זוהי סדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זוהי סדום
Zohi sdom.jpg
בימוי: אדם סנדרסון
מולי שגב
הפקה: משה אדרי
ליאון אדרי
אבי ניר
דוד זילבר
מולי שגב
אבי נשר
תסריט: מולי שגב
אסף שלמון
דוד ליפשיץ
אבי נשר (עריכת תסריט)
עריכה: רון עומר
ירון שילון
שחקנים ראשיים: ראו פסקת שחקנים
מוזיקה: רן שם טוב
צילום: גיורא ביח
חברת הפצה: סרטי יונייטד קינג
מדינה: Flag of Israel.svg ישראל
אולפן: אולפני Nu Boyana, בולגריה
הקרנת בכורה: 5 באוגוסט 2010
שפת הסרט: עברית
דף הסרט ב-IMDb

זוהי סדום הוא סרט קולנוע קומי ישראלי, שיצר צוות תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת". במאי הסרט הם מולי שגב ואדם סנדרסון. הסרט יצא לאקרנים באוגוסט 2010. על פי נתוני יחסי הציבור של הסרט, היה לסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-25 השנים שקדמו להפצתו‏[1], כאשר למעלה מ-557,000 כרטיסים לסרט נמכרו.‏[2]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוט: (דב נבון) הצדיק היחיד בסדום. בתוך ים השחיתות, הגניבות והאונס שסביבו, הוא מקים דוכן הימורים חוקיים (לוטו) שכל הכנסותיו קודשו למתנ"ס שהוא שואף להקים למען ילדי העיר. הוא נשוי לאשת לוט, ולהם בת יחידה בשם שרלוט.
  • ברע: (אלי פיניש) הוא מלך סדום, רודן טוטליטרי ומושחת. יש לו מועצה שמורכבת בעיקר מאומרי הן שלו, והוא מתעסק בעיקר בפרויקטים נדל"ניים ראוותניים, ובנסיונות לגנוב עוד כסף מתושבי העיר. לברע יש שני בנים; נינוה וליאם.
  • אשת לוט: (טל פרידמן) זמרת מתוסכלת שהייתה כוכבת אדירה, אך לדבריה, הקריירה שלה נזנחה עקב נישואיה ללוט.
  • שרלוט: (עלמה זק) נערה צעירה ויפה, שמחפשת אחר חתן מזה זמן רב ללא הצלחה.
  • נינוה: (אסי כהן) בנו המוכשר ויפה התואר של ברע. אלרגי לחלב ומוצריו.
  • ליאם: (מריאנו אידלמן) בנו המכוער והשלומיאלי של ברע, שמתפקד כנושא הכלים שלו.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זוהי סדום" מתאר את שלושת ימיה האחרונים של העיר המקראית סדום, לפני שאלוהים (אייל קיציס) מחליט להחריב אותה. הסרט נפתח בפגישה בין אלוהים לבין אברהם אבינו (מוטי קירשנבאום). אלוהים מציע לו בפגישה אמונה באל אחד - הוא עצמו אך הוא איננו מאמין ולא מוכן לקבל את העסקה. כתוצאה מכך, אלוהים מתכוון להוכיח לו שהוא יחריב את העיר סדום בתוך שלושה ימים. אברהם מוכן להסכים, אבל בשני תנאים: האחד - הוא לא חותם על העסקה לפני שסדום נחרבת והשני - אלוהים חייב להציל את בן אחיו, לוט (דב נבון) - הצדיק היחיד בסדום, מהעיר. אלוהים שולח את מלאכיו, רפאל (יובל סמו) ומיכאל (מאור כהן), לבצע את המשימה.

ברע (המאליכ של סדום) מתוודע לכך שסדום עומדת להחרב, ולוט הוא הצדיק היחיד שעומד להנצל. לכן, הוא מנסה לקרב בין בנו נינוה לבין שרלוט, בתו של לוט - על מנת שכשיתחתנו, המאליכ ייכנס למשפחה ויינצל מהחורבן גם הוא. נינוה נשלח לכבוש את ליבה של שרלוט, אלא שהרומן שמתפתח ביניהם יוצא משליטה כאשר נינוה מתאהב בה, עד כדי כך שהוא מתוודה על אהבתו בפני הבעל ועל כך שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם המהלך. בעקבות זאת, המלך מציע ללוט לרשת את מקומו בתור מלך העיר. לוט מתוודע לחטאיה של סדום ומשפר את רמת חייו, כשבאותה העת ברע מתחזה ללוט, כדי שביום הדין הוא - בתור לוט - יינצל, ולוט - בתור המלך הרשע - ימות עם חורבן העיר.

הבעל מלשין לברע על מעשיו של נינוה וברע לוקח את נינוה וקושר אותו בשלשלאות. דרכו היחידה של נינוה להימלט, היא לקחת את המפתח שנמצא עמוק בתוך אמבטיה של חלב, (על אף שהוא אלרגי לחלב). בינתיים, ברע מגיע לביתו של לוט ומודיע לשרלוט שבעלה לעתיד נפטר. במקום נינוה, מציע ברע את ליאם. שרלוט נענית בלית ברירה, והעיר מתמרקת לקראת יום החתונה, שהוא גם יום החורבן של סדום. רגע לפני שליאם ושרלוט אמורים להתחתן, נינוה פורץ לבמה, לאחר שנחלץ מאזיקיו כשפניו מלאים בפריחה ונפיחות. נינוה חושף בפני תושבי סדום שמגשי האוכל של החתונה ריקים. כאשר תושבי סדום שומעים זאת, הם מתחילים להיאבק אחד בשני בזמן שנינוה לוקח את לוט ומשפחתו אל מחוץ לסדום. מלאכי אלוהים יוצאים מסדום, כאשר השעון מתקתק לאחור והיא עומדת להיחרב.

לוט מגיע יחד עם נינוה ושרלוט לשער היציאה מהעיר. רפאל ומיכאל עומדים בשער היציאה, ולוט מזדהה בתור הצדיק היחיד, שאמור להינצל. אלא שרפאל ומיכאל לא מזהים אותו בתור הצדיק אלא בתור המלך, בעוד שאת ברע הם מזהים כצדיק. אשת לוט, שמגיעה למקום, מזדהה בתור אשתו של ברע. ברע ולוט טוענים שניהם שכל אחד מהם הוא הצדיק, והמלאכים מחליטים לערוך מבחן: רפאל שולף סכין ומאיים לחתוך את אשת לוט לשניים. לוט, כמובן, קופץ ראשון, מבקש להציל את אשתו ומוכן למות למענה. רפאל ומיכאל מסכימים ברצון, ואשת לוט וברע, המלך הרשע שהתחזה לצדיק, יוצאים מן העיר. לוט הצדיק מופקר לגורלו.

אברהם אבינו ואלוהים יושבים על גבעה ומביטים בפיצוץ הגדול. אברהם מיד מסכים בחדווה, והשניים חותמים על החוזה. אלא שהיה מדובר בתרמית מצד אלוהים, שנועדה להפיל את אברהם בפח. סדום מעולם לא נחרבה ושרלוט ונינוה התחתנו.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירי הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דע אותי - מבוצע בידי אשת לוט.מאחר שזה השיר היחיד שאשת לוט הציעה לשיר בחתונה של שרלוט ונינווה ניתן להסיק שהיא זמרת של להיט אחד

(one hit wonder)

  • האחת/האחד - מבוצע בידי שרלוט ונינוה. השניים שרים על תקוותם למצוא אהבה
  • מחר - מבוצע על ידי נינוה ושרלוט. השניים מבצעים אותו בזמן שהם רוחצים זקנים למטרת צדקה
  • באנו לעשות שמח - זהו שיר הנושא של הסרט המבוצע בידי מאור כהן. גרסה מחודשת לשירה של להקת "הפסגות"

אמירה סאטירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספק אמירה ביקורתית על ישראל, דרך תמונת המראה של סדום המקראית:

  • סדום משולה לתל אביב - "עיר החטאים" בעלת חיי הלילה הסוערים:
    • בסוף הסרט נאמר שבמרוצת הזמן נהפכה העיר סדום לתל אביב
    • על ארמון העירייה מצויה המזרקה של כיכר דיזנגוף
  • סאטירה על נטל המסים והקנסות המוטלים על אזרחים בישראל:
    • גיוס כספים על ידי "צביעת שפת המדרכה בכל מיני צבעים ודרישת קנס ממי שמחנה את הגמל בצבע הלא-נכון"
    • גיוס כספים על ידי פקודה בלי שום תירוץ ("מצוין, ארנון. נקרא לזה 'ארנונה', על שמך")
    • המלך הרודני והמושחת, שמחפש את טובתו הפרטית במקום את טובת האזרחים והכלל, דורש מהעם מסים חסרי תועלת וממנה מקורבים לתפקידי מפתח
  • ביקורת על היחס לערבים בישראל:
    • לעג להגר בדמותה של הערביה אשר לא מפסיקה "להתבכיין" על קיפוח זכויות האדם בכל תירוץ נבוב ולאיים בטרור
    • לעג למשטרה אשר לא רושמת תלונות של ערבים
  • לעג לסרטים דוקומנטריים שמציגים את האזרח הקטן כמסכן (המלאך מיכאל מצלם ומנפח כל עניין קטן בדברי פרשנות)

תגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הביקורות על הסרט היו פושרות למדי ואף שליליות. בין היתר כתבו חלק המבקרים כי הסרט אינו סאטירי בצורה מספקת, בעל הומור נמוך, איננו מדייק בסיפור התנכ"י ובעיקר מהווה מקפצה יחצ"נית עבור "קשת".‏[3] מאידך, יאיר רוה מפנאי פלוס שיבח את יכולותיו הקולנועיות וההומור בסרט, וטען כי מדובר באחת הקומדיות המושקעות ביותר שנוצרו בישראל בעשורים האחרונים.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיליון 8 באוקטובר 2010 של ישראל היום, מוסף שישבת, עמ' 12
  2. ^ הדף הרשמי באתר mako
  3. ^ ראו הביקורות בקישורים חיצוניים
  4. ^ יאיר רוה, "זוהי סדום", ביקורת, באתר "סינמסקופ", 6 באוגוסט 2010