גילגמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גילגמש היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכה החמישי של העיר ארך. לפי עלילות גילגמש היה אל למחצה. תקופת שלטונו מתוארכת לסביבות אמצע האלף השלישי לפני הספירה. הוא נחשב, על-פי רוב המקורות, כבנו של המלך הקודם, לוגלבנדה, אם כי ברשימת המלכים השומרית נאמר דווקא כי אביו היה "רוח", מה שמוביל חוקרים רבים לשער כי הוא היה זר שתפס את השלטון בכוח. אמו, על-פי האגדה, הייתה האלה נינסון.

בתקופת מלכותו הרחיב את גבולות שלטונו, וכבש בין השאר את העיר קיש לאחר שהביס את מלכה אגא.

בשמו של גילגמש נקשרו אגדות רבות, והוא זכור בעיקר בזכות האפוס עלילות גילגמש, שהוא גיבורו. אפוס זה, שהוא מהיצירות המוקדמות ביותר של התרבות האנושית, מספר על ידידותו עם אנכידו, איש הפרא שנברא על ידי האלים במטרה להוות מתחרה שווה-כוח לגילגמש, בעקבות תפילותיהם של בני ארך, המתלוננים על שלטונו העריץ של גילגמש. על אף שאנכידו מופיע לראשונה כיריבו של גילגמש, לאחר שהשניים נלחמים זה בזה, ההערכה שהשניים רוחשים האחד לשני מביאה אותם להתיידד זה עם זה. הם מבצעים ביחד מעללי גבורה רבים ונלחמים ביצורים מופלאים שונים, עד אשר הם פוגעים בכבודה של האלה איננה, וכתוצאה מכך אנכידו נופל למשכב ומת. גילגמש, המוכה צער על מות ידידו, נעשה מוטרד מהמחשבה על מותו שלו, ויוצא למסע במטרה לבקש לעצמו חיי אלמוות.

במסעו הוא פוגש בדרכו את אחד מאבות אבותיו, אותנפישתים (המקביל בסיפורו לנח התנ"כי) שאכן זכה בעצמו לחיי אלמוות. אותנפישתים מספר לגילגמש את סיפור המבול, ומנחה אותו כיצד יוכל להשיג חיי אלמוות גם הוא. בהתאם להנחיותיו, גילגמש מוצא את הצמח אשר אכילתו תאפשר לו לחיות לנצח, אבל הוא נגנב ממנו על ידי נחש בטרם הוא מספיק לאכול ממנו, והוא נאלץ להשלים עם גורלו כבן-תמותה, וחוזר לעירו ארך. האפוס מסתיים בתיאור מותו של גילגמש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצה אברבנאל, גילגמש - גיבור מיתולוגי בתרבות משתנה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2001
  • ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, הוצאת עם עובד, 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גילגמש בוויקישיתוף
מלכי שומר
הקודם:
דומוזיד "הדיג"
שושלת ארך 1
מאה 27 לפנה"ס
הבא:
אורלוגל