נויה רימלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נויה רימלט
לידה 1965 (בת 59 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נויה רימלט (נולדה ב-1965) היא פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ופעילה חברתית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נויה רימלט גדלה ברמת גן והיא נכדתו של אלימלך-שמעון רימלט. שירתה בגלי צה"ל כמפיקה בחטיבת החדשות. למדה לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. את התואר השני עשתה במסגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל[1] באמריקן יוניברסיטי שבארצות הברית עם התמחות בזכויות אדם במשפט האמריקאי והבינלאומי. כתבה דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, שהתמקד בהצגה ביקורתית של הפמיניזם המשפטי בארצות הברית ובישראל והישגיו וכשלונותיו בקידום מעמדן של נשים.

ב-1993 הקימה רימלט את "המרכז לסיוע משפטי בזכויות אזרח" בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, קליניקה משפטית ראשונה מסוגה שפעלה במסגרת פקולטה למשפטים בישראל. הקליניקה, אותה ניהלה עד 1999, התמקדה במתן סיוע משפטי ליחידים ולקבוצות בתחום של זכויות אדם ואזרח, תוך שילובם של סטודנטים למשפטים בהיבטים השונים של הפעילות. בשנים אלה התמקדה פעילות המרכז בעיקר בקידום זכויותיהן של חולי נפש, ילדים ונשים וכן בביסוס מעמדן של זכויות חברתיות וכלכליות כגון הזכות לחינוך והזכות לבריאות. במאה ה-21 ממשיך פרויקט קליני זה לפעול באוניברסיטת תל אביב תחת השם "הקליניקה לזכויות אדם". רימלט היא חברה בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, הפועל נגד שינויי המשטר שהוצעו במערכת המשפט בשנת 2023.[2]

תחומי ההוראה והמחקר של רימלט מתמקדים במשפט פלילי וכן בניתוח פמיניסטי ביקורתי של המשפט, והיא עוסקת בהוראתם של קורסים וסמינריונים שונים בתחומים אלה כגון משפט ופמיניזם, מין, מגדר ומשפט פלילי, וכן שוויון ומגדר בשוק העבודה ובמשפט הפלילי. מחקריה בעשור השני של המאה ה-21 התמקדו בתופעה של סרבנות מצפון בקרב נשים בישראל, בחוק למניעת הטרדה מינית, ובתופעה של אלימות נגד נשים בישראל.

רימלט שימשה פעמיים כעורכת כתב העת "משפט וממשל".

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפמיניזם המשפטי מתאוריה למעשה: המאבק לשוויון בין המינים בישראל ובארצות הברית, הוצאת פרדס ואוניברסיטת חיפה, תש"ע 2010

ממאמריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "החינוך המשפטי - בין תאוריה לפרקטיקה", עיוני משפט כד 130-81 (תש"ס)
  • "כאשר נשים נעשות אלימות", פלילים י 326-277 (תשס"ב)
  • "הפרדה בין גברים לנשים כהפליה בין המינים", עלי משפט ג 140-99 (תשס"ג)
  • When a Feminist Struggle Becomes a Symbol of the Agenda as a Whole: The Example of Women in the Military", Nashim 6, A Journal of Jewish Women's Studies & Gender Issues (Fall 2003) 164-148.
  • "הפמיניזם המשפטי בישראל - מנין ולאן: הרהורים על שונות, כבוד ושוויון בין המינים בעקבות ספרה של אורית קמיר 'פמיניזם וזכויות משפט'", עיוני משפט כז (תשס"ד) 857-884.
  • "על מין, מיניות וכבוד: החוק למניעת הטרדה מינית בראי התאוריה הפמיניסטית והמציאות המשפטית", משפטים לה (תשס"ה) 654-601.
  • "על מצפון מגדר ושוויון: גלגוליה של סרבנות המצפון הנשית בין חוק שירות ביטחון לבג"ץ לאורה מילוא", עיוני משפט כט (תשס"ו) 449-494.
  • "Equality with a Vengeance: Female Conscientious Objectors in Pursuit of a Voice and Substantive Gender Equality (2007) 16 (1) Columbia Journal of Gender & Law 147-99
  • "Women in the Sphere of Masculinity: The Double-Edged Sword of Women's Integration in the Military", Duke Journal of Gender, Law & Policy,(2007) Vol. 14 (2) 1119-1097
  • "בין סגרגציה לאינטגרציה: לקראת חשיבה פמיניסטית מחודשת על שוויון ומגדר בשוק העבודה (מחקרי משפט כג (3) (2007).
  • "Stereotyping Women, Individualizing Harassment: The Dignitary Paradigm of Sexual Harassment Law between the Limits of Law and the Limits of Feminism (forthcoming in Yale Journal of Law & Feminism (2007) Vol. 19(2)
  • "על משפט, פמיניזם ושינוי חברתי: החוק למניעת הטרדה מינית כמקרה לדוגמה", עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם, פרופ' דפנה ברק-ארז ואח' עורכות, נבו (2007).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נויה רימלט בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל
  2. ^ "מי אנחנו", פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה.