H-II (סדרת משגרים)
 | |||
| משגר במוזיאון | |||
| ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||
|---|---|---|---|
| יצרן | מיצובישי | ||
| ארץ ייצור |
 יפן | ||
| גרסאות |
H II H II A H II B | ||
| היסטוריית שיגורים | |||
| סטטוס | פעיל | ||
| אתרי שיגור | (מרכז החלל טנגשימה) | ||
| שיגורים | 62 | ||
| כישלונות | 2 | ||
| יכולת | |||
| מטען ל־LEO | ק"ג | ||
| |||
H-II היא סדרה של משגרים בעלי מנוע דלק נוזלי, אשר שימשו את יפן לשיגור חלליות ולוויינים. השיגור הראשון בוצע בשנת 1994. המשגר פותח על ידי סוכנות החלל היפנית ונבנה במיצובישי.
לפני פיתוח הסדרה, שיגורים שבוצעו על ידי יפן ניצלו משגר "H I" שהיה מבוסס על טכנולוגיה אמריקאית של טילי דלתא ונבנה ביפן לפי רישיון.
פיתוח המנוע החל בשנת 1984. בפיתוח השתתפו מיצובישי, ניסן ו-NEC. הפיתוח הסתיים בשנת 1994 ובוצע שיגור מוצלח. אמנם עלות השיגור הייתה גבוהה מאוד (כ-190 מיליון $) ולא הייתה תחרותית לעומת שיגורים על ידי טיל אריאן. בעקבות כך בוצעו 7 שיגורים בלבד והוחלט לפתח דור שני של המשגר "H IIA". הפיתוח הסתיים לקראת שנת 2001 כאשר בוצע שיגור ראשון. בסך הכול בוצעו 45 שיגורים. עלות כל שיגור הייתה 90 מיליון $. במהלך השנים פותחו 4 דגמים ויכולת שיגור גדלה מ-4100 ק"ג ל-9500 ק"ג.
במטרה להגדיל יכולת שיגור בשנת 2009 פותח משגר H-II B עם יכולת שיגור של 16,500 ק"ג. המטרה העיקרית הייתה לאפשר שיגורים של H-II Transfer Vehicle. עלות השיגור הייתה 112.5 מיליון $ ובוצעו 9 שיגורים.
בשלבי פיתוח נמצא משגר מדגם H-3. השיגור הראשון בוצע בשנת 2023 אך נכשל.
דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דגם | מספר שיגורים | תת-דגמים | מטען למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי (ק"ג) | מטען למסלול לווייני נמוך (ק"ג) | גובה (מ') | מסה (ק"ג) | שלבים |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| H-II | 1 / 7 | 2 | 3,930 | 10,060 | 49 | 260,000 | 2 |
| H-II A | 1 / 46 | 6 | 4,100-6,000 | 10,000-15,000 | 53 | 285,000-445,000 | 2 |
| H-II B | 0 / 9 | 2 | 8,000 | 19,000 | 56.6 | 531,000 | 2 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
