שאול מופז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאול מופז
שאול מופז, 2003
תאריך לידה 4 בנובמבר 1948 (בן 65)
ממשלות 29, 30, 31, 32
כנסות 17 - 19
סיעה קדימה
תפקידים בולטים

שאול מופז (נולד ב-4 בנובמבר 1948) הוא יו"ר מפלגת קדימה וחבר הכנסת מטעמה. כיהן כרמטכ"ל ה-16 של צה"ל וכשר הביטחון ה-15.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול מופז נולד בשם שהרם מופזזקר[1] בטהראן, איראן לאליהו ומירה, מאיספהאן. בשנת 1957 עלה לישראל עם משפחתו. המשפחה עברתה את שם המשפחה ל"מופז", ואחדים מבני המשפחה עברתו גם את שמם הפרטי. משפחתו נקלטה באילת, שם למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "ימין הרצוג". בנעוריו למד בבית הספר החקלאי של נהלל כתלמיד פנימייה (הוא הרמטכ"ל ושר הביטחון השני בוגר בית ספר זה, לאחר משה דיין). הוא בוגר המכללה לפיקוד ולמטה של הצבא האמריקאי בווירג'יניה, בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1977 היה מופז ממקימי היישוב אלקנה שבמערב השומרון. נשוי לאורית ואב לארבעה. מתגורר בכוכב יאיר.

גם אחיו של שאול מופז, שלמה מופז, הגיע לדרגה בכירה בצה"ל. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש סגן ראש חטיבת המחקר באמ"ן בדרגת אלוף משנה[2].

שירותו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים[3] ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. במלחמת ששת הימים לחם ברפיח במסגרת חטיבת הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן. ניסה להתקבל לקורס קצינים מספר פעמים, אך נדחה בגלל נתונים נמוכים‏[4]. בסופו של דבר התקבל לקורס בעקבות תפקוד יוצא-דופן במהלך פעילות מבצעית. מופז, אשר שימש אז כמפקד כיתה, פיקד על מארב בבקעת הירדן. הכוח זיהה חוליית מחבלים שחדרה מירדן ותיכננו לירות על המוצבים לאורך הגבול מתוך מחפורת. מופז פעל בניגוד לכללים, פיצל את הכוח שבפיקודו, תוך שהוא משאיר שלושה חיילים שירתקו באש את המחפורת, הוביל שני חיילים באיגוף שמאלי (המהלך כונה מאז "מארב מופז") והרג את המחבלים מטווח קרוב‏[5]. אופן ניהול ההתקלות הרשימה את מפקד הפלוגה, איציק מרדכי, ואת המג"ד, דן שומרון והם הפעילו את השפעתם על מנת שיתקבל לקורס הקצינים. מופז שירת בחטיבה במגוון תפקידים. במלחמת ההתשה היה מפקד מחלקה בגדוד 890 ואייש מוצבים בקו בר לב בתעלת סואץ. פיקד על מוצב המזח, שימש כמ"פ בגדוד וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מונה למפקד סיירת צנחנים[6]. במהלך המלחמה הוביל אותה בפשיטות מעבר לקווי האויב בסוריה (מבצע כותונת ומבצע דוידקה)‏[7].

סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, לאחר מכן היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל בשנים 1975 - 1976 בעת שמפקדה היה יוני נתניהו, ופיקד על כוח מהיחידה במבצע אנטבה ב-1976. מופז הושפע מאוד מהיכרותו עם נתניהו, וקרא לבנו על שמו [דרוש מקור]. לאחר מכן מונה למפקד גדוד 202 של הצנחנים[8], בין היתר במבצע מנורה, ובתפקידו הבא כיהן כסגן מפקד חטיבת הצנחנים. במבצע שלום הגליל היה מפקד עוצבת חירם שלחמה במסגרת אוגדה 36. יצא לשנת השתלמות בארצות הברית במכללה לפיקוד ולמטה של הצבא האמריקאי ובתפקידו הבא, בשנים 1984 - 1986, שימש כמפקד בה"ד 1‏‏[9]. בשנים 1986 - 1988 פיקד על חטיבת הצנחנים הסדירה. כמח"ט הוביל את החטיבה במבצעים התקפיים כנגד חזבאללה בדרום לבנון[10] ופיקד על פעולת הצנחנים בכפר מיידון בשנת 1988[11] (מבצע חוק וסדר).

ביולי 1988 קודם לדרגת תת-אלוף ולמפקד אוגדה משוריינת, בשנת 1990 מונה למפקד עוצבת הגליל[12]. בשנת 1993 מונה למפקד אוגדת איו"ש בדרגת אלוף (אף על פי שהתפקיד היה בתקן תת-אלוף). אז נחשף לראשונה לציבור הרחב, כאשר נחקר ארוכות על ידי ועדת שמגר שדנה בטבח מערת המכפלה. כמפקד האוגדה פיקד מופז על המבצע לחילוץ נחשון וקסמן שלא צלח‏[13]. בהמשך שירותו בצה"ל שירת בתפקיד אלוף פיקוד הדרום, ראש אגף התכנון, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. ב-9 ביולי 1998 מונה לרמטכ"ל על ידי שר הביטחון, יצחק מרדכי, תוך שהוא גובר על המועמד האחר לתפקיד, האלוף מתן וילנאי[14].

לחלק מהחיילים הקרביים בצה"ל נודע מופז גם בזכות ההמצאה המיוחסת לו, ה"מופזית", מתקן להחזקת המחסנית שחולק לחיילי צה"ל משנות השמונים ואילך.

רמטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול מופז (איש צבא)
Mofaz Wolfowitz.jpg
רב אלוף שאול מופז במהלך ביקור בארצות הברית
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1966 - 9 ביולי 2002
דרגה רב אלוף  רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע יונתן
מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מבצע חומת מגן

תפקידים אזרחיים

חבר הכנסת, שר

בתחילת כהונתו כרמטכ"ל כיהן בנימין נתניהו כראש הממשלה ויצחק מרדכי היה שר הביטחון, אך לאחר ניצחון "ישראל אחת" בבחירות, קיבל אהוד ברק תפקידים אלו. פעולתו המשמעותית ביותר של מופז בתקופה זו הייתה הכנת צה"ל לנסיגה מלבנון. אף על פי שלא תמך בנסיגה חד צדדית מלבנון, ואף הביע דעתו זו בפורומים שונים ובהם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ביצע את הוראתו של שר הביטחון ועמד בראש המבצע של נסיגת צה"ל מלבנון ב-24 במאי 2000. באוקטובר 2000, לאחר כישלון שיחות קמפ דייוויד בין אהוד ברק ליאסר ערפאת, החלו אירועי האינתיפאדה השנייה. צה"ל, בפיקודו של מופז, התכונן לאירועים אלו, מתוך תפיסה שאלה ידמו לאירועי מנהרת הכותל בשנת 1996, והגיב למתקפות הפלסטיניות בתקיפות, כפי שהנחה מופז. אך עד מהרה התדרדרו האירועים למתקפת טרור פלסטינית כוללת שגררה תגובות חריפות מצד ישראל וחוזר חלילה. בתחילת האירועים התרחשה תקרית קבר יוסף, שבמהלכה נהרג החייל מדחת יוסף בקבר יוסף שבשכם, לאחר שדימם למוות במשך שעות מבלי שחולץ. קושי מבצעי משמעותי בחילוצו, ובעיקר מגעים עם הרשות הפלסטינית בעניין זה גרמו לעיכוב גדול בחילוצו. עד שהגיעו אליו כוחות צה"ל, נפטר יוסף. תקרית זו גרמה להפסקה מוחלטת של שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות. יש שמתחו ביקורת חריפה על תפקודו של מופז כרמטכ"ל ופגיעתו בערך הרעות הצה"לי באירוע זה.‏‏‏[15]

לאחר התפטרותו של אהוד ברק מראשות הממשלה, נבחר בבחירות שנערכו ב-6 בפברואר 2001, אריאל שרון לראשות הממשלה, והקים ממשלת אחדות לאומית במסגרתה מונה בנימין בן אליעזר לשר הביטחון. הרכב פרסונלי זה הוביל נקיטה של קווים חדשים במה שהוגדר כ"עימות נמוך עצימות". השלושה סברו ש"אין פרטנר פלסטיני" ויש צורך לנקוט במדיניות שתביא אצל הפלסטינים ל"צריבה תודעתית" כי לא ישיגו את מטרותיהם באמצעים של טרור, ורק לאחר השגת "צריבה תודעתית" זו ניתן יהיה לנקוט צעדים מדיניים. גם במהלך תקופה זו היו חילוקי דעות של מופז עם הדרג המדיני, כשהתקרית החריפה ביותר הייתה ב-15 באוקטובר 2001, אז הביע בן אליעזר את דעתו כי על מופז להתפטר מתפקידו, לאחר שזה מתח ביקורת על החלטת הממשלה לסגת מהשכונות הפלסטיניות בחברון. הממשלה החדשה החלה במדיניות תקיפה, שעיקרה סיכול ממוקד של פעילי טרור, כניסת צה"ל לחלק משטחי הרשות הפלסטינית, ונקיטת יד קשה יותר ויותר כנגד האוכלוסייה הפלסטינית. צעדים אלו, כמו גם מגעים מדיניים שנערכו במקביל, לא הצליחו לעצור התדרדרות המצב לפרק זמן משמעותי. חודש "מרץ השחור", שבו נהרגו יותר מ-110 ישראלים, הביא לערעור של תחושת הביטחון האישי בערי ישראל.

ב-29 במרץ 2002 יצא צה"ל למבצע הגדול ביותר במהלך האירועים עד אז, "מבצע חומת מגן", במסגרתו נכנס צה"ל לערים הפלסטיניות כבית לחם, רמאללה וג'נין, ונלחם כנגד הפלסטינים שהתנגדו לו בערים אלו. במבצע הרג צה"ל כ-250 פלסטינים ועצר מאות מחבלים. תקריות בולטות במהלך הלחימה היו הקרב בג'נין, קרב קשה בשטח בנוי שבו נהרגו 23 חיילי צה"ל, שגרר האשמות שקריות על טבח שביצעה ישראל במחנה, והמצור על כנסיית המולד בבית לחם, שבה התבצרו כ-13 מבוקשים פלסטינים. בתחילת המבצע קלט מיקרופון פתוח את שאול מופז לוחש לאריאל שרון כי זו ההזדמנות לגרש את יאסר ערפאת. אם זו אכן הייתה עמדתו, היא לא התקבלה, וערפאת נותר נצור במשך זמן רב בלשכתו במוקטעה ברמאללה. מאוחר יותר נשמעו טענות כי תקרית זו נועדה ליצור לחץ פסיכולוגי על ערפאת. לאחר המבצע, הצליחו תשתיות הטרור להתאושש, דבר שהביא את צה"ל לבצע סדרה ארוכה של פעולות שכונו "מבצע דרך נחושה" וניצלו את הישגי חומת מגן. ב-9 ביולי 2002 פרש מתפקידו כרמטכ"ל ובמקומו מונה משה יעלון.

פוליטיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נספח צה"ל עמוס ידלין, שגריר ישראל דני איילון, שר הביטחון שאול מופז ומזכיר ההגנה דונלד רמספלד

פירוק ממשלת האחדות, בחודש אוקטובר 2002, לאור הבחירות המתקרבות, הביא לפרישת בנימין בן-אליעזר מתפקיד שר הביטחון. אריאל שרון זימן את מופז לשמש בתפקיד, על אף שזה פרש מצה"ל רק זמן קצר לפני כן. שרון הסביר כי המדובר ב"מינוי מקצועי", ומופז נכנס למשרד הביטחון ב-4 בנובמבר 2002. כשני רמטכ"לים שקדמו לו, אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק, גילה מופז מהר מאוד את נטיותיו הפוליטיות והצטרף למפלגת הליכוד, ואף נבחר למקום ריאלי ברשימתה לכנסת בבחירות מקדימות. מישאל חשין, שעמד בראש ועדת הבחירות המרכזית, קבע‏‏‏[16] כי תקופת הצינון הדרושה בין פרישתו של מופז מתפקיד הרמטכ"ל ובין מועד הבחירות לא חלפה, וכתוצאה מהחלטה זו, שאושרה בבית המשפט העליון, נמנע ממופז להיבחר לכנסת השש עשרה.

בתפקידו כשר הביטחון המשיך מופז במדיניות אותה יישם כרמטכ"ל. מדיניות "הסיכול הממוקד" נמשכה, ושימשה כאחד הכלים העיקריים ששימשו את הממשלה בניהול הלחימה עם הפלסטינים. מדיניות זו, הכוללת מטבעה גם פגיעה בחפים מפשע (דוגמת מקרה סלאח שחאדה שבו הופצץ מהאוויר בניין בו שהה מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, ויחד עמו נהרגו אזרחים רבים שאינם קשורים אליו) הביאה לתופעה של סרבנות, בקרב חיילי המילואים[17].

במסגרת תפקידו הוביל מופז מהלכים לשינויים מבניים מהותיים בצה"ל, על מנת להתאימו לשינויים שחלו באזור לאחר מלחמת עיראק, המצב הכלכלי הקשה בו הייתה נתונה מדינת ישראל והצורך בקיצוץ תקציבי. בין היתר פורסמו תוכניות להפוך את צה"ל מצבא שעיקרו מילואים לצבא שעיקרו חיילים סדירים, ואשר שירות המילואים בו הוא למעטים בתפקידים נבחרים, וגם זאת לתקופות קצרות של אימונים.

החלטות שנויות במחלוקת של מופז היו ההחלטה לקרוא לציבור לשאת את ערכות המגן במהלך מלחמת עיראק, פרשת טננבוים במסגרתה הוחלפו אנשי חזבאללה ומחבלים נוספים עבור אלחנן טננבוים וגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב בשנת 2000. בנוסף, התעורר דיון ציבורי בנוגע למבצע קשת בענן שערך צה"ל ברפיח בחודש מאי 2004, שכלל הריסת בתים, ירי (שלא במתכוון לדברי צה"ל) של פגז טנק לעבר מפגינים פלסטינים וחיפושים אינטנסיביים ומסוכנים של חלקי גופות חיילים שנהרגו.

במסגרת תפקידו כשר ביטחון החל מופז ברפורמה בשירות המילואים שמטרתה הפחתת הנטל על חיילי המילואים, קיצור הזמן שנדרש חייל המילואים לשרת, הפניית רוב משימות הבט"ש לצבא הסדיר ולאנשי הקבע והתרכזות כוחות המילואים באימוני כשירות לקראת מלחמה. הדבר קרה בין השאר בעקבות לחציהם של ארגוני המילואים ושדולת המילואים בכנסת‏[18][19]. בפועל הייתה בימיו של מופז ירידה חדה בימי המילואים שהוקדשו לאימון יחידות המילואים למלחמה.

מופז שינה דעתו במהלך תקופת כהונתו כשר הביטחון בשתי שאלות חשובות. בשאלת גדר ההפרדה נמנה בתחילה על מתנגדי הגדר, אך לאחר גבור הלחץ הציבורי, החל לפעול להקמתה. בשאלת הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה או "תוכנית ההתנתקות" הביע מופז את דעתו פעמים רבות כי אין לסגת ללא הסכם, כפי שסבר שאין לסגת באופן חד-צדדי בלבנון. בין השאר נאם בפני תלמידי מכללת "שערי משפט" ביום 26 באוקטובר 2003 ואמר כי "לא יוצאים מעזה לא תחת טרור ולא תחת כפייה". עם זאת, משהובהר כי שרון נחוש להמשיך בתוכנית, יצא מופז להגנתו, והפך לאחד מתומכיה העיקריים של תוכנית ההתנתקות.

מופז היה אחראי על הכנת מערכת הביטחון לביצוע תוכנית ההתנתקות, ומגדולי תומכיה בממשלה (יחד עם השרים אהוד אולמרט וציפי לבני). הרמטכ"ל משה יעלון התבטא כנגד נסיגה חד-צדדית מעזה, ובין השאר אמר שנסיגה כזאת תיתן "רוח גבית לטרור". בעקבות התבטאויות אלה, ויחסים שהיו בין כך וכך מתוחים בין השניים, החליט מופז שלא להאריך את כהונתו של יעלון בשנה, למרות הנוהג המקובל. מופז טען שהמהלך לא כוון אישית כנגד יעלון אלא מדובר בחלק מתוכנית שינויים שהוא רוצה לבצע בצה"ל. במקומו של יעלון מונה לתפקיד רב-אלוף דני חלוץ, שנכנס לתפקידו ב-1 ביוני 2005.

המעבר ל"קדימה" ותוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר 2005 נבחר עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה והוביל לפרישתה מהממשלה ב-21 בנובמבר 2005. הקדמת הבחירות ל-28 במרץ 2006 הביאה לפרישתו של אריאל שרון מהליכוד והקמת סיעה עצמאית בשם "אחריות לאומיות" (בהמשך "קדימה"). לסיעה הצטרפו עוד כ-14 שרים וחברי הכנסת מהליכוד, בנוסף למספר חברי הכנסת מהעבודה וממפלגות אחרות, וכן מספר אנשי ציבור. שרון הפעיל לחץ כבד על מופז להצטרף לתנועה ביום ההודעה על הקמתה, אך מופז - שהבטיח לא לפרוש מהליכוד, ויהי מה - נשאר בליכוד ולא עזב. בעקבות פרישתו של שרון מהליכוד החלו בנימין נתניהו, סילבן שלום, עוזי לנדאו, משה פייגלין, ישראל כץ ומופז במירוץ על הנהגת הליכוד. הסקרים ניבאו תמיכה קטנה מאוד למופז.

ב-3 בדצמבר, כתב מופז מכתב למתפקדי הליכוד ובו הודיע כי יישאר במפלגה משום שהיא התנועה איתה הוא מזדהה אידאולוגית: "אני החלטתי שאני נשאר בליכוד וזהו. אם שרון רוצה לשנות את הכיוון שלו ולהקים מפלגה חדשה, זה לא אומר שבהכרח צריך להצטרף אליו. אני מאמין בדרך. היום, כשאני צריך לבחור, בין הדרך לאיש, בחרתי בדרך. הליכוד הוא ביתי ובית לא עוזבים". כשבוע לאחר מכן, ב-11 בדצמבר, הודיע מופז על פרישתו מהליכוד והצטרפותו ל"קדימה" בראשות שרון, שהבטיח למופז שימשיך לכהן בתפקיד שר הביטחון בממשלתו‏[20]. מעברו של מופז ל"קדימה" בא ימים ספורים אחרי פרסום הסקרים שחזו לו תבוסה במאבק על ראשות הליכוד. מופז דחה טענות שקשרו בין הדברים, ונימק את מעברו לקדימה במילים "תנועת הליכוד פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית, וזו לא דרכי". ביחס לביקורת על אמינותו, כמי שהתחייב להישאר בליכוד, אמר כי "איני רואה שום בעיה ושום סוגיה בנושא אמינות"‏[21].

לאחר ההתנתקות וחידוש הירי של רקטות קסאם אל עבר שדרות, יישובי עוטף עזה, ולראשונה גם אשקלון - ספג מופז ביקורת על התגובה הרפה של צה"ל לירי, בניגוד להצהרות על "תגובה חסרת פרופורציה" שנאמרו לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות והנסיגה מרצועת עזה.

בינואר 2006 הסתבך מופז בשתי פרשיות הקשורות לתפקודו:

  • ב-24 בינואר הואשם מופז על ידי ועדת החוץ והביטחון בכך ששיקר לה ביודעין לגבי ההסכם בנושא מעבר רפיח. מופז ספג ביקורת קשה הן מהימין והן מהשמאל, ונציגים משני הצדדים קראו לו להתפטר מתפקידו‏[22]. מאוחר יותר דרש מופז מוועדת החוץ והביטחון להתנצל על האשמתו בשקר בוטה, והוועדה הסכימה לשנות את ההאשמה משקר ל"הטעייה שלא במתכוון".
  • בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, הואשם מופז בכך שעיכב את ביצוע פעולות ההתמגנות מכיוון שחשש שביצוע העבודות יביא לאובדן התמיכה הציבורית בהתנתקות (שכן ביצוען תהיה הודאה בכך שההתנתקות תביא להרעה במצב הביטחוני). ההאשמות - והקריאות שיתפטר - באו בעיקר מהצד הימני של הקשת הפוליטית והתבססו על הפסקה הבאה בדו"ח:
Cquote2.svg

ביוני 2004, כשלושה שבועות לאחר החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות, קיים שר הביטחון "דיון להצגת תכניות צה"ל להינתקות", ובמסגרת זו הוצגה גם תוכנית מיגון היישובים בגזרת "עוטף עזה"... שר הביטחון אישר באותו דיון "את מדרגת המענה הראשון ב-7 היישובים סמוכי הגדר" בעלות של 130 מיליון ש"ח. שר הביטחון ציין כי "המענה שניתן בתוכנית בהחלט סביר וכי המימוש יהיה מדורג ותלוי בהתפתחויות בשטח" אך הזהיר באותו דיון מפני פעילויות והתבטאויות (בתחום המיגון ובכלל) העלולות לשדר ולהנחיל את התחושה שבעקבות ההינתקות יורע מצב הביטחון". המבקר קובע כי בפועל תוכנית זו לא בוצעה.

Cquote3.svg
– דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, עמוד 13
מופז הכחיש את ההאשמות הללו.‏‏‏[23]

בהמשך הועברו כוחות ארטילריה לעוטף עזה והחלו בירי ארטילרי מסיבי אל עבר מקורות הירי וצפון עזה, תוך כדי חידוש מדיניות הסיכול הממוקד.

שר התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת השבע עשרה נבחר מופז לכנסת, לאחר שהוצב במקום השמיני ברשימת "קדימה" לכנסת. במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, קיבל יושב ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ את תיק הביטחון למורת רוחו של מופז. במסגרת ממשלתו של אהוד אולמרט, הממשלה ה-31, קיבל מופז את תפקיד סגן ראש הממשלה ואת משרד התחבורה. כן קיבל אחריות מטעם הממשלה לנהל דיאלוג תיאום מול ארצות הברית בעניין איראן.

בזמן כהונתו כשר התחבורה קידם ביחד עם גלעד ארדן את ההחמרה בעונשים למבצעי תאונות דרכים, והציג תוכנית רב-שנתית לשיפור התחבורה בישראל, הכוללת סלילת כבישים חדשים ואף רכבת לאילת. בנוסף, בתקופת כהונתו החל השימוש ב"כרטיס חכם" בתחבורה הציבורית, שבבוא היום היה אמור לאפשר נסיעה בכל חברות האוטובוסים וגם ברכבות רכבת ישראל, באמצעות שימוש בכרטיס אחד בלבד‏[24].

על תקופת כהונתו כשר התחבורה העיבו אירועים בטיחותיים רבים, ובהם הורדת דירוג בטיחות הטיסה של ישראל‏‏‏[25], תאונות רכבת קטלניות (דוגמת תאונת הרכבת בבית יהושע), ותאונת דרכים קשה שבה נהרגו 24 תיירים מרוסיה בעקבות התהפכות אוטובוס בהרי אילת‏[26].

בשנת 2007 מינה ועדה ציבורית לבחינת בטיחות התעופה האזרחית בראשות עמוס לפידות, מפקד חיל האוויר לשעבר‏[27]. במאי 2008, לאחר שהמלצות הוועדה לא יושמו, התפטר לפידות מתפקידו זה תוך שהוא האשים את מופז וראשי משרד התחבורה בזלת יד והתריע מפני אסון‏[28][29]. שישה חודשים מאוחר יותר רשות התעופה הפדרלית (FAA) הכריזה על הורדת דירוג התעופה של ישראל לקטגוריה של מדינות העולם השלישי[30].

באותה שנה מינה גם את מפקד חיל האוויר לשעבר, הרצל בודינגר, לעמוד בראש ועדה ציבורית שתכין תוכנית אב לשדות התעופה בישראל. ב-8 בספטמבר 2008 פורסם כי מגיע לסיומו סקר על צורכי תעופה שמבצע בודינגר. בהתאם לתוצאות הסקר, התגבשת המלצה לבנות נמל תעופה בינלאומי במנחת מגידו.

כשר בממשלת אולמרט, מיצב עצמו שאול מופז כאופוזיציה ימנית למדיניות הממשלה. כמו שרי ש"ס וישראל ביתנו התנגד השר מופז לוועידת אנאפוליס, לדיונים על חלוקת ירושלים ולשחרור מחבלים פלסטינים. בנוסף חתם על עצומת חברי הכנסת שקראה לפיטורי שרת החינוך יולי תמיר, עקב השביתות הממושכות במערכת החינוך בסתיו 2007.

בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" שהתפרסם ביום 6 ביוני 2008 הביע את דעתו כי תקיפה ישראלית באיראן היא "בלתי נמנעת". ההתבטאות זכתה לתהודה רבה בעיתונות העולם, וסבורים כי הייתה בין הגורמים שהביאו לעלייה משמעותית במחירי הנפט בעולם בימים שלאחר מכן‏[31].

באוגוסט 2008, לאחר קבלת ההחלטה לביצוע בחירות לראשות "קדימה", הכריז מופז על מועמדותו לראשות התנועה. בבחירות לראשות התנועה, שנערכו ב-17 בספטמבר, ניצחה בהפרש קטן יריבתו העיקרית, שרת החוץ, ציפי לבני, שזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% לשאול מופז‏‏)‏[32].

בכנסת ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השני ברשימת "קדימה" לכנסת. עם היבחרו לכנסת מצא עצמו באופוזיציה, כשאר חברי "קדימה". במהלך כהונתו הרבה לתקוף את יו"ר "קדימה", ציפי לבני. בנובמבר 2010 נבחר לראשות ועדת החוץ והביטחון בכנסת.

ב-27 במרץ 2012 ניצח בפריימריז בהתמודדות מול ציפי לבני, ברוב של 62% לעומת 37% ללבני, ונבחר ליו"ר מפלגת "קדימה"‏[33]. בעקבות זאת התמנה ליו"ר האופוזיציה.

ב-8 במאי 2012 הודיעו מופז וראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכם להצטרפות סיעת קדימה לקואליציה, ומינויו של מופז לשר בלי תיק ומשנה לראש הממשלה. קודם להודעה זו הרבה מופז לתקוף את נתניהו וממשלתו, והצהיר בנחרצות שלא יצטרף לקואליציה בראשותו‏[34].

ב-17 ביולי 2012, בעקבות המשא ומתן של קדימה והליכוד בנוגע לגיוס החרדים, דחה מופז את הצעת נתניהו בנוגע לחוק גיוס חדש, הודיע על פרישתו מהממשלה, וכעבור שישה ימים חזר לתפקיד ראש האופוזיציה.

בכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הראו סקרי דעת הקהל ירידה חדה במספר מצביעי קדימה. בתקופה זו התפצלו 7 מחברי קדימה והקימו את סיעת התנועה בראשות ציפי לבני, שבעצמה התפטרה מהכנסת חודשים קודם לכן, וחברי כנסת אחרים הודיעו על פרישתם מהפוליטיקה. בבחירות עצמן זכתה קדימה בשני מנדטים בלבד, ומופז שעמד בראש הרשימה נבחר לכנסת, יחד עם ישראל חסון, אשר הוצב במקום השני.

עם התקדמות המשא ומתן הקואליציוני להרכבת ממשלת ישראל ה-33, התנהלו מגעים בין הסיעה לבין יו"ר מפלגת "יש עתיד" יאיר לפיד על כך שזו תוותר על תיק אחד מתוך שישה תיקים שהוצעו לה, לטובת תיק אחד שיקבל יו"ר קדימה מופז וכך קדימה תצטרף לקואליציה ומופז יכנס לממשלה. לבסוף, מגעים אלה עלו בתוהו כאשר לפיד הכריז כי ברצונו להקים ממשלה צרה ככל האפשר ומופז ומפלגת קדימה נותרו בכנסת ה-19 באופוזיציה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ילקוט הפרסומים 715 מ-11 בנובמבר 1959
  2. ^ גל ברגר, סכסוך בין הרמטכ"ל לאחיו של מופז: האח נטש את התפקיד בצה"ל, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 1 בנובמבר 2004
  3. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 44.
  4. ^ הקצינים החדשים במחנה, 18 באפריל 2008‏
  5. ^ ‏דני דור, יהודה שיף ודב גולדשטיין, "המצביאים: סיפורם של הרמטכ"לים", הוצאת "מעריב", 2002, עמודים 187 - 188‏
  6. ^ לילך שובל, ‏המובחרים, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2011
  7. ^ ‫שאול מופז, המלחמה שלי רב-אלוף שאול מופז (מיל): 300 קילומטר בעומק סוריה, באתר nrg‏, 5 באוקטובר 2003‬
  8. ^ ‫יוסי קליין. צילומים: עדי מזן, צה"ל? לא מה שחשבתם, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2003‬
  9. ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 25‏
  10. ^ אביחי בקרמלחמות ישראל, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2001‬
  11. ^ ‫עמיר רפפורט, מחקו את הכפר, מחקו את רון ארד, באתר nrg‏, 19 ביולי 2008‬
  12. ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12.
  13. ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים
  14. ^ ‫שלום ירושלמי, מתן וילנאי מזנק מהספינה הטובעת, באתר nrg‏, 7 בינואר 2011‬
  15. ^ ‏שמעון כהן, 'לזכור את מדחת ולא להצביע מופז', באתר ערוץ 7, 25 באוגוסט 2008‏
    ‫שיר גנור, "החלטת מופז - הרג יהודים", באתר nrg‏, 5 באוגוסט 2004‬
  16. ^ החלטת השופט חשין בעניין שאול מופז, האתר הרשמי של הבחירות לכנסת ה-16‏
  17. ^ ח"כים: "דין הקצינים הסרבנים כדין הטייסים", באתר ynet‏, 6 בינואר 2005
  18. ^ ‫אמנון ברזילי, מילואימניק, הייתה רפורמה?, באתר וואלה!, 24 בדצמבר 2004‬
  19. ^ ‫אילן מרסיאנו, שדולת המילואים בכנסת נגד שר הביטחון, באתר ynet‏, 4 במרץ 2003‬
  20. ^ ‫בן כספית, אילאיל שחר ומיה בנגל, מופז עוזב את הליכוד ועובר ל"קדימה", באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2005‬
  21. ^ עקיבא אלדראין די בשמלה נקייה, באתר הארץ, 21 ביולי 2008‬
  22. ^ אילן מרסיאנו, ועדת חוץ וביטחון: מופז הונה אותנו ואת הציבור, באתר ynet‏, 24 בינואר 2006‬
  23. ^ קריאות במערכת הפוליטית להתפטרות מופז אתר ערוץ 7, 27 בינואר 2006
  24. ^ ‫nrg מעריב, בתחבורה הציבורית נפטרים מהכסף הקטן, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2007‬
  25. ^ ‏יצחק בן-חורין, ארצות הברית הורידה דירוג בטיחות התעופה בישראל, באתר ynet‏, 19 בדצמבר 2008‏
  26. ^ ‫דנה ויילר-פולק, לילי גלילי, טל לוי, יניר יגנה, זוהר בלומנקרנץ, ברק רביד, נועה קושרק, עמוס הראל, יובל גורן, רוי-שטיין, 24 הרוגים בהידרדרות אוטובוס תיירים לתהום ליד אילת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008‬
  27. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, עכשיו זה גם רשמי: מצב בטיחות הטיסה בישראל קשה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2007‬
  28. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, עמוס לפידות: המצב בשמי המדינה - מסוכן, באתר הארץ, 28 במאי 2008‬
  29. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, לפידות: מופז לא שולט בנהלים, יהיה אסון, באתר הארץ, 4 ביוני 2008‬
  30. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, הורדת דירוג התעופה: פחות טיסות לארצות הברית, כרטיסים יתייקרו, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2008‬
  31. ^ ‫כתבי מעריב, מופז מאיים, העולם משלם: כך גרם שר התחבורה לעלייה במחיר הנפט, באתר nrg‏, 8 ביוני 2008‬
  32. ^ ‏אטילה שומפלבי ואמנון מרנדה, לבני ניצחה ב-431 קולות; מופז התקשר לברך, באתר ynet‏, 18 בספטמבר 2008‏
  33. ^ אטילה שומפלבי ומרון אזולאי, שאול מופז בנאום הניצחון: ציפי, מקומך איתנו, באתר ynet‏, 28 במרץ 2012
  34. ^ מופז, לפני חודשיים: "לא אשב בממשלה עם נתניהו. זה ברור?", באתר גלובס, 8 במאי 2012
שאול מופז - תבניות ניווט
שרי הביטחון בממשלות ישראל

דוד בן-גוריון | פנחס לבון | דוד בן-גוריון | לוי אשכול | משה דיין | שמעון פרס | עזר ויצמן | מנחם בגין | אריאל שרון | מנחם בגין | משה ארנס | יצחק רבין | יצחק שמיר | משה ארנס | יצחק רבין | שמעון פרס | יצחק מרדכי | משה ארנס | אהוד ברק | בנימין בן אליעזר | שאול מופז | עמיר פרץ | אהוד ברק | משה יעלון

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמז | דב יוסף | דוד צבי פנקס | דוד בן-גוריון | יוסף סרלין | יוסף ספיר | זלמן ארן | משה כרמל | יצחק בן-אהרן | ישראל בר-יהודה | משה כרמל | עזר ויצמן | שמעון פרס | אהרן יריב | גד יעקבי | מנחם בגין | מאיר עמית | חיים לנדאו | חיים קורפו | משה קצב | ישראל קיסר | יצחק לוי | שאול יהלום | יצחק מרדכי | אמנון ליפקין-שחק | אפרים סנה | אריאל שרון | צחי הנגבי | אביגדור ליברמן | מאיר שטרית | שאול מופז | ישראל כ"ץ

ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ דגל הרמטכ"ל
סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל

צבי איילון · מרדכי מקלף · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · ישראל טל · יקותיאל אדם · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין · משה יעלון · גבי אשכנזי · דני חלוץ · משה קפלינסקי · דן הראל · בני גנץ · יאיר נוה · גדי איזנקוט

מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) Logo padam.png

·יגאל אלון · יצחק רבין (ממלא מקום) · משה דיין · משה צדוק · יעקב פרי (ממלא מקום) · צבי גילת ·מאיר עמית · אסף שמחוני (ממלא מקום) · חיים לסקוב · חיים הרצוג · אברהם יפה · צבי זמיר · ישעיהו גביש · אריאל שרון · שמואל גונן · אברהם אדן · יקותיאל אדם · הרצל שפיר · דן שומרון · חיים ארז · משה בר כוכבא · אורי שגיא · יצחק מרדכי · מתן וילנאי · שאול מופז · שלמה ינאי · יום טוב סמיה · דורון אלמוג · דן הראל · יואב גלנט · טל רוסו · סמי תורג'מן

ראשי אגף התכנון (אג"ת)

אברהם טמיר · נתן שרוני · אהוד ברק · מנחם עינן · אביהו בן-נון · דני יתום · עמרם מצנע · עוזי דיין · שאול מופז · שלמה ינאי · גיורא איילנד · יצחק הראל · עידו נחושתן · אמיר אשל · נמרוד שפר

מפקדי אוגדת יהודה ושומרון Logo ugdat eyosh.png

·גבי אופיר · יעקב אור · משה יעלון · שאול מופז · גבי אופיר · יצחק איתן · שלמה אורן · בני גנץ · יצחק גרשון · גדי איזנקוט · יאיר גולן · נועם תיבון · ניצן אלון · חגי מרדכי · תמיר ידעי

מפקדי עוצבת הגליל Logo-ugda-91.png

אפרים חירם · יוסף קולר · יצחק מרדכי · יהודה בר · ארוין לביא · אילן בירן · יורם יאיר · נחמיה תמרי · שאול מופז · גבי אופיר · שמואל צוקר · יום טוב סמיה · אפי איתם · משה קפלינסקי · מאיר כליפי · יאיר גולן · גל הירש · יוסי בכר · עימאד פארס · יואל סטריק · הרצי הלוי · מוני כץ

מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל Bahad 1 Symbol.SVG

·חיים לסקוב · צבי הורביץ · הלל פפרמן · מאיר זורע · דניאל דגן · יששכר שדמי · עמנואל נשרי · ישראל טל · אברהם יפה · יוסף הרפז · יצחק חופי · אביב ברזילי · מאיר פעיל · שלמה אלטון · ישראל גרנית · יוסף קסטל · צבי בר · חיים בנימיני · אורי שמחוני · מתן וילנאי · דורון רובין · יורם יאיר · שמואל ארד · אילן בירן · שאול מופז · זאב זכרין · מתי הררי · גיורא איילנד · יצחק איתן · אלעזר שטרן · מוני חורב · עמוס בן אברהם · יוסי היימן · גל הירש · נדב פדן · אהרון חליוה · יהודה פוקס · ערן ניב · אבי גיל

מפקדי חטיבת הצנחנים Tag shfifonN-1.png

אריאל שרון · מנחם אבירם · אלי זעירא · יצחק חופי · רפאל איתן · דני מט · חיים נדל · לוי חופש · עוזי יאירי · אריה צידון · מתן וילנאי · עמוס ירון · אמנון ליפקין-שחק · דורון רובין · יורם יאיר · שמואל ארד · מנחם זטורסקי · נחמיה תמרי · שאול מופז · דורון אלמוג · משה יעלון · מתי הררי · ישראל זיו · בני גנץ · יצחק גרשון · גדי שמני · אביב כוכבי · יוסי בכר · חגי מרדכי · הרצי הלוי · אהרון חליוה · אמיר ברעם · אליעזר טולדנו

ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל

מנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמן (לא מוגדר רשמית) • שולמית אלוני (לא מוגדרת רשמית) • יצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרוןיוסי שרידעמרם מצנעדליה איציקשמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבנישאול מופזשלי יחימוביץ'שאול מופזשלי יחימוביץ'יצחק הרצוג

הקודמת:
ציפי לבני
יושב ראש מפלגת קדימה
28 במרץ 2012 - היום
הבא:
-