נינחורסג
 | |
| תרבות |
הדת המסופוטמית  |
|---|---|
| אלים מקבילים |
נינליל, קיבלי, Damkina, כי, אשרה |
| בן או בת זוג |
אנליל, אנו, אנכי |
| צאצאים |
נינורתה, סין, מרדוך |
  | |
נינחורסג (באנגלית: Ninhursag) או נינמח (Ninmah) או נינטור (Nintur) הייתה האלה האם במיתולוגיה המסופוטמית של שומר העתיקה; היא ידועה באכדית כבלת אילי (בעלת האלים). אלת פריון ובוראת האדם, תוארה כבת-זוגו אך גם יריבתו של האל אנכי, בכמה מן המיתוסים העתיקים ביותר שתועדו בכתב יתדות, כמו אנכי ונינמח.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה "נין" בשומרית פירושה "גבירה": אלה או אישה רמת-מעלה, ו"חורסג" פירושו הר קדוש, אולי ברמז לאתר מקדשה בארידו. "נינ-מח" פירושו "גבירה דגולה", ו"נינ-טו" פירושו "גבירה יולדת" או "גבירה מעניקה חיים".
תארים נוספים בשומרית שקרוב לוודאי מיוחסים לאותה אלה, או זוהו עמה מאוחר יותר, הם "נינמנה", ו"ארורו". כבת-זוגו של אנכי כונתה "דאמגאלנונה" ("רעייתו הדגולה של השליט") ו"דאמקינה" ("רעייה אמיתית"). בתפקידה כאם והמיילדת כונתה "שאסורו" ("האלה הרחם") ו"טאבסוט אילי" ("מיילדת האלים").
לפעמים זוהתה נינחורסג בתהליך סינקרטיזם עם נינליל ("גבירת הרוח"), בת זוגו של אנליל, ואימם של נינורתה, סין ונרגל.
אלה בבלית מקבילה לנינחורסג נקראה באכדית מאמי, מאמא או מאמיטום, שפירושם "אמא", או בלת-אילי, שפירושו "גבירת האלים". במילון אמורי–אכדי המתוארך לימי עמורפיא (חמורבי) או רים-סין הראשון, מובאת אשרה, הידועה כאשת אל אבי האלים, בטור המלים האמוריות כמקבילה לבלת אילי (DIĜIR.MAḪ בשומרוגרמות, נהגה Bēlet-ilī) בטור המלים האכדיות.[1]
פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]
נראה שפולחנה התקיים בעיקר בתקופת השושלות הקדומות, באלף השלישי לפנה"ס. מקום מקדשה, כמו של בן-זוגה אנכי, היה בארידו, וכן מזכירים אותה כפטרונית של כיש. בתבליטים שומרים ואכדיים היא מתוארת לעיתים עם שיער בצורת האות אומגה, ומחזיקה אלה או שרביט עם אותו האות, שהיה ככל הנראה סמלה. סמל זה מופיע על אבני דרך שומריות החל מן האלף השלישי לפנה"ס, וייתכן שסימל צורת רחם. אותו סמל ואותה צורת שיער קושרו מאוחר יותר עם האלה המצרית חתחור.
עוד מתוארת נינחורסג עם שיער המסודר בתסרוקת עם קרניים, לבושה בשמלה עם מספר שכבות, ולעיתים מובילה גור אריה או כלב ברצועה.
בדומה לאלות אחרות של לידה ופריון, קרוב לוודאי שעסקו בפולחנה בעיקר נשים שביקשו עזרה בבעיות פוריות, לידה והנקה. בלחש על שבר חרס מבבל מן האלף השלישי או השני לפנה"ס מתוארת בשומרית אישה המתקשה ללדת, ומסייעות לה האלות נינחורסג ואיננה[2]. על מלכים בשומר נכתב כי "גדלו על חלבה של נינחורסג", וכמה מהם ראו בה אלה פטרונית השומרת עליהם.
מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לשאר סיפורי המיתולוגיה השומרית, המיתוסים על נינחורסג מוכרים כיום בעיקר מלוחות כתב-יתדות שפוענחו על-ידי ארכאולוגים ואשורולוגים. רבים מן הלוחות שבורים, מחוקים, או קשים לפיענוח, ולכן יש במחקר מחלוקות שונות על פירושם הנכון.
בסיפור הבריאה השומרי "אנכי ונינחורסג"[3], לאחר בריאת העולם חיה נינחורסג עם בן זוגה אנכי, אל החוכמה והמים המתוקים, בדילמון, מעין גן-עדן במיתולוגיה השומרית. בתום הריון של תשעה ימים, ילדה נינחורסג לאנכי את בתם, האלה נינסאר ("גבירת הירק"). היא ברכה את בתה בכל ברכות הפוריות, ונינסאר גדלה לבגרות תוך תשעה ימים נוספים. בעת האביב עזבה נינחורסג את דילמון, כדי להפריח את הארץ כולה, ואנכי נותר בודד. בראותו את בתו נינסאר דימה שהיא נינחורסג ופיתה אותה. היא ילדה לו תוך תשעה ימים את האלה נינקורה ("גבירת הפרי" או "גבירת האחו"), שאף היא גדלה לבגרות תוך תשעה ימים. אנכי בבדידותו פיתה שוב את נכדתו/בתו נינקורה, שילדה לו את האלה אוטו ("אורגת" או "עכביש"). אנכי פיתה אף את אוטו, אך היא קראה לנינחורסג לעזרה. נינחורסג הסירה את זרעו של אנכי מרחמה של אוטו, וזרעה אותו באדמת דילמון, שם הוא הצמיח שמונה עצים גדולים, העצים הראשונים שהופיעו בעולם. אנכי אכל מפרי שמונת העצים, ונכנס להריון מזרעו שלו, בשמונה מאברי גופו. על כך קיללה נינחורסג את אנכי בקללת מוות, ועזבה את דילמון.
מחוסר יכולת ללדת את הוולדות חלה אנכי עד שעמד על סף המוות, והאלים ובראשם אנליל שלחו שועל, חיה המקודשת לנינחורסג, למצוא אותה ולהביאה. לנוכח תחינות האלים היא התרצתה, ויילדה מאברי גופו של אנכי את שמונה אלות הרפואה, שכל אחת מהן נקראה על שם האיבר ממנו נולדה: אבו מן הלסת, נאנשי מן הגרון, נינטול מן המותן, נינסוטו מן השן, נינקאסי מן הפה, דאזימואה מן הצד, אנשגג מן הגפיים, ונינטי מן הצלע. השם האחרון הוא משחק מילים בשומרית, שכן טי פירושו "צלע" אך גם "חיים". ההיסטוריון והאשורולוג שמואל נח קרמר סבר שסיפור זה היה השראה לסיפור הבריאה המקראי בספר בראשית, פרק ב', ונינטי הייתה ההשראה לדמות חוה המקראית, הנולדת מן הצלע ונקראת "אם כל חי"[3]. קווי דמיון נוספים בין שני הסיפורים הם גן העדן והאכילה מן הפרי האסור.
במיתוס אחר, "אנכי ונינמח", האלים הזוטרים עייפים מעבודתם בחפירת תעלות השקיה וקציר השדות, ומבקשים עזרה מאנכי, אשר מסכים לברוא בני-אדם שיעבדו במקומם. בעת שאנכי ונינמח (שם אחר לנינחורסג) שותים בירה יחד, הם עורכים מעין תחרות, שבה כל אחד מהם נדרש לשפר בני-אדם פגומים שעיצב האחר.
בסיפור המבול הבבלי אתרחסיס, מתוארת נינחורסג (בשם "מאמי") כמי שבראה את בני-האדם הראשונים, אותם כיירה מטין שעורבב בדמו של האל וה-אילו. בסוף סיפור זה, ובסיפור המבול המקביל של אותנפישתים בעלילות גילגמש (בשם "בלת-אילי") היא זועמת על אנליל שהוריד את המבול, ונשבעת במחרוזת לפיס לזולי שעל צווארה כי לעולם לא תשכח זאת[4].
קרמר זיהה את נינחורסג גם עם אלת האדמה כי, המתוארת בכמה ממיתוסי הבריאה השומרים כבת-זוגו של אל השמים אן, המזוהה עם אנו.
המיתוס לוגאל-אה (Lugal-e) מספר על מעלליו וניצחונותיו של נינורתה, המכתיר את אמו נינליל בשם נינחורסג. ייתכן שסיפור זה נועד לרומם את מעמד נינליל בפנתאונים של התרבויות המאוחרות לתרבות השומרית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נינחורסג, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- נינחורסג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 115, 118 doi: 10.3917/assy.116.0113
- ^ Gertrud Farber, "Another Old Babylonian Childbirth Incantation", from: Journal of Near Eastern Studies, vol. 43 (1984) p. 311
- ^ 1 2 Kramer, Samuel N., and W. F. Albright. "Enki and Ninḫursag: A Sumerian" Paradise" Myth." Bulletin of the American Schools of Oriental Research. Supplementary Studies 1 (1945): 1-40.
- ^ Finkel, Irving. The Ark Before Noah: decoding the story of the flood. Hachette UK, 2014.
| מיתולוגיה מסופוטמית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון השומרי והאכדי | אבזו – אפסו (אנ') • אוּתוּ – שַמַש (אנ') • איננה – אשתר • אנו • אנכי – אאה • אנליל • אשור • מרדוך • נינגל (אנ') – נִכַּל • נינורתה • נינחורסג – בלת־אילי • נינליל • נינקאסי • נינתינוגה (אנ') • נרגל • ננה – סין • שלמנו • תיאמת • דומוזיד – דואוזו (תמוז) | 
|
| יצירות ספרותיות חשובות | אנומה אליש • הוראות שורופק • עלילות גילגמש | |
| גיבורים | אותנפישתים • אנכידו • גילגמש • זיאוסודרה | |