לווייתן (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"השמדת הלויתן", תחריט מאת גוסטב דורה משנת 1865. התחריט מתאר את אלוהים משמיד את הלויתן האגדי, כמתואר בספר ישעיהו.

לווייתן הוא שמה של מפלצת מים מיתית, המופיעה בתנ"ך, ומתוארת כתנין עצום או כנחש ים אימתני. במרוצת השנים הציגה הנצרות את הלווייתן כסמל של רוע וככוח שטני, שיושמד על ידי אלוהים ביום הדין. הלויתן הינו המקבילה במיתולוגיה היהודית והכנענית לדרקון.

הלויתן ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לווייתן מפלצת הים, עם בהמות מפלצת האדמה וזיז מפלצת האוויר.

המסורת היהודית הקדישה באופן יחסי מקום רב לדיון בדמותו הכבירה והמוזרה של הלווייתן, המוזכר פעמים מספר בתנ"ך, אגדות התלמוד, במדרשי אגדה, בסידור התפילה, בפרשנות מאוחרת, כפירוש רש"י לתורה, ואף בקבלה.

המילה "לויתן" מופיעה חמש פעמים בתנ"ך:

  1. ספר ישעיהו פרק כ"ז, א: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם".
  2. ספר תהילים פרק ע"ד, יד: "אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים".
  3. ספר תהילים פרק ק"ד, כד-כו: "מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה' - כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ... זֶה הַיָּם גָּדוֹל – וּרְחַב יָדָיִם... שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ".
  4. ספר איוב פרק ג', ז-ח: "הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד; אַל-תָּבוֹא רְנָנָה בוֹ. יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי-יוֹם; הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן".
  5. ספר איוב פרק מ', כה – פרק מ"א כו: "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה; וּבְחֶבֶל, תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ... דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ; סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה... עֲטִישֹׁתָיו, תָּהֶל אוֹר; וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי-שָׁחַר. מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ; כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן - כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן. נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט; וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא. בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז; וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה. מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ; יָצוּק עָלָיו בַּל-יִמּוֹט. לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ-אָבֶן; וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית. מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים; מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם; חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל; לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה. לֹא-יַבְרִיחֶנּוּ בֶן-קָשֶׁת; לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ-לוֹ אַבְנֵי-קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח; וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן. תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ; יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט. יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה; יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב; יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. אֵין-עַל-עָפָר מָשְׁלוֹ; הֶעָשׂוּ לִבְלִי-חָת. אֵת-כָּל-גָּבֹהַּ יִרְאֶה; הוּא מֶלֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָׁחַץ".

התנ"ך מתאר את הלווייתן כבעל חיים עצום השוכן במצולות הים, המהווה עדות לעוצמת האל, לגדולתו ולתפארתו. ספר איוב מפליג בתיאור דמותו של הלווייתן, ומתארו כחיית ים עצומה, בעלת שיניים אדירות ומאיימות, מה שמצביע על היותה טורפת, שמנחיריה יוצא עשן, עיניה זוהרות, מפיה בוקעים ניצוצות אש, לבה כאבן ריחיים ואף כלי נשק לא יכול לפגוע בה, למעט, לפי ספר ישעיהו חרבו של אלוהים. תיאור זה נועד להציג את רוממות הבורא מחד, ואת שפלות האדם וחולשתו מאידך.

בספר בראשית פרק א' כא מסופר כי ביום החמישי לבריאת העולם ברא אלוהים את העופות ואת מיני הדגים השורצים בים, לרבות "התנינים הגדולים": "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב"". רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר כי "התנינים הגדולים" הם "דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם". בדבריו התבסס רש"י על הנאמר בתלמוד כי בעתיד לבוא, בימות המשיח, אלוהים יאכיל את הצדיקים מבשרו של לויתן, ומעורו יבנה להם סוכה. בברכת המזון הנאמרת בחג הסוכות מייחלים המתפללים לגורל זה: "הרחמן הוא יזכנו לישב בסוכת עורו של לויתן".

המדרש התלמודי מפריז בגודלו של הלווייתן ובכוחו, ומתארו כבריה נוראה ואדירת ממדים, כדוגמת דברי רבה בר בר חנה אשר סיפר: "פעם היינו מהלכים בספינה וראינו דג שעלה חול על גבו וקנים גדלים עליו. סבורים היינו - יבשה היא, עלינו ואפינו ובישלנו על גבו. כשחם גבו של הדג התהפך, ואלמלא הייתה הספינה קרובה - היינו טובעים בים", וכדברי רבי יוחנן: "פעם היינו מהלכים בספינה וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מתוך המים והיו עיניו דומות כשתי לבנות ומני נחיריו נזרקו מים כשני נהרות של סורא".

פעמים רבות מוזכרים בסמיכות ללווייתן שני בעלי חיים אגדתיים נוספים: "בהמות", החיה השליטה ביבשה, ו"זיז שׂדי", העוף השולט בשמים. שילוש זה של לוויתן, בהמות וזיז שדי מסמל את כוחו וגבורתו של אלוהים, שיצר את החיות הללו, והוא היחיד שמסוגל להכניען.

מקור המושג הלויתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי המקרא רואים בלווייתן שריד למוטיב מיתי כנעני קדום. בכתבי אוגרית מתוארת מלחמתו של בעל בנחש ים מפלצתי מרובה ראשים המכונה "לתן בת'ן ברח" ו"בת'ן עקלתן". כינויים אלה מקבילים במובהק לכינויים המופיעים בישעיהו כז א: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן". המילה האוגריתית בת'ן משמעותה "נחש", והיא קרובה למילה העברית פֶּתֶן.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באנגלית משמש המושג "לווייתן" (Leviathan) לציון כל בעל חיים עצום בגודלו, וכן לתיאורה של תופעה חובקת כל המכלה את כל העומד בדרכה.
  • "לווייתן" הוא שם ספרו החשוב והמשפיע של תומאס הובס, אשר דן בענייני פילוסופיה מדינית, סמכות ושלטון. בספר מתחקה הובס אחרי תולדות צבירת הכוח על ידי המדינה, שאותה הוא מכנה "לויתן", כיוון שבדומה ליצור התנ"כי, גם היא רבת כוח והשפעה ואין דבר העומד בדרכה.
  • לויתן הוא גם שם הרומן של הסופר האמריקני ז'וליאן גרין שכתב בעיקר בצרפתית, הדן במצב בו הגורל רודה באדם כמו הייצור המיתולוגי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Uehlinger, Christoph. "Leviathan." Pages 511-515 in Dictionary of deities and demons in the Bible. Edited by Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst. 2nd ed. Leiden: Brill, 1999. ISBN 90-04-11119-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]