שלמה כהן (קצין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מבנה וניסוחים לא אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מבנה וניסוחים לא אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
שלמה כהן
תא"ל שלמה כהן ראש מספן כוח האדם, 2000
תא"ל שלמה כהן ראש מספן כוח האדם, 2000
לידה 13 בנובמבר 1956 (בן 67)
ט' בכסלו תשי"ז
ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "מומו"
השכלה תואר שני באוניברסיטת חיפה
השתייכות צבא הגנה לישראל
חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
תקופת הפעילות 1974–2006 (כ־32 שנים)
דרגה תת-אלוף (ים) תת-אלוף
תפקידים בשירות
  • מפקד דבור
  • מדריך בבה"ד חיל הים
  • מפקד גף סיורי ים
  • מפקד ספינת טילים
  • מפקד זירת ים סוף
  • מפקד בה"ד חיל הים
  • חבר בוועדת השלום עם ירדן מטעם חיל הים
  • ראש מספן כוח האדם
  • נספח ימי בוושינגטון
פעולות ומבצעים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
תפקידים אזרחיים
שיווק מערכות לחימה ימיות ברפאל,
יועץ ימי בכיר לתעשיות הביטחוניות ולחברות מצרפת וארצות הברית בישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלמה (מומו) כהן (נולד ב-13 בנובמבר 1956) הוא תת-אלוף (במיל') בחיל הים הישראלי, יועץ בתעשיות הביטחוניות ומרכז פעילות קהילת שייטי כרמל, קומודור ויו"ר עמותת שייטי הכרמל משנת 2014. מתנדב בעמותות הפועלות עבור נוער ומבוגרים עם צרכים מיוחדים וללא - אתגרים, זבולון חיפה, שייט חיפה, צופי הים ואחרים.

משפחה וילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האב מנחם, יליד חיפה, נצר למשפחת קסטל. משפחתו הגיעה לארץ ישראל ב-1492 מגירוש ספרד לעזה ולחברון. משפחת סב סבו הגיעה מפרס לצפת בסוף המאה ה-18. התנדב בצבא הבריטי במסגרת הבריגדה היהודית וסייע לקליטת שארית הפליטה באיטליה. האם מרים (לבית מינפך\אסא), ילידת סוריה עלתה בשנת 1939 במסגרת עליית הנוער דרך קוניטרה לקיבוץ איילת השחר ומשם לחיפה.

כהן בוגר בית הספר היסודי "דרור" בקריית אליעזר ובית הספר התיכון לטכנאים ע"ש שוב במגמת חשמל רכב.

שירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן התגייס בנובמבר 1974, לאחר קורס מוכמי סטי"ל בבה"ד חיל הים, הוצב לתפקיד מוכם באח"י קשת בבסיס אילת. בשנים 1976–1977 השתתף בקורס חובלים.

פיקוד והדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1977–1978 – קצין משמרת וממלא מקום קצין נשק אחי סופה.
  • 1978 – מפקד דבור 851.
  • 1979 – קורס מתקדם קציני גנ"ק.
  • 1979–1980 – קצין גנ"ק אחי עצמאות.
  • 1980 – מדריך שלב סטיל בקורס חובלים.
  • 1981 – מדריך בית ספר מתקדם מחזור כ' בבה"ד חיל הים.
  • 1981–1983 – מפקד גף סיורי ים במלחמת לבנון הראשונה.
  • 1983–1984 – מפקד אח"י מזנק. במהלך הפיקוד, תפישת 3 אוניות מחבלים: "קורדליה", "חנן", ועוד.
  • 1984–1986 – מפקד שלב סטיל בבית הספר לחובלים. במסגרת זאת משמש בנוסף על תפקידו בפרויקט ניסויי מפקד סטי"ל עם צוות הבה"ד אחי געש.
  • 1986–1988 – לימודים אקדמיים: כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת חיפה.
  • 1988–1990 – מפקד בית הספר לפיקוד ימי. העברת מתכונת הפלגות ארוכות מאח"י נגה לצי הסוחר הישראלי. שינוי מבנה קורס מפקדי דבורות והפרדתו מקורס קציני הגנ"ק.
  • 1990–1992 – ראש ענף מבצעים חיל הים, ממלא מקום רמ"ח מבצעים במהלך מלחמת המפרץ. חידוש חיפושי הדקר. תכנון מבצעים משותפים עם גורמים נוספים לפגיעה משמעותית ולחיזוק ההרתעה כנגד ארגוני המחבלים בזירה הימית.

תפקידים בכירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992–1994 – מפקד פלגה 34. מבצעי תקיפה יזומים נגד המחבלים בלבנון בדגש על אזור טריפולי ונהר אלבארד. מפקד חיפושי הדקר. שילוב יחידת האיתור התת-מימי בפלגה וקליטת סער 4 נצל ראשונה.
  • 1994–1996 – מפקד זירת ים סוף. חתימת הסכם השלום עם ירדן, חבר בוועדת השלום עם ירדן מטעם חיל הים.
  • 1996–1997 – לימודים במכללת הצי האמריקאי בניופורט. הצטיינות בלימודי אסטרטגיה ומדיניות.
  • 1997–1999 – מפקד בה"ד חיל הים. שינוי מבנה קורס חובלים – שילוב לימודים אקדמיים, עדכון מבנה מסגרות ההדרכה בבה"ד. זכיית בה"ד חיל הים לראשונה בפרס הרמטכ"ל כבסיס ההדרכה המצטיין של צה"ל. חבר בוועד המנהל של מפקדי הבה"דים בצה"ל.
  • 1999–2002 – ראש מספן כוח האדם. ניהול המשאב האנושי של הזרוע הימית בתקופה אתגרית, חבר בפורום ראשי המספנים, פיקוד בכיר על מבצע מודיעיני מסווג ארוך טווח.
  • 2002–2005 – נספח ימי בוושינגטון בעת מלחמת המפרץ השנייה. טיפול מול הצי והתעשייה האמריקאית לבחירת הספינה העתידית המתאימה לחיל הים כסער 5 דור ב'. קידום רכש צרעות לחיל הים ולישראל. מעקב וקידום בניית כלי שיט לשייטת 13. חיזוק הקשר בין פיקוד חיל הים הישראלי לפיקוד הצבאי האמריקאי.

פעילות אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שחרורו משמש כהן כיועץ ביטחוני בכיר בתעשיות הביטחוניות הישראליות. בין השאר זכה ל-5 פרסי שיווק ופרס רפאל על פעילות שיווק יוצאת דופן בעולם. קידם עסקאות ענק מול הצי, המרינס והכוחות המיוחדים האמריקאיים, הצי הקנדי, בניית מערך הגנה על אסדות גז במקסיקו, חדירה לשוק הפיליפיני, התאילנדי ושל גינאה המשוונית. בשנת 2014 החליטה ממשלת ישראל על שיפור אופן בחירת הדירקטורים לחברות הממשלתיות, לצורך כך נוצר מיזם "נבחרת הדירקטורים של ישראל", מומו נבחר כמתאים לשמש דירקטור בחברות הממשלתיות מתוך אלפים רבים של מועמדים שעמדו בתנאי הסף נבחרו עשרות בודדות, מומו נמנה עליהם. עם החלפת השלטון בהמשך, גוועה יוזמת נבחרת הדירקטורים של ישראל ותהליך המינוי לחברות הממשלתיות חזר להיות באופן פוליטי ונתון להשפעת מרכזי המפלגות, קשרים על פני כישורים. משנת 2020 מומו נמנה עם הדירקטוריון של ארגון מנהלי הרכש בישראל.

כהן מייצג בישראל חברות מהעולם – ארצות הברית וצרפת, חברות העוסקות במערכות ימיות כגון גדר ימית, מכשול ימי, משאבות צנטרפוגליות, פנדרים, מערכות מתקדמות להגנת מתחמים.

מסייע בהדרכת צוותים, במודל מיוחד של מנהיגות בשיטת הטילר.

מדריך את חניכי קורס החובלים בשלב האקדמיה בנושאי טכנולוגיות ימיות מתקדמות ומתווה הגז וההגנה עליו.

החל מדצמבר 2020 משמש כיו"ר איל"ן סניף חיפה.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נשוי לענת ממשפחת וייס, בת מכמורת. בת לימימה, אם בית ותיקה בבית הספר הימי מבואות ים, ולבן ציון וייס, ניצול שואה, פרטיזן.
כהן הוא אביה של רעות מרים כהן העורכת לשעבר של אתר גלובס.

פרסומים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחביבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחביבו העיקרי של כהן הוא שיט מפרשים. חבר בקבוצה שייסדה והקימה את קהילת שייטי הכרמל בשנת 2014 על בסיס מועדון הכרמל שהוקם ב-1939 והתפרק מנכסיו ב-2014. מאז משמש כהן כקומודור ויו"ר קהילת שייטי הכרמל ופועל לקידום שיט מפרשים בצפון הארץ.

בנוסף, כהן הוא מדריך צלילה מוסמך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]