שלך, סנדרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלך, סנדרו
מידע כללי
מאת צבי ינאי
שפת המקור עברית
תורגם לשפות איטלקית, גרמנית, צרפתית
סוגה רומן מכתבים אוטוביוגרפי
הוצאה
הוצאה כתר ספרים
תאריך הוצאה 2006
מספר עמודים 345
סדרה
הספר הבא מאוחר מדי
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002547701

שלךָ, סנדרוֹ הוא רומן מכתבים אוטוביוגרפי מאת צבי ינאי, שיצא לאור בשנת 2006 בהוצאת כתר. הספר כתוב כמכתבים מאת צבי ינאי (ששמו בלידתו היה סנדרו טוט) אל אחיו האובד רומולו בנוונוטי.

הספר זיכה את מחברו בפרס ספיר לשנת 2008.

תמצית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר את קורות משפחתו של צבי ינאי, בשנות ה-30 ובשנות ה-40 של המאה ה-20, כפי שהם משתקפים בתשעים המכתבים שכתבה סבתו, לואיזה גלמבוש, לבתה, היא אמו של ינאי, יוצי גלמבוש, "מכתבים שעוסקים בפכים הקטנים של החיים, בדאגות, במצוקות, בתקוות ובאכזבות",[1] במכתבים שכתב אביו של ינאי, קלמן טוט, לאשתו יוצי, בהתכתבות בין יוצי לאחיה, שאול ינאי, ובמכתבים מקרובי משפחה נוספים. מכתבים אלה מצוטטים במכתביו של צבי ינאי אל אחיו האובד רומולו בנוונוטי, שבהם הוא מספר לאח את תולדות משפחתו, תוך שהוא מלווה את הציטוטים בפרטים היסטוריים משלימים, בזיכרונות שלו מאותה תקופה ובמחשבותיו על תוכן המכתבים שציטט. על טכניקה זו כתבה ד"ר חנה הרציג: "כך חוצצים בין המחבר לקורא מכתבים חד-סיטריים שתוכנם גם הוא מכתבים חד-סיטריים".[2] בספר משובצים תצלומים מאלבומו המשפחתי של ינאי.

ינאי נולד בשנת 1935 בפּסקַרָה שבאיטליה בשם "סַנְדרוֹ טוֹט". אביו, קלמן טוֹט, היה זמר אופרה נוצרי פרוטסטנטי הונגרי-רומני, ואמו יוּצי גַלַמבּוֹש הייתה רקדנית יהודייה ממוצא הונגרי. השניים לא נישאו, והופיעו יחדיו ברחבי איטליה, שבה נולדו ארבעת ילדיהם. לינאי היו שתי אחיות מבוגרות ממנו, פיורנצה וליזטה, שאתן שמר על קשר, ואח מבוגר ממנו בשנה, שעליו ידע ינאי מעט מאוד – שמו הפרטי, רומולו, תאריך הלידה המדויק שלו, מקום הלידה, והעובדה שנמסר לטיפולה של אומנת ולאחר מכן נותק הקשר עמו. לאחר שקרא בכתב עת מדעי מאמר שעם מחבריו נמנה רומולו בנוונוטי, פנה אליו ינאי בהשערה שהוא אחיו האובד. לאחר שהספר מציג מכתבים אחדים של שני הצדדים העוסקים ביצירת הקשר הראשוני, הוא ממשיך בהצגת מכתביו של ינאי בלבד. ההתכתבות שבספר נמשכת מ-10 בפברואר 2004 ועד 12 בינואר 2006.

בין השאר מנסה ינאי להבין מדוע נותק הילד רומולו מיתר המשפחה (האם מת בילדותו או אומץ על ידי האומנת שבידיה הופקד?), טיב היחסים בין ההורים לבין עצמם ובין ההורים לסבתא לואיזה. הוא מתאר את הסביבה שבה חיו – ההורים וילדיהם באיטליה הפשיסטית, הסבתא באוסטריה שלקראת האנשלוס ולאחריו, עד לגירושה לאופולה שבפולין ומותה ב-1942 (ינאי משער שנרצחה במחנה ההשמדה בלז'ץ או מיידנק), וקרובים נוספים בהונגריה.

נושאים החוזרים שוב ושוב במכתבי הסבתא: משאלתה שבתה תינשא לבן זוגה, משאלתה שהבת ובן זוגה ישיגו נתינות איטלקית, ובכך יימנעו מסכנת גירוש, דאגה מהנזק לבריאות שעלולים לגרום ההריונות התכופים (כולל עצות למניעת הריון ולהפסקתו), והדאגה לשלום נכדיה, ובפרט שלום רומולו. על סבתו, כפי שהיא משתקפת במכתביה, כתב ינאי: "היא אמא יהודייה על פי מיטב הפולקלור היהודי – מעצבנת, טרחנית, מרחמת על עצמה, תובענית, דעתנית – אבל תמיד אוהבת. דואגת לבנה למרות ביקורתה עליו, מסורה בכל נפשה לבתה ומתייסרת אתה על מר גורלה."[3] זיקתה של הסבתא ליהדות ניכרת בתזכורת שהיא כותבת לבתה על ראש השנה ויום הכיפורים הקרבים (ובפרט תפילת יזכור לזכר הסבא המנוח), שיחד אתה מגיע מתכון לרגל קרושה מרגל חזיר.[4]

מכתבי אביו של ינאי לאמו, שנכתבו עם גירושו להונגריה בתחילת 1941, עוסקים בבריאותו הרופפת, בקשיי הפרנסה, ברצונו העז שיוצי ושלושת ילדיה יגיעו אליו להונגריה ובחוסר יכולתו להסדיר זאת, ובאהבתו לשלושת הילדים (רומולו כלל אינו מוזכר במכתביו).

בנוסף להוריו של ינאי, שתי אחיותיו, אחיו וסבתו עוסק הספר בדמויות נוספות:

  • דודו של ינאי, אחי אמו, שאול ינאי (שנקרא בראשית ימיו פאלי גלמבוש), שעלה לישראל ב-24 בפברואר 1938, וממנו קיבל צבי ינאי את צרור המכתבים שהותירה אמו יוצי.
  • אידה ברונלי-לנטי, האומנת שליוותה את אמו לשם טיפול בינאי ובאחיותיו, והמשיכה לטפל במסירות בילדים גם לאחר פטירת אמם, ולימים זכתה בזכות זאת לתואר חסידת אומות העולם.
  • אילונקה, דודנית של האם, המעוניינת לקבל את שלושת היתומים לביתה בהונגריה.
  • קרובי משפחה נוספים של הוריו של ינאי.

חלקו השני של הספר, העוסק בתקופה שלאחר מות הסבתא, האב והאם, ממעט בציטוטים ממכתבים מקרובי משפחה, והוא כולל בעיקר את זיכרונותיו של ינאי מחייו באיטליה עד לעלייתו ארצה בגיל 10, לאחר שנמסר לחיילי הבריגדה היהודית לבקשת דודו פאלי, זיכרונותיו מחייו בקיבוץ רמת דוד עד גיוסו לצה"ל, ומעט מתחושותיו בהמשך חייו, כלוחם בצנחנים, כאזרח העוקב אחר משפט אייכמן, עמדתו התאולוגית[5] ועוד. על חלק זה העירה חנה הרציג: "בסיפור ההתבגרות 'שוכח' המחבר את תחבולת רומולו, ומגולל את השקפותיו כמעט על דרך ההרצאה".[2]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2007 בחרו גולשי אתר "ynet" את "שלך, סנדרו" לספר השנה.[6] הספר זיכה את מחברו בפרס ספיר לשנת 2008.[7]

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכתבים הראשונים לרומולו, טרם הפיכתו של הקשר לאישי מאוד, חתומים "בכבוד רב, צבי ינאי". לאחר שהקשר הופך לאישי, חתום כל מכתב במילים "שלך, סנדרו", שהעניקו לספר את שמו.

כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מקורות המידע לספר כתב ינאי:

כל מה שידוע לי על אמי, על אבי, על דודי ועל סבתי – למעט הדברים הזכורים לי ולאחיותי מניסיוננו האישי – מתבסס על צרור מכתבים שנשמר אצל דודי, ועבר לרשותי רק לאחר פטירתו בדצמבר 91'. המכתבים כתובים בהונגרית, חלקם על נייר אריזה דק, רובם בעיפרון שדהה עם השנים. רבים מהם כתובים משני צדי הדף, חלקם קרועים, ללא מעטפות, ללא תאריכים וללא מען. עקב כך היה קשה לפענחם, ובמקרים אחדים לא ניתן לדעת מתי נכתבו. יתר על כן, הצרור מכיל רק מכתבים שנשלחו אל אמי (למעט המכתבים שכתבה לאחיה בארץ). כיוון שכך, כמעט כל מה שעבר על אמי בעשר השנים הללו ידוע לי רק מכלי שני, מתגובות מְכוּתָבֶיהָ למכתבים ששלחה להם, מה שהופך את צרור המכתבים הזה לגבינה שווייצרית מחוררת. למען הדיוק – חצי גבינה שווייצרית; החצי השני אבד לבלי שוב, משום שהנמענים למכתביה כבר אינם בין החיים.[8]

בפענוח המכתבים ובתרגומם לעברית סייעה בידי ינאי אגי יואלי. על תרומתה כתב ינאי: "הקושי הגדול בשבילה לא היה פענוח האותיות המחוקות במכתבים של סבתא וגם לא לא מלאכת התרגום, אלא הזדהותה עם התקופה ועם הנפשות הפועלות בסיפור שלנו. אלה החיו בה מראות קשים וזיכרונות מרים, הצרובים בלבה יותר מחמישים שנה".[9]

הקדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח הספר מופיעה הקדשה:

בראיון איתו הרחיב ינאי בעניין הקדשה זו:

הספר מוקדש לאחי רומולו, שננטש אחרי לידתו מסיבה עלומה ועקבותיו אבדו, להורי שמתו טרם-עת בעצב ובבדידות, לסבתא לואיזה שנספתה במחנה ריכוז לפני שזכתה לראות את נכדיה, לאחיותיי שהגיחו מהכוורת האיטלקית לכיוונים שונים ובכל זאת דומים, ולשתי נשים נדירות: האומנת אידה ברונלו לנטי ונשיאת הצלב האדום בבולוניה, מריה ברטי מרטלי, שעליהן אפשר להחיל את מאמרו של פרימו לוי על ידידו לורנצו: "אנושיותן הייתה ללא רבב".[10]

היה או לא היה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלה המלווה את הקורא בעת קריאת הספר היא האם המכתבים שכתב סנדרו אכן נכתבו אל רומולו, אחיו האובד שנמצא, או אינם אלא חלק מהחירות הדרמטית של הסופר. אריק גלסנר כותב על כך: "אינני יודע אם החלק הזה בסיפורו של ינאי – גילויו או אף מציאותו של אח אובד – הוא עובדה אוטוביוגרפית או שמא אמצעי ספרותי לגלילת קורות משפחתו (כנראה בדוי הוא)".[11] יוסי קליין נחרץ יותר וקובע: "בספר יש חליפת מכתבים דמיונית בין ינאי לאחיו האובד".[12]

בריאיון עם צבי ינאי העלתה בפניו אריאנה מלמד שאלה זו, אך זכתה לתשובה מתחמקת:

אבל האח הזה – מדען שמצאת מאמר שלו על אודות אוכלי עשב גדולים בסוואנה באפריקה – בעצם איננו אחיך, ואולי איננו בכלל: הוא יציר דמיונך, הוא דמות ספרותית.
"את זה את אומרת".
ואתה?
"בעיני הוא אמיתי באותה מידה שסיפורו של אבי כקפטן בחיל ההוסארים במלחמת העולם הראשונה הוא אמיתי".
אתה איש שאוהב מאד עובדות. קיומו של רומולו, הנמען של מכתביך, הוא עובדה?
"אני מסרב לענות על השאלה הזאת במישרין. מבחינתי זו אמת עובדתית לחלוטין, ובו מצאתי בפעם הראשונה בחיי פרטנר שלא היה לי עד כה: מישהו שאני יכול להציג בפניו את כל מה שנודע לי ומישהו שאני יכול להתדיין איתו –"[6]

"מאוחר מדי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 יצא לאור ספר נוסף מאת צבי ינאי, "מאוחר מדי", העוסק באחיו רומולו, שנעלם שנית.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלך, סנדרו, עמ' 99
  2. ^ 1 2 מיכל ארבל, חנה הרציג, הדבקות בתבונה לנוכח עולם המתכחש לה, באתר הארץ, 28 בינואר 2007
  3. ^ שלך, סנדרו, עמ' 68
  4. ^ שלך, סנדרו, עמ' 51–52, 58
  5. ^ דן מלר, צידוק-דין נטול יושרה אינטלקטואלית והוגנות מוסרית, באתר "חופש", פברואר 2007
  6. ^ 1 2 אריאנה מלמד, "שלך, סנדרו" הוא ספר השנה של גולשי ynet, באתר ynet, 15 ביוני 2007
  7. ^ צבי ינאי זכה בפרס מפעל הפיס ע"ש ספיר, באתר וואלה!‏, 1 ביוני 2008
    הענקת פרס ספיר לצבי ינאי על ספרו "שלך סנדרו" 2008, באתר YouTube
  8. ^ שלך, סנדרו, עמ' 17
  9. ^ שלך, סנדרו, עמ' 38
  10. ^ השאלון | צבי ינאי, "ההווה הוא הזמן החשוב ביותר למרות שהוא לא קיים", באתר הארץ, 13 בדצמבר 2006
  11. ^ אריק גלסנר, על "שלךָ, סנדרו", מעריב, 4 במאי 2008
  12. ^ יוסי קליין, פרשת חייו הנפתלת, באתר הארץ, 2 בינואר 2007
  13. ^ ורד לי, חמש שאלות לצבי ינאי | חפש אותי, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2009