אותנפישתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוח 11 בעלילות גילגמש המכיל את סיפור המבול של אותנפישתים, במוזיאון הבריטי, פוענח לראשונה בשנת 1872 על-ידי האשורולוג ג'ורג' סמית'.

אוּתְנַפִּישְׁתִיםאכדית, תרגום לעברית: "מצא/מצאתי חיים") הוא דמות המופיעה באפוס של גילגמש. הוא מקבילו האכדי של גיבור המבול השומרי זֶיאוּסוּדְרַה (Ziusudra). הוא מהווה מעין מקבילה לנח בסיפור התנ"כי.

אותנפישתים היה בן העיר שורופק ובנו של המלך אובר-תותו. האל הבבלי אאה התגלה אליו בחלום וגילה לו את תוכנית האלים להשמיד את העולם ואת כל בני האדם החיים בו באמצעות סופה. אאה הציע לו לבנות ספינה כדי שיוכל להנצל מן הסערה, ולהכניס לתוכה את משפחתו, בעלי מלאכה ובעלי חיים - זוג מכל סוג.

אותנפישתים שואל את אאה מה להגיד לתושבי עירו כשישאלו אותו על בניית הספינה ואאה מצווה עליו לענות שהאל אנליל שונא אותו ולכן הוא עובר לגור במקום אחר. לאחר מכן, אותנפישתים מזמין בעלי מלאכה לעבוד בבניית הספינה. הוא מעלה לספינה את כל רכושו בנוסף למה שהצטווה על ידי אאה.

לאחר תחילת הסערה, רואה אותנפישתים שכל האנשים מתו, והוא מתאבל ובוכה, זאת בניגוד לסיפור נוח במקרא, שם לא מוזכר צערו של נוח על שאר בני האדם שמתו במבול. הוא שולח יונה, סנונית ולבסוף עורב לבדוק האם ניתן לשוב ולחיות בארץ. העורב מוצא גופות צפות על פני המים, ולא חוזר. בשלב מסוים בשלהי השיט בספינה, אתנפישתים מקריב קורבן לאלוהים הרבים כדי לשכך כעסם ולשים קץ למסעו הימי הכפוי. ברגע העלאת המנחה והזבח, יורדים מהשמים האלוהים המורעבים ואוכלים מכל הבא ליד. סיפור זה מעמיד את האלוהים כתלותיים במנחות ובזבחים בצורה שונה מזה המסופר בדת היהודית.

לפי סיפור אחר, אותנפישתים יוצא ומקריב מנחה לאלים, אך כשהאל אנליל מגלה שישנם ניצולים מן החורבן שגרם הוא מתמלא חמה. רק אחרי שאאה מרגיע אותו אנליל התרצה ואף העניק לאותנפישתים ולרעייתו חיי נצח והושיבם בדילמון הנחשב כגן העדן המסופוטמי כגמול על הצלת האנושות מכליה.[1]

בעלילות גילגמש פוגש גילגמש את אותנפישתים ומבקש ממנו את סוד חיי הנצח. אותנפישתים מצידו מספר לו את סיפור המבול. הסיפור אותו מספר אותנפישתים מופיע, בגרסה מעט שונה, גם ביצירה מסופוטמית אחרת - "עלילת אתרחסיס" שם קרוי גיבור המבול אתרחסיס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב קליין, ספרות המקרא: מבואות ומחקרים - כרך שני הוצאת יד יצחק בן-צבי, שנת 2011, עמ' 546


ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.