - חיים מרין

זוכה בפרס אופיר לתסריט לשנת 1992 - אסי דיין (החיים על פי אגפא)

הבא: 1993 - אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד

הקודם: 1993 - אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד

זוכה בפרס אופיר לתסריט לשנת 1994 - אסי דיין (שמיכה חשמלית ושמה משה)

הבא: 1995 - שבי גביזון

הקודם: 1996 - עמוס לביא

זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 1997 - אסי דיין (מר באום)

הבא: 1998 - יורם חטב

הקודם: 1996 - יגאל בורשטיין

זוכה פרס אופיר לתסריט לשנת 1997 - אסי דיין (מר באום)

הבא: 1998 - אייל חלפון

הקודם: 2004 - משה איבגי

זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2005 - אסי דיין (בקרוב יקרה לך משהו טוב)

הבא: 2006 - צחי גראד

הקודם: 2005 - אורי גבריאל

זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 2006 - אסי דיין (הדברים שמאחורי השמש)

הבא: 2007 - ששון גבאי

הקודם: 2005 - אסי כהן

זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2006 - אסי דיין (בטיפול)

הבא: 2007 - הנרי דוד

הקודם: 2007 - הנרי דוד

זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2008 - אסי דיין (בטיפול)

הבא: 2009 - משה איבגי

הקודם: 2008 - יואל זילברג

זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2009 - אסי דיין

הבא: 2010 - זאב רווח